נשא: "HIV הוא כמו לחץ דם גבוה"
ההתמודדות של נשאי HIV היא יותר עם הדימוי החברתי מאשר עם בעיה בריאותית, אומר נשא HIV תל אביבי צעיר. הגילוי לבן הזוג לא היה קל, אבל הם התגברו על המשבר ועכשיו הם מצפים לילד משותף. ולמרות זאת, הוא עדיין לא בשל להיחשף
למה מדובר בתזכורת מחריגה? הרימו את עיניכם מהעיתון והסתכלו סביב. מה הייתם חושבים אם האדם שיושב עכשיו לצדכם ומשתעל שיעול עמוק וחולני בדיוק כשאתם נועצים בו את מבטכם סובל מלחץ דם גבוה או שפעת? ומה הייתם חושבים על אותו אדם אם הייתם יודעים שהוא נשא HIV? התחושה שאתם חווים נקראת סטיגמה.
HIV הוא נגיף שמחולל כשל חיסוני בגוף האדם וגורם למחלת האיידס. אנשים שנמצאים חיוביים בבדיקה לאיתורו חיים איתו בזכות טיפול תרופתי שהם נוטלים, בדמות כדור אחד עד שלושה ביום.
בשנת 2012 התגלו בישראל קרוב ל-500 נשאים חדשים, עלייה של כשמונה אחוזים לעומת 2011. מדובר בהמשך המגמה של עלייה במספר הנשאים בישראל בעשור האחרון, ועל פי נתוני משרד הבריאות ההערכה היא שכיום ישנם 8,363 נשאי HIV בארץ. הקבוצה שבה מתגלים נשאים חדשים במספר הגבוה ביותר היא קבוצת ה-MSM, הכוללת גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים.
עידו (שם בדוי) התגלה כחיובי בבדיקה שביצע לפני כשנתיים. תמיד הוא אמר לעצמו שלו זה לא יקרה, עד שזה קרה. "סבלתי מחום שלא ירד. בשלב מסוים הלכתי לרופא המשפחה הקבוע שלי, והוא שלח אותי לבדיקות ואמר שהכול בסדר", משחזר עידו את השלבים שקדמו ליום הגילוי.
"הוא לא שלח אותי לעבור בדיקת HIV כי לא היה מודע לצורך בכך. אחרי שלושה שבועות שבהם המשכתי להרגיש שלא בטוב והחום לא ירד, הלכתי באופן פרטי לרופא פנימי. לאחר תחקור קצר הוא אמר לי שזה HIV או וירוס אחר. הייתי בטוח שמדובר במשהו לא רציני, אבל מיד לאחר שיצאתי משם הלכתי לוועד למלחמה באיידס כדי לעבור את הבדיקה המהירה ונמצאתי חיובי. באותו רגע קיבלתי חושך בעיניים.
עכשיו היה עידו צריך לעמוד מול בן הזוג שלו בחמש השנים האחרונות, שאולי נדבק ממנו. הידיעה החדשה תפסה את עידו לקראת ראש השנה, ובהתאם לעצות שקיבל החליט להמתין עם הגילוי החדש עד לאחר החג. הוא העביר את הימים כשבין שניהם תהום עמוקה שרק אחד מהם יודע על קיומה. לבסוף הגיע הרגע, ולדברי עידו ההתחלה הייתה מבטיחה.
"בהתחלה הוא היה הכי קל", הוא נזכר. "למחרת הוא הלך להיבדק ונמצא שלילי ואז התפתח אצלו כעס גדול. אבל בסופו של יום היה ברור שאנחנו נשארים יחד וגדלים עם זה. ה-HIV נכנס אלינו הביתה בגלל דברים שהיו לא בסדר אצלנו והיווה תסמין למשבר שעברנו. בחרנו לברוח במקום לנסות לפתור את הבעיה. בסוף ה-HIV היה גם התרופה עבורנו".
למה לדעתך בן הזוג שלך כעס?
"אנשים הם יצורים מורכבים. אני מניח שהוא רצה שאקח אחריות. זה היה לו מאוד חשוב. עניתי לו שברור שאקח אחריות אם אני חיובי והוא שלילי. היה לנו משבר והבנו שלשנינו היה חלק במה שקרה. בגלל זה הוא כעס עליי, על עצמו, על כולם".
ה-HIV חיבר אתכם שוב?
"כמו כל משבר, או שאתה קורס או שאתה גדל. אנחנו התחזקנו מהמשבר ואני חושב שזה מה שהביא אותנו למקום שבו אנחנו היום. התחלנו מאז בתהליך של הבאת ילד לעולם".
על פי החוק הנוהג בישראל, זוגות חד-מיניים המעוניינים להביא ילד לעולם לא יכולים לעשות זאת בארץ, ולכן הם פונים להליך פונדקאות מסובך ויקר בחו"ל. שרת הבריאות יעל גרמן צפויה להודיע בשבועות הקרובים על שינוי בגישה, שיאפשר גם לזוגות אלה להשתמש בשירותי פונדקאות בישראל. עד אז ימשיכו עידו ובן זוגו בתהליך שהחלו לפני כשנה בארה"ב.
מי מביניכם העלה ראשון את הנושא?
"הוא".
וזה הפתיע אותך?
"לא. הרגשתי שזה נכון".
הרגשת שיש כאן סוג של סליחה מצדו?
"הבנתי שהסליחה הייתה הרבה לפני כן. זה רגע שגרם לי להכיר תודה עוד יותר על התהליך שעברנו בזכות הסיפור של ה-HIV"
איפה הדברים עומדים כרגע?
"אנחנו עושים את זה מהזרע שלו. לא בגלל שאנחנו חייבים, אלא בגלל שהתהליך גם כך מאוד יקר ולכן בחרנו באפשרות הזאת. יכולנו לבצע שטיפה לזרע שלי ולהפרות אותו. האם הפונדקאית מודעת למצב שלנו, המרפאה מודעת, עברנו את כל הבדיקות. עד עכשיו זה עלה לנו 120 אלף דולר וכבר עברנו את ההערכות האופטימיות".
עידו ובן זוגו ביקרו פעמיים את האם הפוטנציאלית, המתגוררת בארה"ב. היא עדיין לא בהריון, אבל התהליך אמור להתחיל בקרוב. הציפייה שלהם היא להפוך לאבות מאושרים כבר בשנה הקרובה.
באיזה שלב הכנסתם את המשפחות שלכם לתהליך?
"מאוד מוקדם. אנחנו זקוקים לעזרה שלהן".
כיצד הגיבה אמך?
"בהתחלה, אחרי שיצאתי מהארון בתקופת שירותי הצבאי, היא זרקה לי הערה על כך שילד צריך אמא ושלעולם לא יהיו לי ילדים, אבל מאז היא למדה לחבק ולאהוב ועכשיו היא מאוד בעד. אני בטוח שכשיהיה לה ילד בידיים היא תהיה הסבתא הכי מהממת בעולם".
כשאתה ובן הזוג שלך מדברים בבית על הילד שצפוי להגיע, מה צף ועולה?
"שאני אהיה האבא הטוב והוא עם הגבולות".
ה-HIV הגדיר לך מחדש את הגבולות?
"הוא בעיקר לימד אותי לא לשים אחרים לפניי. הוא לימד אותי שזה שאני נותן לעצמי מקום לא אומר שמישהו אחר פחות חשוב ממני".
רחוב הנצי"ב 18 בתל אביב משמש עבור רבים מקום מפלט מפני הסטיגמה שמלווה את נשאי ה-HIV. שם , בתוך משרדים קטנים בקומה הראשונה, מנסה הוועד למלחמה באיידס להביא לשינוי בתפיסה: אפשר לחיות עם HIV.
גם עידו נלחם בסטיגמה, והוא נדרש לשכנועים רבים לפני שהסכים להתראיין. למרות שזהותו לא נחשפת, הפחד מהמציאות שמחכה בחוץ לנשאי HIV אינה קלה עבורם. "הדימוי של HIV בקהילה הנורמטיבית הוא לא טיול בפארק. מבחינתי הייתי מתראיין עם תמונה ופרטים מזהים. אבל המשפחה שלי היא גם חלק מהתמונה, ועוד אנשים שזה פחות נוח להם", הוא מבהיר.
ממה אתה חושש?
"שהכתבה לא תצא כמו שהיא אמורה לצאת. יש לי ניסיון לא מוצלח עם התקשורת. אני באמת חושב ש-HIV הוא עניין שולי, כמו שיש לך לחץ דם גבוה או כולסטרול. אתה לא הולך ומדבר על זה בתקשורת. אחת הסיבות שאני כן מתראיין היא כדי שאולי יום אחד לא יצטרכו לעשות כתבה על HIV. יש פער גדול בין האופן שבו אני או נשאים אחרים חווים את ה-HIV, לעומת איך שאחרים תופסים אותו. זו בעיה חברתית הרבה יותר משהיא בריאותית. יש הרבה סטיגמות. חושבים שהנשא הוא חסר אחריות. שמי שנדבק זה בגלל שהוא התפרפר בשירותים של מועדון או עשה סמים, וכנראה זה הגיע לו. זו התפיסה, והיא כמובן רחוקה מאוד מהמציאות ".
בניסיון להבין האם הסטיגמה טבועה בנו גם מבלי שנהיה מודעים לכך, החלטתי לעלות למרכז הבדיקות האנונימיות של הוועד. שם אפשר לעבור בתשלום בדיקה מהירה שתוצאותיה מתקבלות בתוך חצי שעה, או בדיקה אחרת שמספקת תשובות בתוך שבוע.
מדרגות ספורות מפרידות בין משרדי הוועד למרכז הבדיקות. שלושים שניות שבמהלכן אתה חש בגופך את המתח והדריכות. לא כי אני יודע שיש סיכוי שאני נושא משהו בגופי, אלא בגלל המבטים שיינעצו בי ברגע שאעמוד בפתח המרכז, ואנשים יחשבו - "מעניין מה הוא עשה שהוא מגיע להיבדק".
מוסיקת הרקע והספות הצבעוניות הופכות את ההמתנה לקלה יותר, ומבריחות אותך לרגע למחשבות אחרות. אבל כשאתה יושב עם עוד עשרה צעירים וצעירות סביבך, וקונדומים מונחים על השולחן לצד סיסמאות על קיום יחסי-מין בטוחים, קשה יותר לברוח מהמציאות. אחרי דקירה קטנה והמתנה של כמחצית השעה התקבלה התשובה השלילית, לפחות במקרה שלי. הבדיקות חשובות מפני שגילוי מוקדם מפחית נזקים בריאותיים באופן משמעותי ומונע את המשך ההדבקה.
עידו, האם העובדה שאתה מסרב להיחשף לא מחזקת את הסטיגמה?
"הייתי רוצה להיחשף. אולי זה הדבר הנכון לעשות. אבל כנראה אני עדיין לא מוכן לשלם את המחיר".
יש אנשים בסביבה הקרובה אליך שלא יודעים שאתה נשא?
"כן, בעיקר בעבודה ובמשפחה המורחבת".
אתה מרגיש שה-HIV הולך איתך לכל מקום, או שאתה מצליח להתעלם מקיומו?
"מיד לאחר הגילוי זה היה בכל מקום. עמדתי וחתכתי סלט ושאלתי את עצמי מה יקרה אם איחתך? כך גם כשצחצחתי שיניים. בפעם הראשונה שבה טסתי לחו"ל עם HIV, שאלתי את עצמי מה יקרה אם המזוודה שלי תלך לאיבוד כשהתרופות שלי בפנים. היום אני לא חושב על זה. זה ברמה של לקחת כדורים ולהפוך את זה להרגל. זה תהליך שעוברים, ולאט לאט אתה לומד שהחיים ממשיכים".
מה היית רוצה שאנשים ייקחו איתם מהכתבה הזו?
"שה-HIV רחוק ממה שהם חושבים. אפשר לנהל זוגיות ולחיות חיים בריאים, ארוכים ושלמים בדיוק כמו אדם שלילי. ואפילו להביא ילדים לעולם".
חשבתם כבר על שם לילד שיבוא או שזה עוד רחוק?
"רחוק מדי. אני עוד לא יודע אם אני רוצה בן או בת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם