היום שאחרי הסרטן: עסקה עם השטן
כמו לפני שנה בסוף יוני, גם עכשיו אני נמצאת ימים ספורים לפני טיסה לארצות הברית, שמאוד משמחת אותי. וכמו אז, שוב, יצור בחלוק ירקרק מנסה להרוס לי את התוכניות
למרות כל המגננות הרציונליות, השבוע המקריות תפסה אותי לא מוכנה. באחד הבקרים הגעתי לבדיקת מעקב שגרתית בבית חולים. נכנסתי מלאת אנרגיות, עם ה"הפוך גדול" ביד, כמה פירורי קרואסון על החולצה, ועם כוונה לסיים את הסיפור תוך כמה דקות.
עוד ב"יום שאחרי הסרטן" ב nrg סגנון:
- היום שאחרי הסרטן: צאו לי מהרחם
- היום שאחרי הסרטן: הלאה הפולניות
''אני מקווה למצוא את האומץ להישאר רגועה גם כשנותנים לי להרגיש כמו עכבר קטן במעבדה''.
שאטרסטוק
מעל דלת הכניסה היה חץ עם הכיתוב "לחדרי ניתוח". המשכתי פנימה, עדיין רגועה, אבל כמו שאומרים, פה חשדתי. אחות חייכנית קיבלה את פני עם חלוק בדוגמת לוגו בידה. היא הושיטה לי אותו יחד עם מפתח קטן ללוקר, ושלחה אותי לחדרי ההתארגנות.
הסברתי לה ששלחו אותי סתם לבדיקה שגרתית, וכנראה אני בחדר הלא נכון, היא הביטה בהפניה שלי, כיווצה את הפה, ושלחה אותי שוב להתלבש. כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי בבגדי בית חולים, בחדר חיוור, מצד ימין עומדת אחות, ומשמאל רופא מלא בעצמו, וואט דה פאק.
הסתבר שיש לי איזה שהוא ממצא, הפעם באיבר אחר בגוף, ושצריך לנתח, לחתוך, להוציא, ולשלוח למעבדה לוודא שזה שפיר. הרופא היה רגוע, הסביר שזה לא מאוד חריג, פשוט תהליך שצריך לעבור ושלרוב מתברר כשום דבר. אבל צירוף המקרים קיבע אותי למקום ולא הרפה.
כמו לפני שנה בסוף יוני, גם עכשיו אני נמצאת ימים ספורים לפני טיסה לארצות הברית, שמאוד משמחת אותי. וכמו אז, שוב, יצור בחלוק ירקרק מנסה להרוס לי את התוכניות. אז הפעם, (למרות שככל הנראה וסביר להניח ורוב הסיכויים וכיו"ב), אני קודם כל טסה, ונבדוק את הסיפור הזה בחודש הבא. ליתר ביטחון.
אומרים שהתרופה הכי טובה לסרטן, היא גילוי מוקדם. כל אחד שנמצא באיזושהי קבוצת סיכון יודע, שבדיקות תקופתיות הן חלק מהחיים. אני מסתכלת על היומן שלי בשבועות האחרונים, ואכן, כל שבוע מונחת לה בדיקה.
לפני שנה עשיתי עסקה עם הש(ר)טן. גיליתי שאני בבעיה. גידול ממאיר, ופניתי לרפואה הקונבנציונלית כדי שיעזרו לי. הם אכן עזרו, אבל בתמורה החתימו אותי על חוזה, הפכו אותי לשלהם, ומצאתי את עצמי כבולה למערכת. נכון, אף אחד לא מכריח אותי לעבור בדיקות תקופתיות, זו בחירה שלי, ואני עומדת מאחוריה, אבל לבחירה הזו, יש מחיר כבד.
כשמניחים עכבר חסר אונים מתחת למיקרוסקופ, מאירים עליו באור חזק, ומגדילים כל תופעה בגוף שלו, תמיד מוצאים דברים חשודים.
מדי פעם יש צעקה ציבורית על מערכת הבריאות שלא עושה מספיק עבור שגרת בדיקות גילוי מוקדם. בעולם סרטן השד יש כעס גדול על המסר שעובר לנשים, שמספיק להיבדק רק אחרי גיל 50, למרות שידוע שנשים רבות מאובחנות עם סרטן שד בשנות ה 30 המוקדמות ואף לפני.
אני מסכימה לחלוטין שגילוי מוקדם הוא קריטי לריפוי, ושזה לא מקום לחסוך בו זמן וכסף, אבל מנסה למצוא את האיזון הנכון. למקום בו הייתי לפני שנה, שבריאות הייתה דבר מובן מאליו, כנראה כבר לא אחזור, אבל אני מקווה למצוא את האומץ להישאר רגועה גם כשנותנים לי להרגיש כמו עכבר קטן במעבדה. יאללה אמריקה.
פסל החירות. ''יאללה אמריקה''.
צילום: איי.אף.פי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם