לא רק יפה: לשביט ויזל יש הרבה מה לומר
הדוגמנית ומלכת היופי בדימוס שביט ויזל ראתה לא מעט דברים בשנים האחרונות: צעירות מלבנון ואיראן שסירבו לדבר איתה, בנות שעשו הכל כדי להיות מפורסמות, והצלחה מסחררת שחייבה אותה ללמוד חוקים חדשים. מה הפלא שהיא הלכה ללמוד חינוך לגיל הרך?
את יכולה להבין את החלום של כמעט כל ילדה להיות מפורסמת?
"אני יכולה להבין, אבל גם לא. היום, כשיש את כל תוכניות הריאליטי וכל אחד יכול להיות מפורסם בשנייה, זה נראה קסום. אבל אני מכירה אישית אנשים שהיו בתחום, ששיחקו בטלנובלה וכולם העריצו אותם. וכשהיא ירדה, שנה אחרי אף אחד לא הכיר אותם. זה גורם למתח נפשי וקושי גדול".
היית מרשה לילדים שלך להיכנס לתחום?
"אני לא יודעת. מצד אחד ארצה לתמוך בהם ושיעשו מה שירצו, אבל בתור אחת שחוותה זאת, קשה לדעת אם אאפשר להם להיכנס לעולם הזה".
זה לא מפתיע לשמוע את דעותיה של ויזל בנושאי חינוך. כאמור, מלכת היופי של ישראל לשנת 2010, בת 23, מתנשאת לגובה 1.80 ושוקלת כ-60 ק"ג (BMI" תקין", ממהרת להדגיש), היא לא רק אשה יפה ודוגמנית מצליחה, אלא בעיקר סטודנטית שנה א' בחינוך לגיל הרך, ששואפת לתקן משהו אצל ילדיכם. "לכל הקיבוצניקים יש את זה", היא ממהרת להסביר בחיוך.
נולדה באשקלון, בת יחידה בין שני אחים, אם אחות ואב עובד עירייה שעשה הסבה למשפטים ("אני לא מעבירה את היום בלי שיחת טלפון להורים"). כשהייתה בת חמש וחצי, רגע לפני שעלתה לכיתה א', עברה משפחתה לקיבוץ הדרומי רעים, ושם למדה שהיופי החיצוני יכול גם לפצוע. "הייתי ילדה שקטה ומופנמת. ילדה טובה, שלא עושה יותר מדי בעיות ותמיד הייתי הכי גבוהה", היא מספרת. "בגיל 12 כולם הגיעו לגובה שלי ונתקעו שם, ורק אני המשכתי".
הילדה העירונית היפה לא זכתה לקבלת פנים חמה מילדי הקיבוץ. "החיים בקיבוץ בתור ילדה הם מדהימים, אבל לי היה מאוד קשה להתקבל מבחינה חברתית. בהתחלה לא קיבלו אותי ועשו עליי חרם. זה היה נורא".
קינאו בך?
"למרות שאמא שלי תמיד אמרה שהם מקנאים, אני חושבת שהתנהגו אליי כך כי נכנסתי לחבורת ילדים מגובשת, שגדלו יחד מגיל אפס, והיה להם קשה לקבל מישהי חדשה וזרה. התייחסו אליי לא יפה, והיה קשה לעבור את זה, אבל ילדים רעים לפעמים אי אפשר להאשים. היום זה כבר הרבה מאחוריי, אבל אני מאמינה שהתקופה ההיא עיצבה את אישיותי".
כשהייתה בת 13 נדדה המשפחה לקיבוץ השכן בארי, ממנו יש לויזל זיכרונות נעימים בהרבה. "המון אהבה יש לי משם. זה לא מובן מאליו", היא מחייכת.
ידעת תמיד שאת יפה?
"היום אני יודעת שאני נראית טוב, אבל פעם זה לא היה דבר שהייתי מודעת אליו. זה לא כלי שהשתמשתי בו בעבר. בקיבוץ החיצוניות לא משנה ולא מתעסקים בה. ההבנה הגיעה מתוך הרבה פידבקים ומהזכייה, שנתנה לי ביטחון והרימה אותי".
היא הייתה חיילת בת 20, תומכת לחימה ביחידה מובחרת, כשכבשה את לב השופטים והקהל והוכתרה למלכת היופי של ישראל. את הרגע בו נותרה לבדה על הבמה וקטפה את התואר הנכסף, היא בקושי זוכרת. "ההתרגשות באותו ערב הייתה עצומה. מאחורי הקלעים כל הבנות היו בהיסטריה. לא חשבתי שאזכה, אז לא הייתי בלחץ, אבל התרגשתי. שלושת חודשי ההכנות הגיעו לסיומם והתחיל השידור החי. זה היה מרגש. אני זוכרת שכל הערב עבר בטיל, וכל מה שחשבתי עליו היה רק להספיק להחליף בגדים בזמן, להיות בזמן על הבמה ולא לפספס כלום. לאחר מכן, הזיכרון נקטע לי. מ-20 בנות, מצאתי את עצמי פתאום לבד על הבמה וכולם באו לצלם, להצטלם איתי ולראיין אותי. לא ממש הבנתי מה קרה, נתקע לי החיוך, וזהו".
ואיך הגיבו בקיבוץ? זה לא מובן מאליו שבת קיבוץ נכנסת בסערה לעולם הדוגמנות.
"הם מאוד תמכו בי והכי שמחו בשבילי. יום לאחר הזכייה כולם חיכו לי בשער עם שלטים ועשו לכבודי ארוחה חגיגית".
ובכל זאת, למרות שאת מתארת את עצמך כמישהי "אחרת", נפרדת מבן הזוג מיד לאחר הזכייה. למה זה תמיד קורה?
"יש כמה כאלו שניצחו את השיטה, אבל אני לגמרי יכולה להבין. ברוב המקרים זה לא עובד. זה באמת קשה. במקרה שלי, החבר שלי היה מהקיבוץ ואני יצאתי משם. כל הדברים שעברו עליי באותם ימים ביגרו אותי. התחלנו לצעוד בשני מסלולים שונים. הוא חשב על צבא ואני קיבלתי מקפצה לחיים אחרים. עברתי לתל אביב, הכרתי המון אנשים חדשים, זה הבדיל והפריד בינינו, זה פשוט לא הסתדר".
יש הטוענים שתחרויות יופי מבזות נשים, מה דעתך?
"אני חושבת לגמרי ההפך. לא רק שהן לא מבזות נשים, אלא הן מעצימות אותן וגורמות להן להרגיש טוב עם עצמן. אומנם נראה כאילו הבחירה נעשית בערב אחד, אך קודמים לו שלושה חודשים של תהליך בהם עברנו סדנאות של דימוי עצמי, איך להתראיין ואיך לדבר בקבוצה, שבאו לחזק אותנו. בסופו של דבר זו תחרות מלכות יופי, וכן, צריך להראות בה את החיצוניות, אך במשך כל החודשים הללו לא הסתובבנו בבגד ים, ממש לא. לגמרי נבחנו על פי מי שאנחנו ועל סמך האישיות שלנו".
בנוסף לתואר ולמכונית בה זכתה ("היא נגנבה שלושה חודשים לאחר שקיבלתי אותה"), ויזל טסה לייצג את ישראל בתחרות מיס עולם, שנערכה באותה שנה בסין. "היה כיף ברמות וחוויה", היא נזכרת. "זה חודש של גיבוש והיכרות עם בנות מכל רחבי העולם. בשבוע הראשון מטיילים ושלושה שבועות עובדים על הטקס. די מהר ניתן להבין מי הולכת לזכות, כי יש 115 בנות וקשה לתת את הפוקוס לכולן. אם למשל יש תמונה קבוצתית, אי אפשר לתת לזו שתזכה לעמוד מאחור, אז קוראים לעשר בנות לעמוד קדימה, ודי מהר את מבינה היכן מקומך. אז נתתי את כל מה שיכולתי, ייצגתי את המדינה ולגמרי הרגשתי שגרירה, אבל זה היה בלתי נמנע".
יש לישראל סיכוי לזכות מבחינה פוליטית?
"אני מניחה שלא יכולים לתת לישראל לזכות בתואר כזה, כי זו אמירה, אך באותה מידה לא יכולים לתת גם לבנות ממצרים או לבנון לזכות. באופן כללי חשתי לגמרי חלק מהקבוצה, נתנו לי את המקום שלי והרגשתי שאני מסבירה לאנשים מה זו מדינת ישראל. חושבים שאנחנו חיים במקלטים, שהכול פה מדבר ויש חיילים שיורים כל היום. כשסיפרתי שיש לנו קניונים, הם היו בשוק. הרגשתי שאני עושה הסברה חיובית, אבל אי אפשר להימנע מהפוליטיקה. לא הרגשתי אותה, אבל אני מאמינה שבחדרי חדרים היא קיימת".
שכנותינו מהמזרח התיכון שלחו לתחרות את מיס לבנון ומיס מצרים, שייצגה את שאר מדינות ערב, והשתיים התקשו להותיר את הסכסוך בלבנט. "הייתה לי אי נעימות עם מיס לבנון. יש כמה ימים בהם כל הבנות מגיעות מרחבי העולם. בערב הראשון ישבתי בחדר האוכל בשולחן עם כמה בנות, ונהוג שכל מי שמגיעה מציגה עצמה כולל מהיכן באה, וכל הבנות שכבר שם מציגות עצמן בפניה והכול מאוד בנחמדות. כשמיס לבנון הגיעה לשולחן בו ישבתי, היא אמרה 'היי, נעים מאוד' ולא אמרה מאיפה היא. הבנות בשולחן החלו להציג את עצמן ואת מדינותיהן, ולכל אחת היא ענתה ב'איזה כיף להכיר', ואז היא הגיעה אליי. אמרתי שאני מישראל והיא פשוט הסתובבה והלכה. בזאת תמה השיחה שלה, וזהו. לא היה לי שום דיבור איתה. אני מניחה שזו לא אשמתה, אולי אמרו לה להימנע".
בשנים האחרונות ויזל מדגמנת בתצוגות אופנה, מככבת בקמפיינים של חברות מובילות ואף טסה לכמה חודשים לעבוד בבירות אופנה מעבר לים, אולם הבדידות והעבודה הסיזיפית והאינטינסיבית לדבריה, גרמו לה לפחות לפי שעה, לוותר על קריירה בינלאומית. "זה נורא קשה. אני מעריצה את הבנות שעובדות שם ומצליחות להשיג את מה שהן משיגות. הלוואי ויכולתי לעשות זאת".
בימים אלו היא מובילה את קמפיין החורף של 'דיסקרט', חברת האופנה הישראלית. "זו חברה כחול-לבן, הכול נעשה פה בארץ, הבגדים שלהם בגזרות מאוד נשיות ולא חושפניות. שמחתי מאוד להכיר את המותג מקרוב".
את מספרת לאנשים שאת מלכת יופי בדימוס?
"כשהכרתי את הבנות בלימודים, לא ציינתי שאני מלכת יופי. בשבוע הראשון היה לנו שיעור היכרות בו כל אחת הייתה צריכה להציג את עצמה ולספר משהו שאף אחד לא יודע עליה. תהיתי מה לומר והתייעצתי עם זו שישבה לידי. היא אמרה לי 'את יפה, בטח היית דוגמנית. תגידי שהיית דוגמנית'. אז הבנתי שכנראה אף אחד לא יודע. כשהגיע תורי, סיפרתי שהייתי מלכת יופי, וזו שלידי מאוד הופתעה. זה מצחיק, אנשים פונים לאלו שלומדים איתי ושואלים איך זה ללמוד עם מלכת יופי, חושבים שאני איזו מלכה (צוחקת). זה תואר גדול, מחייב ורשמי, ואני רואה בו מחמאה. בכל זאת, אני אחת מ-63, זה כמעט בלתי נתפס".
יש דוגמנית שמהווה עבורך מודל?
"יש לי את הדרך שלי, אבל גלית גוטמן עשתה דרך מדהימה והגיעה לאן שהגיעה. היא ידעה להמציא את עצמה בכל פעם מחדש וכל הזמן לפעול ולהיות, עד היום היא עובדת וזה מדהים בעיניי".
היא מתגוררת בצפון תל אביב עם בן זוגה אוהד בן נון (27), יוצא 'דה וויס' העונה הראשונה ("בנבחרת של רמי"), יזם ואיש עסקים. "הכרנו בפאב בתל אביב. אני ניגשתי והתחלתי איתו. אני ממש לא כזו (היא מחייכת), זו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לי. אני לא יודעת, משהו גרם לי לעשות את זה".
אפרופו ריאליטי מוזיקלי. שתי דוגמניות מצליחות, בר רפאלי ואסתי גינזבורג לוקחות עכשיו חלק בתוכניות כאלו. היית מתחלפת איתן, למרות הביקורות הלא מפרגנות?
"לגמרי. למדתי קורס משחק מול מצלמה ואם יגיעו הזדמנויות להיכנס לטלוויזיה בהנחיה, או במשחק, אשמח להתפתח לכיוונים הללו. אני מאוד רוצה לפתח את עצמי מעבר למקום של רק דוגמנית. לגבי הביקורות, בר ואסתי עבדו קשה ועברו המון כדי להגיע למקום שהן הגיעו, וכל הכבוד להן. אני לא במקום של לשפוט אותן ואם הייתי במקומן, גם אני הייתי רוצה לקבל את ההזדמנות הזו, ובכלל, הן מאוד יפות וכיף לצפות בהן ארבע פעמים בשבוע על המסך".
מה החלום שלך?
"שתהיה לי משפחה משלי עם ילדים בריאים ושבגיל 70 פלוס אסתובב יחד עם בעלי בפארק. לי ולאוהד יש הרגל, בכל שבת אנחנו קמים ועושים הליכה בפארק הירקון ורואים בדרך זוגות מבוגרים צועדים יחד יד ביד. זה החלום שלי".
ובתור סטודנטית לחינוך, יש גם ילדים בתוכניות?
"בעתיד. אני רוצה לפחות ארבעה ילדים, ואם תהיה לי אפשרות כלכלית, יהיו לי שישה כשאחד מהם מאומץ. אלו השאיפות שלי. כולם אומרים לי 'אם את רוצה שישה, תתחילי עכשיו', אבל אני מרגישה שיש לי עדיין זמן, אני עוד לא שם".
***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם