כל סלב בא יומו: השף גורדון רמזי בצרות
גורדון רמזי ידוע בזכות אישיות מוחצנת, תוכניות טלוויזיה רבות ויכולת בישול שביססה אותו כאחד מאנשי הקולינריה הטובים בעולם, אלא שלאחרונה נראה שעסקיו של השף-סלב, שמחזיק ב-24 מסעדות ברחבי העולם, הולכים ומתרסקים: מסעדתו בניו יורק נושלה מכוכבי המישלן שלה ואחרות נסגרו עכשיו הוא מחפש דרך חדשה לכבוש את הסועדים האמריקאים
לפני כשבועיים המסעדה שהייתה אמור לשים אותו על מפת האוכל העילי בניו יורק איבדה את שני כוכבי המישלן שלה בבת אחת - נפילה חסרת תקדים בבירת המסעדנות של ארה"ב. העורך של מהדורת מישלן הלין על חוסר עקביות בסטנדרטים במסעדת Gordon Ramsay at the London, שבה משלם כל סועד כ-135 דולר לארוחה, לא כולל משקאות.
המסעדה, ששוכנת במלון "לונדון" היוקרתי, לא שייכת היום לרמזי. היא נפתחה בקול תרועה רמה בשנת 2006 אבל אף פעם לא ממש המריאה בקרב קהל הסועדים העילאיים של ניו יורק. בשנת 2009, כשהאימפריה שלו נקלעה ללחץ כלכלי, רמזי מכר אותה למלון וחתם עימו על הסכם זיכיון ושימוש בשמו.
עבור רמזי התדמית בארה"ב היא קריטית בדוחות האחרונים שפורסמו על חברת ההחזקות "קוולייק" שבבעלותו נכתב: "הקבוצה זיהתה את צפון אמריקה כאזור מפתח להתפתחות".
בשנה שעברה פתח רמזי מסעדה בלוס אנג' לס ועוד שלוש בלאס וגאס: גורדון רמזי סטייק, גורדון רמזי פאב וגריל, וגורדון רמזי בורגר.
המפתח להצלחתו של רמזי בארה"ב טמון בהצלחה הגדולה שלו כסלבריטי שף מעורר פרובוקציות בטלוויזיה. נכון לחודש אוגוסט היו לו חמש תוכניות שונות ברשת פוקס, שמרוויחות ביחד כ-150 מיליון דולר מפרסום. הנוכחות של רמזי בטלויזיה עזרה לו להפוך לשף הכי יקר בעולם בשנה שעברה, עם הכנסות של כ-38 מיליון דולר, לפי פורבס. לא רע בהתחשב במקום ממנו הוא הגיע.
רמזי נולד ב-1966 בג' ונסטון שבסקוטלנד וגדל יחד עם שלושת אחיו באנגליה. אמו סבלה במשך שנים מהתעללות מצד אביו, גורדון האב, שמת בשל אלכוהוליזם ב-1997. רמזי טען בעבר כי לפני שהפך לשף הוא שיחק כדורגל בקבוצת גלזגו ריינג'רס, אולם נאלץ לפרוש בשל פציעה. מאוחר יותר הוא נאלץ להודות שההתרברבות בעבר הכדורגלני שלו הייתה אולי "לא מדויקת".
אחרי שלמד מסעדנות הוא החל לעבוד כשף במסעדת "הארווי" של השף מרקו פייר וויט בלונדון, ומאוחר יותר גם אצל "לה גברוש", עם אלברט רו. ב-1994 וויט מינה אותו לשף הראשי ב"רוזמור" שבמרכז לונדון, מסעדת שאחר כך שינתה את שמה ל"אוברג'ין". 14 חודשים אחרי כן המסעדה זכתה בכוכב מישלן ומשם הקריירה שלו המריאה.
מבקר המסעדות הבריטי ג'יי ריינר אומר שהשאלה לגבי רמזי היא האם הוא יכול לשמור על איזון בין היותו מסעדן ולבין היותו תופעה טלוויזיונית. "אני לא חושב שהקהל בבריטניה מבין איזה כוכב טלוויזיה ענק הוא הפך להיות בארה"ב", הוא אומר. "קל לזלזל בו בגלל ההשפלה ההיא בניו יורק אבל הוא הגיע למדינה שבה הכסף מדבר, ואני לא בטוח שהוא בוכה בלילה בגלל זה". אבל לאור העובדה שההצלחה של רמזי בארה"ב נסמכת חלקית על הטלויזיה - המדיום הכי בר חלוף - הסקפטים אומרים שיותר מדי להסתמך על דמותו הגדולה מהחיים כפי שהיא משתקפת במסך הקטן, משמעה שאפילו אם הכסף זורם הוא עדיין יכול לסבול מעודף חשיפה.
"שפים עושים לעיתים קרובות את הטעות של להיענות לכל הזדמנות שנקרית על דרכם", אומר אארון אלן, יועץ מסעדות אמריקאי. "השם שלו קשור להכל וזה יוצר התרגשות ראשונית כי אנשים חושבים שאולי יזכו לראות את שמו במסעדה, אבל מהר מאוד זה מתפוגג". אלן גם אומר שרמזי מסתכן בלהיות כמו שחקנים שההימצאות שלהם בכל מקום שוחקת אותם - מעין אדם סנדלר קולינרי.
לפני ההשפלה בניו יורק רמזי גם הוצא מהמיזם הקנדי שלו. שותפו במסעדת "לורייר גורדון רמזי" במונטריאול התלונן שרמזי לא היה שם מאז ההשקה, שישה חודשים אחורה. המקום נסגר מאז. בבריטניה השנה נפרדו דרכיהם של רמזי ומלון היוקרה "קלרידג'" אחרי 12 שנה. "גורדון רמזי בקלרידג'" היה המקום שאישרר את הסטטוס של רמזי כסופר שף של בריטניה בימי תחילת המילניום. אבל השף המייסד של המסעדה, מארק סרג'נט, עזב ב-2008, וכוכב המישלן של המסעדה הלך בעקבותיו שנתיים אחר כך.
בשנה שעברה רמזי סגר את הגסטרו-פאב שלו, "הדבונשייר" שבמערב לונדון. למקום עצמו לא עזרו הדיווחים על כך שחלק מהאוכל מגיע מוכן מבחוץ. ולמרות ביקוש גבוה בהתחלה, ההרפתקאה האחרונה שלו בלונדון, "יוניון סטריט קפה", קיבלה ביקורות פושרות בלבד.
הדובר של רמזי אומר ששינויים וסגירות הם בלתי נמנעים ככל שהזמן וטעם הקהל משתנה. כמו כן, אתרים חדשים נבחנים בקפידה בתגובה לביקוש למגע הקסם של רמזי. השאיפות שלו הובילו אותו לרכבת הרים עסקית ואישית בשנים האחרונות, כשהמשבר הכלכלי הגלובלי הכה בעסקיו וסכסוך עם חותנו ושותפו לעסקים הוביל לסכסוך משפחתי מריר.
לרמזי יש 11 מסעדות בבריטניה ועוד 13 סך הכל בארצות הברית, איטליה, צרפת וקטאר. לא מתוכננות עוד פתיחות בארה"ב אבל אסיה כן קורצת, אומר הדובר שלו.
הדחף לבנות אימפריה בינלאומית הביא לבעיות אצל עסקים בריטים רבים - האחרון בהם הוא הכישלון של טסקו בארה"ב עם רשת Fresh & Easy. אג' אי בהאלה, מרצה בבית ספר קייס לעסקים, אומר: "מעט מאוד עסקים יכולים לעמוד בפני הפיתוי הזה, אבל הם שוכחים שנוסחה מצליחה בבית לא בהכרח מצליחה מעבר לים. ועבור עסק כמו של גורדון רמזי, שכל כך מקושר אליו, השמירה על המגע האישי היא חיונית".
בוני ריגס, אנליסטית מסעדות שעובדת עבור חברות ייעוץ מניו יורק, מסכימה. למרות שהיא גורסת שרמזי נמצא בכיוון הנכון בארה"ב, מכיוון שלמסעדות פשוטות יותר יש יותר פוטנציאל צמיחה, היא מזהירה שכל סלבריטי שף צריך להראות את פרצופו במקום בתדירות קבועה. "זה חשוב מאוד כי זה אומר ללקוחות שהשף מעורב ושללקוח אולי תהיה הזדמנות לפגוש אותו", היא מסבירה. "הם אולי צצים שם רק לפעמים, אבל השמועה מתפשטת". אלא שסרג' נט, בן חסותו לשעבר של רמזי, חושב שאנשים מזדרזים לזלזל ברמזי ויש עדיין יש ביקוש גדול לעסקים שלו. "תקופת השיא של גורדון הייתה בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, בתקופת השף הסופרסטאר, וזה כבר איננו", הוא מודה, אך מוסיף: "גורדון הוא הפנים, כמו שריצ'ארד ברנסון הוא הפנים של וירג' ין - ואף אחד לא אומר שברנסון מתפזר על יותר מידי דברים".
בתקופת השיא שלו רמזי היה מאסטר יצירתי שהבישול שלו שם את לונדון על המפה הקולינרית.
היום הוא אולי מרוויח יותר כסף משאי פעם חלם, אבל האם הוא מסתכן באובדן מקומו בפנתיאון הקולינרי?
ריינר טוען: "אני חושב שמתישהו כן היה אכפת לו מהמורשת שלו. אהיה מאוד מופתע אם יסתבר שראשו לא הסתחרר מהדברים שקרו לו בשנים האחרונות, והוא היה שמח לחזור ולהתרכז בשורה התחתונה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם