רגב הוד: "יש לי חדר שמלא רק בנעליים"
אוסף הנעליים של הגברים שלפניכם, ישאיר אבק ללא מעט נשים חובבות הז'אנר. תשאלו את רגב הוד, ואת ברוך, נעליים קונים מהר
פשר החיבה: "תמיד נורא אהבתי נעליים, ויש לזה סיפור קצת מטורף ששייך לאגדות: בילדותי הייתי מאוד גבוה, אני כמעט 1.90 מ', והרגל שלי הייתה אמורה להיות גדולה כמו של אבא שלי ודוד שלי, שהם מידה 46-45. בגיל 15 וחצי נדלקתי על נעלי ספורט של אדידס שיוצרו רק במידות נשיות, כלומר עד 40, וכשניסיתי להיכנס אליהן דוד שלי אמר לי'אתה הולך ומחריף, כף הרגל שלך הולכת להיות קיאק, אם אתה לא עוצר, אין סיכוי שתוכל לקנות יותר נעליים כאלה'. הוא אמר את זה והרג אותי, הנעליים היו מאוד מיוחדות ולא היה מצב שאני אוותר עליהן. קניתי אותן והלכתי איתן במשך שנה, והנעליים האלה לא נתנו לרגל שלי להתפתח, כמו הסיניות שעוצרים להן את ההתפתחות עם נעליים קטנות. אז יש לי מידה ממש קטנה, 42, אבל היום אני ניגש לכל נעל ואין לי בעיה, אני יכול לקנות כל מה שאני אוהב.
"הנעליים שלי מסודרות כמו חיילים במסדר בוקר, ורק אני מורשה לסדר אותן. כשאני רואה נעל שאני אוהב, אני לוקח אותה בכל הצבעים, וזו טיפשות שאני לא יכול להסביר לעולם. 20 אחוז מהנעליים שיש לי בארון עוד לא הספקתי לנעול".
מותגים אהובים: "אני קונה ספונטנית, ואף פעם לא לפי מותג. עכשיו קניתי חמישה זוגות של ריפליי, אבל זה משתנה כל יום".
איפה רוכש: "רק בחנויות, אף פעם לא באינטרנט ואף פעם לא יד שנייה. אין מצב שאני אכניס את הרגל שלי אפילו לכפכף שהייתה בו רגל של מישהו אחר. אני גם לא נותן לאף אחד לנעול את הנעליים שלי, ולא מסכים לקבל במתנה נעליים, אפילו לא מאשתי. אומרים שזה עושה מזל רע".
מקומות אחסון: "בבית החדש יש לי חדר ארונות לבגדים וחדר ארונות לנעליים, ועכשיו נגמרו לי בו המדפים ואני צריך להקדיש לזה קיר נוסף. עכשיו הכנסתי גם את אשתי לקטע, וגם היא מתחילה למלא מדפים. עד שהכרתי אותה שמרתי את הנעליים בקופסאות, אבל היא הטילה וטו וזרקתי הכל. זו הייתה פרידה קשה, אבל אין מה לעשות".
נפטר מנעליים: "אני בן אדם מאוד סנטימנטלי וקשה לי להיפרד מדברים, ככה אמא שלי תמיד אומרת. אם הנעליים מגיעות למצב טוטאל לוס אז לפח, אבל אם רק התעייפתי מהן. אני תמיד שומר אותן, ובכל מקרה הן לא עוברות לאף אחד אחר".
הכי נדירות: "דגמים מיוחדים במהדורה מוגבלת של יוז'י יממוטו ודולצ'ה וגבאנה".
הכי יקרות: "יש לי זוג של לואי ויטון שקניתי בשאנז אליזה, שעלו לי הרבה, אבל הן דגם נדיר".
הכי אהובות: "לפני כמה שנים קניתי חצי מגף ב' אלדו' מעור שחור, נעליים יפהפיות שישבו מיותמות בקרטון ותמיד שכחתי מהן. כשהתכוננתי לחתונה חיפשתי נעליים שיתאימו לי לחליפה, ואז פתאום נזכרתי בנעליים האלה, שמעולם לא נעלתי, והן פשוט ישבו פצצה על המכנס סקיני של החתונה".
נועל כרגע: "סניקרס של ואנס מבד. אלה נעליים כאלה בשביל הבית, לשטוף את הגינה".
הבאות בתור: "אני לא צריך כלום, יש לי באמת הכל".
כמה כמה: 132 זוגות נעליים באוסף
פשר החיבה: "זו פשוט אובססיה, אין לזה מילה אחרת. אני רואה נעל שאני אוהב וחייב שהיא תהיה שלי, בדיוק כמו קארי מ'סקס והעיר'. יש לי נעליים מכל הסוגים, בעיקר אלגנטיות, אבל יש לי גם אולסטאר מכל מיני סוגים. יש לי ארבעה ארונות בגדים בבית, ובכל ארון למטה זה מפוצץ".
מותגים אהובים: "אני מאוד אוהב את דיזל, ונעלי הוט קוטור של קנזו, גליאנו, איב סן לורן, פול סמית וברברי".
איפה רוכש: "90 אחוז בחו"ל, כי זה פשוט יותר זול, ואני גם מזמין ברשת, בעיקר בנט-א-פורטה".
נפטר מנעליים: "השנה זרקתי 14 זוגות, פשוט כי לא היה לי כבר מקום. שמתי שקית בחוץ, וכמה שעות אחרי זה היא כבר נעלמה".
הכי יקרות: "נעליים של גליאנו שעלו לי 2,000 יורו , שקניתי בפריז. הן מזכירות נעליים של ליצנים, עם חרטום מעוקל כזה למעלה, והכל מקטיפה, מאוד מיוחדות, עם שריכה גבוהה ועור לבן. עברתי בחלון ראווה וראיתי אותן, חזרתי אחורה וקדימה, עד שהתפתיתי ורכשתי. הן מאוד מיוחדות, ואלו נעליים שאני הולך איתן לתצוגות ואירועים".
הכי אהובות: "נעליים של'דיזל סטייל לאב', מותג העל של דיזל שכבר לא קיים יותר. אלו נעליים שראיתי ונורא רציתי, ולא היו במידה שלי. פינטזתי עליהן שנה, ואחרי שהפעלתי קשרים עם חבר שעבד כמעצב בדיזל איטליה, הוא השיג לי אותן ושלח לי כמתנת יומולדת".
הכי נדירים: "יש לי מגפיים שקניתי בשנת 1992, של עמנואל אונגרו, שכבר הפסיקו לעצב נעליים. הם עלו לי מלאמלא כסף והעור שלהם כבר סדוק לגמרי, אבל אני אוהב אותם נורא".
נועל כרגע: "דווקא סניקרס של נייקי, ואני לבוש הכי אלגנטי. יש לי עכשיו בעיות בברך, אז אין לי ברירה".
הבאות בתור: "ראיתי באיב סן לורן נעליים שעיצב האדי סלימאן, שהן מאוד פאנקיות כאלה ואני זומם עליהן. עוד לא נכנסתי לבדוק כמה הן עולות, אבל אני בטח אצטרך לדבר עם מנהל הבנק שלי עליהן".
כמה כמה: "למעלה מ-300 נעלי גברים, ועוד 100 נעלי נשים".
פשר החיבה: "יש לי 186 זוגות נעליים של נייקי, 50 של VANS, עשרה זוגות ניו באלאנס ו-54 זוגות של נעלי מעצבים כמו דיור, איב סן לורן, ולנטינו, אלכסנדר וואנג וזניה. אני אוהב נעליים בצורה חולנית, זה כבר מגעיל. אוסף נעלי הנשים נוצר מהאהבה שלי לנעליים. כשנסעתי וראיתי נעליים ששבו את לבי, מקווין, ולנטינו ודיור, קניתי אותן מכספי, ואני משתמש בהן בהפקות כדי להלביש נשים. אני לא יכול לעמוד בפיתוי, כי אני כבר רואה בעיני רוחי איך אני משתמש בזה לצילומים.
מותג אהוב: "נייקי. הם בעיני תמיד מספקים את הסחורה הנכונה. משהו בסמל הזה הוא נצחי".
איפה רוכש: "בכל העולם. אני לא אוהב ללכת עם סניקרס ושיש לידי עוד עשרה איש עם אותה נעל, ולכן אני מחפש את הדברים בחו"ל. סניקרס אני קונה בעיקר בפריז וניו יורק, ובאוסטרליה אני קונה ואנס ונעלי סקייטרים וגלישה שאני מאוד אוהב. נעלי מעצבים זה כמובן באירופה - פריז, לונדון, מילאנו. באינטרנט אני קונה המון. אני יודע איזה אימום טוב לי ומה מחמיא לי".
מקומות אחסון: "חדר ענק אצל ההורים שלי פלוס חדר ארונות אצלי, ועוד שני חדרים מלאים בנעליים. כל הבית שלי, בקיצור".
נפטר מנעליים: "תרמתי לחברים כמה נייקי שהיה לי ברור שאני כבר לא אנעל, וככה טיפה פיניתי מקום, אבל מאוד קשה לי. זה כאילו לקחת לי כליה עכשיו".
הכי נדירות: "יש לי אוסף של אייר ג'ורדן וואן מהסדרה הראשונה. אלה נעליים מאוד נדירות וקשה להשיג אותן, ויש לי אותן בשישה צבעים. כל זוג כזה שווה היום בערך 350 דולר. יש לי נעל של ולנטינו מסדרת הקמופלאז' שהיא סולד אאוט בחנויות, ויש לי נעל של אלכסנדר וואנג, שהפסיק כבר לעשות נעלי גברים".
הכי יקרות: "חוצה את ה-2,000 דולר . אני מוציא הרבה מאוד כסף על התחביב הזה. אם אני רואה נעל יפה, אין לי בעיה להוציא עליה אלפי שקלים. קשה לי לעמוד בפיתוי".
הכי אהובות: "דגם של איב סן לורן, הנעל הראשונה שסטפנו פילאטי עיצב. ראיתי אותה בפאשן שואו בפריז והיא הייתה סולד אאוט, אחר כך הייתי בלונדון והיא הייתה סולד אאוט, ואז מצאתי אותה בחנות במדיסון אווניו בניו יורק, אבל היה יום ראשון וסגור והטיסה שלי הייתה למחרת. חזרתי לארץ ושלחתי חבר למחרת, הוא שלח לי אותה והמידה לא הייתה טובה, שלחתי לו בחזרה וחיכיתי עוד איזה חודש למידה חדשה. השליחויות של פדקס יחד עם כמה שעלתה הנעל הזו, יצא לי ביחד כמו אוסף נעליים שלם, אבל אני לא מצטער על זה".
נועל כרגע: "סניקרס של המותג קומון פרוג'קט, מעור נאפה בעבודת יד".
הבאות בתור: "עוד זוג סניקרס של קומון פרוג'קט, שהתאהבתי ברכות העור שלהם ובנוחות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם