בדרך לשוויון: מניעת הריון ע"י קשירת צינור הזרע
האם העתיד צופן שוויון בין גברים לנשים גם בתחום ההימנעות מהריון לא רצוי" ד"ר רענן טל, מומחה להליך עיקור לגברים שמתבצע על ידי קשירת צינור הזרע, מקווה מאוד שכן. ויש סיבות לכך שעד עכשיו לא שמענו על זה
עוד ב-nrg:
>כשמרקל פגשה את הפמיניסטיות הדתיות
>הציונות הדתית במחלוקת: האם להצטרף להפגנת החרדים?
>מפגינה בקייב התאהבה בשוטר שעמד מולה
בארצות-הברית, לדוגמה, 600 אלף גברים בשנה עוברים את ההליך כבר בגיל ,30 פלוס-מינוס. מתחתנים, מביאים לעולם שני ילדים וסוגרים את הברז. באירופה שינו את המונח ל"תרומת הגבר למניעת הריון," לאחר שהבינו שם כי מדובר באינטרס משותף של זוג, ולא רק של האשה. בניו זילנד מחצית מהגברים בני 50 פלוס עברו את ההליך.
בארץ המספרים נמוכים יותר, אבל לאחרונה נרשמה עלייה משמעותית במספר הגברים שעושים את זה - כלומר, עוברים קשירת צינור הזרע - והמודעות לנושא הולכת וגדלה. ההחלטה, כשלעצמה, חשובה ומכרעת, ולכן כדאי מאוד להיות בטוחים לגמרי שמעוניינים בהפסקת הפוריות - אם כי יש גם כמה פתרונות למקרים של חרטה.
הדבר הראשון שמבקש להבהיר ד"ר רענן טל, אורולוג מומחה בבית החולים "אסותא," הוא שההליך אינו פוגם באון הגברי בשום אופן, ולא יוצר בעיה כלשהי בתפקוד המיני. להפך. בהעדר חרדה מפני הריון לא רצוי, העניינים יכולים אפילו, לדבריו, לזרום הרבה יותר טוב. "בתקופה האחרונה יש בזה יותר התעניינות מאי פעם," הוא אומר, "אבל המחיר הוא פקטור מרתיע. ההליך הזה עולה היום עשרת אלפים שקל, לא מקבלים על זה ביטוח רפואי ולא מקבלים השתתפות של קופת חולים."
אנשים בכלל מודעים לאופציה הזאת? מעולם לא נתקלתי בשום פרסום להליך קשירת צינור הזרע.
"נכון, וזו באמת בעיה. בארץ כמעט אף אחד לא מסביר לך שזה קיים, ואתה לא שומע על זה מקרובי משפחה או חברים, כי גם מי שעושה לא מדבר על זה. רופא המשפחה בחיים לא ידבר איתך על זה. אנשים שומעים על זה במקרה."
מיהם, בעצם, הגברים שמגיעים אליך?
"קשה להצביע על סוג מסוים. היה אצלי לא מזמן גבר שיש לו שמונה ילדים, אשתו עברה הריונות קשים והיא לא רוצה לעבור את ההליך של קשירת חצוצרות, כי היא אחרי ניתוחים קיסריים. מצד שני, הוא בריא, ספורטאי, ובשבילו הניתוח יותר פשוט."
איך עובד ההליך בפועל?
"עושים חתך קטן בשק האשכים, בקוטר של חמישה מילימטר, ואז דרך שק האשכים מגיעים לצינורות הזרע ומנתקים אותם. אני עושה שם חיתוך, מוציא מקטע של סנטימטר, צורב את שני הקצוות, קושר ומרחיק אותם. הכל לוקח משהו כמו עשר דקות גג. מדובר בכאב קל. אנשים הולכים הביתה באותו יום, וכבר למחרת אפשר לעשות הכל. בדרך כלל הפעולה נעשית ביום חמישי, ובראשון הם כבר בעבודה. אם הם לא רוכבים באותו זמן על סוסים, הכל בסדר."
הרדמה מקומית או מלאה?
"אני מעדיף לעשות את הניתוח בהרדמה מלאה. נרדמים, מתעוררים ונמצאים אחרי."
ומה קורה אם הגבר מתחרט אחרי הניתוח? זה הפיך?
"יש שלוש דרכים לשחזר את הפוריות. הדרך הכי פשוטה, והכי מענגת, היא שימור זרע בהקפאה לפני הניתוח. זה עולה 800-600 שקל לשנה. דרך אחרת היא לשאוב את הזרע מיותרת האשך ולהעביר אותו למעבדת פריון, והדרך השלישית היא ניתוח שחזור, שהוא קצת בעייתי, כי הקוטר של צינורות הזרע הוא שליש מילימטר ולחבר צינור כזה זה לא פשוט. מדובר בניתוחים ארוכים של ארבע עד שש שעות - והם נחשבים מורכבים."
באילו מקרים של חרטה נתקלת?
"יכול להיות מצב של פרידה מבת זוג, שאחריה יש בת זוג חדשה שרוצה ילדים, או כשחלילה יש מוות של ילד ופתאום הטראומה גורמת לזוג לרצות ילד נוסף."
אחד היתרונות הבולטים של ההליך, לדברי ד"ר טל, הוא אחוזי ההצלחה הגבוהים מאוד שלו. "זה עובד כמעט ב100- אחוז מהמקרים, וחוץ מזה גם לא צריך הורמונים, התקנים או תרופות, כמו בהליכים שעוברות נשים. הגבר עובר את זה פעם אחת וזהו. היתרון הגדול הוא שזה נותן לך שליטה על הריון, ויש גם גברים שפוחדים מגניבת זרע. בכלל, אם חושבים על אמצעי מניעה, אין ספק שהגבר צריך לעבור את הניתוח."
אוקיי, ובכל זאת, מהם החסרונות?
"יש כאלה, אבל רק כשמדובר במישהו שלא סגור על עצמו ולא יודע מה הוא רוצה. היה אצלי גבר שהתחיל לדבר איתי על 'נראה מה יקרה בעוד חמש שנים. מקסימום נעשה ניתוח הפוך.' אני צריך לדעת שהם מבינים לאן הם הולכים. זה בהחלט לא מקביל ל'קניתי חולצה, היא לא מוצאת חן בעיני, אז אני מחזיר."'
סיבוכים אפשריים אחרי הניתוח?
"סיבוכים נדירים מאוד, וקלים. זה ניתוח הרבה יותר שטחי מניתוח פלסטי באף."
קראתי שיש בזה סיכון לסרטן ערמונית. מה אומרים המחקרים?
"דיברו על אפשרות של מחלות כמו סרטן ערמונית, אבל מחקרים גילו באופן חד משמעי שאין שום תופעות או מחלות כתוצאה מההליך."
איפה אפשר לעשות את זה כיום?
"כרגע צריך ללכת לרופאים אורולוגים שעושים וסקטומי. כדאי לשאול מי עושה את זה או לחפש בגוגל. בבתי חולים ציבוריים לא עושים וסקטומי. אני למדתי את זה בארצות-הברית. לא מזמן היה בארץ כנס שנתי של האגודה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני, והיה שם דיון עם אנשי מקצוע - רופאי משפחה, פסיכיאטרים ומטפלים במיניות - שבו ניסינו להבין למה הרופאים מזדעזעים מזה ולמה המדינה לא תומכת בזה.
"אני חושב שהרבה יותר גרוע מלא לתת מידע זה לתת מידע לא נכון או לא מדויק, או לכעוס. רופאים בארץ פשוט לא יודעים שום דבר על הפעולה הזאת ולא מספיק חשופים לזה. בהחלט יש מקום להוסיף את האופציה הזאת לזוגות שלא מעוניינים בהריון נוסף - ולו רק כדי שהזוג יוכל לעשות בעצמו את השיקול, ולא שהמדינה תעשה את השיקול במקומו."
הפציינטים לשעבר של ד"ר טל, מצדם, לא מסתכלים כעת אחורה בזעם. הנה כמה עדויות.
בני הזוג מירב (39) וכפיר שרון (37) עומדים לפני ניתוח. מירב מטפלת מינית מטעם האגודה הישראלית לטיפול מיני ועובדת סוציאלית, כפיר מנהל מוצר היי-טק. הם נשואים 13 שנה. יש להם שלוש בנות (בת ,10 בת 6 ובת שנתיים).
מירב: "אני עם גלולות מגיל ,18 אבל יש לזה תופעות לוואי, וזה גם דפק לי את החשק המיני. אחרי הלידה השנייה שמתי התקן, וכעבור שנה נכנסתי להריון למרות ההתקן - וזה יצר משבר רציני בזוגיות. בסופו של דבר, ההריון נפל בגלל ההתקן.
"נכנסתי שוב להריון ונאלצתי להפיל בחודש הרביעי, אחרי שגילו שיש לנו עובר עם תסמונת דאון. אחרי הלידה השלישית החלטתי שזהו, סיימתי עם ההורמונים, ומה שנשאר זה קונדומים. מבחינת האשה זה נוח ונקי, אבל לפרטנר זה פחות כיף. בסוף החלטנו על האופציה של וסקטומי."
כמה זמן עבר מרגע שהחלטתם ועד הביצוע?
"ביררנו וגילינו שזה יעלה לנו עשרת אלפים שקל, אז דחינו את זה. אנחנו חיים במדינה שמאוד מקדמת פרו ורבו ומסבסדת טיפולי פוריות, אבל לסבסד כזה דבר? חס וחלילה. בואי נגיד שהיה נחמד אם המדינה הייתה מסבסדת גם גלולות. בקיצור, בסופו של דבר הגענו לד"ר רענן טל ועשינו את זה."
היו פחדים?
כפיר: "היו פחדים רגילים של ניתוח. לא בגלל הנושא. אחרי ששמעתי הרצאות וקראתי על כל מיני זוגות בעולם שעשו את זה, החלטתי שזו הפרוצדורה המתאימה לי ביותר."
אילו תגובות אתם מקבלים?
כפיר: "כשאנחנו מספרים על זה לאנשים, השאלה הראשונה היא 'למה שהיא לא תעשה משהו.'? אני מייחס את זה לעוד צעד במערכת היחסים. עוד צעד רומנטי."
ב"ת, בן ,42 נשוי פלוס שלוש, עבר את ההליך לפני חודשיים. "זו הייתה החלטה שלי עם בת זוגי. קודם כל, כמובן, וידאנו שאנחנו לא רוצים יותר ילדים, ואז דובר על אמצעי מניעה. במשך תקופה ארוכה אשתי לקחה גלולות, אחר כך השתמשנו בקונדומים, והלחץ הזה, לחכות כל חודש שיגיע המחזור, היה מפחיד במיוחד לזוג שלא רוצה עוד ילדים.
"ראינו את כל האפשרויות - התקנים למיניהם, קשירת חצוצרות, והיה גם הקטע של עיקור לגבר. לא הייתה לנו בעיה עם העובדה שזה סופי, כי היינו משוכנעים שאנחנו לא רוצים עוד ילדים. מה שכן, הייתה לי עם זה בעיה פסיכולוגית, כי ידעתי שהולכים לגעת לי באזור רגיש, וחששתי מכאבים ומנזק בתפקוד המיני. במשך קרוב לשנה התבשלנו עם הרעיון הזה, גיליתי שזה משהו מקובל בהמון מקומות בעולם, הליך שגרתי לחלוטין, ולבסוף השתכנעתי שזה משהו פשוט. ואז נשאלה השאלה 'אם זה כל כך פשוט, למה לא עושים את זה בארץ."?
למה באמת?
"לפי מה שהבנתי, אחת הסיבות היא האגו של הגבר הישראלי, שלי כנראה אין אותו, ונושא שני הוא השאלה ההלכתית - שגם עם זה אין בעיה. אני לא חושב שיש הבדל בין זה לאמצעי מניעה אחר. ברגע שהבנתי שאלה הבעיות היחידות, הגעתי לד"ר טל עם רשימה ענקית של שאלות. השאלה שהכי הציקה לי הייתה אם זה אמצעי מניעה בטוח. בהתחלה הוא אמר לי 'ברפואה אין מאה אחוז.' אותי זה הטריף. הוא חותך צינורית, עושה קשר וצורב! איך, אחרי כל זה, עוד אפשר להיכנס להריון? הוא לא ידע מה להגיד על זה. אמרתי לו שלא מספיק לי 99.9 אחוז. רציתי מאה. בסופו של דבר, הוא נתן לי את המאה."
נו, ואיך עבר?
"מצוין. ממש בסדר. בעוד שבועיים אני צריך לעשות ספירת זרע, כי בצנרת יש עדיין זרעים חיים ועוד אפשר להרות, אז צריך לחכות עוד פרק זמן מסוים כדי לדעת שזה בסדר."
ואיך הסקס?
"אחרי כמה ימים כבר אפשר לקיים יחסים. בהתחלה זה לוקח זמן, יש קצת חוסר ביטחון כי זה אזור מאוד רגיש ולא רוצים לגרום נזק."
למה, בעצם, אתה מתראיין כאן בשם בדוי?
"אין לי בעיה לספר את זה לחברים, אבל בעיקרון אני אדם מאוד פרטי. אין לי פייסבוק אפילו. גם כשקניתי קונדומים הרגשתי שזה עניין פרטי שלי. השם הבדוי זה ממש לא בגלל חוסר נעימות או בושה."
א"מ, ,35 נשוי פלוס ארבעה בנים, חודשיים אחרי הניתוח: "אחרי הבן הרביעי אשתי ואני החלטנו שזהו, הספיק לנו, והתחלנו לחשוב על כל מיני אופציות. אשתי ניסתה גלולות אבל היא לא אהבה את זה, וקראה שזה עלול לגרום לכל מיני בעיות, כולל סרטן. אמצעים אחרים לא באו בחשבון, כי היא גם לא התלהבה מניתוח.
"בנובמבר הלכתי לרופא אורולוג בקריות, והוא ממש התנגד לזה, אבל אני חייב לציין שהוא רופא די פרימיטיבי. הוא אמר שהוא לא שמע על אנשים שעושים את זה ושהוא לא מוכן לשתף פעולה. הרגשתי שחזרתי למאה ה."18-
אבל זה לא גרם לך לחזור בך.
"לא. הייתי נחוש בדעתי, המשכתי לברר, ובסוף הבנתי שזה ממש לא מסובך. לא היו חששות. קראתי המון באינטרנט על מקרים בחו"ל והגעתי לזה מוכן לגמרי. ההליך עצמו היה מאוד פשוט, קל ונוח. הייתי צריך רק לעבור בדיקת דם. תוך שבוע מהבדיקה כבר יכולתי להיכנס לניתוח. הניתוח נמשך כמה דקות. הבעיה היחידה שלי הייתה שהייתי צריך להגיע מהצפון לאסותא.
"הכל היה נחמד, התעוררתי, לא כאב לי כלום, לא היו לי תופעות, יצאתי כמו שנכנסתי. לנו זה עשה רק טוב. זה נתן לנו חופש שחיפשנו כזוג. חבל שקופות החולים לא מכירות בזה. אני בטוח שהרבה יותר גברים היו עושים את זה."
מ"צ, בן .39 גרוש ללא ילדים: "מאז ומתמיד ידעתי שאני לא רוצה ילדים. אני לא זוכר שום נקודה בחיי שבה נהניתי מחברת ילדים, ועם השנים זה הלך והפך קיצוני יותר. ככל שמסביבי אנשים יותר רצו ילדים, ככה היה לי יותר ברור שאני לא רוצה. כל אדם שאני חולק עמו את הדיעה הזאת אומר 'חכה, חכה שזה יקרה לך,' וזה מפחיד אותי, כי אני לא רוצה שזה יקרה לי.
"הבעיה היא שברגע שבחורה נכנסת להריון אין לך שום יכולת להשפיע על ההחלטה, ואתה נלכד בסיטואציה. תמיד מדברים על זכות האשה על גופה, ואני חושב שכמו שלאשה יש זכות, גם לגבר יש זכות, וניתוח עיקור זו הדרך היחידה. זו האחריות שלי כמישהו שלא רוצה ילד. זה עוול לילד להביא אותו לעולם אם אתה לא רוצה אותו. החלטתי לקחת את ההחלטה בידי -ועשיתי את זה."
איך התייחסו הרופאים להחלטה?
"בחנתי את הנושא כבר לפני עשר שנים, ורופאים שדיברתי איתם לא הסכימו לעשות את זה. בארץ שלנו זה נתפס כמעשה לא מוסרי. הדינמיקה ביני לבין הרופאים הייתה ממש דינמיקה של כעס. אחד הרופאים אפילו אמר לי 'אתה מונע מהמדינה חיילים.'! הייתי המום. ממש הרגשתי שאני לא יכול לעשות את זה. גרמו לי להרגיש רע."
מה היו הפחדים שלך מההליך?
"לא היו לי שום פחדים. חסרה לי בלוטת הפחד."
אז למה אתה פוחד להיחשף?
"כי אני אדם ביישן, ואני נבוך להיחשף בכתבה שעוסקת בצינורות הזרע שלי. אני מתבייש מהאינטימיות של הנושא, לא מהמהות. אם הכתבה הייתה על אנשים שלא רוצים ילדים, הייתי נחשף. האלמנט האורולוגי מביך אותי."
הקרובים שלך יודעים?
"לא. אני לא רוצה שאנשים שאוהבים אותי ירגישו כאב, ואני חושב שזה מאוד יעציב את ההורים שלי. הם יודעים כבר הרבה מאוד שנים את דעתי על ילדים, אבל אני משער שבתת מודע הם חושבים שאולי זה עוד יקרה. אם אספר להם, הם יבינו שזה סופי. למזלי יש לי הרבה אחיינים, כך שלהורים שלי יש נכדים, הם מאושרים והכל בסדר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם