אנורקסיה אצל תינוקות, יש דבר כזה
זה נשמע הזוי, אבל יותר ויותר תינוקות סובלים מאנורקסיה. הם מסרבים לאכול, מקיאים בכוונה ומפנים את הראש כשהבקבוק מתקרב. התוצאה היא גדילה שמתעכבת, הורים לחוצים ומאבקי כוח מגיל אפס. האם יש מה לעשות כדי להימנע מהסטטיסטיקה?
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מעידים שרבע מכלל הילדים בגיל הרך סובלים מהפרעת אכילה כזו או אחרת. לא כולם מגיעים למצב של אנורקסיה, אך במקרים קיצוניים הפרעת האכילה בגיל כה צעיר משפיעה באופן הרסני על התפתחותו של הילד.
"יש בהחלט דבר כזה. אנורקסיה של תינוקות היא אמיתית ואי אפשר לערער על כך", קובע נחרצות ד"ר אברהם מזרחי, רופא ילדים בכיר במרפאת הפרעות אכילה לגיל הרך בבית חולים וולפסון. "יתרה מכך, התרחבות התופעה גרמה לכך שכמעט בכל בית חולים בארץ נפתחה מרפאה המתמחה בהפרעות אכילה בגיל הרך. כיום כבר לא מדובר במקרים בודדים אלא בסוג של מגֵפה".
מה היה מקרה האנורקסיה הצעיר ביותר שטיפלת בו?
"מיד לאחר לידה. תינוק שפשוט סירב לאכול. לא בקבוק ולא שד. הוא ראה פטמה מתקרבת אליו ומיד הפנה את הראש, סגר את הפה וסירב בתוקף להזנה".
"הבן שלי ינק בסדר גמור בשבועות הראשונים", מתארת את המצב אסנת, "ניסיתי להעביר אותו לבקבוק, כי ההנקה לא הייתה מוצלחת והוא לא עלה במשקל כמו שצריך. הוא התנגד נחרצות. לא היה מוכן בשום פנים ואופן לאכול. היה מסובב את הראש וכשהצלחתי להכניס לו משהו לפה, בשינה או כשהוא היה מאוד עייף, הוא מיד הקיא. לא ידעתי מה לעשות".
בדמעות היא מספרת על סבב ארוך של בדיקות ורופאים. "איזו אמא יכולה לישון בלילה כשהילד שלה לא אוכל? עברנו עשרות בדיקות. גסטרו, אקו לב, בדיקות דם. בשלב מסוים רק רציתי שימצאו משהו, כדי שיסבירו לי למה הילד מרעיב את עצמו". אבל סיבה רפואית לא הצליחו הרופאים למצוא.
חשוב להבהיר, כי לא כל תינוק שמסרב לאכול משתייך לקבוצת האנורקסיה. "מדובר על תינוקות שבאופן קבוע, לאורך זמן, מפנים את הראש כאשר מציעים להם בקבוק", מסביר מזרחי. "תינוקות שבוכים כאשר מציעים להם לאכול או סוגרים את הפה. אם מדובר בתופעה מתמשכת שגורמת לחוסר עלייה במשקל או אפילו לירידה, רצוי להגיע לטיפול רפואי".
"הקבוצה השנייה כוללת ילדים שיש להם חוסר תיאבון בשל הפרעה כלשהי בהתנהלות או בגישה מול אוכל. אם שלא מצליחה להיניק את ילדה הראשון, לדוגמה, עלולה לקבל תחושת כישלון שעוברת גם לילד. התוצר הסופי של שתי הקבוצות האלה הוא אי עלייה במשקל הרצוי או הצפוי לגיל הילד. רפואית קוראים לזה F.T.T ובעברית 'חוסר שגשוג'".
מה עושים?
"אחד הדברים הראשונים שאנחנו שואלים כשמגיעים אלינו הורים עם תינוק שלא אוכל, הם 'האם הוא דוחף לשון, מקיא, או מסובב את הראש כשמנסים להאכיל אותו? האם מאכילים אותו מכנית כל שלוש שעות? האם מאכילים אותו תוך כדי שינה?' אם כן, זה הדבר הראשון שלגביו אנחנו אומרים להפסיק מיד".
לדברי ד"ר מזרחי, לעיתים היצמדות נוקשה להוראות הטיפול בתינוק, שמקבלים הורים טריים מהמערכת הרפואית, היא שיוצרת את הבעיות. "מי אמר שתינוק חייב לאכול כל שלוש שעות? מי אמר שהוא חייב לאכול בלילה? מי אמר שהוא חייב להפסיק לאכול בלילה בגיל קבוע? כל התשובות האלה נמצאות ב'טיפת חלב' וגם באינטרנט וחלק מההורים פועלים על פיהם כמו תורה מסיני. כאשר עובדים לפי סט חוקים, נוצר מצב שמאכילים תינוק גם כשהוא לא רעב, ואז הוא בוכה ונוצר מאבק האכלה. עדיף לחכות שהתינוק יהיה רעב, לא לפי זמנים קבועים או כמויות מדודות. תנו לו לאכול כשהוא רעב וכמה שהוא רוצה".
ומה קורה אם תינוק מסרב לאכול ואף פעם לא רעב?
"מקרים של סירוב טוטאלי לאכילה בקרב תינוקות הם יחסית נדירים. כשאין שום בעיה רפואית, לפעמים אין ברירה ואנחנו נאלצים להזין בזונדה או בגסטרוסטום, דרך דופן הבטן ישירות לקיבה".
מה עלול לגרום להפרעת אכילה אצל ילד גדול יותר?
"הורים משתמשים הרבה פעמים בשיטות של הסחות דעת, כמו האכלה בזמן צפייה בטלוויזיה, בזמן משחק או באמצעות איומים. כאן לשמחתי, יש שיפור משמעותי. אמירות כמו 'אם לא תאכל יבוא שוטר' הופכות את האכילה לעניין מאוד טראומתי, ואני שמח שהשימוש בהן יורד. נוצר הרבה עיסוק, מתח ועצבים סביב האוכל. במקרים כאלו יש ילדים שיסרבו לאכול יותר ממעדן אחד מסוים לאורך כל היום, או יאכלו רק אם יקבלו ממתקים בסוף הארוחה או שתייה מתוקה. נוצרת פה תופעה של הוצאת הרבה מאוד אנרגיה על משהו מאוד בסיסי שצריך להתרחש שלוש פעמים ביום, וצריך להיות מהנה. אגב, לא פעם רואים רקע משפחתי לעניין הזה. הורים שבעצמם היו ילדים שרדפו אחריהם עם אוכל רודפים עכשיו אחרי ילדיהם".
ההורים הם חלק מהבעיה?
"על תינוק, ברוב המקרים, אפשר לסמוך שיאכל בדיוק כמה שהוא צריך ומתי שהוא צריך, וכן, אנחנו ההורים, בדרך כלל אחראים לשיבוש המערכת הזו.
גם ד"ר דורי לוי, פסיכולוג קליני המתמחה בהפרעות אכילה, מסכים. "הדמויות המטפלות, ההורים, הם האחראים הישירים להפרעות האכילה של ילדיהם", הוא חורץ. "התופעה נקראת אינפנטיל אנורקסיה, ואני נתקל בה הרבה. צריך להבין שתינוקות ועוללים למעשה חשים את הדמות המטפלת בהם באופן כמעט בלתי אמצעי. הם חשים כל מה שקורה לנו ברמה תחושתית מאוד עמוקה. כך שהפרעות האכילה הן לא של התינוק אלא של האמא, וכל קונפליקט שיש לה עם נושא האוכל עלול לעבור לתינוק".
האנורקסיה היא גנטית?
"היא לא מועברת בתורשה, אבל בחברה שלנו הפרעות אכילה כל כך נפוצות שכולנו סובלים מהן בצורה כזו או אחרת. זה יכול להיות ייסורי מצפון על אכילת שוקולד, חרדה מעלייה במשקל, אכילה לא בריאה, צמחונות, טבעונות, יש רצף נורמאלי של הפרעות אכילה אבל יש גם רמות קיצון. כל זה משליך על התינוק מגיל מאוד צעיר".
"אנחנו מעבירים לילדים שלנו מסרים כל הזמן. מילולית ולא מילולית. בגיל שנתיים בערך הילד כבר קולט אמירות כמו 'שוקולד זה לא בריא', 'יש לך בטן גדולה', 'אתה לא צריך לאכול זבל כזה' ועוד. הוא קולט את החרדות של ההורה, ואצל תינוק מאוד צעיר הדרך היחידה שלו להתמודדות מול חרדות ההורה היא בסירוב האכילה. זה המקום שיש לו בו כוח והוא לומד לנצל אותו. יש מקרים מאוד קשים ועצובים של בני שלוש וארבע שמסתירים ממתקים ואוכלים אותם בהסתר. יש גם מקרים של ילדים שמקיאים בכוונה וזה תוצר של חרדה".
לא רק הפרעות אכילה של האם עלולה לגרום לאנורקסיה אצל תינוקות. לטענת לוי, כמעט כל צורה של מתח וקונפליקט עלולה להוות טריגר. "יחסים מתוחים בין ההורים", הוא מדגים. "חוויות טראומתיות בזמן אכילה, תינוקות שהוריהם מסרבים לתת להם לאכול לבד כי הם חוששים מלכלוך, ואפילו תינוקות שהואכלו בכוח כי ההורה חשב שהילד עושה לו דווקא".
איך מתמודדים עם מקרים כאלה?
"בחלק ניכר מהמקרים אפשר להאט את התהליך האנורקטי של הילד בהרגעת החרדות של האם. לסייע לה להבין שלא צריך להכריח את הילד לאכול. לתת לילד לאכול בזמנים שלו ובכמויות שמתאימות לו. כאשר האם נרגעת, אפשר להחזיר את התינוק והילד לשגרת אכילה".
אם לא יכריחו את התינוק לאכול, הוא לא ירעיב את עצמו למוות?
"לא נתקלתי במקרה כזה. מובן שיש לשקול כל מקרה לגופו, ואם תינוק לא אוכל יום שלם, הוא עלול להיחלש ברמה כזו שעלול להיגרם נזק. במרבית המקרים, אחרי תקופה מסוימת התינוק כן יאכל, אבל מי שנשבר ראשון הם בדרך כלל ההורים".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם