תורמת שיער: "אם אפשר לעשות טוב, למה לא?"
דבר יפה מתרחש לאחרונה בכל רחבי הארץ: בנות מגילאי 8 ועד 18 תורמות את שיערן הארוך למען יצירת פאות לחולות סרטן. הבנות מדווחות שמדובר בכיף גדול למען הזולת
יחד עם עוד רבות מחברותיה לאולפנה, אספה רמתי את שיערה הארוך והיפה, קלעה אותו לצמה גדולה ואז גזרה. הצמה הועברה לעמותת 'זכרון מנחם' שתיצור מהשיער פאות עבור נשים חולות סרטן שעוברות טיפולים כימותרפיים. "אנשי הארגון הגיעו אלינו לבית הספר והסבירו מדוע חשוב לתרום שיער", מסבירה רמתי. "דיברנו על כך בין הבנות ולאחר מכן החלטתי שאני רוצה גם. לא היה לחץ חברתי, אלא משהו שמדביק בטוב. אם אפשר לעשות משהו טוב למען אשה חולה, אז למה לא בעצם?"
רמתי וחברותיה מהאולפנה הן חלק מטרנד יפה ומרגש שצובר תאוצה בכל רחבי הארץ בחודשים האחרונים. נשים בכל הגילאים תורמות את שיערן לטובת נשים אחרות שהן לא מכירות, ויוצרות שרשרת של העצמה נשית. אם תרצו, צמה ארוכה של טוב.
"זה מרגש", מסבירה רמתי. "הרבה בנות ביקשו לתרום, והיו כאלה שמדדו להן את השיער אבל הוא לא היה מספיק. הן הבטיחו שיגדלו אותו עוד קצת ואז יתרמו. לראות מלא בנות שבאות כדי לעשות טוב ורוצות לתת משלהן למישהו אחר, זה משהו מאוד מרגש".
מאחורי היוזמה היפה והמרגשת הזאת, עומדים כאמור אנשי ארגון 'זכרון מנחם'. הארגון שהוקם לפני כ-23 שנה על ידי מנחם ומירי ארנטל, הוריו של מנחם ז"ל, שנפטר ממחלת הסרטן בגיל 15. הוריו הקימו לזכרו את העמותה, שמטרתה לדאוג לרווחתם הנפשית של החולים.
"כל רופא אונקולוגי יגיד לך, שכשחולים מקבלים את הבשורה שחלו בסרטן והם צריכים לעבור טיפולים, האינסטינקט הבסיסי שלהם הוא לגעת בשיער", מסבירה אביגיל בירנבוים, אחראית איסוף השיער ב'זכרון מנחם'. "זה קורה עוד לפני הדאגה לחיים ולמוות ומעיד על חשיבות השיער בעיני אנשים. לא מעט מרגישים שהשיער הוא זה שמבדיל בין אדם חולה לאדם בריא. נשים וילדות חוששות במיוחד ממצב של היעדר שיער".
עד לפני 20 שנה מימנה העמותה קניית פאות לנשים. עם הזמן, החלו נשים לתרום שיערות, והעמותה החלה לעבוד עם פאניות. לאחרונה החליטו שם שכדאי לנסות ולעלות שלב ולצאת בקמפיין מסודר בעניין. "ככל שחילקנו פאות הביקוש הלך וגדל, כי בכל שנה מתווספות חולות חדשות", מסבירה בירנבוים. "אנחנו לא נותנים לחולים פאה ישנה, אלא מייצרים עבורה פאה חדשה, שמתאימה לה בדיוק. בעבר הפעילות שלנו התמקדה בחולים הצעירים. כיום אנחנו מכינים פאות גם לנשים מעל גיל 30, וצריך לשם כך כמויות עצומות של שיער. משהו כמו שבע-שמונה תרומת שיער לפאה אחת".
מה קורה אחרי תרומת השיער? איך מייצרים ממנו פאה?
"הוא עובר תהליך סינון ומיון לפי קטגוריות ומתאימים לכל אשה את הפאה הנכונה מהשיער שמתאים לה. אנחנו צריכים מבחר כדי שלא ניאלץ לשלוח אף אחת הביתה ללא פאה חדשה".
נשים מגיעות בגלל שמקבלים על הדרך תספורת חינם או רק בשל זכות הנתינה?
"תספורת חינם היא סוג של דרבון, אבל המעשה עצמו גורם להרגשה טובה".
בשנתיים האחרונות החלו אנשי הארגון לעבור גם בין בתי ספר ואולפנות, ולדבר עם התלמידות על חשיבות תרומת השיער. התנאי היחיד לתרומה הוא צמה באורך של לפחות 30 ס"מ. "אנחנו מסבירים כמה זה קשה להיות בלי שיער ואחרי ההרצאה, הבנות שמעוניינות לקחת חלק, נרשמות אצל צוות מיוחד מטעם בית הספר. אם מתגבשת קבוצה של 20 בנות לפחות, אנחנו מגיעים עם צוות ספריות. אם הקבוצה נמצאת קרוב אלינו, בירושלים, נשלח צוות ספריות גם לעשר בנות".
באיזה מגזרים יש לכם הצלחה מיוחדת?
"במגזר הדתי לאומי ההיענות מדהימה ומרגשת. אין לי הסבר לתופעה המדהימה הזאת. "זה סוג של תופעה מדבקת, אבל אני לא מרגישה שהיא נובעת מלחץ חברתי. הבנות רוצות לתרום ולעזור. דיברתי אישית עם כמה בנות שהיה להן שיער ארוך במיוחד ומטופח מאוד. שאלתי אם הן לא מצטערות, והן ענו שעל אשה חולת סרטן זה ייראה טוב יותר. התרגשתי".
במגזר החרדי הבנות לא תורמות? הרי שם נושא החסד חזק מאוד.
"זה קצת יותר בעייתי כי יש מגבלות. קודם כל, לבנות בסמינרים החרדיים אסור להיות עם שיער ממש ארוך. אני אישית למדתי בבית יעקב ולפעמים אני הולכת להרצות שם. אני עומדת מול 1,000 בנות ומתוכן רק לחמש יש שיער ארוך, כך שהפוטנציאל לא קיים. אצל החסידיות זה קצת אחר. הן מגדלות שיער, אבל לא יגזרו כשמתחשק להן אלא במועד רשמי יותר, למשל כשהן מתחילות עם שידוכים או מיד לאחר החתונה. מכיוון שכל אחת עושה זאת במועד אחר, אי אפשר לארגן מבצע המוני".
"יש בזה משהו יותר חזק מלתת כסף", מסבירה גם שירה מאולפנת כפר פינס, שתרמה במבצע הגדול את שיערה. "את מרגישה שאת ממש נותנת מעצמך. כסף כל אחד יכול לתת ובכל זמן, התרומה של השיער היא ייחודית, שרק התורמת יכולה לתת וזאת תרומה שצריכה לבוא באהבה, מכל הלב".
שירה נאמן, כיום בת שירות בגילה, ועד לשנה שעברה תלמידה באולפנת הרב בהר"ן, ארגנה מבצע התרמת שיער אצלה באולפנה. היא מספרת שבמבצע נתרמו מעל ל-70 צמות.
בנות נרשמו בקלות?
"שיער זה משהו שמאוד קרוב אליך וממש קשה לוותר עליו, ולמרות זאת בנות נרתמו. היו בנות שהיה להן קשה להיפרד מהשיער, אני ראיתי לפחות שבע בנות שממש בכו כשסיפרו אותן, אבל בכל זאת הן החליטו שהן עושות את זה".
איך את מסבירה את זה?
"כי מדובר בחסד. זה לא סתם להסתפר. כל השנים מדברים איתנו באולפנה על חסד, ופה הייתה אפשרות לעשות חסד אמיתי. את מבינה שיש בנות שקמות בבוקר ולא יכולות להסתכל על עצמן במראה, ואילו אצלך השיער יגדל. אז נכון שקצת צבט בלב לראות את הבנות שבכו כשגזרו להן את השיער, אבל כשאתה יודע למה הן בחרו לעשות את זה בכל זאת, זה קצת משנה את ההרגשה".
היו בנות שהצטערו לאחר מכן על התרומה?
"יצא לי לדבר עם כמה מאלו שהתקשו לוותר על השיער לאחר מכן ואף אחת לא הצטערה. המחשבה שעשו משהו טוב, ריככה את הקושי".
את לא חוששת שהיה שם לחץ חברתי?
"בטוח שיש סוג של לחץ חברתי, אבל אני חושבת שזה היה לחץ חברתי חיובי. בכל הדבר הזה לא היה שום כפיה. הגיעו גם הרבה בנות שלא לומדות באולפנה. בנות הביאו חברות ואחיות".
עוד אולפנה שארגנה לאחרונה התרמת שיער היא אולפנת צביה בחפץ חיים. את ההתרמה ארגנו שתי תלמידות כיתה י', אדווה ענתבי ושירה בוזגלו, שהצליחו לסחוף אחריהן את כל השכבה. "דיברנו עם המורה והיא שיתפה פעולה", מספרת ענתבי. "העברנו פעילות בכל השכבות, הסברנו את חשיבות העניין, הקרנו סרטים על הנושא וחילקנו פלאיירים. לי באופן אישי זה עשה טוב לחשוב שילדים חולי סרטן יקבלו שיער יפה ולא יתביישו ללכת ברחוב. הפאה מורידה חלק מהמשא הכבד שיש עליהם".
ההתרמה כללה לא רק תרומת שיער, אלא גם תרומה של חבילות שי ואיסוף כסף לטובת עמותת 'זיכרון מנחם'. "עברתי בין הכיתות", מספר ראש האולפנה הרב דוד הורוביץ. "תרומת שיער היא מאוד אישית. חלק החליטו לתרום וחלק מתלבטות, ואנחנו מאפשרים להתלבט. מי שלא רוצה, זה גם בסדר. היא יכולה להביא חבילת שי ולתרום בדרך אחרת. הנחנו את הבנות שלא להפעיל לחץ.
מבחינתנו, כשבנות באות עם יוזמה כזאת, זה לגמרי טבעי לחינוך של האולפנה והן מקבלות עידוד גדול מכל הצוות".
מירי סיימון, ספרית ומאפרת, התנדבה לספר את הבנות במסגרת מבצע איסוף שיער שהתקיים באפרת. יחד עם ספרית נוספת הן סיפרו 14 צמות. "נפעמתי מהנכונות של הבנות", היא אומרת. "בנות שיש להן שיער עד לישבן, הן מטפחות אותו במשך שנים, יצאו עם קארה קצר. הנכונות שלהן לוותר על משהו שטיפחו במשך שנים הפליאה אותי. אמרתי להן שהן אמיצות".
***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם