טהוניה: "אני צריכה גבר שיגדל אותי"
"האחים שלי היו מרביצים לי ואני הייתי אומרת להם 'אני אהיה מיליונרית'". חודשיים אחרי שזכתה ב"האח הגדול", טהוניה רובל מגלה מנין הגיעו הזעם והתסכול שראינו על המסך
אז טהוניה יושבת אצלי בגינה, מפרקת קופסת סיגריות בלי לחשוב על התקציב, ומקלפת מעצמה את סיפור חייה. והוא לא פשוט, ולא קל, ומי שהתקשו לקבל את מזגה הסוער של טהוניה עד היום, אולי יסלחו ויבינו אחרי שיובהר להם שזו לא היא, זה האקלים שבו היא חיה.
היא נולדה בגונדר, אתיופיה, למשפחה בת 13 ילדים. אביה קם כל בוקר לעבוד בחוות התרנגולות והכבשים, והנשים והאחיות היו יושבות על האדמה ומבשלות אינג' ירה. שש שנים לפני שטהוניה נולדה, אחותה אגיינש נעלמה במהלך ניסיון עלייה לארץ. בגיל 20 היא יצאה למסע רגלי לסודן, ומאז לא שמעו ממנה יותר. טהוניה מעולם לא ראתה אפילו תמונה שלה, כי תמונות לא היו.
כשטהוניה הייתה בת שנתיים וחצי, בשנת 1991, המשפחה עלתה ארצה במסגרת "מבצע שלמה" ונחתה בשכונת קרוונים בגבעת המטוס בירושלים. "אני זוכרת שתמיד הייתי לבושה בחצאית אדומה פרחונית ומכוערת וחולצה ירוקה ומכוערת, כי זה מה שהיה. אמא שלי גילחה לי את הראש כי היו לי כינים, ונראיתי כמו בן. במשפחה קראו לי אז 'טוהון' כקיצור של טהוניה, וכשהגעתי לבית הספר הממלכתי-דתי והילדים ראו אותי ושמעו את השם שלי, הם צחקו עלי בלי סוף - על השם, על הבגדים, על השיער, על כולי. אחרי בית הספר הייתה לנו מועדונית מאחורי הבית, שם כולם היו כמוני, ושם תמיד הרגשתי שלמה, שייכת. הייתי יושבת בבית הספר ומחכה שהשעות יחלפו ואני אוכל להגיע למועדונית ולהרגיש נוח".
בעקבות העלייה לישראל, מערכת היחסים בין הוריה עברה טלטלה. "באתיופיה אבא שלי היה ראש המשפחה. בתור ראש המשפחה באתיופיה זה מאוד מקובל שאתה מרביץ לאשתך מכות רצח ולא נותן לה שום זכות ביטוי. כאשה באתיופיה את אמורה להישאר בבית, לשטוף לבעלך את הרגליים והידיים כשהוא חוזר ולהגיש לו אוכל עד לפה, ואסור לך להביע דיעה. ככה זה היה שם. אמא שלי הייתה אשה נורא יפה וכולם בכפר רצו אותה, וסבא שלי, שהיה אדם נורא ליברלי, נתן לה לבחור בעצמה. אמא שלי בחרה באבא שלי, וסבא שלי עד מותו הצטער על זה. היא סיפרה לי שלפני מותו הוא לקח אותה לנהר, והתחנן אליה בדמעות שהיא תתגרש. היא עברה התעללות מאבא שלי. הוא איש קשה והוא לא מוכן להקשיב לאף אחד. סוג של טהוניה ב'האח הגדול'".
נו , באמת.
"כשבאנו לארץ אמא שלי עשתה לזה סוף. זה נפסק. אמא שלי הבינה שפה זה אחרת. פתאום היא יצאה מהבית והביאה כסף, ונתנו לה לדבר ולהביע את דעתה, והיא לא הסכימה יותר. לאבא שלי היה מאוד קשה עם זה. הוא חלם להגיע למדינת היהודים, אבל לא תיאר לעצמו שזה מה שהולך פה. הוא לא השתלב. עד היום הוא לא מדבר עברית, ואמא שלי בדיוק ההפך. עשתה את כל המאמצים להשתלב. והיא אף פעם לא התגרשה ממנו, ולמרות שהיו תקופות שהרגשתי אליו את כל התיעוב שבעולם, והיו תקופות שאמרתי שבכלל אין לי אבא, אני שמחה על זה. כי לא הייתי יכולה לתת לו ללכת".
איזו ילדה היית?
"הייתי ילדה חוצפנית ומופרעת, ילדה איכסה, לא היה לי כבוד לאף אחד. רציתי לשבור ולרמוס ולהרוס כל דבר כדי שישימו לב אלי, וזה לא ממש עזר. התביישתי כשההורים שלי היו באים לבית ספר, וביקשתי מהם לא לבוא כשקוראים להם, כי הם לא ידעו עברית, ואבא שלי צולע, ותמיד אחרי שהילדים היו רואים אותו זה היה מקור לבדיחות וחיקויים. האחים הגדולים שלי כל הזמן ניסו ליישר אותי בצורה אלימה, וזה עשה לי מאוד רע. מההורים לא הייתה לי שום תמיכה, לא חיבוק ולא חום. אף אחד לא גונן עלי, אף אחד לא שמר עלי. גם אף אחד לא חשב שייצא ממני משהו, ואולי בגלל זה צמחה בי תשוקה להוכיח ההפך. זה הצמיח לי אמביציה. הם היו מרביצים לי, ואני הייתי אומרת להם 'אני אהיה מיליונרית ואני לא אשתין עליכם'.
"הייתי הכבשה השחורה במשפחה, ולא הייתי הרבה בבית. מגיל 12 כבר עבדתי, כדי להשיג את מה שלחברות שלי יש ולי אין. היה לי נורא חשוב שיהיו לי המותגים שלהן יש והבגדים שלהן יש. לצערי, בשביל להיות בין המקובלים, גם בבית שמש, צריך ללבוש מותגים, אחרת מי יסתכל עלייך, את לא שווה כלום. תמיד הסתובבתי עם בני גילי, אבל אף פעם לא חשבתי על הרגע הנתון. תמיד חשבתי הלאה, איך אני בורחת משם, איך אני מצליחה ללכת קדימה".
מי שהייתה שם בשבילה בימים ההם היא דפנה, שכנה מבית שמש ואמה של חברתה לירון, שממנה קיבלה מסר מהבית בימי "האח". "תמיד אמרתי שיש אמא שהביאה אותי לעולם ויש אמא שגידלה אותי, וזו דפנה. עם דפנה אני מתכוונת להיכנס לחופה. היא זו שדאגה לי לאוכל, לשיעורים, לכל הדברים הבסיסיים. וזו אשה עם חיים לא פשוטים, שעברה גירושים, וגידלה בעצמה את ארבעת הילדים שלה ועובדת קשה נורא בתור אחות, ותמיד היה לה שם גם מקום בשבילי. אני ממש מעריצה אותה על האשה שהיא. תמיד היא דאגה שלא יחסר לנו כלום, גם כשלא היה לה, לילדים שלה ולי".
אחרי שסולקה מבית הספר בכיתה י', עברה ללמוד ב"אנקורי" בירושלים, אבל נתקלה שם בגילויי גזענות קשים. "הייתי האתיופית היחידה, והם פשוט לא קיבלו אותי. רוב הזמן הרגשתי שונה ולא שווה. לא החזקתי מעמד, נשרתי". בלי בגרות היא התגייסה לצבא, ושירתה בחיל התובלה כמדריכת קורס נהיגה. במסגרת השירות היא אף השלימה 12 שנות לימוד. "למרות כל הקשיים והמשברים, אפשר לומר שהצבא היה המחנך הראשון שלי. יישרו אותי שם, ואני מאוד שמחה ששירתתי".
על דוגמנות היא בכלל לא חשבה. כמי שגדלה כל החיים עם תספורת קצרה של שיער סבוך ומתולתל ("את יודעת מה זה ביסלי? ביסלי. היום אני עם החלקה והמון תוספות שיער, זה לא באמת שלי") ומשקל עודף ("הייתי מלאונת כזו, שקלתי 60 פלוס"), הרעיון שהיא יפה לא עלה במוחה. רק כשהגיעה האהבה לחייה, הגיע גם הביטחון שדחף אותה לנסות ולהצליח.
את מישל מרסייה, מעצב שיער בעל רשת מספרות ארצית ובעל חברה למוצרי טיפוח לשיער, שמבוגר ממנה ב-27 שנה , היא הכירה בגיל 20. "תמיד אמרתי לאמא שלי ולאחים שלי כשהיינו רבים ריבים נוראיים, 'תראו שבגיל 20 אני אצא מהבית, אני אכיר מישהו מבוגר ואני לא אעזור לכם בכלום'. כמובן שכשחשבתי על מבוגר, לא חשבתי על כזה מבוגר, ובטח לא גרוש עם שלושה ילדים, אבל ככה יצא".
איך הכרתם?
"אני וחברות שלי ירדנו לאילת לכבוד הימי הולדת שלהן. זה היה בנוהל לרדת לאילת, והיה לנו לו"ז קבוע שבשבת אנחנו במועדון ה'שאטו'. כשנכנסנו למועדון ישבתי במקום הקבוע שלי. פתאום הוא ניגש אלי ואמר לי 'נעים מאוד, אני מישל'. אמרתי לו 'אני מיכל'. ישבנו ושתינו, וחשבתי לעצמי שהוא בטח נשוי ורק חיכיתי שיילך כבר. ממש לא ידעתי מי הוא, והוא גם לא סיפר. כשחברה שלי ראתה את הפתק שהוא רשם לי בו את השם שלו ואת המספר, היא אמרה 'מה, את דפוקה? את לא יודעת מי זה מישל מרסייה?'.
"אחר כך הוא הזמין אותי ואת החברות שלי ל' קלרה' וזרמנו איתו, ואז יצא שישבנו על החוף ודיברנו עד ארבע לפנות בוקר. הוא היה צריך לטוס באותו לילה לפריז לחגיגות 100 שנה ללוריאל, והציע לי להצטרף אליו. אמרתי לו 'איזה שטויות', ולא נתתי לו לנשק אותי. מפריז הוא המשיך לשלושה שבועות בסין, וככה יצא שבמשך ארבעה שבועות רק דיברנו בטלפון, ואפשר להגיד שהתאהבתי בו דרך הטלפון. כשהוא חזר הוא בא לאסוף אותי מבית שמש לדייט הראשון, לאיזה מקום פנסי במונטיפיורי, ונורא התביישתי, לא אכלתי כלום למרות שגססתי מרעב".
למה?
"לא יודעת, לא אכלתי בשלושה חודשים של ההתחלה. נורא התביישתי לאכול לידו. הייתי עורכת את השולחן ומגישה את האוכל, ולא אוכלת. לא ידעתי אם אני אדע לאכול כמו שצריך. אני הייתי רגילה להחזיק מזלג בצד ימין ופיתה ביד שמאל. ככה אכלתי. גם מהילדים שלו נורא פחדתי. היה לו כבר בן לקראת גיוס, ילד בן 15, ולקטנה שלו בדיוק הייתה בת מצווה. בהתחלה הכרתי את הגדול, ונורא פחדתי להכיר את הקטנים. הייתי מגיעה אליו הביתה רק כשהם לא היו. לקח הרבה זמן עד שהם הכירו אותי, אבל מיד התחברנו".
מה אמרה הסביבה על פער הגילים המטורף?
"נורא פחדתי להגיד לאנשים שאנחנו יחד. כשהוא היה בחו"ל הוא שלח אותי למספרה שלו, ונתן הנחיות לצוות לעשות לי החלקה. הוא אמר שאני דוגמנית שצריכה החלקה, אבל הם הבינו שזה משהו יותר גדול מזה. זה לקח בערך ארבעה חודשים עד שכולם ידעו כבר, ואז עברתי לגור איתו בהרצליה, לא פיתוח. הוא איש מאוד צנוע, הוא לא שופוני יא נאס. אחר כך גם הייתי בבת מצווה של הבת שלו והכרתי את כל המשפחה, והרגשתי שכולם מקבלים אותי. הכי פחדתי לספר לאמא שלי. הוא היה הגבר הראשון שהכנסתי הביתה, וממש שקשקתי. הם התאהבו בו מיד. אבא שלי הוא כזה שאם הוא לא יאהב מישהו, הוא לא יסתכל עליו ולא ילחץ לו את היד, וכשהוא לחץ לו את היד והוציא ג'י.בי ירדה לי אבן ענקית מהלב".
מישל היה גם קצת אבא בשבילך?
"מישל היה גם בן הזוג שלי, המאהב שלי, החבר הכי טוב שלי, המנטור שלי וגם אבא שלי. חלק גדול ממה שאני היום זה מישל. הוא נתן לי המון ביטחון ויכולת להאמין בעצמי, ותמיד עודד אותי להשיג דברים בזכות עצמי. נורא היה חשוב לו שאני אפנטז ואני אשאף. הוא איש מדהים".
איפה הרגשת את הפער ביניכם?
"אחרי חצי שנה בערך הוא קנה בית בהרצליה ושיפצנו אותו, ובדיוק כשעברנו אליו הוא נסע לטיול לפני גיוס עם הבכור שלו. מצאתי את עצמי לבד עם השיפוצניקים, בהזמנות של ספקים, מסדרת ומנקה כל היום. עבדתי אז בקסטרו בדיזנגוף סנטר, או שהייתי בבית, מסדרת ומארגנת. חברות שלי היו מתקשרות מבילויים, והרגשתי שאני חיה חיים אחרים לגמרי.
"בהתחלה חשבתי שזה לנצח נצחים וזה לעד, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה לא יכול לקרות. ויתרתי על העולם שלי, גידלתי ילדים, דאגתי לבית, עבדתי כפקידה במספרה בדיזנגוף סנטר. הבן אדם בן 50, כבר עשה את שלו. לא ידעתי אם הוא רוצה עוד ילדים, ואני ידעתי שאני רוצה. זה לא התאים. נפרדנו אוהבים, וזה היה מאוד כואב. הרגשתי שאין לי יותר כלום בעולם, הייתי כמו תינוק שנולד לעולם מחדש".
ארבע שנים מערכת היחסים הזו נמשכה, ובמהלכה הפגיש מרסייה את טהוניה עם עופר רפאלי, בתקווה להפוך אותה לדוגמנית. "הייתי בת 22, חסרת ביטחון, ולא חשבתי שאני יפה מספיק, אבל מישל ועופר ראו את הפוטנציאל. עופר אמר שצריך לעבוד קצת על הבודי, ונכנסתי לחצי שנה של משמעת. הלכתי עשרה קילומטר כל בוקר, אחרי זה עשיתי פילאטיס, הקפדתי על תזונה נכונה ואכלתי שש ארוחות קטנות ביום. לקחתי את זה ברצינות, אבל לא ממש הייתה לי פה עבודה. כולם יודעים שבארץ אין ממש מקום לדוגמניות שחורות. הכל סובב סביב מי הלקוח שלך, וכשאין הרבה לקוחות שחורות, אז אין טעם לקחת דוגמנית שחורה".
כשנכנסה לעולם הדוגמנות החליטה טהוניה לחזור לשמה המקורי, כסמל להתחלה חדשה ולכך שהיא לא מתביישת יותר בצבע העור שלה. רק אז, לדבריה, היא הפסיקה להרגיש שלהיות אתיופית זו מעמסה שהייתה מעדיפה להוריד מעצמה. "כשהגעתי לתל-אביב הרגשתי פתאום שלא שמים לב לזה שאני אתיופית. תל-אביב זו מדינה אחרת לגמרי, זו עיר גדולה, ולאנשים לא ממש אכפת מי אתה. בעיירות פיתוח זה אחרת, לכולם יש זמן להתבונן ולרכל. יש הרבה יותר גזענות שם".
אחרי הפרידה ממרסייה היא נסעה, בעצת סוכנות הדוגמנות שלה, לנסות את מזלה בלונדון. שמונה חודשים היא גרה שם בדירת דוגמניות, והחליטה שזה לא בשבילה. "השלושה חודשים הראשונים היו גיהנום. לא ידעתי מילה אנגלית, כל היום הייתי הולכת לאודישנים ושומעת רק לא ולא ולא. מזג האוויר קר ומגעיל, הכל נורא יקר, הייתי צריכה ללוות כל הזמן כסף מהסוכנות בשביל אוכל ונסיעות. הייתי רק מסתגרת ובוכה וכותבת מיילים ארוכים למישל. לאט-לאט יצאתי מזה. הדוגמניות עזרו לי ללמוד אנגלית, נכנסו לי עבודות קטנות, התחלתי לצאת ולהכיר אנשים ונהיה קצת יותר טוב. אבל אז הגיעו החגים והחלטתי שאני חוזרת לארץ לביקור, וברגע שנחתתי פה, ידעתי שאין מצב שאני עולה על טיסה חזרה. חשבתי שאני אחזור למכור בגדים ב-4,000 שקל לחודש, ואחיה חיים רגילים ואסע לאילת עם חברות, וזהו".
אבל הגורל רצה אחרת. רוברט בן שושן פנה אליה כדי שתשתתף בתחרות ה"סופר מודל" בישראל, וטהוניה קטפה את המקום הראשון. היא נשלחה לתחרות העולמית בפיג'י, בילתה שם חודש שלם ("זה מקום מטורף, שם אני הולכת לעשות את ירח הדבש שלי"), אבל לא עלתה לגמר. כשחזרה פנה אליה רוברט עם הצעה נוספת, להיכנס לבית "האח הגדול".
"הוא אמר לי 'מה את חושבת על האח הגדול', ואמרתי 'פאתט, עולב, גועל'. חשבתי שאני הבן אדם הכי לא מתאים להיכנס לשם, הרי אני לא אסתדר שם יום אחד. אמרתי לו 'לא' נחרץ, אבל הוא לא ממש הקשיב, וכמה ימים אחרי זה התקשרה אלי המלהקת וביקשה לקבוע איתי פגישה. גם לה אמרתי לא, והיא לא הרפתה, התקשרה שוב ושוב ושוב, עד שהסכמתי. בפגישה הם נתנו לי לדבר, וכשראו שיש לי אישיו עם העניין של העדה האתיופית והדוגמניות השחורות, הם שכנעו אותי שזה יהיה המקום להשפיע בו, וככה השתכנעתי".
היו שמועות שהכרת כבר את "האח הגדול", יורם זק.
"כן, איך שיצאתי מהבית כשזכיתי, הגיעה אלי מישהי מהיחסי ציבור ואמרה לי,'שתדעי שהשמועה הכי חמה עכשיו זה הרומן שלך עם יורם זק'. התעלפתי ברמות. הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה כשעשו לנו דינמיקה קבוצתית במבחנים. כן, יורם היה המאהב שלי ובגלל זה נתנו לי זמן מסך, ברור".
היית שמחה על השהות בבית האח גם אם לא היית מגיעה למקום הראשון?
"אני חושבת שכן. מצד אחד הבית הזה החזיר אותי אחורה, לגיל הנעורים, למקום שאין לי בו שליטה על עצמי ואני מתביישת באיך שהתנהגתי, אבל מצד שני אני חושבת שזה עימת אותי עם דברים שלא הייתי מתמודדת איתם אלמלא הבית. נכון שעשו לנו מניפולציות בשביל להוציא את זה, אבל זה יצא, ועברתי תהליך אמיתי".
את חושבת שהניצחון שלך עשה משהו טוב עבור העדה האתיופית?
"אני מקווה מאוד שכן. הרבה נערות אתיופיות פוגשות אותי ואומרות לי,'תודה שנתת לי את האפשרות לקום ולהראות את עצמי, בלי לפחד שיצחקו עלי'. אני הכי אנטי סטריאוטיפ של העדה, ויש עוד כמוני, שואפים וחולמים וכריזמטיים, ואולי עכשיו הם פחות מפחדים להראות את זה. שיראו את זה, רק קצת יותר בתבונה, לא כמוני".
חגית יאסו ב"דה וויס", טיטי איינאו בתחרות מלכת היופי ואת ב"האח הגדול" - ממש קבוצת כוח חדשה.
"כן, זה משהו שכיף לראות, אבל אני לא משוכנעת בשינוי שזה יעשה. בשבוע הראשון נסעתי עם נהג מונית שאמר לי 'את יודעת, מאז שראיתי אותך, אני פתאום שם לב אליכם'. מצד אחד זה משמח שהוא שם לב, מצד שני זה מאוד מעליב, כי זה אומר שעד עכשיו היינו בשבילו סוג של אוויר.
אני לא יודעת כמה אני אעניין מישהו אחרי 'האח', וזה בסדר, כי התוכניות שלי אחרות. אני נורא רוצה להשלים בגרויות וללמוד משפטים, ולהיות עורכת דין. זה החלום שלי וזה מה שאני הולכת לעשות. עולם הזוהר פחות מעניין אותי, כי אין לי בזה סיפוק גדול. אני נהנית להצטלם וזה כיף, אבל זה לא מספק אותי על אמת, אני לא מרגישה וואו ".
אפרופו וואו, מה עם הבחור שדיברת עליו ב"האח" - חיכה לך?
"לא, הוא לא חיכה לי, ואני רווקה. הכרתי אותו שלושה שבועות לפני שנכנסתי לווילה והוקסמתי ממנו, היו לי פרפרים בבטן, אבל כשיצאתי הבנתי שזה לא מסתדר. לפני הבחור הזה היה איזה בחור שהייתי איתו בקשר חודשיים, ויכול להיות שדווקא לזה יש סיכוי. חסרה לי אהבה, אני מאוד רוצה".
שמעתי שאמרת שאת מחפשת "גבר שיעמיד אותך במקום", ודי הזדעזעתי מזה.
"מה לעשות? אני צריכה גבר שיגדל אותי ולא שאני אגדל אותו. בא לי שיתייחסו אלי כתינוקת. ברור שאני אהיה דומיננטית, כי אני לא יכולה שלא, אבל נורא חשוב לי שגם הוא יהיה כזה. לא חס וחלילה שיצרח עלי וירביץ לי, אבל אחד שיוריד אותי לקרקע, שאם אני מתחילה לעוף על עצמי הוא יגיד לי 'פה את טועה', ושיגיד לי, שלא יגמגם".
את לא אוהבת מגמגמים.
"אני עדיין לא מאמינה שאיתי באמת התאהב בי. גם אני לא התאהבתי בו, פשוט פתאום נכנס מישהו אינטליגנטי שמקשיב לי והיה לי נורא נעים איתו, אבל משהו היה שם מוזר, והיה לי נורא לחשוב שהוא משתמש בי בשביל להגיע לגמר. בכלל, קשה לראות עכשיו פרקים ולשמוע דברים. אבי הראה לי בתוך הבית שהוא נורא אוהב אותי, ופתאום לשמוע אותו אומר 'אתה חושב שהחור השחור יגיע לגמר?' - זה צמרר אותי. לשמוע מהמשפחה שאנשים טינפו עלי היה לי קשה, אבל אני סולחת, כי גם אני לא הייתי שם מי יודע מה. אני לא ככה במציאות. נכון, יש לי פיוז קצר ואני אדם קצת עצבני, אבל צריך להבדיל בין טהוניה שבבית לטהוניה שבחוץ".
ספרי לי על החיים שאחרי - על המתנות והפינוקים ו-750 אלף שקל שמחכים לך בחשבון.
"תראי, כרגע אין לי בית, ואני שוכרת אוטו וכל היום נוסעת ומבזבזת דלק. מציעים לי כל מיני מתנות ו'בואי קחי ותעלי לאינסטגרם', אבל אותי חינכו כל החיים שאין מתנות חינם, ואני לא לוקחת, כי אני מעדיפה לא להיות חייבת. את הכסף שמתי בחשבון, וכרגע לא החלטתי מה לעשות בו. המדינה שלנו כל כך יקרה, שהסכום הזה בטל בשישים. מה זה 750 אלף שקל? יש אנשים שיש להם שני מיליון שקל בבנק והם עדיין לא יכולים להרגיש פה מיליונרים, בקושי דירה הם יכולים לקנות. ברור שזו מתנה יפה, אבל אני צריכה עוד לעבוד הרבה בשביל כסף".
הצטרפת עכשיו לפאנל של התוכנית של אלירז שדה בערוץ 24.
"אני מאוד מתרגשת. זו תוכנית בשידור חי. מה זה שידור חי ב'האח הגדול'? את יושבת על הספה ובוהה בפלזמה. פה זה אחרת. בגלל שזו תוכנית שמדברים בה על הכל, גם על אקטואליה, אז אני יכולה לבטא בה את עצמי, וכבר הכרת אותי - אני אוהבת לדבר וללרלר מלא. זה מאוד מושך אותי".
יצא לך להכיר את אלירז ואת ליאור דיין, שותפך לפאנל?
"את ליאור הכרתי רק בתור הבן של אסי דיין, וכששמעתי שנהיה ביחד אמרתי או מיי גוד, מה הקשר ואיך נתחבר. ואז נפגשנו בצילומי הפרומו, וגיליתי שהוא גאון וחכם ומדבר כל כך לעניין, והחלטתי שאני מחברת לעצמי USB ורק לומדת ממנו. עם אלירז יצא לי לעבוד איך שיצאתי מהבית, בשידור של 'לתת', והוא נתן לי המון ביטחון".
איך את רואה את העתיד שלך?
"אני לא רוצה להיות מיליונרית, אין לי חלומות לעשות המון-המון כסף ולא חלומות על בעל עשיר. חייתי כבר חיי עושר, זה מאוד נוח, אבל זה לא כזה כיף. גבר עשיר זה גבר שכל הזמן דואג איך יהיה לו עוד כסף, ואיך הוא לא יפסיד את מה שיש לו. הכל סובב סביב כסף. ואני רק רוצה שתהיה לי קורת גג ויהיה לי איך לשלם חשבונות, ושאני לא אצטרך להגיד אף פעם לילדים שלי 'אין'. שיהיה לי איך לסיים את החודש זה מספיק לי, זה יעשה אותי מאושרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם