יש מה לעשות בבאר שבע ובירוחם. האק
איזור הדרום סבל מיחסי ציבור שלילים בקיץ האחרון. אבל כשהתותחים שותקים המוזות רועמות וחופשת פסח היא בדיוק הזמן לקחת את הילדים ולגלות זאת בעצמכם
אם, כשאומרים באר שבע אתם חושבים על הלאפל של משפחת זגורי מ"זגורי אימפריה", או על השיכונים המשמימים בסרט "חולה אהבה בשיכון ג'", כדאי שתתעדכנו. מוזיאון הילדים החדש לונדע, שנפתח באחרונה בבירת הנגב, מתאים יותר לעיר אוניברסיטאית (בן גוריון), ומרכז רפואי (סורוקה), ובעיקר לאמרה "הרוצה להחכים- ידרים".כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואם כשאומרים ירוחם אתם חושבים על שיכוני רכבת וכביסה מתנופפת על חבל באמצע סופת חול מדברית, כמו בסרט "סוף העולם שמאלה", חשבו שוב. מי שהייתה עיירת עולים במשך רוב שנות המדינה וסבלה מהסטיגמה של המקום הכי נידח בארץ, מתגאה בימים אלה במלון הראשון שנפתח בה: "אירוס המדבר". סוף סוף אפשר לעצור בדרך למכתש הגדול או לאגם ירוחם, האגם (המלאכותי) השני בגודלו אחרי הכנרת, כדי לישון ולאכול טוב.
ה"לונדע" (צירוף של המילים לונה-פארק ודעת), הוא התחנה הראשונה במסלול. לחמישה אנשים מגיע הקרדיט על מוזיאון הילדים הכי יפה בארץ: שלושה אחים, ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל שתרמו להקמתו 5 מיליון דולרים והמוזיאון נקרא על שמם, ושתי יזמיות, תמר הדר ואפרת אדיב, שפיתחו את הקונספט של גן שעשועים שגם מלמד וגם מחנך, בלי שהקליינטים שלו, גילאי חצי שנה עד זקנה ושיבה, מודעים לתהליך- כי בעצם הם משחקים ונהנים.
"החזרה הגנרלית" של החידוש התרחשה בתערוכת א-ב-גע-דע בבית התפוצות בתל-אביב לפני כשנתיים. בבאר שבע, בימים אלה, עולה הצגת הבכורה. תמר ואפרת אומרות שמדובר בחידוש עולמי, תובנה שהן הגיעו אליה כאשר הוזמנו להרצות בכנס בינלאומי של איגוד מוזיאוני הילדים. השתיים הקימו חברה, Playplus , ויישמו את המהפך התפיסתי שלהן כאשר נמצאו התורמים ונמצאה העירייה המתאימה שנתנה שטח לבנייה.
זה שבלונדע חובה לגעת בכל המוצגים, לא חדש. זה שרוב המוצגים והמשחקים הם אינטראקטיביים, ודורשים התנסות וחישה, גם כן לא חדש. גם הצבעוניות של המקום מהממת ומסקרנת, אבל כמותה ניתן לראות בעוד אתרי משחק המיועדים לילדים. החידוש הוא בשמונה מרחבי ידע, פרושים על פני 3 קומות גדולות, בשטח כולל של 4,000 מ"ר, עם למעלה מ-50 מייצגים – המוכיחים שלמידה גורמת לעונג. מסר שקצת קשה למצוא בבתי ספר ואפילו חוגים ותנועות נוער.
הילדים מתבקשים למשל למקם דמויות של בעלי חיים באזורי המחיה שלהם על פני גלובוס ענק, ולומדים כך גאוגרפיה וזואולוגיה כבדרך אגב. לומדים על כוח המשיכה דרך טיפוס, נדנוד והיתלות על מכשירים. מתבקשים לקלוע למטרה עם תותחי כדורים ענקיים, דבר שלא ניתן להצליח בו ללא עבודת צוות. נדרשים למשימת ניחוש מילים דרך פנטומימה ושאלות מנחות, קולטים איך מנהלים תקציב בפינת סופרמרקט, רוקדים בחדר חושך שחוצים אותו קרני לייזר, יכולים להתחפש באמצעות תלבושות שונות ולהצטלם בעמדת בימוי והפקה. וכאשר הם מתעייפים מהמתחמים הסגורים יכולים לצאת לחצר משחקים.
העדות הטובה ביותר לקסם המוזיאון הזה היא העובדה ששלוש שעות בחברת רביעיית ילדים בני 5-13 עברו שם ביעף והיה קשה מאוד לנתק אותם כדי להמשיך הלאה דרומה.
הערה למארגנים: מחירי הכניסה אינם זולים (55 שקלים ליחיד, 40 שקלים לתושבי באר-שבע, 35 שקלים- לפנסיונרים), ולכן מוגזם לדרשו את התשלום מגיל חצי שנה. עם כל הכבוד לרב תחומיות ולרב גילאיות של המוזיאון, מוטב לוותר לדעתי על מחירי כניסה לתינוקות בני למטה משנתיים.
גילוי נאות ומביש- לא ביקרתי בירוחם מעודי. הגעתי עם כל הדעות הקדומות המתבקשות, וההפתעות המתינו לי שם בכל פינה. בשבת למשל, בבית כנסת סמוך למלון מצאתי מניין תוסס של עשרות גברים ונשים צעירים מחוגי הכיפות הסרוגות, חברי הגרעין התורני וישיבת ההסדר המקומית, עם ילדים מתרוצצים כאילו כאן יו"ש או גבעת שמואל לפחות. בגינות – ארונות כוורת עם ספרי קריאה שכל הרוצה יכול ליטול חינם, או להוסיף עליהם מהספרייה הפרטית שלו. הרחוב הראשי רחב ונקי ושזור לכל אורכו עצים ופינות מנוחה ומתקני ספורט עממיים. ולא רחוק מאנדרטת "הזהות" טובלים בחולות המדבר פיגומים של בתים חדשים בסגנון "בנה ביתך", המעידים כי "משהו חדש מתחיל" כאן.
חיים נחמן ביאליק אמר בזמנו שאם יהיה בתל אביב שזה עתה נוסדה גנב יהודי, הוא יתחיל להאמין שהיא עיר. בימינו היה אולי אומר, שאם בירוחם יש כבר בית מלון, סימן שהיא חרגה מההגדרה של ירוחם. ובכל זאת מדובר במלון ראשוני בסוגו: זהו המלון החברתי הראשון בישראל, שכן למעלה מ-50% מהכנסותיו, מבטיחים מנהליו, יועברו להשקעה בחינוך של ילדי ירוחם, וכבר עכשיו כמעט כל עובדיו הם תושבי ירוחם, מקום לא עתיר כידוע במקומות תעסוקה. למעשה, המלון הפועל בבעלות הקרן לפיתוח ירוחם והאחים 'ג'ימי וסם פינטו, משמש מעין בית ספר ליצירת דור המלונאים הראשון של ירוחם, ובהמשך אכן מתוכננות בו סדנאות לימוד והכשרת טבחים.
מה יש שם? 47 סוויטות מאובזרות במסכי LCD, מיני בר, כספת, עמדת קפה ותה, מייבש שיער ומוצרי טיפוח בתוך מבנים קובייתיים חד קומתיים ולבנים, ממוקמים משני הצדדים של שביל מרוצף. כל אחת מהן כוללת סלון, חדר שינה, מקלחון ומרפסת פרטית קטנה. המעצבים יאיר ונעמי פארן, הקפידו על צבעוניות רגועה, ועל חלונות ענק בכל החדרים וגם בחדר האוכל. לעניות דעתי, החלטה שגויה במקום שטוף אור חזק ואכזריותה הידועה של השמש המדברית. חסרים למשל תריסים בחדרים, או לפחות זגוגיות אטומות בחלונות.
מה עוד אין שם? פירות. הן נעדרו כליל מכל הארוחות. גם לא מצאנו את המבחר המסחרר של גבינות, דגים וסלטים המקובלת בבתי מלון ישראלים רבים. ייתכן שאלו מחלות ילדות של מלון שזה עתה יצא לדרך. מצד שני האוכל הבסיסי טרי ובטעם ביתי.
אלי גונן, מנהל המקום מטעם חברת הניהול של קלמן הובר מציג את "אירוס המדבר" כהתגשמות חלום וכפתח לתנופת התפתחות עתידית: "אנחנו רוצים להיכנס לתודעה הישראלית. כך שהורים שיגיעו לבקר את הילדים החיילים שלהם בעיר הבה"דים יגיעו להתארח אצלנו, שחובבי ספורט אקסטרים היכולים לתכנן מכאן טיול אופניים למשל, יבחרו לשלב שהייה במלון בחופשה שלהם, או שכל מי שרוצה להירגע עם ספר על הדשא יחליט לעשות את זה במלון שלנו". מטרות ראויות וכנראה גם מציאותיות, אחרי שיוסיפו לדשאים פינות מוצלות ברמה המתאימה למיקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם