סמדר שיר: "הסתובבתי עם חור בלב"
דווקא כשנסעה להודו, בעקבות משבר גדול בחייה, סמדר שיר הצליחה ללמוד על עצמה דברים שלא ידעה, ולכתוב ספר חדש
"לפני שנה נקלעתי למשבר אישי קשה, שהיה גדול יותר מכל הדברים איתם התמודדתי עד אז", היא נזכרת. "החלטתי שאני נוסעת לגואה לבד. רציתי להקשיב למחשבות של עצמי. לקחתי איתי את הלפטופ, כי ידעתי שחלק מהריפוי יגיע באמצעות כתיבה. היה לי ברור שאני צריכה להתבונן עמוק אל עצמי. שהיתי שם במשך שלושה שבועות. כתבתי ולמדתי על עצמי דברים שלא ידעתי".
מה גילית?
"דברים פשוטים. שאני צריכה לחפש את האושר בדברים הקטנים, לקבל את עצמי כמו שאני ולהשלים עם מה שלעולם לא אהיה. היו לי שם הרבה מחשבות ושקט. הסתכלתי פנימה במשך שלושה שבועות, למדתי מדיטציה וקיבלתי על עצמי לחפש בכל יום דברים קטנים שגורמים לי אושר. שניצל שיצא מעולה, קניות בסופר ללא תור בקופה. ההחלטה המודעת הזאת הופכת בסופו של דבר להרגל".
היא מסרבת לדבר על פרטי המשבר ההוא, אבל שולחת אותי לקרוא את הספר החדש שלה, 'אמא תחייכי' (הוצאת 'ידיעות ספרים'), שבו יש רמזים למה שעבר עליה. הספר עוקב אחרי משפחה שיוצאת לחופשה, ובמהלכה אם המשפחה נעלמת. כשהדקות הופכות לשעות, החרדה מתגברת והבעל יוצא למסע בעקבות אשתו. במקביל, הגיבורה הנעדרת מתמודדת עם זיכרונות מפתיעים שמגלים לה דברים שלא ידעה על עצמה, על המקום שממנו באה ועל זה שאליו היא הולכת. הספר הפך מיד עם צאתו לרב מכר, וברוח הזמנים גייסה שיר גם את פייסבוק למאמץ השיווקי. בדף הבית שלה היא מעלה מדי כמה ימים משפטים מתוך הספר, הקוראים שלה מצטלמים עם הספר בחנויות הספרים, ואפילו יולי, בתה הקטנה, התגייסה והכינה סרטון בו שיר מספרת בקצרה את עלילת הספר.
עברת את המשבר?
"לגמרי. עכשיו אני נמצאת במקום מאוד טוב. למדתי לקבל את עצמי כמו שאני ואני משלימה עם מה שלעולם לא אהיה".
ממרפסת הבית של שיר בסביון רואים פרדסים. אבל שיר מבהירה שהיא כותבת רק בחדר העבודה שלה, מול מחשב ובלי פנקסים ורשימות ליד המיטה. שלל הפרסים ואותות ההוקרה שתלויים בחדר הזה מגלים עד כמה הפכה שיר במהלך השנים לסופרת ופזמונאית יצירתית, שאין אירוע שלם בלעדיה. וגם אין חגיגה בלי עוגה.
למה?
"הייתי כתבת ב'מעריב לנוער' במהלך הלימודים, אבל הגישה שם הייתה של 'כל כבודה בת מלך פנימה'. אם פרסמתי שיר אהבה אז רחמנא ליצלן, קרסו שערי שמיים ואיימו להעיף אותי מבית הספר".
היא בחרה בפתרון יצירתי לאחר מפגש עם המשוררת תרצה אתר. "חלמתי ללמוד ב'תלמה ילין', אבל להוריי היה חשוב שאלמד במסגרת דתית. לאחר שנפגשתי עם אתר, היא הציעה שאחתום בשם הספרותי 'סמדר שיר', ומאז זה כך".
היא חזרה בשאלה, ולאחר רומן קצר עם דודו טופז, עליו גם כתבה את השיר 'נפרדנו כך', נישאה לפרופ' עמי סידי, מנהל המחלקה לאורולוגיה בבית החולים 'וולפסון' אותו הכירה בגיל 20 והיא אמא לשישה ילדים. במהלך השנים כתבה שירים מוכרים לילדים כמו 'איפה העוגה' ו 'טיף וטף' וכן סדרות נוער מצליחות כמו 'מורה בג'ינס' ו'גלי'. בנוסף, היא עיתונאית מוכרת וסופרת שהוציאה חמישה רבי מכר למבוגרים.
על אף שבחרה לעזוב את העולם הדתי, היא מספרת שלאורך השנים ניסתה לעסוק לא פעם בקירוב לבבות בין דתיים וחילונים. "כתבתי ספרים על מלחמות היהודים בהיסטוריה ועבדתי עם הרב מוטי אילון על פרויקט 'בראשית'.
הרב אילון הורשע בבית המשפט בפגיעה מינית.
"ההרשעה שלו הייתה עבורי משבר גדול. אין יום שאני לא חושבת עליו".
מה את אומרת על ההצלחה של המפלגות הדתיות בבחירות?
"אני מאוד אוהבת את בנט כי הוא מביא דת נאורה ומתקדמת שמתאימה לימינו. דווקא בגלל ההיסטוריה הפרטית שלי, כואב לי שהילדים שלי לא מקבלים חינוך מסורתי"
על הייסורים שעברה בדרך להביא ילדים לעולם, היא מוכנה לדבר, כדי לתת כוח לנשים אחרות. "היה לי קשה להיחשף, אבל אני יודעת שיש אנשים ששואבים מהם עוצמות. 22 שנה חייתי מחודש לחודש ולא ידעתי מה זה ללכת לישון מבלי לקבל סוג כזה או אחר של זריקה. נגעתי במוות. הטיפולים היום חלק משמעותי מחיי. חצי מהחיים שלי, וזה דבר שזוגות רבים מתמודדים איתו.
"היום, בגיל 55, כשאני מסתכלת לאחור, אני לא תמיד מבינה איך היה לי כוח לעשות את זה. לא ראיתי בעיניים. היו שנים שלמרות ההצלחות המקצועיות ולמרות הילדים שהיו לי, לא ראיתי תכלית לחיי. במיוחד בין כרמל ליולי. 11 שנה של הפלות ואסונות. הרגשתי שאני מסתובבת עם חור בלב וידעתי שרק תינוקת חדשה תמלא אותו, וכך היה".
כשאני מבקשת לראות את התמונה של בת הזקונים, שיר מזנקת מכיסאה וממהרת להביא תמונה ענקית של הילדה. "אומרים שהיא הכי דומה לי. בעיקר בעיניים".
את אמא לשישה ילדים. בחברה שבה את חיה, משפחה גדולה היא דבר נדיר.
"באיזשהו שלב בחיים, כשהתעניתי בהפריות מבחנה, אמרה לי מישהי שהרצון למשפחה גדולה נובע אצלי בשל הקושי להיכנס להיריון. היא לא חברה שלי מאז. תמיד רציתי משפחה גדולה ולמזלי, כך גם הפרטנר שלי. אבל כל הזמן יש מקרים מצחיקים. רק השבוע צלצלתי למתקין של דודי השמש כיוון שהייתה בעיה בדוד. ביקשתי שיבוא לסדר כי יש לי שישה ילדים, אז הוא ענה: 'מה, את גרה בבני ברק? בהתנחלות?'".
מעל ל-400 ספרים כתבה שיר במהלך חייה, והיא מתארת תהליך עבודה כמעט ברור מראש. "אני אף פעם לא משתפת בתהליך כתיבת ספר", היא מספרת. "יש סופרים שהתהליך העיקרי של הכתיבה מתחיל אצלם עם חצי שנה של מחקר וכרטיסיות, והם יודעים מראש איך הספר ייראה עוד לפני שהקלידו מילה אחת. אצלי זה לא ככה. אני לא רוצה לפתור מראש את כל התעלומות כי אז לא תישאר לי סקרנות והכתיבה תהיה טכנית. כשאני כותבת, יש לי תמיד השם של הספר מראש. במקרה של הספר החדש, למשל, ידעתי שיקראו לו 'אמא תחייכי', כי הייתי כל כך עצובה.
בעידן האינטרנט אנשים עוד קוראים בכלל ספרים?
"אנשים קוראים בהחלט, אך יש גם קִדמה טכנולוגית. אני לא יכולה לדבר בגנותה. גם לי יש דף פייסבוק וזה הקשר שלי לקוראים שלי שאני מאוד אוהבת".
עד מתי תכתבי?
"ילדים תמיד שואלים אותי: 'את תכתבי גם כשתהיי סבתא, גם כשתהיי בת מאה?'. אני כבר מתה להיות סבתא וכתיבה זה חלק ממני, זה חמצן. כוח הכתיבה הוא היכולת לברוא עולם חדש כדי לברוח מהמציאות. אמשיך לכתוב תמיד. זה חלק בלתי נפרד ממני ומחיי".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם