נשים מפחדות מההיריון והלידה ומוותרות על ילד
לכל אשה יש חששות מפני לידה. אבל הפחד של הנשים האלו הוא כל כך מצמית עד שהן מוכנות לוותר על הבאת ילדים לעולם - או לאמץ. תכירו את הטוקופוביה, החרדה המשתקת מפני הריון ולידה
עד היום, כשנתיים מאז ילדה את בתה סופי, קליין פרז לא התאוששה מהלידה הטראומטית. "אני מתה מפחד מהמחשבה שאצטרך ללדת שוב. אני אוהבת ילדים, אבל המצב שבו שוב יעבור לי תינוק בין הרגליים הוא לא אופציה. אם לא אוכל ללדת בניתוח קיסרי - אאמץ", היא אומרת.
ההריון של קליין פרז, אשת היי-טק בת 35 מכפר סבא, דווקא היה "מדהים", היא מספרת. "הרגשתי טוב. היו חששות מפני הלידה, אבל האמנתי שזה אירוע שלוקח יום, וזהו".
מה קרה בלידה?
"הייתי בפתיחה מלאה, אבל התינוקת לא ירדה מספיק בתעלת הלידה, ואז התברר לי שהרופאה יילדה אותי בוואקום. זה לא חוקי לעשות דבר כזה בלי ליידע אותי. הוואקום קרע אותי לגזרים, נזקקתי לעשרות תפרים, לקח להם חצי שעה לתפור אותי. הרגשתי שהם פשוט רצו להיפטר ממני".
הלידה הייתה רק ראשיתו של הסיוט שעבר על קליין פרז. "כשסיפרתי באחד הפורומים לאמהות על הלידה הטראומטית שעברתי, אחת האמהות הגיבה: "לידה זאת חוויה, לא טראומה. הבעיה היא שלך, לכי לטיפול". מי שלא עברה לידה כמו שלי, לא תבין מה עבר עליי. בשבועות שלאחר הלידה לא יכולתי להרים את הבת שלי. ארבעה חודשים אחרי הלידה לא יכולתי לשבת, כאב לי. בעבודה ישבתי רק על כרית. רק אחרי שבעה חודשים חזרתי לעשות סקס עם בעלי, וגם אז הכאב היה בלתי נסבל. בעלי היה אומלל, בכל פעם בכיתי נורא. סבלתי מדיכאון לאחר הלידה, ובעלי נאלץ להתפטר מהעבודה כדי לטפל בתינוקת. התאהבתי בה בשנייה שראיתי אותה, אבל לא הייתי מסוגלת לטפל בה".
הזמן תורם להתאוששות מהטראומה?
"אני ובעלי רוצים עוד ילדים, אני לא מעוניינת שבתי תהיה בת יחידה, אבל המחשבה שמה שקרה בלידה של סופי יחזור על עצמו מכניסה אותי ללחץ. אנשים אומרים לי שזה לא קורה בפעם השנייה, ממליצים לי לקחת דולה, אבל אני מוכנה לשקול עוד לידה רק בניתוח קיסרי".
נהוג לומר שאם נשים לא היו שוכחות את כאבי הלידה, הן לא היו מעזות ללדת שוב ושוב. ואכן, סביר להניח שאצל מרבית הנשים מנגנון השכחה עושה את עבודתו. אחרות מתגברות על הפחד ויולדות.
קליין פרז היא אחת מתוך 20-15 אחוז מהנשים באוכלוסייה שסובלות מטוקופוביה (טוקו = צירים), שמה המדעי של תופעת הפחד מלידה. אף שלידה היא תהליך טבעי, הנשים האלה פוחדות שיקרה להן או לתינוק משהו נורא בתהליך הזה. הן חוששות לאבד שליטה, שהגוף שלהן לא יעמוד בנטל ועוד. רק לפני 13 שנים הוכרה הטוקופוביה כפוביה ייחודית, כפי שקבעה החוקרת ד"ר כריסטינה הופברג במאמר שפרסמה במגזין הבריטי Psychiatry.
"ההגדרה נחלקת לפוביה ראשונית, שמשתלטת על האשה לפני הלידה הראשונה, ופוביה משנית, שמאפיינת נשים שחוו טראומה בלידה קודמת", מסביר ד"ר דוד מנקוטה, מנהל יחידת האם והעובר במרכז הרפואי הדסה עין כרם. "האשה לא רק נמנעת מלהרות וללדת, אלא גם חשה אשמה כבדה. היא אינה זוכה להתייחסות, לקשב או ללגיטימציה חברתית, ולכן נוטה להסתיר את פחדיה".
גם חוויית הלידה הראשונה של מיכל וינברג, בת 30 ממושב שדה צבי, הייתה מזעזעת מבחינתה, והמחשבה על לידה נוספת משתקת אותה. "הגעתי לבית החולים בשבוע 39, ללא סימני לידה, ועם המלצת הרופא לבצע זירוז משום שהתינוק היה מאוד גדול", היא מספרת. "מהרגע שבו התקבלתי לחדר הלידה החלה שרשרת של החלטות שערורייתיות. הסבל שלי היה נוראי, אין דברים כאלה. כל מי שעבר במחלקה בדק אותי. הייתי הטסט קייס של כל סטז'ר. התינוק נתקע בתעלת הלידה כשפניו כלפי מעלה, והמיילדת הייתה אמורה להפוך את פניו למטה. במהלך הבדיקה הברוטלית הרגשתי כמו אחרי אונס. זו הייתה אחת החוויות האיומות שעברתי בחיי, והיא עוד העזה לומר לבעלי שאני בכיינית ומפונקת. התחננתי לניתוח קיסרי, חששתי לתינוק, זה לא היה אנושי. שלושה ימים הייתי בכאבים איומים, בלי אוכל וללא שינה. בעלי איים שאם לא יעשו לי ניתוח קיסרי הוא יעביר אותי לבית חולים אחר, אבל זה לא עזר".
רק בסופו של היום השלישי, כשהיה חשש לחיי התינוק, הובהלה מיכל לניתוח קיסרי דחוף, ובנה כפיר, היום בן שנה וחצי, נולד במשקל 4.25 ק"ג. ?הוא נלחם כמו אריה קטן", אומרת האם. "הלידה פגעה באמהות שלי בתחילת הדרך. יצאתי מהלידה עייפה נורא פיזית ונפשית, לא הצלחתי לישון בלילות, והיו לי פלאשבקים שאיימו על שלוות הנפש שלי. הנחמה היחידה שלי הייתה שהילד היה בסדר".
את חושבת על ילד נוסף?
"כשאני חושבת על הלידה של כפיר, יש לי גוש חוסם בגרון. אני לא רוצה להסתפק בילד אחד, ואני גם לא פוחדת מההריון. הוא היה נפלא. אני מבועתת מהלידה. אני לא יודעת איך אתמודד, לא רוצה לסבול ולכאוב ככה. בדרך כלל אני לא נכנעת לפחדים, אבל הזיכרון לא מרפה. אני חושבת וחולמת על זה כל הזמן. אמרתי לבעלי שאם נרצה ילד נוסף, לפני כן אצטרך לדבר עם פסיכולוג".
אביטל גרינפלד, מדריכת הכנה ללידה, פוגשת במהלך עבודתה נשים הסובלות מטוקופוביה. “הטראומה נגרמת לא פעם מיחסים בעייתיים בין היולדת לצוות", היא מחדדת. "לעתים הצוות מונע מידע מהיולדת, נוקט כלפיה יחס של התנשאות והשפלה. יש יולדות שמתארות את הלידה כאונס. הן שוכבות שם עירומות, במצב חשוף ופגיע, וכמעט כל אחד יכול להיכנס לחדר. הם מדברים מעל ראשה, עושים בדיקות וטיפולים בלי ליידע אותה, גם בהליכים שדורשים את הסכמתה. יש כאלה שמשתמשים בלשון אלימה ומשפילה, דורשים שתשתוק, מאשימים אותה בסיכון העובר ובכך שהיא מפונקת".
ממחקר שנערך לפני שנתיים בשוודיה עולה כי שיעור הפחד מלידה עומד על 12 אחוז מהנשים במהלך ההריון ו15- אחוז מהנשים כשנה לאחר הלידה. מחקר אחר שנערך בשוודיה לפני שנה הראה שיעור גבוה באופן משמעותי של סיבוכי לידה בקרב נשים שסבלו מחרדות. גם במחקר שנערך בבית החולים וולפסון בראשותו של הפסיכולוג הקליני ד“ר יונתן הנדלזלץ, ועסק בפחד מלידה ראשונה, עלתה אותה מסקנה. "ככל שהפחד מהלידה היה חריף יותר, כך הלידה הייתה טראומטית יותר", הוא אומר, "כלומר הנבואה הגשימה את עצמה. נמצא גם שלידה ראשונה וטראומטית משליכה גם על הלידה הבאה, שגם היא תהיה טראומטית. זה מעגל קסמים שמקיים את עצמו".
"אחת מכל שש נשים בגיל הפוריות חווה חרדה מהריון ולידה", קובעת הפסיכותרפיסטית שיר נוי, בעלת מכון "חיבורים" לטיפול בפרט ובמשפחה. "אצל חלק מהנשים החרדה גורמת להימנעות מוחלטת מלידה. אצל אחרות ההריון מלווה בחרדות, בפאניקה ובחשש מפני דיכאון לאחר לידה. יש נשים שפוחדות מההריון עצמו או מהאחריות ההורית שתבוא לאחר הלידה. קיים חשש שהלידה תפרק את הקשר הזוגי, ותביא לאובדן שליטה בחייהן."
סיון הולנדר, ,33 קוסמטיקאית ממושב סגולה, אם לאלה בת הארבע, פחדה להיכנס להריון ולהיות אמא. "שנה לאחר החתונה המחזור איחר, עשיתי בדיקת הריון ביתית, וכשראיתי את התוצאה החיובית - התעלפתי. כשבעלי חזר הביתה הוא מצא אותי שרועה על רצפת האמבטיה. הייתי בפאניקה, בכיתי, אמרתי שאני לא רוצה ללדת את התינוק. פחדתי שזה יפגע בגוף שלי, שהבריאות הנפשית שלי תתערער. פניתי לוועדה להפסקת הריון, הבהרתי שמבחינה נפשית אני לא מסוגלת ללדת את התינוק, והם השתכנעו וקבעו לי תור להפסקת הריון.
"ההורים שלי ניסו לדבר על לבי והסבירו שכל הנשים חוששות מפני לידה והורות, אבל אני עמדתי על שלי. ביום ההפלה, בחניון של בית החולים איכילוב, הרגשתי רע. הקאתי ובכיתי ואמרתי לבעלי שלמרות שאני לא רוצה את ההריון, אני לא מסוגלת לבצע את ההפלה. התקשרתי והודעתי שלא אגיע".
לאחר הטלטלה וההחלטה להמשיך בהריון, הבינה סיון שהיא אינה יכולה לאפשר לפחד לשלוט בחייה. "פעמיים בשבוע הייתי בטיפול פסיכולוגי. בעלי, למרות שהתנגד להפלה, תמך בי. הוא לא כעס עליי. הוא הבין שהייתי שקועה בחרדה מההריון ולא חשבתי על העובר".
איך עברה הלידה?
"אלה נולדה בשבוע 38 בלידה מושלמת וקלה יחסית. הפסיכולוגית שאלה אותי: 'אז ממה פחדת כל כך'?"
ממה באמת?
"חששתי שלא ארצה את הילדה, פחדתי שיצור קטן ישתק לי את החיים. בסוף הדברים הסתדרו. אלה היא כמו רוח סערה. לא תמיד קל לי כאמא, אבל זה כיף ומאתגר".
עכשיו סיון נמצאת בחודש השישי להריונה השני. "בשנתיים וחצי הראשונות לא חשבתי על הריון נוסף, חששתי שכל החרדות יחזרו. אבל שיניתי את הגישה. כנראה הזמן והטיפול הפסיכולוגי ריככו אותי. בהריון הנוכחי אני פחות לחוצה, למרות שהפחד עדיין קיים. בעבר הייתי עלה נידף, היום אני מאמינה בכוחות שלי, אני יודעת למה אני מסוגלת. זו חוויה מתקנת".
מבחינתה של יעל דרוקמן, ,38 אשה שהולכת ללדת נמצאת בסכנת חיים. יעל היתה בת שש כשאמה ילדה את אחותה הקטנה. הלידה השתבשה, והאם והתינוקת היו במצב קשה מאוד. כעבור ארבעה ימים התינוקת נפטרה. “עוד הספקתי לראות אותה באינקובטור,“ אומרת דרוקמן. האם התאוששה וניצלה בנס. האירוע הקשה נחרת בנפשה הרגישה של יעל הקטנה. "בשנת 1982 לא היו כלים להתמודד עם אירוע כזה. לקחתי את זה קשה וגדלתי עם הידיעה שאשה שהולכת ללדת עלולה למות, ולא משנה כמה פעמים יגידו לי שזה מקרה נדיר", היא מספרת.
דרוקמן, בעלת סטודיו לאיפור בנווה צדק, נשואה זה עשר שנים לאיתי, ללא ילדים. "התחתנו כדי להיות זה עם זה. בעלי הוא איש היי-טק שנוסע בעולם, ואני התפתחתי כעצמאית. שכנעתי את עצמי שאיני רוצה ילדים, שהם יפריעו לנהל חיים עצמאיים, ושאנחנו לא כמו כל הזוגות שמגשימים את עצמם דרך ילדים".
ומה קורה עכשיו, לקראת גיל ?40
"היום אני מבינה שהשכנוע נבע מהפחד והטראומה. בשנים האחרונות אני בטיפול פסיכולוגי. אני פוגשת את התינוקות של הכלות שאיפרתי, מוזמנת לבריתות של חברים. כולם המשיכו ואנחנו תקועים. חלומות הלילה שלי מעידים עד כמה זה מלחיץ אותי. הפחד מפני הריון משתק אותי, אבל כיום אפשר לאמץ או להיעזר בפונדקאות. אני לא אנטי-ילדים, אני נגנבת מתינוקות. לאחרונה אנחנו גם בודקים את היחסים שלנו, אם אנחנו באמת רוצים בזה. הפחד מפני הריון הוא חלק ממני, אני לא אשמה שזה קרה. כשאני מציבה את ההחמצה מול הפחד, הפחד מנצח. אני מקווה שעד גיל 40 אשתקם".
ב"בייבי בום" צפית?
"בפרומואים בכיתי, אבל לא צפיתי בסדרה. היא יושבת בול על החרדות שלי. כשאני שומעת את הצרחות של היולדות, כל הפחדים שלי מתעוררים."
המיתוס קובע שאין אשה שלא רוצה להיות אמא, ולכן נשים מתביישות, והפנייה לקבלת טיפול מצומצמת", אומרת שיר נוי, שבמסגרת המכון שבבעלותה מציעה טיפול קוגניטיבי התנהגותי. "הנשים האלה פחות מאמינות במסוגלות שלהן להתמודד. העבודה איתן מתמקדת בהעלאת תחושת הערך והביטחון העצמי ובהפחתת רמת החרדה".
אביטל גרינפלד מטפלת בנשים על פי העקרונות של שיטת קיי, שמתמקדת בניהול כאב. "חרדת לידה היא אחת הסיבות לעלייה הדרמטית במספר הניתוחים הקיסריים", היא מסבירה. "בשיטת קיי עובדים על טכניקות בהרפיה ושליטה בכאב. אני מלמדת נשים להיות מודעות לפחדים, להקשיב להם ולהתנהל מולם, והן יוצאות מחוזקות. הטיפול מביא לעלייה במספר הלידות הטבעיות, ואפילו נשים שעברו ניתוח קיסרי בגלל פחד לידה - בלידה הבאה חוו תיקון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם