יד שנייה בפייסבוק: איך לא חשבו על זה קודם
בתוך שנתיים בלבד הפכה "פשפשוק" לזירת יד שנייה חברתית שוקקת, עם מאות אלפי משתמשים פעילים. בראיון (יד ראשונה מעיתונאי) מספר אהוד פורת, האיש שמאחורי קבוצת הפייסבוק איך הכל התחיל והמשיך
בקבוצת הפייסבוק, לצד תקנון תוקפני (והודות לנימוס הישראלי, מוצדק במיוחד), רצים באינטנסיביות סמארטפונים ושמלות כלה, אורגן וספה מתקפלת. עד כמה ש"פשפשוק" נשמעת כמו רעיון מתבקש, כך היא מפתיעה. לפניה, מה אתם יודעים, לא הייתה כתובת כחול-לבן בפייסבוק להשלכת ג'אנק מאובק או ריהוט קומפלט לסלון (מהניילון) אחרי שהאישה ברחה עם הדי-ג'יי. עכשיו יש.
מאחורי "פשפשוק" שהחלה את דרכה לפני שנתיים, עומד אהוד פורת, 29. "כיום יש לי בין 350 ל-450 מצטרפים חדשים ביום לקבוצה הראשית", הוא מספר בגאווה. "לא מבקרים, חדשים. בתחילת הפרויקט, כשהצטרפו חמישה אנשים הייתי קופץ. הנתון הזה כל הזמן עולה. "פשפשוק" רץ מפה לאוזן. במיוחד הסיפורים שרצים אצלנו. לפעמים אתה קורא טקסט של גולש שמבקש משהו ובוכה".
למשל?
"יש המון מקרים. אחד המקרים הזכורים הוא של חייל שכתב שהוא חייל בודד ואין לו פה אף אחד והצבא לא דואג לו. בתוך יומיים הפוסט קיבל אלפי שיתופים - שיא השיתופים בקבוצה. אנשים התארגנו על הובלות, פינקו אותו, כתבו לו "בוא תיקח", "אני רוצה להפקיד לך כסף לחשבון". אתה רואה את עם ישראל מתגייס".
דיברת איתו?
"בטח, הוא הודה לנו. בפוסט הוא ביקש, אם אני לא טועה, רק מיטה, ואנשים פשוט סידרו לו את כל הדירה. שמע, תמיד יש אנשים שמפקפקים, אבל היית צריך לראות איזה גל של התנדבות".
איך אתה יודע שהוא לא מתחזה?
"אנשים ביקרו אצלו. עוד דוגמה: היה אצלנו בחור שביקש קבוע כל מיני דברים, טען שהוא נכה ומונשם, שוטר לשעבר שהמדינה לא מכירה בו. הרבה טענו שהוא מרמה, חלק סיפרו שראו אותו הולך. אחת הפעילות שלנו, קרן, הלכה אליו הביתה כדי לראות מה המצב שלו. ראתה שהוא דובר אמת והשתיקה את כולם. אנשים עזרו לו. בחור אחד אסף מכל אחד מאה שקל והביאו לו מכונת כביסה עם שליח הביתה".
אל תתבלבלו, "פשפשוק" היא לא ערב התרמה בערוץ 2. המקרים שפורת מתאר הם תופעת לוואי לקבוצה שמזמן חצתה את גבולות השוק והפכה לחצי בילוי. כשחוזרים שנתיים אחורה, להתחלה, ההצלחה של "פשפשוק" מפתיעה עוד יותר. 2012. פורת , אז שליח פיצה בן 27 ואספן תקליטים, התארגן למעבר דירה. "במהלך החיים אספתי הרבה דברים ובמעבר הדירה הייתי צריך להיפטר מרובם", הוא נזכר. "ניסיתי למכור את הפריטים, נכנסתי לאחד מאתרי המכירות הגדולים בארץ וקיבלתי חום. היו לי מלא מוצרים והייתי צריך, בשביל כל מוצר, למלא מההתחלה דף נפרד ולהשקיע המון זמן. לא היה לי כוח. אמרתי לחברה שלי, חצי בצחוק, "אני פותח קבוצה של מכירות בפייסבוק". היא זרמה.
שאלתי חבר איך פותחים קבוצה כי לא היה לי מושג. רוב הפרטים שלי בהתחלה היו דברים ישנים משוק הפשפשים. בתוך שבוע הצטרפו אלפיים חברים. במקום מוצרים, הקיר בקבוצה היה מלא בתגובות של "וואי, איך לא חשבו על זה קודם", מאותו יום החיים שלי השתנו".
בהתחלה עוד המשיך במקביל לשנע פיצות, אבל הנהירה לקבוצה הפתיעה גם אותו. "בחצי השנה הראשונה לא הפסקתי לעבוד בשליחויות. בסוף אמרתי די. אני הולך להפסיד הרבה כסף ויהיה לי קשה, אבל אני חייב להיות שם. אני הולך עם זה עד הסוף. ההתחלה הייתה די קשה. מאז הפרויקט אני לא ישן כמו בנאדם".
מה בעצם ההבדל בין "פשפשוק" ל"יד 2" למשל ?
"היום כל אתר מחולק לקטגוריות. אתה רוצה לקנות או למכור מקרר, אז אתה נכנס למוצרי חשמל - מקררים. אנחנו שברנו את זה בכך שאנחנו לא מקטלגים מוצר באופן נפרד. המקרר רץ עם אייפון וספת וינטג'. אם בנאדם נכנס לחפש אייפון והוא מוצא מציאה אחרת ב-150 שקל , הוא קונה. בנאדם שראה אייפון במחיר מצוין לא יראה אותו אם הוא נכנס לחפש כורסאות. מעבר לזה, הפייסבוק מוסיף לזה תגובות ולייקים. אתה רואה מוצר עם הרבה תגובות ולייקים וזה נותן לך אינדיקציה לגביו".
50 אלף חברים בחצי שנה הזניקו את פורת לביקור בכורה ב"צינור לילה", אבל עם ההתרבות הטבעית באו הצרות. "לא יכולנו כבר לעמוד בעומס. קצב פרסום המודעות הוא היסטרי. עם הזמן הגיעו לקבוצה בתים להשכרה, בעלי חיים, מכוניות, והעמוד לא הכיל את כמות התוכן. עם הזמן קלטנו שזה נהיה כמו לוח מודעות. לא יכולנו להכיל את העומס וחילקנו ל-12 לוחות לפי נושאים. פשפשוק רכב, נדל"ן, מסירה, דרושים ועוד".
הנה , גם אתה עושה סינון.
"כן, אבל פירקתי את זה למוצרים יד שנייה בקטגוריות כלליות. אני לא חושב שכלב למסירה צריך לרוץ עם מגהץ. אני מפריד בין מוצרים לדברים אחרים. אנחנו רוצים להקים קהילות, לא קטגוריות משנה. אם מדובר בקטגוריית האספנות, למשל, גם אם זו קהילה גדולה מאוד, המטרה היא שאנשים יהיו חברים ויכירו".
פורת מתעקש שקצב המכירה בקבוצות "פשפשוק" גבוה יותר מאשר באתרי מכירה מסחריים. גם האמון כלפי עסקאות דרך הפייסבוק, הוא אומר, עלה. "לגבי דירות אני לא יודע להגיד. אבל לגבי לוח הרכב - מכוניות נחטפות. היום אפשר למצוא אצלנו טבעות יהלומים למכירה, עם מסמכים, עם הכל. יש פריטי וינטג' באלפי שקלים. אנשים נכנסים לראות את התמונות, להיתקל במשהו. השבוע עלתה מכונית וקיבלה 600 לייקים. דומה לבאטמוביל".
פורת מספר על ציוד סאונד מפאב שנסגר, שבקבוצה נמכר במאתיים שקלים, על שידת וינטג' שהשיג במאה, והעיניים שלו נוצצות. מי שאוהב את הריהוט שלו גנרי ועם הוראות הפעלה בשוודית יכול להמשיך בבטחה לאיקאה, פריקים של שיטוט בשוק הפשפשים עלולים להתמכר.
תחליף וירטואלי לשוק הפשפשים הוותיק?
"אני לא חושב", אומר פורת. "אנחנו נותנים פלטפורמה אחרת, אבל זה לא מייתר את הצורך בשוק הפשפשים. עד היום אני הולך פעמיים בשבוע לשוק הפשפשים. יש הרבה אנשים שאוהבים לחפש פיזית ולמצוא דברים".
הסוחרים כועסים עליך?
"לא. חלקם משתמשים בנו, בעיקר הצעירים שיודעים להתעסק עם מחשבים. להפך, אנחנו מחזקים את עולם היד השנייה. הרבה חנויות יד שנייה נפתחו בזכותנו. כמה בנות שתפרו שמלות, למשל, החליטו לפתוח חנות כי הן הצליחו במכירות אצלנו. זה נהיה הובי מגניב. אתה יכול לשפץ דברים ולמכור. אנשים הפכו את זה לעסק או לתחביב".
יש מתחרים?
"בכל יום אני רואה קבוצות מכירה חדשות. יש לנו הרבה חקיינים, לא רק של השם והלוגו, של הכל. אנשים לקחו את הקבוצה והעתיקו אותה בשלמותה. אבל הם לא יצליחו מסיבה אחת: אם היום אתה מעלה מוצר אצלי ובקבוצה אחרת, אצלי תקבל 20 תגובות ובקבוצה אחרת המודעה תירקב. אנשים יפרסמו פעם-פעמיים ובסוף יחזרו אלינו. אני לא פוחד מזה. התחרות טובה. בהתחלה נלחצתי, והיום ההפך: כשפותחים קבוצות נוספות אני מחייך".
פורת גם יוצא מדי פעם מהחצר של צוקרברג לגינה הציבורית, ולפני כמה חודשים יזם גם יריד יד שנייה. "לקחנו שטח גדול בחולון. כל המוכרים הקבועים מהלוח פתחו שם דוכנים על שולחנות, ואלה שבאו על הדרך פתחו באסטות, כלומר סדין על הדשא. זה היה מטורף. באו 70 מוכרים ויותר מאלף מבקרים".
הרווחת מזה משהו?
"כאב ראש. כיסיתי את ההוצאה. אלה לא אירועים למטרות רווח, המטרה היא בסופו של דבר להכיר את החבר'ה. פגשתי שם אנשים שאני מתכתב איתם חצי שנה. דיברו על האירוע הזה המון זמן וביקשו שנארגן עוד אירועים. לצערי, פניתי לעיריות - גם של חולון, ראשון לציון ותל אביב - כדי לקבל אישור לאירוע גדול, והכל נבלם בגלל התקציב. הפרויקט הזה הוא סביבתי וירוק והכי קהילתי שיש, אבל לעיריות זה לא משנה. הן רוצות לראות את הביזנס שבדבר, ולי אין מה להציע מהבחינה הזאת. אבל זה עוד יקרה. אני מאמין שתהיה עיר שתחבק אותנו ותיתן לנו יריד קבוע".
עם כל הכבוד לניחוח החברתי האופטימי, לא צריך להעליב את הישראלים. גם המיזם הזה הזמין חיש קל התקוטטות חופשית במשקל קל עד "פחחח, יאללה-יאללה, לך הבית". פורת , בהתאם, מצא את עצמו בתפקידי שיטור.
"במילה אחת: סיוט", הוא אומר. "ישראלים הם העם הכי קשה. אין סוף להתחכמויות, ללכלוך, לקללות, לרוע שאנשים מסוגלים להביא איתם. אני נתקל בזה בכל יום. אני מנסה למגר את התופעה כשאני חוסם אנשים. קודם כל, יש לפעמים מלחמות על מוצרים. מעבר לזה, בנאדם יכול להעלות אייפון במחיר מסוים שאולי לא יתאים לכולם ומישהו יכתוב תגובה לא לעניין. זה קורה כל היום וזה יכול להגיע לקללות.
אני אוטומטית מסנן אנשים כאלו ומקבל איומים לפרטי".
למשל?
"אני לא יודע מה לבחור: את אלה של "אני אזרוק לך רימון לבית" או את אלה של "אני אדקור אותך". אלה אנשים שחסמתי וכועסים, כי "מי אתה בכלל?". המזל שלי הוא שאני יודע להתמודד. התקשר אליי חבר וסיפר שהוא קנה בקבוצה שעון ב-900 שקל מבנאדם שסיפר שזה כדי להשיג כסף לאחותו החולה. הוא ריחם עליו ולא בדק אותו. התברר שהשעון לא עובד בכלל והמוכר לא עונה. פניתי לבנאדם בפרטי והבהרתי לו שהמשטרה מעורבת בזה. אני משתדל לעשות מה שאני יכול, אבל לפעמים אתה נתקל באנשים שאומרים "תתבעו אותי", ועדיין , יש הרבה פחד סביב הנושא של קניות בדרך הזאת. אבל בפועל מספר הנפגעים קטן מאוד, אני מאמין שבשנתיים האלה הגענו אולי לעשרה מקרים כאלה. זה מאוד מצומצם".
אם לא די במיני-צרות האלה, לפני חצי שנה התעורר פורת וגילה שמישהו ניתק את הזרם בסניף המרכזי. "קיבלתי פתאום הודעה לסלולרי שאין קבוצה. מתוך שינה רצתי לפייסבוק כמו משוגע. אין זכר לקבוצה, כלום. להגיד שחרב עליי עולמי זה עדין. ראיתי רק שחור. עשיתי הכל כדי להבין מה קרה, למי צריך לפנות. אין עם מי לדבר. אתה יכול לפנות לפייסבוק, לא תקבל מהם תגובה או תשובה. כלום. כתבתי להם עשרות הודעות. לא נחתי. בסוף פניתי לגיא לרר ול"צינור לילה", שבאמת עזרו ונתנו לנו במה באותו רגע. במקביל התייעצתי עם גיא, בנאדם מדהים, והוא הפנה אותי לאבי לן מ"סטטוסים מצייצים" שגם לו סגרו בעבר את הקבוצה. אבי המליץ לי על בחור ישראלי שעובד בפייסבוק. פניתי לבחור, כתבתי לו שזה פרויקט שעשה רק טוב ואני לא מבין למה סגרו אותו. הוא אמר לי שהוא יבדוק את זה".
ומה קרה?
"באותו יום פתחתי קבוצה חלופית והגעתי לעשרת אלפים אנשים. זה לא ניחם אותי. בטח לא מול 150 אלף שנמחקו. המחשבה על להתחיל מהתחלה פשוט שברה אותי. אחרי יומיים פתאום הקבוצה
חזרה עם קצת באגים ופחות אנשים, אבל הכל הסתדר לאט-לאט. עד היום אני לא יודע איך זה בדיוק חזר".
מי אחראי לדעתך לסגירה של הקבוצה?
"ב"צינור לילה" שאלו אותי אם אני חושב שאלה מתחרים שעשו את זה כדי לפגוע בנו. אני לא יודע להצביע על אף אחד אבל אני מאמין שזה הכיוון, כי אין סיבה אחרת. אני עושה לפייסבוק רק טוב.
עשרות אם לא מאות אנשים מצטרפים לפייסבוק בגלל הקבוצה. אנשים נכנסים למכור, פותחים עמוד בשביל הקבוצה".
אגב מתחרים: "פשפשוק" היא אמנם קבוצת פייסבוק פתוחה, לא חברה מסחרית, אבל היא ללא ספק דורכת על רגלי המתחרים הוותיקים בשוק. אתרי המכירות לפריטים חדשים ומשומשים פוזלים הצדה, לפרחחית החדשה שמציקה להם מלמטה. חלק משקיפים, חלק מנסים לבלוע. "הרבה אתרים פונים אלינו לשיתופי פעולה", מגלה פורת. "אין לי עניין בזה, אלא אם כן זה לא נועד למטרה מסחרית".
פרט , נמק.
"לפני חצי שנה "יד 2" הזמינו אותי לשיחה. הגעתי די סקפטי. מראש לא באתי בכוונה לחתום על משהו. הם שאלו אותי אם אני מעוניין להמשיך בזה ואם אני מעוניין לחבור לסוג של שותפות. לא היה ברור לאיזה סוג של שותפות הם התכוונו. מאז הם לא יצרו קשר. כנראה שזה היה יותר לקרוא אותי ולראות אם אני יכול להגיד להם "תנו לי וקחו את הפרויקט". לפני שבוע "וין וין" פנו אליי, היינו צריכים להיפגש והחלטתי בסוף שאין טעם. אני מאמין שמשהו טוב נעשה לאט ולבד. אני לא חושב שאני צריך לחבור ללוח, מצליח ככל שיהיה, גם אם אקבל הצעה בשמיים. בשביל מה?".
הוא יליד קיבוץ גבים שבדרום הארץ, אבל חולוני בהווה. אחרי השירות הצבאי בגבעתי עבד כמה שנים בשליחויות וחסך להקמת עסק. "לא היה לי אף פעם כיוון מדויק, אבל ידעתי שהסכום הזה יסדר אותי בעתיד", הוא מספר. "בזמן שכולם טסו וטיילו אני עבדתי וחסכתי".
בגיל 24 קפץ בכל זאת להודו וחזר כדי להתחיל ללמוד. "הלכתי לכיוון של עיצוב תעשייתי ולא התקבלתי. הכל לטובה, כמו שאומרים. בימים ששקלתי לנסות להתקבל שוב, פשפשוק נפתחה. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי".
אבל לסיפור הזה, בינתיים, אין סוף ירוק. "פשפשוק", על אף הפופולריות והכוונות הטובות, לא יכולה לספק הכנסה לפורת (ולצוות העובדים המסור שמתחזק את הקבוצות, בהתנדבות). "בוא נגיד שאני מתקיים מחסכונות. אני גר אצל ההורים, וזה אחד הפלוסים. אתה יודע, לא מתפזר, כלום. אני מקבל הרבה הצעות לפרסם כל מיני דברים אבל אני לא מאמין בזה".
ואיך תהפוך את זה לפרויקט כלכלי?
"בדיוק בשביל זה אני הולך לפתוח את האתר. בתחילת הפרויקט ניסיתי לפתוח אתר וזה לא צלח. מצאתי מתכנת, מעצב, השקעתי הרבה כסף וזה התרסק. לא הצלחתי להרים את זה. עכשיו אני שוב בתהליכי בנייה. האתר הולך להיות רשת חברתית של מכירות. אנחנו הולכים להציע חנויות וירטואליות. מסוחר ועד בנאדם פרטי - כל אחד יוכל לפתוח חנות וירטואלית. אנחנו נחתוך בחצי כל עלות של אתר מכירות קיים.
"דרך אגב, נאסור באתר מכירה של כלבים וחתולים, בדיוק כמו בקבוצה. בהתחלה הייתי אטום לזה מאוד. היו לנו בקבוצה בעלי חיים למכירה וקיבלנו תגובות נאצה. ניסיתי להבין את הכעס הזה, הלכתי לכלביות, בדקתי והבנתי שהם צודקים. אנשים עושים מזה ביזנס, מרביעים כלבים למטרות רווח, ובסוף נשארים כלבים עזובים שחלקם הולכים להמתה. אצלנו זה לא יהיה. רק אימוץ".
עד שיצליח לפתוח את האתר, פורת יוכל להתנחם בפלטפורמת הכרויות מאולתרת. "יוצאים מהקבוצה זוגות", הוא מתגאה. "יש לי חבר שחיפש שולחן, מצא מישהי שהציעה אחד למכירה, וכשהוא בא לקנות היה ביניהם קליק ועכשיו הם יוצאים. עד היום הוא אומר לי תודה. זה בדיוק מה שיש אצלנו, מעבר למכירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם