מיקי מוכתר: "להתנצל כי הבראתי מהסרטן?"
החיים לא עשו הנחת סלב לכוכבת הילדים מיכל (מיקי) מוכתר: אחיה הצעיר מת בפתאומיות בגיל שש, בן זוגה בגד בה רגע לפני הנישואים, מפיקי ההצגות הפנו לה עורף ולפני פחות משנה היא גילתה שחלתה בסרטן. רק עכשיו, כשהכל בסדר, היא יכולה סוף סוף לצחוק ולהצחיק גם כשהיא לא בעבודה
לאחר הניתוח, כשהיא מנוטרלת לחודשיים מהבמה ומודאגת מהאפשרות שמיתרי קולה יבגדו בה, היא עקבה בתדהמה אחר הטוקבקיסטים, שחלקם השמיצו אותה וטענו שהיא מסחרה וערטלה את עצמה למען הפרסום. כעבור חודשיים, כשחזרה להופיע, היא הטילה על עצמה אמברגו תקשורתי.
רק עכשיו, תשעה חודשים אחרי הניתוח, מיקי שוברת שתיקה ומספרת על ההתאוששות והחיים לאחר הסרטן. "מה?", היא שואלת בכעס, "אני צריכה עכשיו להתנצל בפני טוקבקיסטים כי הבראתי ולא נשארתי מחוץ לבמה? הניתוח השבית אותי לחודשיים. הייתי צרודה, היו לי בצקות במיתרים, הגבות נשרו לי, הסטרואידים ניפחו לי את הפנים ואת הידיים. זה נורא".
לפגישה שלנו היא מגיעה במכוניתה החדשה - מיני שחורה, מקושטת במראות ורודות ובשני פסים ורודים, כי ורוד זה צבע שילדות אוהבות, ורוד זה צבע אופטימי, ובית ורוד זה החלום שלה. "בעיני", היא אומרת, "המכונית הזאת, שעלתה, בעזרת הבנק, 120 אלף שקל, היא ניצחון. כשהתנעתי את המכונית הרגשתי שאני מתחילה מאפס: אני בת 27, יוצאת לחזרה על "קופיקו" מבית ההורים בפתח-תקווה".
את עדיין גרה עם ההורים?
"האמת היא שחזרתי להורים אחרי שגיליתי שהארוס שלי, שתכננתי איתו נישואים, בגד בי. זו הייתה טראומה לא קטנה עבורי. באותה תקופה גם המצב הכלכלי בבית היה רע. בלילה ישנתי עם אחי בן ה-11 באותה מיטה וביום התביישתי לספר להורים שלי שאין לי כסף לאוטובוס מפתח-תקווה לרמת-גן. באוגוסט הלכתי ברגל 15 קילומטר כל צד והזעתי כמו מכונית שיצאה משטיפה. היום המכונית נראית לי כמו סוג של חלום מטורף שלא בא לי להתעורר ממנו, מפחד שייקחו לי אותה".
מיקי לא זקוקה למחקרים המגבים את התיאוריה שמחלת הסרטן עשויה לפרוץ בעקבות טראומות קשות. "אני מרגישה ויודעת שהסרטן שלי פרץ בגלל שתי טראומות של חיי", היא אומרת, "הבגידה של החבר והמוות של אחי הקטן, תום. בתור בת בכורה, הייתי ממש אמא קטנה שלו, ומובן מאליו שלקחתי את זה מאוד קשה. זה קרה בזמן שהוא היה בכיתה א", ילד בריא שישן עם אבא ואמא במיטה. לילה אחד הוא התעורר, הקיא ואיבד את ההכרה, ואז במשך חודש הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ, כשמצבו מוגדר 'מוות קליני' - עד שלבסוף הרופאים נאלצו לקבוע את מותו כתוצאה מהתפוצצות עורק בגזע המוח".
אוי . עצוב.
"מאוד. הייתי אז בכיתה ט' וסירבתי ללכת לבית הספר. אמרתי שאשב לידו עד שימות או עד שיפקח את עיניו. אבא שלי ישן לידו בלילה ואנחנו ביום. בפורים קראו לי להיפרד ממנו. בחוץ היו ילדים מחופשים, ושם, בבית החולים, ליד המיטה של אחי, אבא החזק התפרק. קראתי תהילים, והפסיכולוגית שליוותה אותנו גרמה לי להבין שזה נגמר. מאז ועד היום אני הולכת פעם בשבוע לטיפול באנרגיות ורייקי, ושומרת על נפשי. לא קוראת ולא רואה חדשות זוועה. בהלוויה עמדתי ליד אחי המת, נישקתי אותו, הרחתי אותו. זו הייתה ההלוויה הראשונה שהייתי בה בחיי. לפני שסגרו את הקבר לחשתי לו שאני אוהבת אותו, ביקשתי שישמור עלי, וגם הופעתי, במרכאות, בסולו ענק ראשון. אין לי מושג מאיפה היה לי כוח לשיר באוזני 1,000 מתאבלים את 'לנצח, אחי'".
לאחר מותו של תום, חוו מיקי ואלעד, אחיה הצעיר ממנה בשנתיים, חרדת נטישה. "חייו של תום התנפצו במקום הכי בטוח - מיטת הוריו - ולכן אלעד ואני פרשנו מזרנים ובמשך שנה ישנו בחדר השינה של אבא ואמא. עשו לנו גם בדיקות סי.טי כדי לראות שאין לנו פגם גנטי".
ההורים , אילנה ואבינועם מוכתר, שיקמו את המשפחה. שנה לאחר מותו של תום נולד רון, היום בן 16, ובהמשך נולד אופיר, היום בן 14. "במהלך החצי שנה הראשונה לא ניגשתי אל רון, כי פחדתי שאקשר אליו ואז הוא ילך ממני", נזכרת מיקי. "הייתי הראשונה במשפחה שחזרה לשגרה - גם ללימודים וגם לריקוד בהופעות של מיכל ינאי המדהימה, שתמכה בי ואמרה שאני חייבת לרקוד. היום אלכס וילי, הילדים שלה, באים להופעות שלי. איך שגלגל מסתובב".
מלכת הילדים, 160 סנטימטרים ושיער ארוך-ארוך, לא בטוחה שהיא יפה. "אני מקסימום חמודה", היא מצטנעת, "אף פעם לא הייתי מלכת הכיתה. הייתי ילדה שעירה, ויום אחד, בגלל מגיפת כינים, אמא שלי לקחה אותי לספר שעשה ממני טום בוי - מה שגרם לכך שהילדים, בראשות מלכת הכיתה הבלונדינית, עשו עלי חרם. מאז ועד היום לא הסתפרתי. מקסימום, אני עושה לבד קצוות".
פרט לשיער, מדובר כאן ב-160 סנטימטרים של כישרון ועבודה קשה. "מגיל אפס היה לי ברור שאני שחקנית, אבל שום דבר לא בא לי בקלות. שבע שנים למדתי פסנתר, האצבעות חרקו, ולא ויתרתי. בשיעורי ריקוד, אחרי השיעור הייתי מתאמנת לבד עד שהפכתי למובילת הלהקה. הייתי שרה ומזייפת ולא מפסיקה, כשהמודל שלי היא ציפי שביט. בכלל, ציפי היא אחת הסיבות למה שאני היום. לאחרונה, אגב, היא הזמינה אותי להופיע בערב הצדעה לכבודה בהיכל התרבות בראשון לציון, וזו הייתה, מבחינתי, הגשמת חלום. ערב של נס, יותר מרגש מהאירוויזיון. אחרי הכל גם אני, כמו ציפי, לא נראית כמו פיה על הבמה. אני לא נסיכה בשמלת כלה. אני טום בוי באוברול, ולצדי מופיע פונץ' - כלב מלטזי שמגיע עם המאלף שלו. בבית אני מגדלת את לוסי, כלבה עיוורת. בכלל, אני אוהבת את החלשים".
בין הטראומה לאחר מותו של אחיה וטראומת הסרטן, מיקי נושאת על כתפיה הצנומות טראומה נוספת, מימי הצבא. "הייתי מש"קית חינוך בגבעתי ושירתי על הקו של לבנון", היא מספרת, "חייל בודד מארגנטינה, שליוויתי אותו עם כל החיילים להקפצה וצילמתי אותם כשהם צוחקים ואומרים שאולי זה הצילום האחרון שלהם, נהרג. טיל פילח את גופו. בהלוויה שלו נפל לי האסימון והתפרקתי עליו ועל תום. חודש שלם בכיתי. כמעט כל יום הייתי עולה לקבר של תום, מדברת איתו וכותבת על המוות. בגיל 19, סוף סוף הרשיתי לעצמי לבכות ולהתאבל".
ולא היה אז לצדך מי שינגב לך את הדמעות?
"כן, היה לי אז חבר בחיל האוויר, אהבה ראשונה שנמשכה שנה. הייתי מאוהבת בו, אבל כשהתאבלתי הרגשתי שאני בת 70 והוא בן 12. כשסיימתי את הצבא, מיד נרשמתי לבית צבי. ההורים שלי מימנו את הלימודים ואת שכר הדירה שחלקתי עם שני שותפים. גרי בילו היה שולח לי פתקים שבהם היה כתוב "פעם מ.מ. הייתה מרילין מונרו, והיום מ.מ. מיכל מוכתר" - ולמרות זאת היה לי דימוי עצמי נמוך. בעיני עצמי הייתי הברווזון המכוער. כשסיימתי את הלימודים גרי עזר לי, אבל עדיין, לא תמיד הייתה עבודה".
אז מה עשית?
"לצערי אני קלמזי, שוברת כוסות וצלחות, כך שלא ממש יכולתי למלצר. מצאתי עבודה בתור מוכרת סיגרים בדיזנגוף. כשחברים מבית צבי היו עוברים ברחוב וקולטים אותי שם, הם היו צועקים לי 'היי, מה העניינים? זו ההבטחה הגדולה של גרי? מוכרת סיגרים ומכינה קפה?'. בתגובה אמרתי להם שאני עובדת על מחזה, אבל זה היה שקר, כמובן. ביומן שלי, שאני נאמנה לו עד היום, אני זוכרת שכתבתי 'יום אחד יהיה לי אוטו בצבע ורוד, אנשים יעמדו בתור כדי להצטלם איתי. אני אוכל לקנות מה שארצה וגם אופיע בטלוויזיה".
בקיצור , שמרת על אופטימיות.
"נכון, וגם על עצמי. יום אחד באתי לסוכנת שלי, זוהר יעקובסון, ואמרתי לה שאני לא הולכת יותר לאודישנים רק כדי לחכות עשר שעות בתור, לעשות פרצוף וללכת. זוהר חיבקה אותי ופרגנה. גם כשהופעתי באבניו קיו בבית לסין הרגשתי שזה לא מה שאני רוצה. אני רוצה להופיע מול ילדים. כשהכרתי את הגבר שעמדתי להינשא לו, שף במקצועו, כבר הופעתי בהצגות ילדים, אבל אף אחד לא ראה אותי, כי רק עשיתי דיבובים והופעתי בתוך הגוף של קופיקו".
רגע , בואי נחזור לגבר ההוא. מה, בעצם, קרה שם? תפסת אותו על חם כשהוא בוגד בך?
"באותו לילה ישנתי אצל ההורים שלי, אבל משהו בי דחק בי לחזור לתל-אביב לדירה שלנו. כשהגעתי הוא לא היה שם ולא ענה לטלפון. לפנות בוקר, כשהוא חזר הביתה, הוא לא הכחיש - ואני שוב שקעתי בחרדת נטישה, התפרקתי, ובגיל 28 חזרתי להורים. בדיעבד אני יודעת שדלקו נורות אדומות בזוגיות שלנו, ושהדחקתי את זה בגלל הלחץ המשפחתי שהופעל עלי להתחתן. כשהייתי מצלצלת באינטרקום של הסבתא העיראקית שלי, היא הייתה שואלת, עוד לפני שאמרה שלום, 'נו, מתי את מתחתנת? תביאי אותו, נעשה לו קובה, יאכל אוכל שלי ולא ילך'. היום היא כבר לא במיטבה, וכשאני באה אליה היא שואלת אותי 'איפה בעלך? הכל בסדר איתו?'".
את המזור לייסוריה מצאה מיקי בביקור אצל רב, שמיד לאחריו הודיעה לאמה שהחליטה לשמור שבת. "הרב זעזע אותי כשאמר לי שיש לי מליץ יושר בשמיים, שהפך עולמות כדי שלא אתחתן, ושעלי לפתוח חלון ולומר לו תודה", היא מספרת, "חזרתי מהרב ואמרתי לאמא שאני חוזרת בתשובה. אמא חשבה שבגלל שנפרדתי מהחבר ואין לי עבודה, השתחרר לי בורג, אבל ייאמר לזכותה שהיא לא עיקמה פרצוף.
"הלכתי לבית כנסת, הדלקתי נרות, קראתי תהילים, ולראשונה, מאז שתום מת, הוא חזר אלי בחלום מופלא: אני, כמו עליסה בארץ הפלאות, עומדת במקום קסום, סביבי עצים ופרחים בגודל מגדלי עזריאלי, עצי בננות ענקיים, חמניות נפיליות, סחלבים, אמנון ותמר, ואני שומעת את הצחוק שלו, עד שפתאום אני רואה אותו יושב על כיסא של סנדק, לובש גלבייה רכוסה בכפתורי זהב ומנדנד את רגליו שלא מגיעות לרצפה. אני מתקרבת אליו, הוא מבקש שאשב למרגלותיו, ואז הוא מלטף לי את הפנים ואומר לי שהוא גאה בי, וצוחק. אני מנסה לחבק אותו, אבל הידיים שלי עוברות דרך גופו, ואני מתעוררת בשלוש וחצי בלילה בבכי נורא. מאז אני יודעת שתום בגן עדן, שומר עלי, וברור לי יותר מאי פעם שאני רוצה לשמח ילדים".
רוב הדלתות של מפיקי הצגות הילדים ננעלו בפניה. רק אחת - זו של אריק עורי - נפתחה. "ידעתי שאין לי סיכוי להעלות מופע בלי קלטת, אבל ידעתי גם שכדי להפיק קלטת איכותית, עם כותבים טובים ומוזיקאים, צריך משהו כמו חצי מיליון שקל, שאין לי. ואז, בעצת חברה שהאמינה בי, הגעתי לאריק עורי, מפיק בעל שם בענף, והוא אמר שיש לו תפקיד בשבילי ב"קופיקו"".
" למודת ניסיונות ממשחק בתוך בובה, התגובה הראשונה שלי הייתה חרדה. "מה, אני בתוך הקוף?"שאלתי" . אריק הרגיע: "לא, את נוגה, החברה של קופיקו". נשמתי לרווחה. כבר ביום השני לחזרות, כששוחחנו, הוא הבין שהלכתי ברגל מפתח-תקווה לרמת-גן כי אין לי פרוטה, צלצל לבנק והעביר לי 3,000 שקל . במצבי אז, זה היה כמו שלושה מיליון".
יפה מצדו. איש טוב.
"נכון. איש טוב מאוד. בהמשך הוא גם גילה שאני שומרת שבת. הוא היה מלין אותי בלילות שבת במקומות קרובים להופעה, ואת הכסף תרמתי לבעלי חיים כדי שלא לקבל כסף בשבת. רק לשמח ילדים".
בסופו של דבר, מיקי ואלוהים סיכמו ביניהם על המשך מערכת היחסים ללא מצוות כובלות: "גם לי, כמו בסיפור של יוסף, היו שבע שנים רעות, ואז התחילו השבע הטובות".
והכל באמת טוב עכשיו? התחרות בענף לא קשה מנשוא?
"לא ממש. לתדהמתי, בעולם כוכבי הילדים אין אגו ואינטריגות. יובל המבולבל אמר לי פעם 'תשמעי, את מוכשרת, מגיע לך להיות כוכבת על - ואני אעזור לך'. אסור לי לספר כמה השקיעו בי ובקלטות, אבל מדובר במיליונים. אני שותפה בהפקות, רק שאסור לי לספר בכמה אחוזים. כשהם ראו איך הצלחתי בתור נוגה, חברה של קופיקו, הם מיתגו אותי כמיקי. אני לא יכולה לשכוח את היום שבו פתחתי קופה בהיכל התרבות והגיעו 800 איש. לפני ההצגה אריק, שהפך למשפחה, אמר לי 'תציצי רגע מהמסך - כל האנשים האלה באו בשבילך', זו הייתה תחושה מדהימה. אני לא חושבת שאי פעם אתרגל לאהבה של הקהל. אני לא נחה על זרי הדפנה, לא מעכלת. היום אני גרה ברוטשילד, בלי שותפים, אבל אני עדיין זוכרת איך גרתי בדירה שכורה של 15 מטר. אני, שהוחבאתי בתוך בובות של קופיקו והכבשה שושנה, יש לי עכשיו חדר איפור משלי".
האם כוכבת ילדים נידונה לתאריך תפוגה?
"לא יודעת, אבל אני קורצת גם לעולם המבוגרים. גם היום, בהצגות הילדים, אני עושה הכל כדי שגם ההורים לא יפהקו".
כשמיקי גילתה, במהלך הצגות חנוכה אשתקד, שצווארה מתנפח, היא חשבה שהתקררה. היה זה ד"ר בני נגריס, רופא האמנים, ששלח אותה לבדיקת האולטרה סאונד שבעקבותיה החליטו רופאיה על ביצוע ביופסיה בצווארה. "הרופא לא הסתיר ממני את האמת", היא מספרת, "הוא אמר לי 'יש לך סרטן בבלוטת התריס' - ואותי עניין רק אם ינשור לי השיער. הוא אמר שלא יעשו לי טיפולים שינשירו את השיער, כי הגידול הממאיר קטן. הפרופסור הראשון שהגעתי אליו בתל השומר אמר לי ביובש 'תשמעי, יש סיכוי גדול שמיתרי הקול שלך ייפגעו, ואם הניתוח יסתבך, יהיה לך חור בצוואר לחמצן'. קמתי ואמרתי שאני לא רוצה שרופא רואה שחורות יטפל בי. אחר כך נפגשתי עם פרופסור דן פליס מאיכילוב, שנראה כמו שחקן קולנוע והתייחס לניתוח כאל טיפול להסרת ציפורן חודרנית. הוא הסכים לדחות את הניתוח בחודש וחצי כדי שאסיים את הופעות חנוכה, ואני, מצדי, נפרדתי מעצמי ולא הפסקתי לצלם את עצמי. בניתוח עצמו התמכרתי לצילומים של הטלוויזיה. הפרופסור עצמו סירב להצטלם".
ועכשיו את מוגדרת בריאה?
"אני נקייה ונמצאת במעקב. לסרטן, אגב, אני קוראת בשם החמוד 'סמי'. זה שחזרתי לשיר והקריירה שלי נפלאה זה נס. בן זוג, לעומת זאת, עדיין אין לי, אבל כל הזמן מכירים לי גברים, ואני מאמינה שיום אחד אמצא את הגבר שישחרר אותי מחרדת הנטישה. בכלל, אני מאמינה גדולה בתודעת שפע ולא בתודעת חסר. לא במה שאין לי, אלא במה שיש לי".
את צווארה מקשטת צלקת אדומה. מיכל-מיקי-מוכתר, מלכת הילדים, מאמינה בקארמה שאולי תזמן לה גבר שעמו תלד את ילדיה, רצוי בחווה עם בעלי חיים: "אמא שלי תמיד אומרת 'את אחות שכולה, איבדת את אחיך, אבל עד שלא תהיי אמא לא תדעי מה זה לאבד ילד'. אני רוצה להיות אמא, אבל בינתיים, בכל ילד שאני מחבקת אני מחפשת, ומוצאת, קצת מתום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם