ראשי » סגנון » אוכל

תפריט הקיץ היומרני של 'ווסט סייד' מבטיח ומקיים

קשה להיות אבא לשש בנות שחזרו השבוע לבית הספר, אז הלכתי להתנחם במסעדת שף. כמעט רק מחמאות לתפריט

שנת הלימודים התשע“ד־התשע“ה נפתחה בסערה. משפחת מלמד הגרעינית היושבת בתוך עמה החליטה לתרום את חלקה להצלחת הפרויקט, ולשלוח השנה לא פחות משישה ילדים למערכת החינוך הישראלית. גם לא יותר. לא רע, אם יורשה לי לומר. ותכלס, יורשה. מה שנשאר לברר הוא מה הצד השני מתכוון לתת. נכון, הוא עוד לא יצר קשר, אבל אני עדיין מחכה לפרטי העסקה. מצד שני, גם עם הוט אני עדיין על הקו, אז אף אחד לא מדבר פה על אופטימיות.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לכבוד שנת הלימודים החלטתי להפתיע את הילדים, לקחת אותם לאכול פיצה ואז ללכת יחד עם ס‘, החבר והעורך דין, לאכול במקום נורמלי ולדווח לכם. כי לערבב ביזנס עם פלז‘ר זו הטעות הקלאסית של מבקרי מסעדות מתחילים. 
 
אנשים שמכירים את ס‘ מהתקופה האחרונה רואים לפניהם עו“ד מוכשר שמשלב את תחום המשפט עם תחום הניו־מדיה בהצלחה רבה. בקיצור, נחת לכל סבתא. מי שמכיר אותו מהקיבוץ, לעומת זאת, יודע שס‘ לא תרם דבר למערכת החינוך. מאום. כבר בכיתה ג‘ הוא הבין שלשבת בכיתה זה רעיון גרוע שלא מוביל לכלום, עזב את הכיתה והלך לדוג בוואדי. איך אמר גראוצ‘ו מרקס, אלה החברים שלי. אם יש לך בעיה עם זה אין לי חברים אחרים. 

במלון ישרוטל תל־אביב, מול חוף הים, יושבת מסעדת ‘ווסט סייד‘. להלן היעד. שתי סיבות טובות היו לי להגיע לכאן. הראשונה היא העובדה שזו מסעדה עם יומרות. במובן החיובי של המילה. זה לא מקום של קבבוני טלה בטחינה שקורא לעצמו מסעדת שף. זו מסעדת שף. וכאלה תמיד חסרות בשוק הכשר.

הסיבה השנייה, תפריט הקיץ. יש להם תפריט קיץ. אני תמיד אוהב לראות איך שפים מתמודדים עם קונספטים. כמה ואיזה קיץ יהיה בתפריט. לא בכל המסעדות יודעים להתמודד עם קונספטים, אבל אצל אלה שכן יודעים זו חוויה. נניח הפלאפל מתחת לבית שלי. אצלו הקונספט הוא מחזור, והוא מתמודד איתו נהדר. יש מצב שאת שמן הטיגון שלו הוא מייעד לתעשיית פצלי השמן.

נכנסנו. הרושם הראשוני טוב. זו מסעדה נעימה מאוד. גדולה ונעימה. כמו הקריירה של פואד, כמעט. המסעדה פתוחה ומשקיפה אל הים, אם כי בשעות הערב האפקט מצומצם. מקום לשניים, תפריטים ולעסק.

איך אני יודע שאני אוהב תפריט? כשקשה לי לבחור. כשיש מעט מנות שאני יודע מראש מה יהיה בהן. גיא מלכה, השף של ווסט סייד, בנה תפריט מצוין. הנה כמה דוגמאות: דוגמאות, דוגמאות, דוגמאות, דוגמאות. והנה כמה דוגמאות מהתפריט: קרפצ‘יו בקר ואבטיח כבוש עם סלק ורוד כבוש, ג‘לי בלסמי, שברי מרנג מלוח ועלים ארומתיים, שקדי עגל צלויים על הפלנצ‘ה עם ריזוטו אפונה בניחוח נענע וליים, סלסילת ירקות שרופים על האש וצנוברים, עוף פריך צלוי לאט על הפלנצ‘ה, עגבניות של קיץ במרקמים, ג‘לי בזיל, לחם שקדים ווינגרט צלפים וקוניאק, פסטה פפרדלה עם קרם שרי צהובות, אפונת שלג, בזיל, קלמטה, פירורי לחם ביתיים בשום וכמהין. טוב, די. 

המנות הראשונות שבחרנו היו ללא בשר. כי אני הכי בעד יום שני ללא בשר, במנות הראשונות. אני לקחתי סלט. כן, כל העניין של להיות אבא לשש בנות בסוף משפיע עליי. ס‘ לקח טרטר מוסר ים. הסלט שלי היה קיצי ומצוין. סלט של פרובנס כזה. עגבניות מכל מיני סוגים, אנשובי, ביצה רכה, צנוניות, פירורי לחם שום, עלי בזיליקום והכול יושב על קרם בזיליקום ירוק הלוצינוגני. גם הבחירה של הפרקליט התגלתה כנבונה. טרטר הדג היה טרי, והוגש בליווי ברוסקטה כשהכול יושב על מרק גספצ‘ו נהדר של עגבניות ואפרסקים. בלי הגספצ‘ו הייחודי זו הייתה מנה סבירה ותו לא. יחד איתו היא הפכה למנה נהדרת ותו כן. 
 

הגענו לעיקריות, נישאים על אדי האלכוהול. כוס של גוורצטרמינר וכוס של יראון תמיד יעשו שמח. עשיתי את עצמי מתלבט ואז לקחתי את הפילה בקר. ס‘ הבין את הרמז ולקח בורי. נתחיל בבורי. או כמו שהתפריט קורא לו, בורי מקומי. חומר הגלם טוב. עסיסי מאוד. עשוי היטב. הוא מוגש עם רוטב (מרק) חצילים מעושן, שאני די אהבתי וס‘ חשב שהוא מריר מדי, ועם קוביות בטטה מקורמלות, שאני די אהבתי וס‘ חשב שהן שרופות מדי. בסוף התפשרנו. המנה בסדר, לא יותר ובטח שלא פחות.

פילה הבקר לעומת זאת היה מצוין. שני נתחים של פרה עצלנית, עשויים בין מדיום למדיום וול (איך אין עדיין מילה לדרגת העשייה הזו) ונחתכים כמו חמאה אם אפשר לערבב בשר וחלב בשלב הזה. 

לצד הבקר קיבלתי גרטן תפוחי אדמה נחמד. מלבן צר וגבוה ויפהפה של שכבות־שכבות תפוחי אדמה משני סוגים: התחתונים סגולים, העליונים ראטה. הפרוסות דקיקות, השכבה העליונה שחומה. הכול כמו שצריך, חוץ מהעובדה שחסר קצת טעם. נכון שהגרטן המקורי מגיע עם גבינה וזה לא מתאפשר, אבל נוכחות משמעותית יותר של פלפל שחור גרוס ו/או שום הייתה עוזרת. הי, ראיתם אותי ואת ה“ו/או“ שלי? כבוד. 

כמו כן, מעל הגרטן ניצב גוש נאה של כמהין קצוץ. המלצרית ממליצה למרוח את הכמהין על תפוחי האדמה. אני שמח שהם לא מרחו אותו בעצמם. למה? פשוט מאוד. אני לא אוהב כמהין. כן, קורה. אני יודע שזה יוקרתי. אני מבין שכלבים וחזירים נברו היטב באדמת בורגונדי או פריגור רק בשבילי. אז מה. 25 שנה של ניסיונות חוזרים לא הצליחו לגרום לי להצטרף למעריצים. פתאום אני חושב שאולי התפקיד של הכמהין היה להשלים את הטעם של הגרטן. 

סיכום ביניים. טוב מאוד בראשונות, כמעט טוב מאוד בעיקריות. ועכשיו הקינוח. ס‘ בחר במקרון פרלינה. אני בסלט פירות. ועכשיו בהרחבה. הוא קיבל מקרון ענק. כמו איזה שישה מקרונים שרבו ביניהם איזה עורך דין יאכל אותם. המקרון היה ממולא, במקום במילוי קרמי ועדין, במקפא פרלינה משגע. ס‘ אמר שזו פסגת הארוחה מבחינתו. זו המנה. 
  

אני חשבתי קיץ ולכן לקחתי פירות טרופיים בזביונה שמפניה. איך היה? בעיקרון מצוין. אחלה זביונה. בחירת הפירות סבבה. סברס, מנגו, אבטיח ומלון. אבל צריך שמישהו יהיה שם בקו האחרון. בחזית. מישהו שיטעם את כדורי האבטיח והמלון הקטנים ואת פרוסות הסברס ויבדוק אם הם מתוקים או שהם נטולי טעם לגמרי. וזו טעות שלא צריכה לחכות לנו במסעדת שף. מה שמביא אותי לסיכום. היומרה של ווסט סייד מוצדקת. הם מגישים אוכל טוב, לפרקים טוב מאוד. תמיד מעניין. עוד טיפה חדות וזו אחת ההמלצות הברורות לארוחה רצינית בתל־אביב.   טרטר מוסר ים, סלט קיצי, פילה בקר, בורי, מקרון פרלינה, פירות טרופיים בזביונה, פעמיים יין. 533 שקלים.

ווסט סייד הכתובת: מלון ישרוטל, רחוב הירקון 19, תל אביב טלפון: 03־7405054
שעות פעילות: א־ה 13:00־16:00. ו' 19:00־23:00 כשרות: בהשגחת רבנות תל־אביב

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...