יוצא מהקופסא: בארץ מגדלים אננס אקזוטי וטעים
עד לפני 20 שנה כולם הכירו את האננס כטבעות שנמצאות בקופסת השימורים אלא שהיום עוד ועוד חקלאים בוחרים לגדלו בעצמם. התוצאה: חלקות גידול בכל הארץ בשטח של 400 דונם, מאות טונות פרי בשנה ואננס טרי בכל סופר שכונתי. המשווק משה צפדיה, מחברת פירות הכרמל: "לא נתקלתי במצב שבו נתקעתי עם פרי"
לפני כ-20 שנה הכירו את האננס רק בעמותה לפירות אקזוטיים. גידלו אותו בחוות ניסוי. היום מגדלים בכל הארץ את הפרי האקזוטי - במשך השנים חקלאים רצו להביא לארץ טעם חדש והחליטו להמיר חלקות גידול לא רווחיות לשטחים שבהם ניתן לגדל אננס.
את הגידול עשו עד לפני חמש שנים בעיקר במשק המושבי. אלא שאז חברת "פירות כרמל", שקמה ביזמות משותפת של קיבוצי עין כרמל וגינוסר, הביאה לארץ את הזן הגדול MD2. כיום מיוצרים מאות אלפי ראשי אננס בשנה, באיכות מעולה.
בחזרה למשקים המושביים. יעקב סיזל מבית יצחק הוא אחד מאותם חלוצים שהחליטו לגדל את הפרי. הוא מגדל אננס כבר 12 שנה ומספר שהחליט על כך כשהיה בצומת דרכים בחייו. "רציתי להגדיל את המשק ולשנות כיוון", הוא נזכר. "גידלתי פרחים וענפי קישוט ירוקים במשך 20 שנה. ההוצאות היו אינסופיות: מים, עובדים תאילנדים ומחירי שוק שצונחים. החלטתי לנסות נישה חדשה שתאפשר לי לעבוד במקום נוסף ולא להיות צמוד למשק, כמו גם להזדקק לצוות מצומצם".
כיום הוא מגדל אננס על שטח של 65 דונם. זו עדיין לא יכולה להיות פרנסה למשפחה, אבל היא מאפשרת לו להמשיך להיות עובד שכיר ולא להסתמך רק על החקלאות.
בין 40 ל-50 חקלאים מגדלים אננס בישראל של 2013, על שטח כולל של כ-400 דונם . התנובה מגיעה לכמה מאות טונות פרי בשנה. החלקות לא גדולות והן נמצאות סביב הכנרת, בגליל המערבי, לאורך כביש מספר 4 באזור כרם מהר"ל ובאבן יהודה, בעין הבשור ובניצן שבדרום.
התוצרת שאותה מגדלים שם מתרכזת במספר זנים מצומצם - קווין, זן קטן ומתוק, סמוט קאיין הגדול וזן ה-MD2 שיובא מארה"ב.
האננס שייך לצמחי האוויר - אפיפיטים - שצמיחתם מאופיינת בגדילה על צמחים אחרים. הם אינם טפילים וחוץ מהאננס מוכרים גם הסחלבים הטרופיים והברומליות, משפחה גדולה המתאפיינת בשושנת עלים ובפרח שיוצא ממרכזה. האפיפיטים גדלו ביערות העד על העצים, וההתפתחות האבולוציונית גרמה לכך שהאננס ירד לקרקע. היום הוא מוכר כשתיל בגובה 60-70 ס"מ.
מוצאו של האננס בדרום אמריקה ומגדלים אותו בכל הארצות הטרופיות והסאב-טרופיות: קניה, אקוודור, הפיליפינים, הוואי ותאילנד, משם גם הגיע לארץ. העלים מסודרים כשושנה ומהמרכז יוצא עמוד תפרחת שדומה לאיצטרובל. בראש התפרחת יש ציצת עלים ירוקים שאותה ניתן להשריש ולקבל צמח חדש. העלים עצמם משמשים גם הם את החקלאים - מפיקים מהם סיבים. אף שעונת האננס נמשכת מפברואר עד יוני, ניתן להשיג אותו טרי בכל ימות השנה.
האננס נותן פרי אחת לשנתיים כך שהמגדלים צריכים לארגן את החלקות שלהם באופן כזה שמחצית מהשטח יניב פרי בשנה אחת והמחצית השנייה בשנה הבאה - וכך יש יבולים באופן רציף. בנוסף לכך, כל שיח כזה נותן פרי אחד, ואחרי שהוא הניב פרי צריך לעקור אותו ולשתול מחדש. ריבוי שתילי האננס נעשה בתרביות רקמה.
משה צפדיה, מרכז הענף בקיבוץ עין כרמל, סיפר כי הכניסה לשוק לא היתה קלה. "התחלנו בקטן והמשכנו לגדול", הוא אומר. "זה הצריך הרבה לימוד, תצפיות וקריאה כמו גם השקעות כספיות אדירות".
למה החלטתם להשקיע דווקא בפרי הזה?
"קיבוץ עין כרמל, וגם גינוסר, התמחה בגידול בננות. יש הרבה מן המשותף בין שני הגידולים ומכיוון שהיה לנו בסיס של ידע יכולנו להתפתח ממנו וללמוד על האננס".
כמו פירות כרמל, גם רועי טויב ממושב בן עמי, יו"ר מגדלי האננס בארץ, חיפש גם הוא גידול חדש ואקזוטי. הוא התוודע לפרי לפני 22 שנה. "באזור שלנו היה אבוקדו ורצינו להגדיל את ההיצע שלנו", הוא נזכר. "ההורים שלי נסעו לטיולים בהוואי ובאוסטרליה, ראו את האננס והחליטו להביא אותו לארץ".
רועי הוא דור שני למגדלי אננס ובמשק המשפחתי מגדלים פירות אקזוטיים נוספים כמו פפאיה, אנונה ומנגו. גידול האננס שלהם משתרע על שטח של 20 דונם ומגיע ל-100,000 יחידות בשנה.
את השתיל הראשון שלו קיבל טויב מחבר שהתחביב שלו היה גידול פירות אקזוטיים ליד הבית. מהשתיל הזה הוא הכין את כל השאר. גם הוא מדגיש כי עלויות הייצור גבוהות - במיוחד הוצאות הקמת החלקה.
מכיוון שהאננס אוהב טמפרטורות גבוהות, בין 17 ל-27 מעלות , בארץ קשה לו - עם 0 מעלות בחורף הוא קופא ועם 35 מעלות בקיץ הוא מתייבש. לכן חייבים לגדלו תחת בתי רשת ובחממות.
הוצאה נוספת שיש לקחת בחשבון היא לימוד ידע מקצועי מדויק שעוסק בהכנת השתילים. "המלפפונים נותנים פרי כל שלושה חודשים", אומר טויב. "עצי פרי כמו תפוחים מניבים פעם בשנה. מחזור הגידול של האננס הוא אחת לשנתיים וכל שיח נותן פרי אחד. זמן ההמתנה הוא רב. צריך הרבה אורך רוח כדי לגדל אננס".
הפרי אמנם לא נזקק לכמויות גדולות של מים, אך צריך להשקות אותו כל השנה. בשל המקצועיות של הכנת השתילים והשתילה מחדש בכל פעם לאחר שהשיח מוציא פרי, יש צורך בעבודת ידיים מקצועית.
ובכל זאת, כדאי לגדל אננס בארץ. הביקוש לפרי האקזוטי והמרשים הזה גדל משנה לשנה ומחיר הפרי גבוה לעומת יבולים אחרים. קילו אננס נמכר ברשתות השיווק בסכומים שנעים בין 15 ל-30 שקל , תלוי בזן ובגודל. "הקהל הישראלי אוהב את האננס", אומר משה וייס, לשעבר ראש העמותה לפירות האקזוטיים. "רמת החיים עלתה, אנשים היו בחו"ל, ראו אותו שם, טעמו ונהנו. כשהם חזרו לארץ הם החלו לחפש אותו גם כאן. כיום הפרי גם זמין יותר, כך שיותר קונים אותו".
ואכן , בפירות כרמל מזהים עלייה הולכת וגוברת בביקוש לאננס. "לא נתקלתי במצב שבו נתקעתי עם פרי", אומר צפדיה, "ואני משווק בכמויות גדולות. יש ביקוש ואנשים קונים". מגדל אננס אחר סיפר: "המגדלים בפאניקה כי פתאום כולם התחילו לגדל אננס. כולם באטרף בגלל הביקוש הרב. עכשיו החשש הוא שהמחירים יירדו בעקבות ההיצע שיגדל".
וייס מדגיש את חשיבות הפרי בענף הקולינריה: "לא בטוח שעקרת הבית תקנה אותו כי הוא לא כמו הירקות והפירות השגרתיים שקונים בשוק. אבל מסעדות הגורמה אוהבות מאוד את הפרי הזה והשפים נהנים להשתמש בו בבישוליהם".
למרות היתרונות הרבים בגידול הפרי, הבעיה העיקרית שאיתה המגדלים מתמודדים כיום היא יבוא הפרי ממדינות זרות. בשנים האחרונות החלו לייבא אננס מהרפובליקה הדומיניקנית. על יבוא אננס לא מוטל מכס - בהסכמי גאט"ט הוחלט לא להטיל מכס מכיוון שמדובר במוצר שלא מגדלים בארץ. אלא שמאז עברו הרבה מים בירדן וכיום מגדלים אננס בארץ. עתה החקלאים נלחמים לשינוי ההחלטה ולכך שיוטל מכס על יבוא אננס כדי להגן על הייצור המקומי. המגדלים טוענים גם כי הפרי המיובא פחות טעים מזה שהם מגדלים בארץ.
איך צרכן יכול להבחין בין אננס מיובא לאננס ישראלי? פשוט מאוד - המיובא משווק ללא כתר, אותה שושנת עלים שמופיעה על הפרי. הסיבה לכך היא הגנה על הצומח המקומי. במשרד החקלאות נזהרים לא להכניס לארץ שתילים שעלולים להיות נגועים במחלות. את הכתר אפשר להשריש ולגדל מחדש וכך, לפני כניסת הפרי לארץ, קוטמים לו את הראש.
בהקשר של המחיר, המגדלים מרוצים ממחירו של הפרי בשווקים. אך לא הצרכנים. "זה פרי שעולה הון תועפות. יש מקומות שמוכרים אותו ב-30 שקל ליחידה בעוד שבאירופה משלמים יורו וחצי על פרי גדול ששוקל 700 גרם עד קילו. אין סיבה לפער הזה במחיר", אומרת הקונה ציפי לוי בשוק מחנה יהודה.
את האננס צריך להכיר כדי לקנות ולא ליפול בפח. בארגון הפירות האקזוטיים אומרים כי גם אם הפרי ירוק, אפשר לאכול אותו. עם זאת, צריך לשים לב שהוא לא יהיה רך. האננס צריך להיות מוצק כי אם הוא רך הוא מקולקל ועלול להיות עליו עובש.
את השושנה שמורידים מעליו ניתן לתקוע באדנית והוא יכה שורשים לעציץ קקטוס יפה, שיכול לשמש כמתנה לעת מצוא. רק לשים לב לא להגזים בהשקיה כדי שהשורשים לא ירקיבו.
לאננס מרכיבים תזונתיים בריאותיים. הוא עשיר בסיבים תזונתיים ובאנזימים, במיוחד באנזים בשם ברומלאין. גם ויטמינים לא חסר בו- B6 ,B1 ו-C נמצאים בו. כמו כן, ב-100 גרם אננס יש רק 45 קלוריות.
את האננס מכירים רוב הצרכנים בארץ מקופסאות השימורים, כשהתכולה שימשה כקישוט ששמים על טורט ועל עוגות, כמו גם בקומפוט. עם זאת, כשפורסים את האננס הטרי לפרוסות לא מזהים את הטעם המתוק מאוד מפעם. "לא יקנו אותו בשכונות חרדיות, למשל", מציין וייס. "הם רגילים לשימורים המתוקים. את הטרי קונים בעיקר מי שביקרו בחו"ל ונחשפו לטעמו. אוהבים אותו במיוחד הבשלנים שיודעים מה לעשות איתו במטבח. במנות אחרונות הוא יככב. גם כמשקה אפשר להשתמש בו - הוא נחשב למעדן עם וודקה או עם רום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם