האם שמתיזה על בנותיה ספריי שיזוף מגיל שנתיים
הן לא יוצאות מהבית בלי ציפורניים מלאכותיות ותוספות שיער ובמקום לפארק הן יוצאות למכון יופי. שווי המלחתה שלהן נאמדת ביותר מ-4,000 ליש"ט וסופי מאי דיקסון, האם הגאה, לא מבינה על מה המהומה: "מה רע בכך שאני רוצה שהן תיראנה במיטבן?" מי ביקשה מודעות ולא קיבלה?
נראה שסופ מאי הצליחה לעמוד במטרה שהציבה לעצמה - שתי ילדותיה נראות כמו גרסאות מוקטנות של כוכבות ריאלטי למיניהן, אך לעת עתה בשל גילן הצעיר, הן מסתפקות בהופעה בסרט התיעודי "Blinging Up Baby", אשר משודר בימים אלו בבריטניה. הסרט עוקב אחר הורים לילדות צעירות ובודק עד כמה רחוק הם ילכו בדרך אל עולם הזוהר הנכסף.
על פי נתוני התכנית, תעשיית הזוהר בבריטניה לבדה מגלגלת סכום של 5 מיליארד ליש"ט בשנה, כלומר אם הבנתם נכון, הברביות הקטנות הן רק דוגמא לתופעה הולכת וגדלה.
שתי הבנות מחזיקות במלתחה שלא הייתה מביישת אף פאשניסטה בוגרת. בבעלותן 40 שמלות ששוויה של כל אחת מהן עומד על למעלה מ-300 שקלים וחלקן אף עוצבו במיוחד עבורן. שוויה הכולל של המלתחה נאמד בלמעלה מ-4,000 ליש"ט וכמובן שלא נפקדים מחדר הארונות הוורוד גם המעצבים הגדולים - דולצ'ה וגבאנה וראלף לורן.
"אני רוצה שהן תראנה קלאסיות", אומרת סופי מאי "אני לא אוהבת את הבגדים המודרניים. הבנות אף פעם לא לובשות ג'ינס ואני לעולם לא אקנה להן משהו בחנות רגילה".
היא מסרבת לגלות כיצד היא משלמת עבור כל זה ומדובר בחידה אמתית: אחרי הכל, סופי מאי היא אם חד הורית וסטודנטית ללא עבודה. "כמובן שאני משלמת קודם כל את החשבונות ואת הצרכים הבסיסיים שלנו. אני לא טיפשה, ספרי שיזוף ובגדים הם רק במקום השני, אבל אני לא כמו אימהות חד הוריות אחרות שפשוט לא אכפת להן מילדיהן. אני לא שותה, מעשנת או נוטלת סמים.
"אני הולכת לקולג' כדי לדאוג לעתידן של הבנות, שהן בראש סדר העדיפויות שלי. ברור שפרינסס בליס ופרשס בל מהוות מעמסה על הארנק שלי, אבל הטיפול בהן היא האחריות שלי".
יש להן כבר כל-כך הרבה זוגות נעלי מעצבים מותאמים אישית כך שסופי מאי מודה שהיא איבדה את הספירה.
"יש להן קונברס, Uggs ומגפי גומי האנטר שהוספתי עליהן כסף כדי שישובצו בהן קריסטלים של סברובסקי. הבנות הן כמו תינוקות בארבי. אם ברבי היתה אמיתית, הן יהיו הילדות שלה".
למי שתוהה היכן נמצא קן בכל הסיפור הזה, סופי מאי מספרת שהיא הייתה אמורה להתחתן עם אביהן של הבנות לפני כשנה, אבל הוא קם ועזב כאשר הקטנה הייתה בת שבוע וחצי.
"אני בסך הכל רוצה שהן תיראנה במיטבן, מה רע בזה? אנשים יכולים לשפוט אותי כמה שהם רוצים, אבל אני לא רואה כל פסול ברצון שהילדים שלך יראו טוב. אני לא אמא רעה, אני לפחות מלמדת אותן להתגאות במראה שלהן. אנשים אומרים עלי דברים ממש זדוניים אבל באמת ששום דבר כבר לא מרגיז אותי", היא מסכמת.
פרינסס התחילה לשים שפתון בגיל שנה תוך כדי שהיא מחקה את תנועותיה של אמה, בגיל שנתיים היא קיבלה את תוספות השיער הראשונות שלה ועכשיו יש לה כבר כמה פאות, ובגיל שלוש היא כבר הייתה בשלה לעבור את טיפול השיזוף הראשון שלה. בדומה לאחותה הגדולה, אוזניה של פרשס בל נוקבו בעודה תינוקת רכה וטיפול הפדיקור הראשון שלה נעשה בגיל תשעה חודשים.
"הדבר היחידי שעניין אותי כשהייתי צעירה" מתוודה סופי מאי "היה המשחק בבובות שלי. הלבשתי אותן אפילו בגיל תיכון ואז נכנסתי לעולם האופנה והאיפור וכבר לא הסתכלתי לאחור". אולי בשל הפיכתה לאמא בגיל כל כך צעיר, התשוקה שלה להלביש בובות חזרה אליה וזלגה לבנות-אקססוריז שלה.
"לא עולה בדעתי להוציא אותן מחוץ לבית אם השיער שלהן לא מוברש. אני לא יכולה לסבול אימהות שיוצאות מהבית מתוקתקות בעוד הילדים שלהן משתרכים מאחוריהן עם אף מנוזל. לדעתי, זה הרבה יותר גרוע ממה שאני עושה".
סופי מאי מתעקשת שאין שום דבר רע בדחיפתן של הילדות הקטנות לתוך עולם הזוהר המלא במסרים מיניים. "אנשים כל-כך קטנוניים" היא אומרת
בין אם היא מפספסת בכוונה את הנקודה, או נאיבית מכדי להבין שאין מנוס, ספריי שיזוף עבור פעוטה בת שנתיים - פשוט יצית זעם בחברה, ברור שהיא גאה בדרך שלה ובטיפולה המסור בבנותיה ונכון לעכשיו אין לה שום כוונה להתיישר ולהפוך להיות אם מן השורה. "אני חושבת שחברה שופטת אותי בצורה לא נכונה" היא אומרת. "אני לא כופה את הדרך שלי על אף אחד, הבנות שלי אוהבות להתלבש טוב ופשוט להיות כמוני".
האם יש תקווה? היא מספרת שהחלום שלה, הוא להמשיך ללימודי פסיכולוגיה ולהיות בעצמה מטפלת ברגע שהבנות יגיעו לגיל בית ספר. מי יודע? אולי יום אחד גם ברביות יצטרכו פסיכולוגית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם