הכירו את חלוצי הטיפול האלטרנטיבי בישראל
הניו־אייג‘ בישראל, מתברר, לא ממש ניו. כבר בעשורים הראשונים של המדינה צמח פה ענף של רפואה משלימה וטיפולים אלטרנטיביים, ואפילו שרי הממשלה עמדו בתור. משה כהן־גיל התחקה אחר סיפוריהם הלא־ידועים של ארבעה ישראלים שיום אחד התחילו לחשוב מחוץ לקופסה, וסחפו אחריהם אלפים
בוקר אחד, אחרי שהכתבים ליוו את בן־גוריון לאורך ששת הקילומטרים על כביש החוף והתאכזבו קשות כשחזר למלון בלי שנעמד על הראש, ירדה אליהם פולה אשתו והבטיחה חגיגית שראש הממשלה ייצא שוב ב־12 בצהריים לשחייה, וגם - לעמידת ראש. ואכן, בשעה היעודה הגיח בן־גוריון החוצה, שחה עשרים דקות במי הים, ולאחר מכן החל למדוד בצעדים מהירים את החוף, כשמלוויו אחריו. לבסוף כרע על ארבע, השעין את ראשו וידיו על החול, הרים את רגליו באוויר ונעמד - תודה לאל - על ראשו. ראש הממשלה היה מרוצה. הוא חזר על התרגיל כמה פעמים לקול תקתוק המצלמות, תוך שהוא מקניט בחדווה את שומרי ראשו ושואל אותם האם גם הם מסוגלים לעשות זאת (לא!).
רבים יודעים כי מי שהעמיד את בן־גוריון על הראש היה המטפל האלטרנטיבי משה פֶלדֶנקרַייז, שהפך במהלך השנים למקורבו של ראש הממשלה הראשון. מה שלא ידוע זו הסיבה שעשה זאת: הגשמת חלום ילדות של בן־גוריון, שלטענת פלדנקרייז עזרה לראש הממשלה להיחלץ מדימוי הגוף הנמוך שלו. אך זה לא הדבר היחיד שהציבור ברובו אינו יודע על המטפל המפורסם. סיפור חייו המלא יכול לפרנס בקלות סדרת דרמה מרהיבה בת שש עונות.
פלדנקרייז הוא אחד מארבעה מטפלים אלטרנטיביים שבהם מתמקד משה כהן־גיל בספרו ‘הישראלים שביקשו לרפא את העולם‘ (ראה אור לאחרונה בהוצאת ‘כתר‘). השלושה האחרים הם פאולה גטבורג, מרדכי נצח וד“ר וַלטֶר הוֹפֶּה. כל אחד מהם גילה משהו יסודי ועמוק על גופו, ויצר שיטת טיפול חדשה שהשפיעה על המונים. “היה פה תהליך של ברירה“, מסביר כהן־גיל את הבחירה בארבעה אלו כגיבורי ספרו. “מתוך קבוצה של נטורופתים־טבעונים שפעלו פה בשנות ה־50, כמו יוסף חסידוף, מיכאל גורן ודורה שוורץ, בחרתי במי שלדעתי היה המייצג - מרדכי נצח. פלנדקרייז ופאולה היו אנשים ידועים, אבל סיפור חייהם אינו מוכר. והופה הביא לישראל שיטות חדשניות של צבירת אנרגיה ושל טיפול גופני מאוד מיוחד, וחשבתי שהוא מהווה צלע נוספת בסיפור הכללי“.
אז בואו נעשה היכרות קצרה עם ארבעת המופלאים: משה פלנדקרייז, דוקטור לפיזיקה וג‘ודוקא (חגורה שחורה), נפצע בברכו כשהיה בן 25 ושוב בגיל 40, והצליח לרפא את גופו באמצעות מודעות לתנועה. שיטת הטיפול שהמציא הייתה שונה מאלו שהוצעו באותם ימים. הוא השכיב את מטופליו על מזרנים רכים, וביקש מהם לבצע תנועות קטנות, לעתים בלתי מורגשות, שהרפו את הגוף. את השיטה שלו הגדיר כהתאמה מקסימלית של פעולות השכל, הרגש והשרירים. כל צמרת השלטון של מדינת ישראל הייתה מטופלת אצל פלדנקרייז, שחתר לייסד מכון לאומי להכשרת מורים ורופאים שיפעלו על פי שיטתו, אך לא הצליח בכך.
פאולה גטבורג, רקדנית בלט וזמרת אופרה, הפכה בגיל 35 למשותקת כמעט בכל גופה, עד שגילתה את אפשרות הריפוי באמצעות כיווץ והרפיה של השרירים הטבעתיים. במהלך חייה טיפלה גטבורג במאות בני אדם שסבלו ממגוון בעיות: כאבי גב, אסטמה, אין־אונות, צרידות, מיגרנה, סינוסיטיס, עצירות, טחורים, דליות ברגליים, צניחת רחם ועוד. פעמים רבות, כך דיווחה, השיגה שיטתה הרפיה נפשית ושיפור במכלול היבטי החיים של המטופלים, הרבה מעבר לבעיה הפיזיולוגית שבגינה הגיעו אליה. בשנת 1982 היא פרסמה את ספרה היחיד, ‘סוד השרירים הטבעתיים‘, שזכה לפופולאריות רבה.
מרדכי נצח היה מנהל חשבונות שבשנות השלושים לחייו פנה לעסוק בריפוי, לאחר שגבר על מחלה קשה באמצעים טבעיים בלבד. הוא פיתח שיטות טיפול שכללו תזונה טבעונית, צומות, חוקנים, התעמלות מתאימה, צמחי מרפא, כירופרקטיקה, אירידיולוגיה ועוד. נצח גם כתב את הספר ‘רפא את עצמך‘ ופרסם חוברות ועלונים בנושאים שבהם עסק.
ד“ר וַלטֶר הוֹפֶּה, פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר, גילה בגיל 40 את שיטת הטיפול של הפסיכיאטר היהודי־אוסטרי וילהלם רייך, המבוססת על אנרגיית האוֹרגוֹן – אנרגיית חיים שלפי גישה זו עוטפת את כל כדור הארץ. בעזרתה חישל הופה את גופם ונפשם של הפונים אליו. הוא טיפל באמצעות מגע, ולעתים הכניס את מטופליו לתיבות מיוחדות, ‘אקוּמוּלָטוֹרים‘ בלשונו, שתפקידן להטעין את הגוף באנרגיה.
סיפוריהם של כל הארבעה, כפי שהם באים לידי ביטוי בספר, מלאי דרמה. בעיקר של פלדנקרייז, שהיה רודף שמלות וגם סלבריטי לא קטן. אני שואל את כהן־גיל לאן כל זה נעלם עם השנים;
מדוע יודעים היום על גיבורי הספר כל כך מעט?
“יש איזו שכחה מסוימת, אולי בגלל הזמן שחלף“, הוא אומר. “על פלנדקרייז נעשו אמנם כמה סרטים דוקומנטריים - כמו ‘13 המופלאים‘, שבו קיבצו לשיחה את 13 המטפלים שהוא הכשיר בארץ - אבל ביוגרפיה על חייו לא נכתבה משום מה. איכשהו הסיפור שמאחוריו נשמר בקבוצה של יודעי ח“ן. הוא היה איש אשכולות - מרפא ופילוסוף, ג‘ודוקא ופיזיקאי. הופתעתי לגלות שאנשים רבים לא מודעים לעובדה שפלדנקרייז היה ישראלי. מבחינת רבים, ‘פלנדקרייז‘ זה כמו ‘אלכסנדר‘ (שיטה שפותחה על ידי פרדריק מתיאס אלכסנדר, שחקן תיאטרון אוסטרלי - א“מ)“.
השכחה הזו החלה כבר בחייו של פלדנקרייז. “בגיל 67 הוא הבין שבארץ לא יכירו בתגליות שלו, והחליט לצאת מפה. ובאמת, בחו“ל הוא הצליח הרבה יותר. יש לו שם אלפי תלמידים, ואין מה להשוות עם המעמד שהיה לו בארץ. גם השלושה האחרים שעליהם כתבתי בספר, התאכזבו מהיחס אליהם בישראל ומזה שהממסד כאן לא גילה פתיחות לשיטות שלהם. הופה למשל, בגיל 73 שב לגרמניה, ארץ הולדתו, ושם המשיך את עבודתו במרץ“.
לספר של כהן־גיל קדמה עבודת מחקר שעשה על תולדות הרפואה המשלימה בישראל, לצורך כתיבת דוקטורט בתוכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע (שנקראת כיום ‘מדע, טכנולוגיה וחברה‘) באוניברסיטת בר־אילן.
“כשהתחלתי את המחקר, חשבתי שאתאר תופעה שהחלה בישראל בשנות ה־90. לא ידעתי שהייתה רפואה בלתי קונבנציונאלית לפני כן. ככל שהעמקתי, גיליתי עד כמה התופעה הייתה נרחבת במשך עשרות שנים. בעצם, לאורך כל ההיסטוריה הייתה פה רפואה עממית יותר, שניתנה בכפרים וביישובים מרוחקים“.
מחקרו התמקד בסופו של דבר בתהליך התפתחות הרפואה המשלימה בישראל משנות ה־50 ועד ימינו. “כבר בסוף העשור הראשון לקיומה של המדינה התרחשה הפריצה של השיטות הלא קונבנציונאליות לתוך המרחב הציבורי. עיתונים תיארו בפליאה את המטפלים שעסקו בכך, וניסו להבין מה הם בדיוק עושים. מיהו אותו פלדנקרייז שמעמיד את בן־גוריון על הראש? מיהם אותם נטורופתים מצליחים שממלאים את מרפאותיהם עד אפס מקום? מדוע מתרגלים יוגה בלב תל־אביב, ומאסטרים של יוגה מגיעים להעביר כאן השתלמויות?"
מה גרם לציבור לנהור כבר אז אחר השיטות הללו?
“אחרי התקופה המאוד קשה של מלחמת השחרור, תקופת הצנע, ובשנת 56‘ מבצע קדש - פתאום היה מין שקט כזה שנמשך עד 67‘. אנשים הרגישו שהם יכולים להסתכל גם על דברים אחרים, ולא רק להילחם על ההישרדות. זו, לדעתי, אחת הסיבות שהביאו לפריחה של השיטות הללו בסוף שנות ה־50“.
הפריצה המשמעותית יותר של הרפואה המשלימה לתודעה הציבורית התרחשה, לדברי כהן־גיל, בשנות ה־80. “זה קרה בעקבות העלייה הגדולה מרוסיה בשנות ה־70, שהביאה איתה הרבה הומיאופתים, אקופונקטוריסטים (מטפלים בדיקור סיני) וכדומה. באותן שנים משרד הבריאות החל לפשוט על כל מיני מרפאות ובתי מרקחת הומיאופתיים, ולהפעיל לחץ על המטפלים בשיטות הללו. הנושא הגיע לכנסת, שם ח“כ מרדכי בן־פורת שימש כקולם של המטפלים האלטרנטיביים. הוא למעשה היה הראשון בישראל שכינה את התחום ‘רפואה אלטרנטיבית‘. התחילה צעקה ציבורית בעד המטפלים, ואחרי מאבקים גדולים קמה בשנת 88‘ ועדה. שרת הבריאות שושנה ארבלי־אלמוזלינו החליטה להעמיד בראש הוועדה לא רופא, אלא את המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מנחם אלון - כלומר מישהו שזכויות הפרט עומדות לנגד עיניו. במסקנות שפרסמה הוועדה בשנת 91‘ היא הציעה לשנות את כל החקיקה בישראל, כך שלא רק רופאים יוכלו לקבל אנשים לטיפול“.
מסקנות ועדת אלון נקברו, אומר כהן־גיל, אבל היא תיזכר כמי שחוללה כאן מהפך. “באותן שנים המטפלים עצמם התחילו יותר להתמקצע ולהתאחד באגודות מקצועיות. ב־91‘ נפתחת המרפאה הראשונה של רפואה משלימה בבית החולים אסף הרופא, ואחר כך בשיבא. לקופות החולים כל הנושא נכנס רק ב־95‘“.
החברה בישראל היא די שמרנית, ובכל זאת הרבה אנשים פונים לרפואה האלטרנטיבית. איך אתה מסביר את זה?
“כאשר לאדם יש בעיה רפואית, הוא מחפש לה מזור בכל כיוון אפשרי. אם הממסד הרפואי נותן לו איזשהו פתרון, הוא בדרך כלל יסתפק בזה. כאשר אין פתרון לבעיה, ומי שסובל ממנה לא מוכן להמשיך לחיות איתה, הוא יפנה לאלטרנטיבות. סיבה נוספת היא שכאשר אתה מגיע למטפל אלטרנטיבי, הוא מתעניין בך ונותן לך יחס אישי, כזה שקשה למצוא בקופת החולים. ההתייחסות הנעימה והמתחשבת הזו מושכת אנשים“.
סיימון סינג ואדזארד ארנסט, בספרם ‘ריפוי או פיתוי‘, קוטלים את רוב השיטות האלטרנטיביות וטוענים שאולי זו הסיבה לפופולאריות שלהן: סוג של השפעת פלצבו, המלווה ביחס טוב של המטפל כלפי המטופל.
“אני מאמין שהשפעת הפלצבו קיימת, אבל היא לא מסבירה הכול. קח לדוגמה את הסיפור של ד“ר הופה שהייתה לו תובנה מהפכנית בנוגע ליחס שבין השרירים שלנו לבין הרגשות שלנו. הטענה שלו אומרת: השרירים אוצרים רגשות מודחקים. אם שחררת את השריר - שחררת את הרגש. כאשר אתה הולך לטיפול אלטרנטיבי של עיסויים או של מגע או של אקופונקטורה, הם לא רק משחררים לך את השריר, אלא גם את הרגש האצור בתוכו. הפוך מפסיכולוגיה ומפסיכואנליזה, שבהן מבקשים מהמטופל לספר את סיפור חייו, ובאמצעותו לשחרר את המועקות והתעוקות“.
כהן־גיל לא רק כתב על שיטות הטיפול של הארבעה, אלא גם התנסה בהן. “הייתי חייב לעבור את זה“, הוא אומר, “אחרת לא הייתי מבין אותן לעומק, והמחקר שלי היה חסר. תרגלתי 25 שיעורים של פלדנקרייז ו־30 שיעורי פאולה. התנסיתי בשיטות אנרגטיות כמו שהופה פיתח, אם כי לא מצאתי מכשיר אוקומולטור פעיל. תרגלתי גם את שיטת פאולה, והצורה שבה הגוף שלי זז בחופשיות כתוצאה מכך הייתה מופלאה.
“פאולה גילתה שיש קשר בין השרירים הטבעתיים השונים; כאשר אתה מכווץ שריר טבעתי אחד, הוא משפיע על שריר טבעתי אחר. זאת אומרת שאם יש לך בעיה בעין ימין, אתה תטפל בה או בעזרת עין שמאל או באמצעות שרירי הפה. כשאתה חווה את זה על בשרך, אתה יכול להבין איך בשנת 42‘ פאולה ישבה בכיסא גלגלים ועשתה את הכיווצים בפה - ופתאום התרוממה על קצות האצבעות. זה נשמע מוזר, אבל כאשר אתה יוצא מטיפול בשיטה שלה ומרגיש שהגב שלך התיישר - אתה מאמין שדבר כזה יכול להתרחש. וכשאתה יוצא משיעור בשיטת פלדנקרייז, אתה מבין למה מתכוון מטופל שאומר ‘גבהתי בעשרה סנטימטר לאחר הטיפול‘. טיפולים אלטרנטיביים שונים גרמו לי להרגיש שאני נושם במלאות, שהיציבה נכונה. אמרתי לעצמי ‘וואו! מדהים!‘ אבל בגלל שלא המשכתי בתרגול, בתוך יומיים־שלושה הגוף צנח חזרה לתוך ההרגלים הישנים שלו“.
כהן־גיל (38) מתגורר בכפר־סבא, נשוי ואב לשלושה. זה 15 שנה הוא עובד בחברת היי־טק גדולה בתפקיד של דירקטור לניהול פתרונות. את התואר הראשון שלו עשה במדעי המחשב וכלכלה באוניברסיטת תל־אביב, ואת התואר השני והשלישי קיבל בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה בבר־אילן. לכאורה, שום קשר לרפואה.
“אני לא מתעניין ברפואה כשלעצמה“, הוא מסביר. “לא בדקתי במחקר אם שיטה אלטרנטיבית מסוימת יעילה או לא. אותי תמיד עניין החיבור שבין הרוח לחומר, ואיך זה בא לידי ביטוי אצל האדם המסוים.
כהן־גיל מספר שהתחבר מאוד לגיבורי ספרו בגלל השינוי המשמעותי שהצליחו לעשות בחייהם. “שמחתי לגלות דרכם שכאשר אתה עוסק במשהו שנוקש על לבך, אתה מעצים את החיים שלך ולא קמל. רוב האנשים מאטים את הקצב בגיל שבעים־שמונים, ואילו פלדנקרייז, פאולה, נצח והופה היו באותה תקופה בשיאם. כשהגעתי לסיפור שלהם הייתי בן 36, ואמרתי לעצמי: רגע, יש כאן אנשים שרק בגיל ארבעים הבינו פחות או יותר מה קורה איתם, ורק בגיל חמישים החליטו לעשות צעד משמעותי בכיוון החדש. אני חושב שהסיפורים שלהם נתנו לי תקווה שכאשר אדם הולך בנתיב שלו, הוא מגיע בסוף לייעוד שלו“.
אתה כרגע לא נמצא בייעוד שלך?
“אני מרגיש שאני צועד לעברו. אם השאלה נמצאת אצלך בפנים, היא מזיזה אותך למקום הנכון“. אחד המקומות החדשים שכהן־גיל הגיע אליהם הוא הציור. הוא אף הכין לכריכת הספר איור שבו מככבים גיבוריו, אך בסופו של דבר שולב האיור הזה בתוך הספר פנימה. “אני שמח שהוא נכנס. קיבלתי עליו ביקורות טובות, והיה גם מישהו שנתן לו פרשנות: מצד אחד רואים את תל־אביב הנהנתנית של המסעדות והחיים הטובים, ומצד שני - דרך הבריאות. באמצע ארבעת המרפאים משייטים להם בתוך נחל הירקון ומתווכים בין הגוף והרוח. מאוד אהבתי את הפרשנות הזו“.
חלק מגיבורי הספר שלך הם די קיצוניים בשיטתם, לעתים עד כדי מוות. נצח חלה בסרטן ולא הסכים לקבל טיפולים, וגם פאולה ופלדנקרייז דחפו את עצמם עד קצה היכולת הפיזית. קיצוניות היא חלק מההצלחה?
“נצח טען שאלמלא דבק בשיטה שלו - קצו היה מגיע עוד קודם לכן. יש כאלה שיגידו שהוא הגזים. פאולה ופלדנקרייז היו מאוד ממוקדים במטרה, בשיטה ובאידיאולוגיה שלהם. אני חושב שיש משהו במוחלטות שלהם שהביא אותם כל כך רחוק. זה חלק מסוד ההצלחה, אני מניח. במובן מסוים, כל אדם שפורץ דרך צריך שיהיה לו איזה ממד קיצוני - לדבוק בשיטה, לא לסטות ימינה ושמאלה. זו גם הייתה תקופה אחרת. כשאני מדמיין את האנשים האלה, אני חושב על סבא שלי שהיה אומר למשל שצריך לצחצח שיניים ככה ולא ככה. זו תקופה שבה יש אמת גדולה, יש מפלגה עם ערכים, יש אידיאולוגיה, והולכים עם כל דבר עד הסוף“.
פאולה גטבורג, הדמות הנשית היחידה בספר, מצטיירת כחשדנית מאוד כלפי כל מי שניסה לשנות משהו בשיטתה. כהן־גיל כותב שהיא אפילו העסיקה גרפולוג כדי להחליט על קבלת תלמידים. אני שואל אותו מהיכן יכולה לנבוע חשדנות כזו.
“פאולה הגיעה מגרמניה, מרקע מסוים, מתרבות שבה לא מדברים“, אומר כהן־גיל. “היא עצמה לא דיברה יותר מדי, וכאשר ביקשו ממנה להסביר את שיטתה היא אמרה: ‘תשכב על מיטת הטיפול, ואני אראה לך‘. אני חושב שאחד החששות הגדולים שלה היה שהשיטה שלה תיטמע בשיטות אחרות. שאנשים יגידו - טוב, זה כמו שיטת בייטס, זה כמו אלכסנדר וזה כמו פלדנקרייז. היא רצתה מאוד שהדרך שלה תישאר מובחנת. ובאמת, בחייה היא הצליחה לשמור על הייחוד של שיטתה, בלי שתתערבב בשיטות אחרות. זה לא קורה היום. הכול נורא אקלקטי. אפשר לערבב את פלדנקרייז עם פאולה וכולי, הכול מותר. אנשים לומדים ופועלים בכמה טכניקות ביחד, ובצורה גמישה יותר“.
יש לארבעת המטפלים ממשיכים?
“לפלדנקרייז ולפאולה יש. אני לא חושב שהמון אנשים יודעים מי זה נצח, והספר מנסה לעשות איתו צדק היסטורי. ממשיכו של הופה הוא תלמידו רפי רוזן, ויש גם ענף בשם פסיכותרפיה גופנית, שהתפתח על בסיס שיטתו של ויליאם רייך, מורו של הופה“.
איזו מהשיטות פרצה את גבולות ישראל יותר מכולן?
“פלדנקרייז פרץ ממש החוצה, ועד היום השיטה שלו מוכרת בכל העולם. ספרים על הגותו נכתבו בשפה האנגלית, וכנסים על שיטתו מתקיימים בכל שנה במדינה אחרת. פאולה הצליחה בארץ. ולטר הופה, כאמור, המשיך להפיץ את שיטתו בגרמניה. ולגבי נצח - טבעונות, צמחונות ונטורופתיה הן גישות שקיימות בכל העולם, בלי קשר אליו“.
הרפואה האלטרנטיבית מגלגלת היום מיליארדי דולרים ברחבי העולם. הארבעה הללו, שהיו בין מניחי היסודות שלה, זכו לרווחה כלכלית?
“הקליניקות של כולם היו מלאות, והיה צריך לקבוע תור כמה חודשים מראש. לאורך השנים כולם בהחלט התקיימו בכבוד. לפלדנקרייז הייתה מכונית, דבר נדיר בזמנו, היה לו מכשיר הקלטה, והוא נסע הרבה לחו“ל. לפעמים התשלום היה בצורה של חליפין: פלדנקרייז למשל נתן טיפול וקיבל בתמורה שיעור בפסנתר. פאולה נתנה טיפול וקיבלה פשטידה“.
ומה קורה היום בתחום? האם יש שיטות־להיט ישראליות חדשות? כהן־גיל יודע לספר על ‘שיטת גרינברג‘ שמשלבת מגע ודיבור, ומלמדת את המטופלים להיות קשובים באמצעות גופם לעצמם ולסביבתם, ולעצור הרגלים אוטומטיים המגבילים אותם. השיטה הומצאה בשנות ה־80 על ידי אבי גרינברג, והפכה עם הזמן לבינלאומית. “יש המון שיטות אחרות והרבה מאוד אנשים שמתעסקים ברפואה משלימה“, אומר כהן־גיל. “כאשר אני סקרתי את התחום בשנים 2007־8, פעלו מעל 160 שיטות שונות בארץ בלבד. אבל שיטות שתפסו חזק כמו פלדנקרייז ופאולה אין כיום, למיטב ידיעתי“.
באחרית דבר, שנקראת ‘ריצה וייטנאמית‘, כותב כהן־גיל על נסיעה שערך לווייטנאם במסגרת עבודתו, ועל החזרה שלו לאימוני ריצה אחרי שנים. “בחלק הזה רציתי קודם כול להצביע על ההבדלים בין וייטנאם לישראל. בארץ אתה הולך למכון כושר, מתאמן במכשיר הליכה ועושה שיעור טאי־צ‘י באולם ממוזג עם פרקט. בווייטנאם אתה הולך ברחוב בחמש בבוקר ורואה אנשים יושבים בתוך זוהמה, רעש וזיהום אוויר, ועושים תרגילי טאי־צ‘י בתנאים לא־תנאים. יש משהו בפשטות הווייטנאמית ששבה את לבי. משהו שכאן, בישראל של המאה ה־21, כנראה איבדנו.
“מעבר לזה, רציתי להביא את הסיפור שלי דרך הריצה ולספר קצת על ההתנסויות שהיו לי סביב שיטות הריפוי האלה. בעקבות נצח הפכתי בעצמי לצמחוני. קראתי את העלונים שהוא כתב בשנות ה־40 - אילו תרגילים הוא עשה, מה הוא חשב על אוכלי הבשר. באיזשהו מקום זה חדר, ואני מאוד שמח על הצעד הזה שעשיתי. בשיטת פלדנקרייז נעזרתי כדי לרפא כאבים שהיו לי ברגל. המטפלת ביקשה ממני שאהיה אקטיבי בזמן הטיפול: כשאני רץ, שאהיה מודע לאופן שבו הגוף שלי נע במרחב, שאשים לב אם אני מזיז את האגן בצורה מלאה. הכאב לא הפסיק, אז הלכתי לאוסטאופט. הוא עשה לי מניפולציה בשלד ותיקן אותו. שמעתי קנאקים מפחידים, וכשחזרתי לרוץ כבר לא היו לי כאבים. אני מאמין שהייתי יכול להגיע לאותה תוצאה אילו הייתי מתמיד בשיטת פלדנקרייז או פאולה. טיפולי הרפואה המשלימה תלויים במעורבות האקטיבית של המטופל, במוטיבציה וברצון שלו לבוא, לתרגל ולהפנים מה שהוא עושה. אחרת האפקט של הטיפול טוב רק לכמה ימים“.
אתה כותב שהמסע בעקבות הארבעה היה “מסע משנה חיים“. באיזה מובן?
“לאנשים האלו היה אומץ. הופה היה פסיכיאטר, היה לו מעמד, ופתאום הוא התחיל לעבוד עם שיטה לא מוכרת של אנרגיות. פלדנקרייז עזב את המשרה שלו כמדען, והחליט להתעסק רק בעולם הריפוי - זה אומץ. נצח עזב את העיר והלך לגור באיזה כפר ללא חשמל ומים במשך כמה שנים - זה אומץ. הבנתי מזה שיש תהליכים שצריכים לקרות, אבל המפתח הוא קודם כול לשאול את השאלות. סיפורי החיים של האנשים הללו, שהגיעו לאמת מאוד עמוקה ופנימית, נתנו לי המון תקווה וכוח. יש חיים שלמים לחיות אותם, ואם אתה הולך בנתיב שלך, תוכל להגיע לדברים החשובים לך גם בגיל מאוחר יחסית“.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם