"לא עושים מזה כסף": מדעי הרוח במשבר
הפקולטות למדעי הרוח סובלות בשנים האחרונות מירידה תלולה במספר הנרשמים. הסטודנטים לעתיד מסבירים שקשה למצוא עבודה במקצועות הנלמדים, במועצה להשכלה גבוהה מחפשים פתרונות
עוד כותרות ב-nrg:
בדיכאון? יש מי שיטפל בך, בחינם, באמצע הרחוב
הפריזו: אסור לצלם את מגדל אייפל בלילה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשאפקט ההפתעה עבר, החליטה שלם להמשיך בתוכניות שלה כרגיל וללמוד בחוג לבד. מבחינתה, במקום שאין תלמידים, היא תשתדל להיות תלמידה. "מה היה קורה אם לא הייתי נרשמת או אם נניח, במצב היפותטי לחלוטין מבחינתי, הייתי מבטלת את ההרשמה? לא היה ולו תלמיד אחד בחוג לתלמוד השנה".
אבל ללמוד לבד? את מול המרצה? פאדיחות.
"לא באתי רק בגלל שזה מעניין. מבחינתי מדובר בתחום שאני רוצה ללמוד, ועצוב לי שמעט מאוד אנשים בוחרים ללמוד תחומי
עם תואר בגמרא לא הולכים למכולת.
"השאלה איך אשתכר בעתיד באמת העסיקה את הסביבה שלי, אבל אני עונה לכולם שאוכל לעבוד בכל מה שרק ארצה. מבחינתי, בחוגים שבחרתי אני מקבלת ידע רחב והשכלה שלא יסולאו בפז. מהלימודים אצא אדם אחר שיודע מספיק על הדברים שמעניינים אותו או רוצה לדעת עליהם יותר. השמיים הם הגבול, ואני מתחילה לפתוח את האינסוף. יש כל כך הרבה מה ללמוד, לחקור ולגלות, כך שאני שמחה שהתחלתי להיכנס לעולם הזה".
תמר שלם היא דוגמה לסטודנטית אידיאולוגית שלא הסכימה לוותר על חלומה בשום מחיר. אבל בשטח, השנים האחרונות לא מאירות פנים למחלקות למדעי הרוח בישראל. נתונים עדכניים של המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) מלמדים כי בשני העשורים האחרונים חלה ירידה תלולה במספר הלומדים בתחומי מדעי הרוח, מ–18.5 אחוז מתוך כלל התלמידים הלומדים לתואר ראשון ל–7.5 אחוז בלבד.
השנה, כך עולה מהנתונים, חלה ירידה נוספת במספר הנרשמים לשנה א' במדעי הרוח במרבית האוניברסיטאות. בתל אביב ירד מספר התלמידים מ–1,210 אשתקד ל–1,100 השנה. באוניברסיטת בר־אילן ירד מספר התלמידים מ–229 אשתקד ל–186 השנה, וגם אוניברסיטת בן–גוריון מדווחת על ירידה בביקוש לחוגים להיסטוריה (8%) ואמנות (31%), לצד עלייה בחוגים לבלשנות (73%) ופילוסופיה (כ–10%).
באוניברסיטת חיפה ניתן לראות עלייה קלה במספר הסטודנטים וכן באוניברסיטה הפתוחה, שמצליחה למשוך סטודנטים למדעי הרוח. האוניברסיטה העברית רשמה את העלייה הגדולה ביותר במספר הנרשמים למדעי הרוח — מ–672 סטודנטים בשנה שעברה ל–747 השנה — עלייה של 11 אחוז, אולם חשוב לציין כי לאורך השנים ניכרת ירידה במספר המועמדים למחלקות השונות בתחום — מ–6,331 בתחילת שנות האלפיים ל–2,911 בתשע"ג.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלים תמונה דומה. כך, למשל, לפני כעשור היו 1,352 סטודנטים לפילוסופיה ברחבי הארץ, ואילו בשנת תשע"ד רק 937. בהיסטוריה כללית לפני עשור היו 2,005 סטודנטים ובשנה שעברה 970 סטודנטים. כך גם בספרות כללית, 513 סטודנטים לעומת 362 ובספרות עברית ירדו מספר התלמידים מ–1,085 ל–405. בנוסף, גם תחומים שזכו לעדנה, כמו לימודי מזרח אסיה, נקלעו בשנים האחרונות למצב סטטי או לירידה במספר המתעניינים.
נתון מעניין נוסף שניתן למצוא הוא נדידת תלמידים מהאוניברסיטאות למכללות. מכיוון שברוב המכללות לא נלמדים מדעי הרוח, המגמות נקשרות זו בזו.
"ברגע שמדעי הרוח אימצו לחיקם את ה'מדעֵי' ודחקו הצדה את ה'רוח', הדיסציפלינה הזו הפכה לפחות רלוונטית", מסביר פרופ' יואב רינון, ראש בית הספר לספרויות עתיקות וחדשות באוניברסיטה העברית. לאחרונה כתב רינון את ספרו "משבר מדעי הרוח", וזהו ככל הנראה החיבור הראשון המקורי בעברית שמציע הסבר לפיחות בערכם של תחומי הרוח.
"הטעות נעשתה כאשר באופן מודע חל ריחוק מעיסוק בנושאים מהותיים לאדם בשל הרצון להתקבל כדיסציפלינה 'מדעית'", מסביר רינון. "בפקולטות נסחפו אחרי מגמות אופנתיות ושיטות מחקר שאין להן קשר לענייני רוח, וכתוצאה מכך הן נהפכו ללא רלוונטיות".
רינון מספק דוגמאות לתהליכי העומק שעברו על התחום: "במחקר הספרותי קיימת נטייה להתעסק יותר בעלילה ובמעשים ופחות בהיבט האנושי ובדמויות עצמן", הוא מסביר. "מחקר הבלשנות, שהיה היהלום שבכתר במדעי הרוח ועסק בתקשורת אנושית, הפך למחקר בתחום הקוגניציה והשפעת השפה על המחשבה. בפסיכולוגיה הפסיקו ללמד פסיכואנליזה ובאוניברסיטה העברית לדוגמה, נעשים מאמצים לעבור לקמפוס של גבעת רם המיועד למדעי הטבע, כדי להצטרף למדעי המוח. כלומר, אפילו מדעי החברה נתפסים כלא ראויים מספיק. וכמובן, בל נשכח, הכסף הגדול נמצא שם".
מה בעצם כל כך רע בזה?
"במדעי החיים או הטבע, הדיוק הינו ערך עליון. הירידה לפרטים הקטנים הינה מהות המדע המחקרי, אבל את רוח האדם לא ניתן לכלוא בטכניקה הזו. לקחת מושגים כמו מוסר, חשיבה מופשטת או נפש האדם, לשים אותם במבחנות ולכפות עליהם תבניות שלא מתיישבות עליהן ומנוגדות למהותן - זה מעשה שנידון לכישלון, והניסיון לשחק במגרש שאיננו שייך לרוח הוא פשוט פתטי. כשמדובר על נפש האדם, על התנהגות מוסרית או על מהו אושר, לא ניתן לכמת את הדברים. ולכן, ברגע שוויתרנו על הלב של מדעי הרוח - הניסיון להבין התנהלות אנושית מהי - הפסדנו את התרומה המשמעותית והיחידה שאין לה תחליף".
ובינתיים, בשעה שהחוגים במדעי הרוח נלחמים על סטודנטים ותקציבים, מחוץ לכותלי מגדלי השן חיי התרבות והרוח פורחים. נראה כי לישראל לא היו ימים טובים יותר משנות האלפיים. מלבד פעילותם הענפה של מוסדות ציבור תרבותיים מוכרים, אנו עדים לתופעות תרבות ורוח נוספות.
בתי מדרש קמים לצד ישיבות חילוניות שמספקות מענה יהודי לאלו שלא רוצים לשמור בהכרח על תרי"ג מצוות. לצד אלה ניתן לראות ערבי שירה אלטרנטיביים, פואטרי סלאם, ערבי שירה אלטרנטיביים לאלטרנטיביים וחאפלות שירה מבית "ערס–פואטיקה". מי שמחפש אירועים גדולים ימצא אותם בקלות במסגרת פסטיבל היין, פסטיבל העוד, פסטיבלי סרטים ואמנויות, סצנת האינדי שגולשת מעבר לשוליים, חוגי בית, גלריות שכונתיות, קבוצות דיון בפייסבוק ומה לא.
"יש דרישה גדולה מאוד לתרבות, אבל צורכים אותה בחוץ. כרגע מדובר בכישלון שלנו", אומרת פרופ' מלכה רפפורט חובב, חברת הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המל"ג. "צריכים לנקוט צעדים שיחברו את האקדמיה למה שקורה מחוצה לה".
רפפורט חובב מונתה לאחרונה לעמוד בראש ועדה של המועצה להשכלה גבוהה, שתפקידה לגבש תוכנית פעולה שתחזק את מדעי הרוח. "מדי שנה, עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, עולים לכותרות הנתונים לגבי ירידה במספר הנרשמים ללימודי תואר ראשון בתחומי מדעי הרוח. אבל למרות הנתונים הקשים, בארץ מתרחשת פריחה בתחומי הרוח, וחלילה לא קריסה", היא אומרת.
מה עושים כדי להביא את הפריחה הזו גם לאקדמיה?
"מדעי הרוח צריכים להתאים את עצמם למאה ה–21. האתגרים שניצבים בפנינו אינם ייחודיים לישראל, בכל העולם מתמודדים עם אותן השאלות. במדינות אחרות בונים אסטרטגיה ותוכניות פעולה, אך נכון לעכשיו לות"ת ולמל"ג עדיין אין מדיניות ברורה כיצד לעזור לחוגים שבמדעי הרוח להתמודד עם המשברים, ולאיזה כיוון רוצים לקחת אותן. צריך לראות מה עושים ברחבי העולם וכיצד ניתן להתאים את המגמות הללו למציאות הישראלית. דרך אגב, יש כל מיני יוזמות שכבר רצות בארץ, אבל אין גוף שמתאם את התכנון והביצוע שלהן".
לצורך השוואה, היא מצביעה על קנדה ואירופה, שבהן מתרחשת הקבלה בין מה שקורה במדעי הרוח לעומת הנעשה במדעי הטבע וההנדסה. "כשאנחנו מדברים על העברת מידע, אנחנו מדברים על מצב שבו האזרח משלם כספי מיסים לחוקרים ועל החוקרים להשיב את חובם לחברה בצורת העברת ידע לתעשייה. במקביל, תופעה דומה מתרחשת גם במדעי הרוח. יש גופים שמממנים שיתופי פעולה בין האקדמיה למוסדות תרבות — שם מתרחשת צריכת התרבות הנרחבת של הציבור. הות"ת יכולה לפעול לקידום הקמת קרן שתיצור את החיבורים החשובים הללו, כמו גם לחבר את האקדמיה לתיכונים, שם הסכנה גדולה יותר כיום".
וזה יספיק?
"אין ספק שצריך למשוך עוד תלמידים למדעי הרוח. הקרן למדעי הרוח מתמרצת את האוניברסיטאות, לפתח תוכניות למצטיינים המשלבות בין לימודים בפקולטות של מדעי הרוח לבין פקולטות אחרות. כמו כן, מוקצים כספים לפיתוח קורסים ייעודיים לתלמידים אשר לא שייכים למדעי הרוח, ובמקביל מכינים תוכניות העשרה לתלמידי רוח, שיקנו להם אוריינות בסיסית בטכנולוגיה.
"עם זאת, בתוך הפקולטות קיימים הרבה חוגים קטנים שיש בהם כפילויות. אין תחום דעת אחר שיש גם בו כל הרבה תתי נושאים, ולכן אני מציעה לפרוץ את המחסומים בין החוגים, ולרענן את תוכניות הלימודים המכוונות ללימודי המשך לתארים מתקדמים. אמנם חלק נכבד מתלמידי המחלקות במדעי הרוח ממשיכים לתארים מתקדמים, אך חייבים לתת מענה גם לאלו שאינם מעוניינים בכך".
איך באמת מתפרנסים עם תואר במדעי הרוח?
"לצערי, רוב הסטודנטים בישראל אינם מבחינים בין השכלה להכשרה, חושבים על תואר ראשון כפלטפורמה שתוביל אותם ישירות לתעסוקה, וזו טעות. העולם התעסוקתי הוא כל כך נזיל, ולרוב ההכשרה נעשית בעבודה. מעסיקים מחפשים אנשים עם אוריינות גבוהה וחשיבה ביקורתית, אנשים שיש להם בסיס תרבותי עמוק ושאינם חסרים את ההיבט האנושי. לצורך זה, המחלקות למדעי הרוח מציעות הכשרה מצוינת".
***
הכתבה התפרסמה במגזין מוצש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם