אודטה: מה לעשות עם הגברים שרק רוצים סקס?
(וגם: מבט חדש על ה"עוזבים". לגזור ולשמור)
כתבה לי ר"ש: "התגרשתי לפני כמה שנים, אני מגדלת את ילדיי באהבה וחשבתי לפרגן לעצמי סיכוי לגבר חדש בחיי, אז נרשמתי לאתר היכרויות. היו לי כמה התכתבויות ודייטים, שדי מהר הגיעו לאותו מקום: גברים מצפים ממני (כבר בדייט שני או שלישי) להיכנס איתם למיטה, ואני לא מסוגלת לעשות את זה עם בן אדם שרק עכשיו הכרתי. אחרי שיחה קצרה אני נותנת בהם אמון, ואז הם שולחים לי סמסים נוטפי זימה. וכשאני לא בקטע, הם ‘מזהירים' אותי שהיום אנשים נכנסים למיטה די מהר, ואם אני לא בעניין, כי אני 'קרה', לעולם לא אמצא בן זוג ואשאר לבד. ואני ממש לא בן אדם קר! אני חמה ומחבקת, אוהבת סקס ויכולה ליהנות ממנו מאוד - אבל חייבת קודם את תחושת הביטחון שלי בגבר.
טורים נוספים מאת אודטה:
איך להתמודד עם שכנים רועשים
טיפול בדוק ומומלץ לשיפור פוריות הגבר
להפסיק לצפות מהילדים ש"יחזירו לנו"
"וממתי מישהו שלא מכיר אותי קורא לי 'מתוקה', ו'ממוש', ו'מאמי', ו'מותק'? אלה לא כינויים שאמורים לבוא מאהבה ומאמפתיה אמיתית? ואיזו משמעות יש לזה אם ככה הוא קורא לי, וזורק אותי שנייה אחר כך כי לא נכנסתי איתו למיטה?
"מצד שני, אני מבינה שעולם הדייטינג הוא כבר לא מה שהיה פעם. אין סיכוי שמישהו יביא לי פרח ויזמין אותי לארוחת ערב כבר בדייט הראשון. אז אולי אני צריכה להתבשל עוד קצת, עד שהרעב לסקס יכריע אותי?! כי אני רעבה לסקס ולזוגיות ולקשר, ולמישהו שישמור עליי מכל הסוטים האלה. בכל פעם אני נפגעת מחדש מזה שזורקים אותי כשאני לא ‘משתפת פעולה'. כבר התחלתי לחשוב שאולי אני צריכה 'לזרום', כמו שקוראים לזה היום.
"ומצד שלישי, אני כבר מרגישה ממש מוטרדת מינית. את צריכה לראות את תיבת ההודעות שלי. אם הייתי הולכת למיטה עם כל אחד שהכרתי בחודש האחרון בדייט שלישי, הייתי מרגישה מחוללת לגמרי ונגעלת מעצמי. הלפ!"
אישה יקרה,
רוב חוגי הפנויים/פנויות ואתרי הדייטינג מלאים (מלאים? מפוצצים!) בגברים שתחת הכותרת "מחפשים זוגיות", מחפשים, בעצם, פרטנריות לסקס. ואם תצא להם מזה גם זוגיות לכמה שבועות – אז יאללה, פ'סדר. שזה סבבה לגמרי, ובלבד שגם הפרטנריות האלו מבינות את מהות המשחק שהן משתתפות בו, כדי שהוא יהיה הדדי.
ולפי רמת הזעזוע שלך מ"כולם", נראה לי שאת לא ממש מבינה באיזו זירת "שוק בשר" את פועלת. בלי כלים, בלי תמיכה עצמית שאני קוראת לה "בטן מנירוסטה", ובעיקר בלי הבנה שזה מה שקורה. תוסיפי על זה שאת מה זה "עתיקה" בכל הקשור לביטויים ולשפה (לשפה, לא למעשים!), ותקבלי את מפח הנפש שלך. הרי כל התרבות שלנו נהייתה מילות קרבה לפני שיש קרבה ("מה השעה, אחי?"). מה את לוקחת את כל ה"מאמי־מאמוש־מותק" האלה בצורה כה אישית? ומצד שני, אם את ממשיכה לדייט ראשון עם גבר שהציע לך בסמס ובתיבת הדואר חמישים גוונים של אפור, למה את מופתעת מזה שהוא מופתע שאת לא רוצה? וגם אם טעית בהתנהלות, עדיין, לאף אחד אין אור ירוק לגעת בך לפני שגם את מסכימה.
ואיך תדעי אם את רוצה בזה או לא? כל מה שאיננו "כן" מוחלט בתוך חביון לבך, הוא “לא".
ואם, יקירה, כולם" מתסכלים אותך באותו האופן, יש מצב שבפגישה עצמה את משדרת להם דברים שאת לא מתכוונת אליהם (או ש"בורחים" לך דברים שלא היית רוצה שיברחו), וגם אין לך מושג שאת עושה זאת. אולי דרך פסיביות נשית מסורתית (וציפייה שהם ינהלו את הסיטואציה), ואז הם באמת מנהלים אותה, אבל לכיוונם. אולי דרך נחמדות יתר מצדך (הרבה מדי, מהר מדי, מרוב הגעגוע לחיבה). אולי דרך זה שאת במצב צבירה "פעור" מולם: נזקקת מדי, לא אסופה בתוך עצמך, לא מהווה את נמל הבית של עצמך, שאליו תמיד תוכלי ליפול בביטחון. ואז הם מריחים עלייך שאת מורעבת מדי, עם הלשון בחוץ מדי, רוצה בקשר מדי. ואז "המחירון הפנימי" שלהם מולך, עולה מדי.
ואולי הם קולטים שאת לא בודקת בנחת (בנחת = לא רוצה כלום מאף אחד) אפשרות לידידות ("אם כיף לי איתך, הרווחת אצלי את הדייט הבא") ־ אלא חייבת זוגיות בבהילות ("רוצה קשר! רוצה זוגיות ועכשיו!").
זה בסדר גמור מצדך לרצות זוגיות, רק שלא באינטרס שלך לרצות אותה ישר מהדייט הראשון. כי מטרתו של דייט ראשון היא רק להיות נעים לאללה לשני הצדדים. זה ה־כ־ל. וזו את שרוצה בדייט ראשון רק קפה של חצי שעה (עם אופציה להארכה) ולא ארוחה שאולי תהיה מטרחנת. רק שאם כבר הגעת לשם - היי נוכחת. שזה אומר, התמקדי לחלוטין בזולת, ולא בעצמך בעיני הזולת. התעניינות הדדית כנה מי הבנאדם שמולנו (כי אין משעממים, יש רק לא מתעניינים), וצחוק, והומור, ומציאת סיבות להערכת אמת, וגרימת הרגשה טובה האחד לאחר. לא תאמיני כמה התחושות האלו מבוקשות (יותר מסקס!) אפילו אצל הגברים.
הכי לגיטימי בעולם להתכבד בכל המחמאות של התשוקה הגברית (תלמדי להכיל אותה במקום להזדעזע ממנה), אבל בו זמנית גם לספר לממהר הזה, בנועם, שהזמן לזה בהחלט יגיע – אבל רק כשתהיי מוכנה.
ואם הוא לא מוכן להשקיע בך את הזמן הזה, מצוין. מישהו אחר יהיה מוכן לכך. ואת תעמדי בזה רק אם תהפכי ל"משק עצמאי" לחלוטין. שזה: “החיים שלי מצוינים גם ללא גבר. וכשיגיע הגבר הנכון, הם עדיין יהיו מצוינים, פלוס גבר".
זו הדרך לחיים של דבש ושושנים יקירתי. לנשים ולגברים.
ומילה על ה"עוזבים" ו"הלא מתקשרים": את מפסיקה (ברגע זה!) להיעלב מגבר שמפסיק להיפגש איתך בגלל שלא (או שכן) זרמת איתו לסקס. כי זה הכל עניין של תדרים שמתאימים - או לא. מפני שאם נועדתם להיות ביחד, תהיו, גם אם תעשו את כל שגיאות ההתנהלות. ואם לא – זה לא יקרה.
אז לא רק שאת לא נעלבת – את גם מודה לאלוהים שהוא עזב. כי הרע באמת היה שהוא לא היה עוזב, וממרר את חייך בדחיות - לידך. תלמדי שפה חדשה: הוא לא “דחה" אותך. הוא רק ניפה עצמו מתוך עולמך, כדי להשאיר אותו פנוי רק לגברים הנכונים לך. לא מתנה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם