היום שאחרי הסרטן: מהמקום החלש הזדקקה הנשיות
העמידה הקרובה אל מול הנשיות והמיניות שלי, ערכה נקיון פנימי ואוורר פתחים ובו בזמן הכניסה אותי למעגל הגדול של הסיסטרהוד
יצא לי להיות בשנים האחרונות בגרסאות שונות ומתחדשות של החופה האורתודוכסית המסורתית, לפעמים נערכים הקידושין ע"י רבה, לפעמים חבר או חברה עורכים את הטקס, ולפעמים מזמינים אישיות ציבורית מכובדת. אך גם כשמחליטים להישאר עם הגרסה השמרנית, כמו באירוע המדובר, מקובל יותר ויותר לצרף נוכחות נשית לצד הרב. (וזו הייתי אני).
פרסומים קודמים של "היום שאחרי" ב nrg סגנון:
- היום שאחרי: יצר ההרפתקנות עזר לי עם הסרטן
- היום שאחרי: מה קורה אחרי שמסיימים כימו'?
''השבוע הנחיתי חופה. עמדתי לבושה, מאופרת, וכבר עם די הרבה שיער''.
יוסי אלישביץ
אני מניחה שתמיד הייתי פמיניסטית, אבל להניף את השלט הזה זה משהו שאף פעם לא רציתי ולא הרגשתי צורך לעשות. גדלתי בחממה אפופת אידיאלים, ובתור ילדה הנפתי שלטים של כל מיני אמונות ואג'נדות, אך מאז שעמדתי על דעתי הרגשתי שמשהו צריך להיות ממש חשוב כדי שאניף למענו שלט בפומבי. חוצמזה, תמיד הרבה יותר נוח להישאר פמיניסטית בארון. להיות שאפתנית, להנות מזכויות הנשים שהושגו במאה השנים האחרונות, לרצות להשמיע את דעתי, אבל גם להיות נגועה ברתיעה, המוזרה לעיתים, שיש לנשים ממאבק למען הזכויות שלהן עצמן.
הצורך להניף את הדגל הזה, נבנה אצלי לאט בשנים האחרונות, וחווית סרטן השד מאוד זיקקה אותו.
סרטן השד זו מחלה נשית. אמנם אחוז אחד מהחולים בה הם גברים, אבל המהות שלה נשית מאוד. כשחליתי הרגשתי איך נלקחים ממני אחד אחרי השני נכסים נשיים: השיער נושר, אח"כ הגבות והריסים, המערכת ההורמונלית משתבשת, והשדיים עומדים מול סכנה גדולה.
אז נכון, יש כבר מקומות של שיויון בן גברים לנשים, ויש עדיין דגלים אחרים וחשובים לא פחות להניף, אבל עדיין, גם ב 2014, יש אתגרים רבים שעומדים בפני נשים רק בגלל שהן נשים, והרבה כאבים שהן צריכות לעבור, גם אם לפעמים נוח יותר להתעלם מהסיבה המגדרית שגרמה להן.
אני מאמינה שמחלות לא מגיעות במקרה, ושיש סיבה לכך שחליתי דווקא בסרטן שד. בכלים מדעיים, כנראה אין לזה משמעות, אבל העובדה שאני יוצרת לעצמי את הסיפור רק איך שאני רוצה, מעניקה את החשיבות לדברים.
בסיפור שלי, העמידה הקרובה שנכפתה עלי אל מול הנשיות והמיניות שלי, ערכה נקיון פנימי ואוורר פתחים, ובו בזמן הכניסה אותי למעגל הגדול של אחוות הנשים - הסיסטרהוד.
יש משהו שמחבר ביני לבן כל אשה אחרת. חיבור נשי אינטימי, אך לא בהכרח אישי. חוויות רבות שאני חווה, והתמודדויות שנראות לי שלי בלבד, עוברות על נשים רבות ברחבי העולם. יש בידיעה הזו משהו מחבר ומחזק.
היום אני מניפה בלי להתבייש את הצורך ביצירת מקום אינטימי נשי, כי גם אם העולם נראה בסך-הכל שיוויוני, יש עדיין הרבה הרים לטפס עליהם, הרבה זכויות להגן עליהן, וכמה כאבים שללא ספק - יהיה קל יותר לכאוב ביחד.
סלפי. ''יש משהו שמחבר ביני לבן כל אשה אחרת''.
חולצה של המרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית תא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם