זמביה? יש לכם מה לחפש שם
קונסולית הכבוד של זמביה בישראל היא בלונדינית אנרגטית, שצועדת בספארי וברחובות האפריקאיים עם חאקי וג'ינס אופנתיים. במסגרת תפקידה היא מביאה מטיילים ודואגת לפעילויות הומניטריות. אפילו הפיגוע בקניה לא מפחיד אותה
בעיניה של הרשקוביץ, זמביה ויבשת אפריקה כולה מציעות מקומות מופלאים וקסומים. נופי פרא שיד המודרנה עוד לא השחיתה, יערות עבותים, מי ים צלולים, חיות פרא מיוחדות, אנשים שמחים ושמיים פתוחים. מדינה קטנה הממוקמת בלב יבשת אפריקה, שש שעות טיסה מכאן, פלוס שיר ישראלי שלא יוצא מהראש. ברוכים הבאים אל גן העדן הנעלם.
הרומן של הרשקוביץ עם היבשת האפריקאית התחיל בשלהי שנות ה-80, כמעט במקרה. "הגעתי לראשונה לאזור בשנת 1989", היא נזכרת. "וזו הייתה התאהבות". באותה תקופה עבדה כשכירה בחברת תיירות, "ואז התחילו טיולי בר ובת המצווה לקניה. נסעתי לשם כדי ללמוד על המקום".
מים רבים עברו בנהרות אפריקה מאז אותו ביקור. היום הרשקוביץ מבקרת ביבשת הדרומית מדי חודש וחצי, "וכשאני לא שם, אני פשוט מתגעגעת". גם את החופשות המשפחתיות שלה עם בן זוגה מזה 20 שנה, שחקן תיאטרון 'הבימה', פולי רשף וארבעת ילדיהם, "שלושה שלו, אחד שלי וביחד אנחנו משפחה אחת שלמה", היא מעדיפה לבלות ביבשת שהפכה לביתה השני.
וכאמור, הרשקוביץ לא רק עובדת ונושמת בקצב אפריקאי, היא גם נושאת תפקיד חשוב ביחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין טנזניה וזמביה. "זכיתי להיות השושבינה לחידוש היחסים בין ישראל לבין טנזניה ב-1992", היא מספרת בחיוך גאה.
איך זה קרה?
"עבדתי אז בקניה ואיי סיישל ובאחת הנסיעות שלי מניירובי לאיי סיישל פגשתי במקרה משלחת מזנזיבר. באמצע הטיסה עבר לידי אחד מאנשי המשלחת וחייך. החלפנו ברכות נימוסים, מה שלומך ומה שלומך, ואיך קוראים לך. התברר ששמו אברהם אייזק ספאטו, 'מיניסטר אוף סטייט אנד פלנינג'. השם שלו עורר בי סקרנות, אמרתי לו שאברהם ויצחק הם שמות יהודים, ואולי אנחנו בכלל בני דודים. הוא התעניין, התיישב לידי והתחלנו לשוחח. בתקופה ההיא, לדבר על תיירות בזנזיבר היה כמו לפתוח סניף של 'אמדוקס' על הירח. לא היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל, לא היה קונסול, אבל השר הזמין אותי לבוא לבקר".
הרשקוביץ שלפה את הדרכון האירופי שברשותה, והגיעה לביקור באי הלא מוכר. "הוקסמתי מהמקום, נפגשתי שם עם כל מיני שרים, ובסוף הוזמנתי לפגוש את הנשיא. בפגישה הזו הוא שאל אותי שאלה אחת שכנראה עשתה את השינוי הגדול".
מה הוא שאל?
"מה אני חושבת על האי. נתתי לו תשובה מאוד ישירה. בלי לפחד אמרתי לו שאני חושבת שהם כמו ילדים שיושבים על אוצר שמצאו בגינה ולא עושים איתו כלום. התשובה הכנה הזו כבשה אותו. מכאן הכול יצא לדרך. כשחזרתי לישראל, יצרתי קשר עם חבר הכנסת דאז נִסים זוילי, והוא יצר קשר עם השלטון בזנזיבר. הגיעה משלחת משם לישראל, הם עשו פה סיור, נפגשו עם נציגים רשמיים, וחידשו רשמית את היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לטנזניה, המורכבת מאיחוד בין זנזיבר לטנגנייקה שהתרחש ב-1964".
היא המשיכה למלא תפקיד בחידוש הקשרים. "בכל צורך בתיווך שעלה במהלך השנים, הייתי הכתובת, אבל לא בתפקיד רשמי". רק בשנת 2000 הגיעה גם ההכרה הרשמית. "מוניתי לתפקיד קונסולית כבוד של טנזניה וזנזיבר. כיהנתי בתפקיד יותר משלוש קדנציות, למעלה מעשר שנים".
מה תפקידה של קונסולית כבוד?
"אני מייצגת את המדינה ועובדת מול כל הגורמים הרשמיים. זה מעין תפקיד שגריר לא רשמי, תפקיד וולנטרי. נהוג להחיל אותו במקומות שבהם אין שגריר ישראלי".
הרשקוביץ, תל אביבית במקור ובהווה, רחוקה מאוד מדמות המטייל הטיפוסי באפריקה. היא מאופרת למשעי, בלונדינית סדורת שיער ואלגנטית. קשה לתאר אותה צועדת בסוואנה, מטפסת אל מרומי הקילימנג'ארו או ישנה באוהל סיירים. ייתכן שזו הסיבה שכאשר הקימה לפני כעשר שנים את חברת 'ספארי קומפני' המתמחה בתיירות ובמסחר באפריקה, היא פיתחה מודל של תיירות אחרת. "לראות את הלבן בעיניים של האריה ולישון בלילה על מצעים נקיים וריחניים", כהגדרתה.
"חשוב לדעת שאפריקה היא לא מה שהייתה פעם. יש מקומות עם אינטרנט ואפילו ויי פיי, יש נקודות שבהן יש קליטה סלולארית, וגם באמצע הסרנגטי אפשר לקבל שיחת טלפון חשובה מהמשרד כדי לאשר חתימה על מסמך. מה יותר טוב מלטייל בנוף הפראי של הסוואנה ובערב להגיע למקלחת עם מים חמים, ליהנות בדרך מעוגות, קפה ויין משובח?".
זה לא סותר את החוויה האפריקאית?
"ממש לא. הנאה היא דבר סובייקטיבי ולא צריך לסבול כדי ליהנות. כל אחד בוחר לעצמו את המסלול המועדף עליו".
קשה לדמיין אותך באפריקה עם נעלי הליכה וחומר דוחה יתושים.
"גם באפריקה אני שומרת על סטייל ואופנה", היא מחייכת. "סטייל של חאקי וג'ינס, ומי שדואג מיתושים יכול להירגע, בירקון יש יותר".
הרשקוביץ מציירת תמונה אידילית, אך המציאות לא תמיד עומדת בקנה אחד עם התמונה הציורית. רק לפני כשבועיים, במהלך חג הסוכות, התרחש אירוע טרור קשה בקניה, שכלל עשרות הרוגים ומאות פצועים. ב-2002 אירע אירוע טרור נוסף במדינה, בעיר הנופש מומבסה, שכוון כלפי ישראלים. ב-1998 התמודדה קניה עם אירוע טרור גדול נוסף. אירועי הטרור במדינות אפריקה, מתווספים למלחמות אזרחים עקובות מדם, לעוני, מחלות ואווירת ביטחון רופפת.
איך מתמודדים בעולם התיירות עם הצד האפל של אפריקה?
"אסור להתעלם מהדינמיקה הפנימית של המקומות האלה. הביטחון הוא דבר מאוד רגיש בעולם כולו, וחשוב לדעת שיש מקומות באפריקה שיותר מסוכנים מאחרים. כשיוצאים לאפריקה, תמיד צריך לוודא ולדעת מי מארגן את הדברים, מי עומד מאחורי הטיול, מי בדק את הבלמים של הרכב ומתי. אם עושים את הכול כמו שצריך, אין בכלל בעיה".
יש מקומות שלא תשלחו אליהם נוסעים?
"אפריקה היא עצומה, ויש מקומות שעדיין לא מתוירים. לכל מקום הקסם שלו. בקונגו, למשל, אני לא חושבת שיש מה לחפש. גם במדינה הקטנטונת 'סנטרל אפריקה' אין ממש מקום לתיירים".
רוב הישראלים אולי לא הגיעו בהמוניהם לזמביה, אבל אשה אחת, ושמה ציפי, כבר הונצחה שם לדורי דורות. "לפני כשנה", מספרת הרשקוביץ, "נסע לזמביה זוג ישראלי. הם יצאו לדרך עם נהג מקומי, שהיה גם המדריך שלהם. הטיול היה כל כך אינטנסיבי, והם כל כך נקשרו אחד לשני, שכאשר נולדה למדריך המקומי בת, הוא קרא לבתו בשם החיבה 'ציפי', על שם אותה אשה".
השם ציפי כבר נטע בזמביה שורשים, כמו גם הרשקוביץ. "זה מקום שבו אנשים חיים את החיים האמיתיים", היא מתפייטת. "אנשים שלא עושים הצגות. כל מי שנמאס לו מהפלסטיקה, מעידן השובע הזה שבו אנחנו חיים, ימצא שם שקט. מדהים לראות איך ילדים נהנים שם מדברים כל כך פשוטים כמו כדור שעשוי מבדים וחבל. אין כמו אפריקה".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם