אודטה: איך תצליחו לומר 'לא' לסופגניה
פטנטים למזעור הנזק הקלורי שבסופגניות, ומתכונים נהדרים להגברתו. וגם: בדיחה קורעת מצחוק לסיום
בתור בנאדם נהנתן, אם בא לי לאכול משהו, מיד אני גם מעניקה לעצמי את המשהו הזה בעין יפה, ואחריי המבול (או השמונים טון תוחעס, מה שיבוא קודם, והתוחעס זריז אש). כן, שמעתי על אנשים שמתחזקים נגד הפיתויים עם משפטי קונפוציוס כמו "דקה על השפתיים – שנה על המותניים" וכאלה, אבל אף פעם לא ממש הבנתי את הקונספט הזה עד הסוף. כי אני לא מאמינה בהימנעות מאולצת, שלשיטתי פועלת כמו קפיץ. רק ב"לא רוצה" אמיתי, מהמוח. אבל כשחברה ביקשה ממני טיפים, איך שורדים את חנוכה מבחינת הקלוריות, דווקא היו לי כמה רעיונות בשבילה:
1. לאפות (במקום לטגן) את כל הסופגניות והלביבות על נייר אפייה (מתכון לסופגניות אפויות להלן).
2. או, פשוט, לא להכניס אותן הביתה. איך לא חשבנו על זה קודם, ווטסון.
3. וממש לא להוציא אותן מהפח, שלשם מדייאטים טירונים נוהגים לזרוק אותן, בהתקף של ביטחון עצמי כוזב. ואם כבר זורקים אותן לשם, אז לזרוק אחריהן גם שפריץ אקונומיקה. כי אם כבר התחלת תהליך, בנאדם, לא תסיים?...
4. ואם כבר התגלגלה סופגנייה הביתה על הרגליים הדקות שלה, אז להכניס אותה ישר למקרר. כן, ככה, עירומה. היא תתקרר, תתייבש, תתכווץ, ואז הביס בה, אולי לא יקרה.
5. ואם גם זה לא עוזר, אולי שינון המילה "צרבת", יעשה את העבודה.
6. ואפשר לשים סופגנייה אחת בתוך קערה מלאה מים, וככה להשאיר אותה במטבח. מקבלים ממשות מדהימה איך היא נראית בתוך הבטן, ועל כן קישוריות חדשות בתוך המוח, בהקשר שלה.
ועכשיו, משסיימנו את חובותינו למשטרת הקלוריות - יאללה, חאפלה!...
השף־קונדיטור סטפן לייק הכין מתכון ייחודי לסופגניות טעימות ואפויות (!), שהולכות ככה:
החומרים:
(ל־30 סופגניות בינוניות)
1 ק"ג קמח לבן מנופה
1 שקית, או קובייה שמרית (50 גרם)
1 שקית משפר לאפייה ביתית (50 גרם)
1 כוס סוכר (200 גרם)
4 ביצים גדולות
חצי כפית מחוקה מלח
300 מ"ל מים (למדוד בבקבוק תינוקות פושטי)
1 חבילה גדולה חמאה רכה (200 גרם)
למילוי: קונפיטורת פרי איכותית
לקישוט: אבקת סוכר
אופן ההכנה:
1. מכניסים לקערת המערבל את כל חומרי הבצק פרט למים ולחמאה.
2. לשים בוו לישה במהירות איטית ומוסיפים בהדרגה את כל המים.
3. מוסיפים את קוביות החמאה הרכה, ולשים עד שהן נבלעות היטב בבצק (הבצק יוצא מעט דביק).
4. משהים מכוסה כ־4 שעות במקרר (אפשרי גם למשך הלילה).
5. מקמחים את שולחן העבודה ואת הבצק ומחלקים ל־30 יחידות זהות במשקל של כ־70 גרם כל יחידה.
6. מכדררים לכדורים ומניחים אותם על תבנית מרופדת בנייר אפייה עם רווחים בין הכדורים.
7. מכסים את התבנית ומשהים כשעה עד הכפלת הנפח.
8. מורחים בעדינות ביצה טרופה (או, עדיף, במקום בביצה, להבריש לפני האפייה בחמאה מומסת ופושרת. יוצא מעדן. זה טיפ מקונדיטור אחר, א"ש).
9. אופים כ־20־15 דקות בתנור שחומם מראש ל־170 מעלות צלסיוס (338 פרנהייט). מוציאים מהתנור ומצננים את הסופגניות על גבי רשת התנור.
10. לקישוט המסורתי: חוצים את הסופגנייה (כמו סנדוויץ'), שמים בפנים כפית גדושה קונפיטורת תות משובחת, וסוגרים חזרה. מפזרים למעלה מעט אבקת סוכר.
החומרים:
1 ק"ג קמח
3/4 כוס סוכר (150 גרם)
1.5 שקיות שמרים טריים מסוג “שמרית", או
קובייה וחצי של שמרים טריים
6 ביצים (XL)
240 מ"ל מים (1 מאג)
1 כפית תמצית וניל
קליפה מגוררת משליש לימון גדול
200 גרם חמאה רכה
50 גרם ( 1/4 כוס) שמן
10 גרם מלח אטלנטי (מלח ים)
לטיגון: שמן קנולה לטיגון עמוק
למילוי: קונפיטורת תות שדה
לדקורציה: אבקת סוכר
אופן ההכנה
1. לשים במיקסר (בוו לישה) כ־10 דקות את כל החומרים לבצק חלק ואלסטי .
2. יוצרים כדור בצק על גבי משטח מקומח מעט. מכסים במגבת מטבח כחצי שעה.
3. לשים כמה דקות את הגוש התפוח בידיים, מרדדים את הבצק ל־2 ס"מ עובי וקורצים עם כוס (שתייה קלה) כ־25 -27 סופגניות.
4. מכסים את הסופגניות במגבת מטבח ומתפיחים עד להכפלת הנפח.
5. מטגנים כ־3 דקות מכל צד.
6. מצננים על נייר מגבת מטבח סופג, ממלאים בריבת תות חלקה (עם מזרק), או חוצים (כמו לחמנייה) ומכניסים לשם כפית קונפיטורה תות. בוזקים אבקת סוכר ומגישים.
לא יפה, לא יפה, אבל מה לעשות שצחקתי מזה שנתיים?
ארבעה חברים תכננו טיול גברים לנגב. יומיים לפני הטיול הודיע יוסי שהוא לא יכול להצטרף אליהם, כי אשתו מתנגדת לטיול הזה בכל תוקף.
מובן שהחברים התאכזבו לאללה, ויצאו בלעדיו.
ביום המתוכנן הגיעו החברים למקום שנקבע ולהפתעתם מצאו שם את יוסי מבסוט מהחיים, יושב על כיסא נוח ליד אוהל ומדורה קטנה - קפה ביד אחת, סיגריה בשנייה.
“מה קרה אחי? כמה זמן אתה פה? איך הצלחת לשכנע את אשתך?" שאלו אותו כולם.
“אז ככה", ענה להם יוסי, “אני כאן מאתמול. אתמול בערב, איך שאני יושב על הספה, אשתי נעמדה מולי עם בייבי־דול שקוף וחדש, ולקחה אותי ביד עם חיוך מזמין לחדר השינה. החדר היה מלא בנרות דולקים, עלי ורדים ומוסיקה רומנטית. על המיטה היו אזיקים וחבלים ורודים. היא אמרה לי לקשור אותה טוב, אז קשרתי. ואז היא אמרה לי: ‘עכשיו תעשה מה שאתה רוצה'. אז הנה אני, פה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם