גרושתו של סרקוזי פותחת הכל: "הוא שכח אותי"
במשך שנים נמנעה ססיליה אטיאס, מי שהיתה הגברת הראשונה של צרפת בימי נישואיה לניקולא סרקוזי, לדבר על מערכת היחסים בינה לבין הנשיא לשעבר, שהובילה לעזיבתה את ארמון האליזה. בספר חדש היא מספרת על כל מה שקרה
כעת, שש שנים אחרי, ססיליה רוצה לתת את גירסתה ולהבהיר מה באמת קרה שם. "אני אדם פשוט שיש לו חיים מסובכים", היא כותבת בספר שתוך שבועיים זינק לראש רשימת רבי המכר בצרפת. בספר Une Envie de Verite ("התשוקה לאמת"), היא מצטיירת כאישה ביישנית שלא כל כך בטוחה בעצמה וכרעיה נאמנה שלא הובנה כהלכה על ידי התקשורת המרושעת.
היא ממש לא עושה רושם של אישה ביישנית כשאנחנו יושבים ב"הוטל לה בריסטול" הגדול בפריז, בעת שהיא מדברת על שנותיה עם סרקוזי, על הפרידה, על חייה החדשים בניו יורק כפעילה למען זכויות נשים, ועל כוכבי חצר האליזה שכיום כולם מכירים - קרלה ברוני, ראשידה דאטי ואחרים. רישאר אטיאס, בעלה הצרפתי ממוצא מרוקאי שמצטייר בספר כאביר על הסוס הלבן, יושב לצידה בעת הראיון, תומך ומעודד.
היא גבוהה ורזה ונראית עשר שנים צעירה מ-55 שנותיה. היא נראית ונשמעת הרבה יותר חמה מאשר האישה שמושכת בחוטים בקור רוח מאחורי הקלעים של דמותה, כפי שמצטיירת ב-for Nicolas Sarkozy Looking, סרט משנת 2011 על הקמפיין של 2007.
"אנשים נהגו להסביר בתוכניות שונות בטלוויזיה מי אני, איך אני מתנהגת ומה אני אומרת לבעלי בחדר השינה בלילה", היא מספרת. "כשראיתי את זה תמיד חשבתי לעצמי, איך הם יודעים? הם שמעו אותי? הסרט שהופק על חיינו לא מספר את האמת. מעולם לא ניהלנו קרב צעקות ומעולם לא נטרקו דלתות בבית שלנו".
דמותה של ססיליה שעולה מספרה היא של אם אוהבת לשלושה ילדים ושל אשת עקרונות שיש לה את האומץ לשים קץ למערכת יחסים. היא כותבת בספר על גירושיה הראשונים ב-1989 מז'אק מרטין, כוכב טלוויזיה. באותה עת, כשהיא כבר אמא לשתי ילדות קטנות, היא התאהבה בסרקוזי, ראש עיריית ניי סיר סן הצעיר והנשוי. סרקוזי היה זה שניהל את טקס הנישואין של ססיליה ומרטין והפך לחבר של בני הזוג.
לאחר יותר מ-15 שנה, אותו דפוס פעולה חזר על עצמו. הפעם ססיליה התאהבה באטיאס, שהפיק את הטקס שבו הוכתר סרקוזי כמנהיג "האיחוד למען תנועה עממית" (UMP). לדברי ססיליה, סרקוזי, שבאותה תקופה היה חבר קבינט, התעלם ממנה, בשעה שאטיאס הכריזמטי העניק לה תשומת לב ונטע בה ביטחון. "אני לא מסוגלת לבגוד, אבל אני יודעת לעזוב", היא כותבת ומתארת את "התקופה הנוראית" בשנים 2005 עד 2007, כאשר ליבה נקרע בעת שהיתה צריכה לבחור בין בעלה לאטיאס.
"מה טוב יותר?" היא שואלת אותי, "לנהל הרבה רומנים מחוץ לנישואים, או בכל פעם לתת את ליבך ואת מלוא המחוייבות שלך לאדם אחד? אני מעדיפה להתחתן משום שאני באמת מאמינה במוסד הנישואים".
להרבה זוגות יש בעיות, אך רק למעט זוגות הבעיות נראו בצורה כל כך מוחשית כמו אצל סרקוזי וססיליה. בין 2005 ל-2007 היא עזבה את סרקוזי לכמה חודשים כדי לגור עם אטיאס, ואחר כך שבה כדי לעמוד לצידו בעת שהתמודד על הנשיאות. "ההבדל ביני לבין אדם רגיל שמתגרש זה שאצלי הגירושים היו פומביים", היא אומרת. "עברנו משבר, כמו הרבה זוגות, אבל בעלי היה ראש המדינה. היו כמה אפשרויות להתמודד עם זה. האחת היתה לא להגיד כלום, לנהל חיים שקריים, להיות סתם חלון ראווה. אפשרות אחרת היתה לתפוס את השור בקרניו ולומר בגלוי שכך אני לא מוכנה לחיות".
המתיחות בין בני הזוג היתה גלויה לכל והגיעה לשיא בהופעתה המביכה של ססיליה במסיבת הניצחון של סרקוזי במאי 2007 ובטקס הכתרתו. מיליונים ברחבי העולם שצפו בטקס ראו כיצד ססיליה חומקת ממגע עם בעלה.
גברת סרקוזי לשעבר מודה שהצורה המציצנית שבה התקשורת סיקרה את בני הזוג נבעה גם מהעובדה שסרקוזי הציג את חייו הפרטיים כחלק מתדמיתו, משהו שהיה חדש בפוליטיקה הצרפתית.
במשך שנים היתה ססיליה סיגנר אלבניז לשעבר, בתם של סוחר פרוות יליד רוסיה ואמא בת המעמד הגבוה בספרד, חצי מאחד מה"פאוור קאפלס" המפורסמים ביותר בצרפת. במהלך קיץ 2007 השקיע סרקוזי מאמצים בנסיון להחזיר אליו את רעייתו. בין השאר הוא לקח אותה לחופשה בניו אינגלנד, שם היא גרמה לו למבוכה כאשר לא התייצבה לארוחת צהריים עם ג' ורג' ולורה בוש. בניסיון נוסף לרצות אותה שלח סרקוזי את ססיליה למסע מסוכן בלוב, כדי לנסות לשחרר ממאסר חמש אחיות בולגריות ורופא פלסטיני. העובדה שהיא הצליחה במשימה, לאחר משא ומתן עם מועמר קדאפי, הפתיעה גם אותה, כי היא לא היתה מודעת לכך שיש לה כישורים כאלה. לדבריה, זה היה אחד השיאים בחייה.
היא באמת ניסתה להציל את הנישואים, למען המשפחה ולמען לואי, בנם של בני הזוג, שהיה אז בן 9. "כאשר חזרתי לסרקוזי התכוונתי באמת לשקם את חיי המשפחה ולתת לנו הזדמנות נוספת", היא אומרת. "זה לא עבד, אבל אני יודעת שעשיתי הכל כדי שזה יצליח".
זה לא שאין לה פה ושם חרטות וקצת רגשי אשמה. היא יודעת שהיא איכזבה את בעלה כאשר לא התייצבה להצביע בשבילו ב-2007. היא צוחקת כאשר היא נזכרת במה שקרה אחרי הפרידה ואיך כמה מחברותיה שמו מיד עין על הנשיא, שהיה אומלל במשך כמה חודשים, עד שפגש את קרלה ברוני. "אחת או שתיים" מהחברות האלה, היא אומרת, אפילו מיהרו להתגרש כדי להפוך לפנויות. "זה מאוד שיעשע אותי לראות כמה הכוח אטרקטיבי". הן ממש דאגו להפוך לפנויות, לדבריה, ובוודאי חשבו בליבן: "זה בטח כיף להיות הגברת הראשונה".
היא לא מוכנה להתייחס לראשידה דאטי הזוהרת, שרת המשפטים לשעבר, שלפי השמועות ניהלה רומן עם סרקוזי. וכאשר היא מתבקשת למסור את תגובתה לטענתה של דאטי, שבאותה תקופה השתיים היו קרובות כמו אחיות, משיבה ססיליה ביובש: "זה מה שהיא אומרת".
וכאשר מזכירים את גברת סרקוזי החדשה, חיוך מתפשט על פניה של ססיליה. "היה לנו העונג להכיר אותה", היא אומרת. "היא מאוד מחבבת את רישאר". ומה דעתה על הריבאונד המהיר של בעלה לשעבר שמיהר להתחתן עם קרלה ברוני? "הוא עושה מה שהוא רוצה. אלו החיים שלו".
כמו במקרה של הרבה זוגות שנפרדים, ססיליה גילתה ב-2007 מי הם החברים האמיתיים שלה, ואטיאס שילם את המחיר על כך שהפך לבן הזוג של אשת הנשיא. לאחר שבמשך 15 שנים הוא הפיק את הפורום הכלכלי העולמי השנתי בדאבוס, בוטל החוזה שלו. "ברגע שנודע שאנו מתחתנים הודיעו לי מהפורום הכלכלי העולמי שהם לא זקוקים יותר לשירותיי", אומר אטיאס בן ה-55, שהחברה החדשה שלו שבסיסה בניו יורק מפיקה אירועים ברחבי העולם.
בני הזוג מצאו בניו יורק את ביתם, שם הם מתגוררים עם לואי, לאחר תקופה שבה חיו בדובאי. האישה לשעבר נותרה מאוד נאמנה לסרקוזי והיא מדברת בחום על השנים בהן עבדה איתו, תחילה כיועצת ואחר כך במשרדו כאשר היה שר הפנים. "הוא היה צעיר. הוא היה ראש עיר, אפילו לא חבר פרלמנט. בלי כוח, לא מפורסם. את הכל בנינו יחד. יחד התקדמנו בשביל שהוביל לאליזה", היא אומרת.
היא לא מנצלת את הספר כדי לסגור חשבונות ומנדבת רק מעט מידע על הסיבה לפרידה. ההערכה בפריז היתה שגם ההתנהגות של סרקוזי תרמה לפרידה. "במהלך השנים, מכיוון שתמיד הייתי שם, ניקולא קצת שכח אותי", היא כותבת.
היא מספרת לי שבחייו הפרטיים, סרקוזי הוא בכלל לא הפוליטיקאי התוקפני וחם המזג, כפי שדמותו מצטיירת בתקשורת. "בבית הוא היה קר רוח. אם היתה בבית איזו בעיה גדולה כגון בעיית בריאות, תאונה, בעיה עם הילדים הוא תמיד קיבל את ההחלטות בקור רוח ומעולם לא כעס". היא מודה שככל שהתקדם בפוליטיקה הלחץ עליו גבר, אבל הוא מעולם לא היה קרוב לדמות האימפולסיבית והמשוגעת כפי שהצטייר בתקשורת. "הוא אדם מאוד מורכב שחיי את הפוליטיקה", היא אומרת. "זה בדי.אן.איי שלו. חייבים להחזיר לפוליטיקה את האצילות שהיתה בה. אנשים צריכים להפסיק למתוח כל הזמן ביקורת על פוליטיקאים".
ססיליה מעולם לא היתה מי שהפעילה את סרקוזי מאחורי הקלעים, כפי שעולה מכמה ספרים או דיווחים בתקשורת. "אולי פתחתי לו קצת חלונות לעולם החיצון", היא אומרת. "הבעיה עם פוליטיקה היא שלעתים קרובות אתה סגור בבועה".
האישה לשעבר מותחת ביקורת על הנטיה של סרקוזי לימין הפופוליסטי בתקופה האחרונה של כהונתו כנשיא ולטענתה בגלל זה הוא הפסיד לפרנסואה הולנד בשנה שעברה. "כל מומחה לפוליטיקה יודע שבצרפת, כמו ברוב הדמוקרטיות הגדולות בעולם, את הבחירות מנצחים מהמרכז", היא כותבת. היא בעצמה השתעשעה ברעיון להתמודד על ראשות מועצה מקומית, אבל מעולם לא הוציאה את הרעיון לפועל.
אחד הגיבורים הפוליטיים שלה הוא ברק אובמה, שסרקוזי התיידד איתו בביקור בוושינגטון, כאשר אובמה עוד היה סנאטור צעיר. היא חולקת לו שבחים בספר, פעם אחר פעם. לאחר הגירושים, היא מספרת, היא לקחה את לואי לסיור בבית להבן לכבוד יום הולדתו ה-11. כאשר נודע לאובמה שהם משתתפים בסיור הוא הזמין אותם למשרדו כדי לאחל לילד "יום הולדת שמח".
לואי, כיום בן 16, לומד בפנימיה צבאית אמריקאית והשאיפה שלו היא להתגייס לחיל הים האמריקאי, אך קודם עליו להתקבל לאקדמיה של חיל הים באנפוליס. אם זה יקרה הוא ייאלץ לקבל אזרחות אמריקאית, אבל על כך אומרת ססיליה שהם יחצו את הגשר כאשר יגיעו אליו. כמובן שאם סרקוזי הצעיר יהפוך לאמריקאי, זה לא ממש יסייע לאביו אם, כפי שצפוי, הנשיא לשעבר ינסה לעשות קאמבק ב-2017.
ססיליה מבהירה שהיא מעריצה את ארצות הברית ומאוהבת בניו יורק. היא רואה הבדל עצום בין האופטימיות בחברה האמריקאית לבין מצב הרוח הירוד בצרפת. "הצרפתים איבדו את הרצון להילחם, להפשיל שרוולים ולצאת לעבוד", היא אומרת ומותחת ביקורת על שבוע העבודה בן 35 השעות ועל מצבה הקודר של המדינה. "צריך לנער את צרפת, להעיר אותה. אנשים צריכים להפסיק להתלונן כל הזמן".
כיום עומדת ססיליה בראש "קרן ססיליה אטיאס לנשים" שמגייסת כספים לפרויקטים שונים באפריקה ובמקומות אחרים בעולם. לדבריה היא מצאה את ייעודה, למרות שמפעם לפעם, היא מצטערת על שלא פיתחה את הקריירה המוזיקלית שלה כפסנתרנית.
לסיכום, היא אומרת שהיא שמחה שהיא סוף סוף פרסמה את גירסתה לאירועים, לאחר ששמרה על דיסקרטיות במשך שנים. היא גם שמחה שאנשים אוהבים את הספר וזה מאוד מחמיא לה. "אני מקבלת המון מסרים חיוביים", היא אומרת, "לא יכולתי אפילו לדמיין שהתגובות יהיו כל כך טובות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם