לא רק בפורים: קרבות אבירים, גבירות ונשפים
בכל יום שישי נפגשים ברחבי הארץ כמה עשרות אנשים. הגברים לובשים שריון ומסכות, הנשים מתלבשות בבגדים תקופתיים. יחד הם מבלים בנשפים בסגנון המאה ה-12, קרבות ולימודי ירייה בקשתות וחרבות. הכירו את האבירים והנסיכות, שישמחו להתגורר בטירה עתיקה ולטוות בפלך. הזוי? בעיניהם מדובר בהגשמת חלום
קרב אחד בין זוג אבירים התלהט. האחד גדול ורחב והשני בעל מידות מיניאטוריות נלחמו זה בזה ללא רחם. כשהקרב הסתיים נטשו האבירים את כלי המלחמה והורידו מעל ראשיהם את המסכות. רק אז התברר שהאביר הגדול הוא כצפוי גבר, אבל האביר קטן המידות היא בעצם אשה. ימי הביניים נעלמו , האבירים לבשו ג'ינס וטי שירט ומוזיאון פעיל עין יעל, נראה שוב כמו מוזיאון יפה באמצע היום. קבוצות האבירים ישובו להילחם כאן בשבוע הבא.
מתברר שבעוד אתם חיים את חייכם הרגילים, צמודים לאייפונים ולטאבלטים, יש בישראל לא מעט אנשים שחיים דווקא את ימי הביניים. הם חולמים ומגשימים את מלחמות האבירים והנסיכות הקסומות, התלבושות והתפאורה, ועל הדרך גם לומדים סוגי לוחמה עתיקה כמו סיף או ירייה בקשתות.
ישנם מועדוני אבירים מחיפה ועד באר שבע. בירושלים לבדה פועלים שלושה מועדונים. מדי שנה בחודש יולי, נפגשים האבירים והגבירות בקרני חיטין הסמוכה לטבריה, ומשחזרים באופן מדויק את המאבק של צלאח א-דין בצלבנים מ'ממלכת ירושלים', שהתרחש ב-4 ביולי 1187. בשלושת ימי שחזור הקרב, הם בונים מחדש את ממלכת ירושלים, ישנים באוהלים מהתקופה ההיא ובלילות עורכים משתה.
בשבוע שעבר נפתח בעיר העתיקה פסטיבל אבירים, בחסות עיריית ירושלים. מדי יום חמישי בחודש הקרוב תהפוך העיר העתיקה לטירה תקופתית, ועשרות אבירים יראו לאורחים כיצד נראו מלחמות אבירים ואיך התקיימו חייהם.
רגע אחרי סיום הקרב, אני פוגשת את אנה חייקין בת ה-26, היא עלתה לארץ לפני שנה וחצי מרוסיה. במקצועה היא מהנדסת אלקטרוניקה, בעלת תואר שני. מאז שהגיעה לישראל היא עובדת בחנות למוצרי תינוקות ופעילה במועדון 'אבירי ירושלים'.
למרות שהיא נראית לוחמת ותיקה ומיומנת, היא מספרת שנכנסה לתחום רק לפני כשבעה חודשים, "עוד כשלמדתי באוניברסיטה ברוסיה היו לי מחשבות על סייף", היא מספרת. "כשהגעתי לארץ נזכרתי בסייף ומצאתי את המועדון. העובדה שהחברות לא עלתה לי כסף, עזרה מאוד בשלב בו רק הגעתי לארץ ופרנסה עוד לא ממש הייתה בנמצא".
למה אנשים רוצים להיות אבירים?
"יש כל מיני סיבות. חלק מחפשים חלומות וריגושים, אחרים בשל אהבה להיסטוריה ויש גם כאלה שפשוט רואים בלוחמה התקופתית ספורט מעניין ואתגרי".
טל הרמתי בת ה-21, סטודנטית לעיצוב פנים מכוכב יאיר, יושבת בבגדי אשה טיפוסיים מהמאה ה-12, הכוללים מספר שכבות ומטפחת ארוכה. "אני משחזרת מלאכות עתיקות כמו טווייה בפלך, אריגה, תפירה ורקמה", היא מסבירה. "במועדון האבירים אני מופיעה כל פעם בתפקיד אחר לפי הצרכים".
מאיפה זה בא לך?
"גדלתי על משחקי תפקידים. אמא שלי שיחקה איתנו בזה, ובהמשך כבר העברתי את המשחק גם למציאות. זה כיף".
ומאיפה התלבושות?
"אני מכינה אותן לבד, לאחר מחקר מקיף על התקופה באתרים של מוזיאונים, משחזרים היסטוריים והתנ"ך המאויר. חשוב לי להגיע למצב של שחזור מושלם, אותנטי ככל הניתן. יש לי כבר מגוון תלבושות, מהמאה ה-12 ועד למאה ה-14".
מה את אוהבת במיוחד מהחיים במאה ה-12?
"בעיקר את הטווייה. יש לי סל קטן עם המלאכות, וגם כשאני יושבת מול הטלוויזיה או הולכת לחברים, הוא נמצא איתי". היא מראה את הסל ובו שני סוגי פלכים וצמר. "כל אצילה עד המאה ה-15 שמכבדת את עצמה, תעסוק בטווייה עם מכשיר כזה".
והנה מצטרפים אלינו שני קשתים מונגולים, שהם במקרה גם אחים. לנה ושמעון סמטניקוב, הלבושים בבגדים מונגוליים מהמאה ה-13. לנה היא רווקה בת 38, בעלת תואר באגיפטולוגיה מהאוניברסיטה העברית ועובדת ביומיום בארכיון של 'יד ושם'. אחיה שמעון, 27, הוא סטודנט למדעי המחשב שעובד למחייתו בעין יעל.
"חיפשתי אחרי הצבא ספורט מעניין לעסוק בו", מספר שמעון. "חץ וקשת מאוד מצא חן בעיניי, ומהר מאוד הבנתי שאני רוצה להפוך את התחביב הזה ליותר מספורט".
עם יד על הלב. התחביב הזה לא נראה לכם קצת הזוי?
סמטניקוב: "בכלל לא. אנחנו בורחים מהטכנולוגיה, ורואים בקרבות האבירים סוג של אתגר וניסיון להבין את העבר, אם כי לא היינו רוצים לחיות שם. החיים פעם היו הרבה יותר קשים.
הרמתי: "לדעתי זה סוג של אסקפיזם. יש כאלה שעושים זאת בקריאת ספרים, ברכיבה על אופנוע או בהליכה לקולנוע. אצלנו זה בא לידי ביטוי בניסיון לשחזר את ימי הביניים".
אנה מלניק מבית שמש חברה במועדון האבירים 'ממלכת ירושלים', ועוסקת בחקר הריקודים מימי הביניים נחשפה לסיפור האבירים כשביקרה עם תלמידותיה במוזיאון בעין יעל. "אני חושבת שלכל אדם יש ילד קטן בתוך תוכו שחולם להיות אביר או מלך. מועדוני האבירים נותנים את האפשרות לכל אחד לממש את החלום".
יבגני גיסין הוא אחד הפעילים המרכזיים במועדוני האבירים הירושלמיים. "הגעתי למסקנה שאם רוצים להבין את התנ"ך או את ההלכות, חייבים לחזור אחורה בזמן, לנסות ולשחזר את העולם שהיה ונעלם", הוא מסביר. "כשלומדים למשל על הצבא הרומאי, על הציוד שהיה לו ודרכי הלחימה המאוד מקצועיות שלו, אפשר להבין מול מה נלחמו היהודים. כמה אומץ וכוח נפשי, אמונה ופנאטיות נזקקו כדי לעמוד מולם".
במועדון של גיסין עוסקים בעיקר באבירות מזרחית, "מכיוון שאנחנו יהודים וחיים בארץ ישראל, חיפשנו פרק זמן מסוים שיתאים למקום בו אנו חיים. הצלבנים חיו בארץ כ-90 שנה ובמהלך אותה תקופה היהודים עמדו לצידם של המוסלמים. לכן בחרנו להידמות לאבירים מזרחיים וכך גם בנוי הציוד שלנו".
יש בעיסוק הזה בריחה מהמציאות?
"ייתכן שעבור חלק מהאנשים זו אכן בריחה ממציאות החיים הלא קלה בארץ, אך מצד שני מי מאיתנו לא עושה זאת. האם כשאנשים נוסעים לחו"ל לנוח זה לא ניסיון לברוח מהפוליטיקה ומהמציאות הקשה כאן?"
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם