מורן אטיאס: "אני מאוד פיזית, נוגעת כל הזמן"
נמשכת לעשירים ולעניים כאחד, לא פתוחה להיכרויות ברשת, אוהבת שמחזרים אחריה, מפילה גברים במבט, מעדיפה איטלקים וישראלים על פני אמריקאים. הימור מושכל: גם שנת 2014 תהיה של מורן אטיאס
"אני מאוד פיזית. כשאני אוהבת, אני נוגעת כל הזמן - אבל כל הזמן. אני מאוד מאמינה במגע, אני אונסת את החברים שלי, ובגלל זה איטליה היא המקום בשבילי. גם הם, האיטלקים, לא מבינים למה צריך לחסוך במגע כשיש אהבה. הקודים פה באל.איי אחרים, ואחד הדברים שהכי הקשו את ההתאקלמות שלי כאן היה זה. לא רק עם בני זוג.
בהתחלה, כשהגעתי לפה והכרתי סוכן וכמנהגי הייתי מנשקת אותו בשני צדי הלחי, ראיתי איך האנשים שסביבי בהלם והיה לי מאוד קשה להרגיל את עצמי לפחות מגע. זו טקסיות שמייצגת את התרבות, וכמרוקאית אני מאמינה שיותר קל לי להיות בזוגיות עם בחור שהוא חם כמוני. הגברים האמריקאים אוהבים באותה מידה, אבל מביעים את זה בצורה אחרת - וזה מאוד מקשה על תקשורת והבנה".
בית
"אני לא מרגישה שייכת לשום מקום. אני גרה באותה דירה בווסט הוליווד כבר שנתיים, אבל זה לא הבית שלי. אני לא מרגישה מחוברת לקירות. הדבר היחיד שאני לוקחת איתי כשאני נוסעת בעולם זה המחברות, היומנים והספרים שלי. זה כל מה שאני צריכה. אני אף פעם לא מתגעגעת לספה שלי או לכלים שלי. אני חושבת שבחרתי בחיים האלה בגלל שאני כזאת. אני יכולה לגור במלון ארבעה חודשים ולהרגיש שזה הבית שלי באותה תקופה. למעשה, אני אפילו מעדיפה לחיות במלון. זה יותר נוח. מנקים לי את החדר כל יום, ואני מרגישה כמו סוכנת מוסד שבכל רגע נתון יכולה לארוז ולנסוע.
אם כבר יש מקום שהייתי בוחרת לגור בו, זה ניו יורק. הייתי עכשיו שישה שבועות בניו יורק והיה לי מאוד קשה לעזוב. נורא התחשק לי להירשם שם לאוניברסיטה ולהישאר עוד שנה. נכון, מזג האוויר באל.איי יותר טוב, אבל כמה אפשר להיאחז בזה? בניו יורק יש משהו דינמי וספונטני, ופה זה חסר לי. שם אני מתעוררת מוקדם, שמה סניקרס וישר יוצאת מהבית לחפש אנשים מעניינים ועוד בית קפה מגניב. זו עיר שמגרה אותי. ההבדל בין אל.איי לניו יורק הוא כמו ההבדל בין חיפה לתל-אביב".
שברון לב
"נשבר לי הלב המון פעמים. אני בן אדם מאוד רגיש, אבל אני כבר לא מתאהבת הרבה. פעם הייתי מתאהבת יותר. פגשתי גברים מדהימים בחיי, אבל לפעמים לא היינו באותה נקודה, לא רצינו את אותו דבר, והרבה פעמים קרה לי שגבר שהייתי מעוניינת בו לא נמצא במקום שזמין לחיבור. יש בחורות בגיל 22 שמצאו את האביר שלהן. לי זה לוקח יותר זמן".
גבר עשיר
"אין גבר בלי תסביך: מי שיש לו כסף חושב שנשים רוצות אותו בגלל הכסף ומי שאין לו כסף חי ברגשי נחיתות עם זה. החיפוש שלי הוא אחר בן אדם עשיר, ולא בכסף. כמובן שכסף מקל בדברים מסוימים, וזה נחמד, אבל זה ממש לא הכל. אם הכסף הוא אלמנט שמשפיע על הגבר ושואב ממנו אנרגיה, אז תמיד תסבלי בגלל זה. אם גבר עשיר בסקרנות ואהבה, אני לא מרגישה מחסור.
לא יצאתי עם גברים עם המון כסף, אבל כן יצאתי עם כאלה שאין להם, וזה השפיע עליהם לא טוב, על התחושה שלהם עם עצמם ועל השלווה שלהם. מבחינתי, כסף הוא לא האישיו, גבר עם כסף וגבר בלי כסף זה כמו סרטים דלי תקציב מול סרטים במאות מיליונים. אני רוצה לשחק בשניהם".
קשה להשגה
"אני מאמינה בזה. יש משהו מאוד קסום בהתפוררות של הדבר שמשתוקקים לו, בין גבר לאשה. דווקא עם גבר שאני מעוניינת בו אני אשתדל לשמור בהתחלה על חוסר מגע. זו דינמיקה הרבה יותר סקסית בעיני והיא הכרחית לזוגיות. אני לא רוצה שהוא יהיה אחוק שלי. יש משהו קסום בלגלות את המגע. באמת, מסכנים החברים שהיו לי בקטע הזה. גם שמירת נידה, ביהדות, זה משהו מקסים בעיני. אני חושבת שזה גאוני. הקונספט של גבר שבאמת מתגעגע לאשתו, זה אדיר. ברגע שאדם מאבד את האתגר הגופני הזה, נורא קשה לשמר את זה. אנדי וורהול אמר שהציפייה הופכת את הדברים ליותר מרגשים - ואני מאוד מאמינה בזה, אבל קרה לי כבר שאיבדתי את הראש, כן? אני לא מתוכנתת".
קנאה
"היו לי מערכות יחסים מאוד דרמטיות כשגרתי באיטליה. תחשבי 'ויקי כריסטינה ברצלונה' ותלכי רחוק יותר. תפגישי מרוקאית ואיטלקי - מה את חושבת שיכול לצאת מזה? כשאת צעירה את חושבת שאת צריכה להרגיש את האהבה בעוצמות קיצוניות, ואת בודקת את הגבולות שלך. זה חלף. כשהייתה קנאה זו הייתה רכושנות, מצדי. רציתי שאף אחד לא יחלוק איתי את מה ששלי, בקטע ילדותי, שלא ייקחו לי את הצעצוע. היום, בגילי הבוגר, אני לא מעודדת את זה ולא משתפת פעולה, וגם לא מתנגדת ויוצרת מזה קונפליקט, אלא מנסה, במאמץ רב, לתת דוגמה עם ההתנהגות שלי".
אלכוהול
"אני מאמינה שאלכוהול עוזר לרכך את החוויה של דייט. אם אני מאוד נמשכת לבן אדם ואני מרגישה שאני מלאה פרפרים, נלחצת וחושבת על מה אני אדבר ועושה לעצמי את כל המונולוג הזה בראש בדרכי לפגישה - אני כנראה אגיע לשם כבר עם חצי כוס יין. אם אני לא מתלהבת, אני אקבע איתו בבית קפה ולא בבר, אבל הכי טוב זה בית קפה שמוכרים בו יין. כשאני מזמינה יין, זה סימן שאני מחפשת להשתחרר".
דייטים
"אני מאמינה באהבה ממבט ראשון, אבל היום אני נותנת גם צ'אנס שני. יש לי תחושת בטן חזקה ואני מקשיבה לאינסטינקטים שלי, אבל אני נותנת לעצמי מקום לטעות וכבר קרה לי שדייט שני הפתיע לטובה. גם החוויה המינית יכולה להיות לא מושלמת בהתחלה, כי הוא רגיש ומפחד ולא מרגיש שלם עם עצמו, אבל אחר כך זה מסתדר".
מחזרים
"בעידן שלנו איבדנו את שלב החיזור. בשנות ה-60 הילדה הייתה גרה בבית של ההורים והבחור היה צריך להתקשר להורים ולאסוף אותה מהבית. היום הוא שולח לך סמס. אני נורא רוצה שיחזרו אחרי, כי ככה אני מרגישה קסם בזוגיות, אבל אני יודעת שזה לא הכל. היו לי גם גברים שחיזרו אחרי בצורה מאוד רומנטית וזה לא הספיק. האמריקאים, ככלל, הם לא בהכרח מחזרים יותר טובים מהגברים בתל-אביב. אני חושבת שכיום נשים נוטות לסרס גברים, ואולי בגלל זה גברים זנחו את תפקידם כמחזרים וכאבירים. שני הצדדים חוטאים בתהליך הזה, ואני בטוחה שיש עוד הרבה בנות, כמוני, שמשתוקקות למה שהיה פעם".
שעון ביולוגי
"אין לי איזה דחף לילדים עכשיו. אני חושבת שמאוד אשמח כשזה יקרה בצורה אורגנית ורומנטית. זה קסום בעיני. אם, חס וחלילה, זה לא יקרה, למרות שאני מאמינה שחלומות מתגשמים, אני מניחה שאאמץ ילד. כבר שנים אני סקרנית לגבי אימוץ, ואחרי שהייתי בהאיטי וראיתי את הילדים ההם, שנקטעה מהם הזכות לגדול עם אמא, ההרגשה הזאת התחזקה בי. אני מאוד רוצה להביא משם ילד".
גברים ברשת
"לא קורה לי, כי אני לא שם. אני ממש גרועה בזה. היום סידרו לי שיעור פרטי מבן 17 וחצי שהסביר לי על הפייסבוק, הטוויטר והאינסטגרם. אני מנסה את זה בשבוע האחרון ולא נהנית מזה. לא ממש מבינה את המטרה".
להתלבש
"הגעתי מאיטליה עם המון שמלות סקסיות נורא של דולצ'ה וגבאנה, שאני בכלל לא יכולה ללבוש כאן. הסטייל האמריקאי נורא שונה, ואם הם נלחצים מזה שאני מנשקת בשני הצדדים, השמלה של דולצ'ה וגבאנה בכלל הייתה מרעידה להם את הפופיק. הסגנון פה הרבה יותר שמרני ומאופק, ולכן יש לי פחות חשק להתלבש, אבל אם אני כבר משקיעה, לרוב זה יהיה משהו של ראלף לורן".
זוגיות טובה
"תקשורת טובה. מהזוגות שסובבים אותי אני רואה כל מיני דברים שגרמו לאנשים להתרחק אחד מהשני. לסנכרון שבין בני זוג יש אבולוציה מסוימת: אנחנו, כבני אדם, ממשיכים כל הזמן להתפתח ולהשתנות, ואני חושבת שהדרך הנכונה להתמודד עם זה היא לפנות זמן גם לבן הזוג - גם אם זה לא נעשה באופן ספונטני. טעיתי בזה בעבר. אני פסיכולוגית, וכמו כל פסיכולוגית אני לא נותנת דוגמה אישית טובה".
לאכול סלט
"נראה לך? אני אוהבת קפה, שוקולד, פסטה, בורקס ונקניקיות בלחמנייה - ואני מאוד מבינה את המזל האדיר שיש לי בנושא, כי אם לא היו לי גנים כאלה, הייתי בהמה שמנה. אני לא מסוגלת להתמודד עם הפיתוי. אני שונאת חדר כושר, שונאת לרוץ ושונאת פילאטיס".
לעשות סלבס
"כשאני עושה חמין, מדונה באה. מדי פעם אני עושה ג'וגינג עם שוורצנגר, כי עכשיו יש לו יותר זמן פנוי, ובוויקאנדים אני עם האובמה'ס, אנחנו הולכים יחד לטורניר גולף. סתם, נו. אין לי חברים סלבס ואני לא יוצאת איתם. אם את שואלת על ישראלי, איטלקי או אמריקאי, אז אני אומרת ככה: אני רוצה שגבר יחזר אחרי כמו שאיטלקי יודע, ידבר איתי כמו שישראלי מדבר איתי ועל האמריקאי אני יכולה לוותר".
להפיל במבט
"אני מרגישה את הכוח הזה. כשחקנית, אני משחקת עם העיניים, ואני מודעת לכך שהן יכולות להביע הרבה רגשות. אם אני מעוניינת במישהו, העיניים שלי תמיד פקוחות, מזמינות ומחייכות אליו. זה הכוח הכי אדיר שיש. אני באמת חושבת שעיניים זה האיבר הכי סקסי אצלי. גברים שהתאהבו בי - התאהבו בעיניים שלי".
לנצח נצחים
"אני מאמינה באהבת נצח. לגמרי. אני רומנטיקנית ואני חולמת. אני מחפשת את הדבר החלומי הזה, הגדול מהחיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם