אז בבית הספר: סיור למחוזות הילדות
לרגל תחילת שנת הלימודים הנה כמה בתי ספר ששווה להתגעגע אליהם. וגם: הכותבת יצאה לבקר ב'חדר' בשכונת בית־וגן, ולפגוש מלמד שמצליח להמתיק את הלימוד באמצעות הרבה דבש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אני בטוחה שהוקעת בית הספר תמיד תישאר באופנה, ושגם ילדינו וצאצאיהם יוסיפו להתלונן שוב ושוב, אך עדיין יש הבדל אחד עמוק בין בני דורי ובין הדור העכשווי: קריאת ספרים. בעוד שבתקופת ילדותי־נעוריי, גם מראה של ילדים היפראקטיביים (בלי שמות, מתחיל בג‘) האוחזים ספר היה חזון נפרץ, הרי שבתקופה האפלה הזו, האוסרת על ילדים בני ארבע להתחיל לקרוא, גם גיק אוחז בספר מעלה דמעות גיל בעינינו.
ובינתיים צצים עוד ועוד מכוני הוראה מתקנת, קיצור סודי ומכובס למשפט: “אם תרצו שילדיכם יקראו ספרים, עשו זאת בעצמכם, עצלנים, ודי לתת להם לגלוש כאוות מחשבם“. הורים המעוניינים לקבל את הנוסח המלא מוזמנים לפנות לספרייה הקרובה.
גם שיטות הלימוד התרחקו מאוד מאלו המסורתיות. בעבר נדרשו הילדים לשנן פרקים שלמים מיבגני אונייגין או מחומש שמות. היום, כשילד אומר “בראשית ברא“ כבר מוחאים כפיים. אז רק כדי להיזכר בימים היפים ההם, הנה כמה בתי ספר מיתולוגיים שסייעו להקים כאן את מדינת ישראל.
הוקם בשנת 1886 ונקרא 'בית הספר העממי'. זהו בית הספר העברי הראשון בעולם שבו נלמדו כל המקצועות בשפה העברית. בין מוריו היה אליעזר בן־יהודה, והוא אף חיבר במיוחד בשביל המוסד הזה את ספר ההיסטוריה 'דברי ימי ישראל'. בשנות ה־50 הוסב שמו של המקום ומאז הוא נקרא על שם חביב לובמן, שהיה ראש ועד ההורים בו.
סר אליהו כדורי, איש עסקים עיראקי שמת במושבה הבריטית, הוריש בצוואתו למעלה מ־100 אלף לירות סטרלינג להקמת בית ספר בארץ ישראל. מכיוון שבארץ משלו הבריטים, הם תבעו את הכסף לעצמם. רק לאחר דין ודברים החליט הנציב העליון להקים עם התרומה שני בתי ספר על שם כדורי, האחד באזור תבור והשני, לערבים, בטול־כרם. בית הספר, שנוסד בשנות ה־30, נחשב למעולה. שלמה צמח, מנהלו הראשון הנהיג את שיטת מבחני כבוד שבה מאפשרים לתלמידים להעתיק בצורה מכובדת, ללא נוכחות של מורה.
בית הספר מקווה ישראל
בית הספר החקלאי העברי הראשון. נוסד בשנת 1870 בידי קרל נטר, יהודי משכיל שהניח יסודות איתנים לחקלאות וללימודה בארץ. השלטון העותומאני הסכים להעניק רישיון לבית הספר מתוך "הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים". מקור שמו בירמיהו: "מקווה ישראל אלוהים, מושיעו בעת צרה". במקווה ישראל נרשמה חתיכת היסטוריה במפגש בין הרצל לקיסר אוסטר־הונגריה וילהלם השני. את האירוע צילם דוד וולפסון, אך הוא התרגש כל כך מגודל השעה, שלא הצליח להכניס את השניים לתוך התמונה. לאחר מכן, בשיטת פוטומונטאז', הורכבה התמונה מחדש והרצל נראה במלואו ליד הקיסר.
כיום השריד לבית הספר הזה הוא השער בבניין כלל - הבניין המכוער ביותר בירושלים (טוב, פרט להולילנד). 'אליאנס' השתייך לרשת חינוך כי"ח שנוסדה במרוקו. הוא נוסד בשנת 1855 ונקרא 'בית הספר לתורה ומלאכה'. נסים בכר האגדי, שהקים אותו וחינך בו, פיתח שיטה מצוינת ומהפכנית: לימוד השפה באמצעות אותה שפה. בכך היה בית הספר לראשון שבו מלמדים עברית בעברית, מה שהיווה חידוש מרענן לשפה המתעוררת משינה ארוכה. לבקשת בכר גם בן־יהודה לימד בבית הספר. בכי"ח לימדו מלאכות כמו פרזול בניין, נגרות, מסגרות ועוד, ועד היום ניתן למצוא מכסי ביוב פרי עבודת חניכיו בנחלאות ובמקומות נוספים בירושלים.
לכן שמחתי מאוד להציץ לעבר שכנינו החרדים ולראיין את מוטי (השם המלא שמור במערכת), סגן מנהל ומלמד (במלרע) בתלמוד תורה בבית־וגן. מראה ילדים בני ארבע הרוכנים על ספרים לא מבהיל אותו, והוא מדבר בהתלהבות מדבקת על שיטת החינוך בתלמוד התורה, שהוקם לפני 14 שנה.
שמו של תלמוד התורה הוא “חקרי לב“ על שם חיבור תורני של הרב אריה לייב היימן, יהודי ללא ילדים, שאהב ילדים בכלל ואת ילדי השכונה בפרט. חלקם זוכרים אותו היטב.
מי מגיע לתלמוד התורה? חסידים, ליטאים?
“תלמוד התורה הוא ליטאי. חסידים לא מגיעים, יש להם מוסדות משלהם. מה גם שבבית־וגן כמעט שאין חסידים“.
תלמידים ספרדים יכולים ללמוד במקום?
“ודאי. יש אחוז גבוה של ספרדים אצלנו. אבל הלימוד הוא אשכנזי ליטאי. במישור העקרוני מקבלים את כולם, אבל כמובן שהתנאי הוא שיגיעו ממשפחה כשרה“.
כשאני מתעקשת לשאול מהי ‘משפחה כשרה‘ בעיניו, מוטי מפרט: “צניעות, טלפון כשר, אבא בן תורה שלומד במסגרת תורנית וכו‘“.
אני מבקשת ממוטי שיספר מעט על מערכת הלימודים. “תלמידים נכנסים לתלמוד תורה בגיל 3 וחצי“, הוא אומר. “עוד לפני כן, בגיל שלוש, הם מגיעים לטקס החלאקה, עטופים בטלית, ומקבלים אותיות מרוחות בדבש. לפעמים זורקים סוכריות ומספרים לילדים שאפילו המלאכים שמחים בשמחת הלימוד ומעודדים אותם מן השמיים. ואז בשנתון של גיל ארבע מתחילים ללמוד“.
אני מספרת למוטי שבבתי הספר הממלכתיים והממ“דים מלמדים קריאה וכתיבה בשיטת ההברות, ולא עובדים על כל אות בנפרד כמו ב‘שיטת החדר‘, שבה לימדתי את בתי. “אינני מכיר שיטה אחרת“, הוא אומר. “אצלנו זה פועל יפה. יש גננת ויש רֶבֶּה שמביא אותיות, ובכל פעם מלמד אות אחרת. למשל, הוא מכייר בפלסטלינה אות גדולה, וכך הילדים מזהים את האותיות. בשלב הניקוד אנחנו דואגים לשלב את זה באופן חוויתי. כשלמדנו את האות ו"ו הילדים קיבלו לביתם מקל סבא, ובשביל החולם קיבלו מקל נשיפה שעיגול כמו חולם יוצא ממנו“.
ומה עושים ילדים מתקשים?
“יש מורה מתקנת שעובדת איתם. כל בוקר נפתח במשחקי רצפה, ובינתיים הרֶבֶּה לוקח ילד־ילד ועובד איתו באופן פרטני. כך אנחנו מוודאים שכולם קולטים ומפנימים את החומר. בסוף כיתה אל“ף כולם יודעים היטב לקרוא“.
האסוציאציות של "חדר", לפחות אצלי, הן המכות מספרי שלום עליכם וביאליק.
“בעבר היו מכים ב‘חדר‘ תלמידים סוררים. אצלנו אין דבר כזה. במקרה של התנהגות בעייתית חמורה מאוד, פותרים אותה בהשעיה“.
“מה עם מקצועות אחרים? למשל מחשבים?
“אין אצלנו מחשבים, אבל דבר לא חסר בחינוך שלנו. אנחנו לומדים מתמטיקה, דקדוק, עברית, קריאה וטבע. נביאים לומדים מכיתה ב‘ ומקפידים לצאת לסיורים בעקבות התנ“ך. מכיתה ה‘ מתחילים ללמוד גמרא“.
נראה שאהבת הקריאה מצויה בשפע במגזר.
“האהבה לאותיות מתחילה מוקדם. זה קשר חשוב לתורה ולעם, ואין פלא שהספרים תופסים מקום מרכזי מאוד בחיינו. בכל יום הולדת חתן המסיבה מביא ספר ותורם לספרייה שלנו“.
“כל מה שאתה עושה הוא לשבת מול מכונת הכתיבה ולדמם“(ארנסט המינגווי)
באמצע המאה ה־19 החל השימוש במכונת הכתיבה. בשנות התשעים, עם כניסתו הדרמטית של מעבד התמלילים לחיינו, הופסק השימוש ההמוני בה. אבל יש עדיין אנשים שאינם יכולים לכתוב ללא רעש תקתוק המכונה. לאלו, וגם לסתם חובבי נוסטלגיה, מומלץ לבקר ברחוב הרב קוק בירושלים ב‘שכלול אלפיים‘, חנותו של צביקה רוקח. החנות מספקת שעוני נוכחות, קופות רושמות ומכשירי אשראי, אך סוד גלוי הוא שעל מדפיה אפשר למצוא גם סלילי דיו בשביל אנשי מכונת הכתיבה, ובהם אני. יתרונותיה של מכונת הכתיבה: רעש כייפי, ועבודה נטולת הסחות דעת מצד הפייסבוק או תיבת הדוא"ל. חסרונותיה: כשאתם סוחבים את המכונה לעבר בית הקפה הקרוב, דאגו להביא גם מנוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם