הולכת רגל: "אני לא מצליחה לעבור טסט"

שאלה: אני בת 19 וכבר עברתי ארבעה טסטים בנהיגה ונכשלתי בכולם. כל החברות שלי כבר נוהגות (ואפילו אחי שצעיר ממני) ואני רוצה מאוד לעבור טסט

נשים
נחמה קירשנבאום-אבינר, מגזין 'נשים' | 4/11/2013 8:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תשובה:ההילה הסובבת את אלה שעברו טסט ראשון ממשיכה לאפוף אותם עד זִקנה ושיבה. אולם לא נראה כי אי פעם אושש סטטיסטית כי הם נהגים טובים יותר, או בעיקר זהירים יותר. הצורך לעבור טסט הוא בהחלט מובן: לקחת על עצמך משימה ואת מעוניינת לסיים אותה. העליות הכרוכות בכל טסט נוסף מהוות גם כן גורם מלחיץ, אך אין ספק כי קיימת תחושה של עלבון ופגיעה בדימוי העצמי בכל פעם ששוב נוחתת הבשורה על כישלון.

קחי את ההגה לידיים שלך. גם את יכולה
קחי את ההגה לידיים שלך. גם את יכולה שאטרסטוק
בואי נצא מתוך נקודת ההנחה שתזכי לקבל את הרישיון הנכסף. לא מסתובבים בינינו רבים שמעולם לא הצליחו לעבור את מבחני הרישוי לנהיגה, ואם כל רבבות הנהגים והנהגות על הכביש צלחו את המשימה, אין מניעה לחשוב שאת לא.

מדובר בסבלנות: סבלנות כלפי המערכת, אך בעיקר כלפי עצמך. הכוונה בכך היא שהתחרות שלך מול עצמך ומול הסביבה אינה משרתת אותך כלל ועיקר. מעבר לעובדה שלכל אחד יש קצב משלו, ניתן לשער שאת מגיעה לחוצה ודרוכה למבחן, באופן שאינו מאפשר לך לתפקד ברמה שאת מתפקדת בזמן השיעורים (אחרת לא היו מגישים אותך כלל למבחן). זוהי תופעה מוכרת. מרוב התרגשות, אנשים ניגשים למבחן ושוכחים את החומר או נאלמים דום במבחן בעל פה. לכן חשוב לא רק לשנן היטב את התמרורים וכיצד משתלבים בתנועה, אלא גם ללמוד טכניקות הרפיה. כדאי מאוד לסגל מיומנויות שיעזרו לך להשתלט על החרדה התוקפת אותך, שללא ספק מחבלת בתפקוד התקין. אם תסתכלי באינטרנט, אני בטוחה שתוכלי למצוא לא מעט "תכסיסים" שיעזרו לך להתמקד במטרה בצורה מיטבית.
לא פשוט להתבגר

אך מעבר לכל זה, אולי כדאי גם לשנות מעט את נקודת המבט. אולי הדברים הבאים יישמעו מעט דרמטיים, אך עדיף כך מאשר להמעיט בערך העניין. נהיגה בימינו נהפכה לשוות ערך לשוטטות עם רימון בעל ניצרה פתוחה. מדובר בכלי חשוב ביותר שיעניק לך עצמאות, יאפשר לך לפתח את עצמך ויחסוך לך הרבה זמן. בד בבד הוא גם יעמיד אותך, שוב ושוב, בהחלטות שבמאיות השנייה עשויות להיות הרות גורל. בקיצור, מדובר באחריות שכמעט בלתי ניתנת לתפיסה. אולי הדברים רק יגבירו את החרדה שלך, אבל מנגד אולי גם ישנו את נקודת ההסתכלות. לא עוד בכמה טסטים עלייך  להתנסות טרם קבלת הרישיון הנכסף, או השוואה אל מול בני גילך ואף צעירים ממך; אלא התמקדות בגודל האחריות, בהבנת המשימה וברצון כן ואמיתי להצטרף לקהיליית הבוגרים, על כל המשתמע מכך. התבוננות שכזו תועיל לך ולכולנו הרבה יותר.

קבלת הרישיון הוא נדבך מעשי בתהליך רחב בהרבה אותו את עוברת. לא פשוט להתבגר. זה דורש עמידה בלחצים, קבלת החלטות וסבילות לכישלונות. כאשר בוחרים לראות בדברים תהליך, החוויה משמשת כאתגר להתפתחות וצמיחה.

בשולי הדברים אינני יכולה שלא להיזכר בסדרת הטלוויזיה 'משפחת בריידי' ששודרה כאן לפני שנים רבות. אחת הבנות רצתה בכל מאודה לעבור את מבחן הנהיגה. מעבר לסיוע הלימודי שקיבלה מאחיה, הוא נתן לה את טיפ ההצלחה: תדמייני את הבוחן בתחתונים וגופייה. היא עברה את הטסט תוך צחוק מתגלגל, שעה שאנו הצופים שותפים לדמיון אותו דמיינה, כיצד הגבר הזקן וחמור הסבר שישב לצִדה לבוש בגופיית סבא ותחתוני בוקסר צבעוניים.

***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק