ראיון עם אישה ללא לב: "אני מרגישה הכול"
טלי בכר, האישה היחידה בארץ במצבה, מספרת על החיים לאחר שלבה הוצא מגופה. "כשאני שמה יד על החזה אני שומעת את האוושה של המכשיר"
מדובר באדם הראשון בארץ שליבו הוצא, ובמקומו הושתלו שני מכשירי לב מלאכותיים המפעילים את הזרמת הדם לגוף.
• לכל העדכונים, כנסו לעמוד החדשות של nrg
טלי בכר, אופטימיסטית ללא גבול, מספרת כי חלתה בגיל 28 ומאז מצבה הלך והדרדר. בהתחלה היא שרדה על ידי תרופות אבל בשנה האחרונה מצבה הדרדר והפך לקשה מאוד. באוגוסט 2013 הגיעה לביקורת לבית החולים שיבא והרופא החליט שהיא לא יוצאת משם עד שמשתילים לה את הלב המלאכותי.
נכנסה לניתוח ויצאה ללא לב. טלי בכר
"בדרך כלל אי ספיקת לב היא יותר שמאלית וגם אני ידעתי שיש לי אי ספיקת לב שמאלית והתכוננתי לכך שישימו לי רק מכשיר אחד", סיפרה. מצבה בניתוח הורע והיה צורך להשתיל שני מכשירים ולהוציא את הלב שבקושי תיפקד. "סיפרו לי על כך רק אחרי הניתוח. זה הבהיל אותי. קיבלתי הלם. אני אחות במקצועי, כך שהיה לי יותר קל לקבל את זה אבל בכל זאת זה היה די מבהיל. האמת היא שלא הייתה לי ברירה. לא הייתה אפשרות אחרת".
בעולם, חיים חולי לב עם הלב המלאכותי קרוב לעשר שנים, ואילו בארץ רק ארבע שנים. בכל המושתלים – גם בעולם – ישנו מכשיר אחד המחובר אל החדר השמאלי של הלב. במקרים נדירים מאד – כשהמחלה פוגעת בשני חדרי הלב, יש צורך להשתיל שני מכשירים – אחד לחדר השמאלי ואחד לימני. טלי היא חולת הלב היחידה בארץ, שהייתה זקוקה להשתלת שני מכשירים.
"היינו צריכים להוציא את הלב שלה ובמקומו השתלנו את המכשירים. היא היחידה בארץ, ומקרה ייחודי מסוגו בעולם. כמוה ישנם בעולם רק עוד ארבעה חולים נוספים", סיפר מנהל יחידת השתלות הלב בבית החולים שיבא פרופ' ג'יי לביא. לדבריו, במקום שבו היה הלב שמו לה את שני המכשירים האלה שמחוברים ישירות לעורקים ולוורידים אליהם היה מחובר הלב.
לא. היא לא מרגישה שאין לה לב. מבחינה רגשית. הרגשות שלה נשארו כשהיו, והיא אוהבת את שני ילדיה כמו לפני הניתוח. "אני חושבת שזה רק בראש של הבן אדם. הרגשות הרי לא נמצאים בלב אלא במוח. זה שאומרים שהרגשות בלב – זו אמונה, משהו שרוכשים מהסביבה, מהתרבות שאנו סופגים. אני אותה אישה שהייתי", מספר טלי.
מה שכן מדהים אותה הוא שכאשר היא רואה סרט מתח – היא פתאום מרגישה דפיקות לב, ואז היא צוחקת לעצמה. "יש המון הומור שחור במצב שלי. אני לא מרגישה דפיקות לב. כשאני שמה יד על החזה אני שומעת את האוושה של המכשיר. כשהולכת לישון מניחה ראש על הכרית אני מרגישה את הזמזום ומנסה להתעלם".
היא מספרת, שבאופי היא לא השתנתה. בהתחלה היו חרדות. אבל גם זה נרגע. היא סיגלה לעצמה דרך חיים של השלמה עם הטוב שיש לה. "אני חיה את היום ולא חושבת על המחר. סיגלתי לעצמי את האמונה לקום בבוקר ולהגיד תודה רבה על כך שקמתי. אני יודעת שאנשים רבים עושים את זה, אבל אצלי זה יותר ממשי. יותר משמעותי".
היא מתפקדת רגיל בחיי היומיום אבל קשה לה מאד ללכת, כי היא סוחבת על הכתפיים, בהצלבה כמו שני לפטופים, 4 קילו של בטריות ועוד תיק לבטריות רזרביות. בלילה היא מתחברת לזרם החשמל בתקווה שלא תהיה הפסקת חשמל. "בטרייה אחת טעונה כך שאם יש הפסקת חשמל – זה ישירות עובר לבטרייה".
בערב פסח האחרון מלאו לה 49 שנה והתקווה שלה עכשיו היא לעבור השתלת לב כדי שתוכל להמשיך לחיות בבטחה. "כל יום אני מחכה להשתלה. הטלפון בבית הוא כמו משאבת אינפוזיה על היד שלי, כשאני מחכה שפרופ' לביא יתקשר אלי. אני שומעת חברים שקוראים להם להשתלה ומתפללת שגם לי זה יקרה. זה יכול להציל את חיי". עד אז היא נעזרת בחברים ושכנים, בקצרין, אליה עברה לגור לפני שנה כדי לחיות חיים יותר רגועים ובריאים.
תחליף אלקטרוני ללב
מפגש מושתלי ''לב מלאכותי'' בשיבא
פרופ' לביא
המכשיר מופעל באמצעות צמד סוללות אותן נושא החולה בתיק צד על כתפו. הלב עצמו נשאר בגוף והמכשיר הזה מתחבר אליו בניתוח. ישנו חוט חשמל דק שיוצא בשיפולי הבטן והוא זה שמתחבר לצמד הסוללות, שמפעילות את משאבת הלב. אלו סוללות של 12 וולט, כאשר כל צמד כזה מספיק ל-12 שעות עבודה רצופה. לחולה יש תמיד עוד צמד סוללות רזרביות שהוא יודעי להחליף ומחליפן פעמיים ביום. בלילה הוא מתחבר למערכת החשמל הביתית, ומטעין את הסוללות במטען שנמצא ליד מיטתו.
בשבוע שעבר התקיים ב"שיבא" מפגש של מושתלי הלבבות המלאכותיים עם רופאיהם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם