בקרוב בצלחת: שניצל ופולקע בלי להרוג תרנגולת
המבורגר שנוצר במבחנה זה פאסה: במעבדה בתל־אביב יושבים טבעונים אידיאליסטים יחד עם מומחה עולמי להנדסת רקמות, ומחפשים טכנולוגיה שתאפשר לייצר כל נתח בשר המוכר לקצבייה, בלי שאף בעל חיים יצטרך לסבול
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המקרר הסמוך קורא לו, שם ממתינים בסבלנות גם סטייק אנטריקוט, המבורגרים וקבבים. רק מלראות את המחיר הצרכן מרייר. אחרי הכול, הסכום הנקוב נמוך בהרבה משהיה בעשור הקודם. אל המקרר שהציבו בפינה הוא לא מתקרב. קשה לעמוד במחירי המוצרים האלה, והמדבקה האדומה שהוצמדה למקרר הזה לא מעוררת תיאבון. ובכלל, איזה אדם בר־דעת רוצה עצמות בעוף שלו?
לא רחוק משם, במפעל הייצור העירוני, עומדת תרנגולת אחת ומחכה לדקירה. ברגע שסיימה את תפקידה, היא מעכסת לה לחצר האחורית. בחדרי המפעל יושבים כמה אנשים עטויי חלוקים לבנים וכפפות, ומנערים מבחנה שמכילה תאי שריר.
שעה קודם לכן יצא רכב מסחרי מהמפעל והעמיס עליו את סוזי לכיוון בית הספר המקומי; המורה הבטיחה לילדים שהיום יראו פרה אמיתית. כמה מהם ידעו - בטיול השנתי לגולן הם הבחינו, דרך חלון האוטובוס המרחף, בכמה פרטים כאלה. ליד הסופרמרקט עוצר קשיש. על חולצת הטי הדהויה שלו מופיעה באותיות מחוקות הכתובת "די להרג החיות". הברנש שזה אך יצא מדלת החנות מכווץ מצח ומנסה לנחש במה מדובר. הוא מכיר את הסיפורים על שחיטת בעלי חיים, אבל לא בטוח שלזה התכוון המשורר.
מדע בדיוני? ממש לא. אם לשפוט לפי התחזיות, רוב הסיכויים שבעתיד הלא־רחוק ייהנו הקרניבורים האנושיים מסטייק פרגית ללא תוספת התיבול הקבועה של רגשי אשמה. בחודש האחרון יצא לדרך באוניברסיטת תל־אביב מחקר ישראלי פורץ דרך, שנועד לאפשר לפרויקט השאפתני של "עוף מתורבת" להגביה עוּף. הרעיון של תא שריר שיישאב מבעל חיים, יתחלק, יתמיין ויתארגן לרקמה שבסופו של התהליך תנחת בצלחתו של חובב האומצה - קורם עור וגידים.
כבר לפני כשנה וחצי עקב העולם בדריכות אחר השלמת פרויקט ההמבורגר המתורבת הראשון, בניצוחו של מארק פוסט, פרופסור לפיזיולוגיה מאוניברסיטת מאסטריכט שבהולנד. פניהם של הנוגסים ברך הנולד - שכנראה רך הוא לא היה - לא העידו על הנאה יתרה, וקשה לומר שהמחיר, 330 אלף דולר, היה שווה לכל נפש, אבל הבלתי אפשרי קרה: בין כותלי המעבדה צמח המבורגר עשוי בקר, בזמן שהפרה ממשיכה לפזז לה באחו.
שש שנים קודם נפגשו כמה פעילי סביבה ואקולוגיה נמרצים ששכשכו בביצה האקטיביסטית בישראל. השמועה על המחקר החלוצי של פרופ' פוסט עשתה כנפיים והצעירים, חדורי מוטיבציה להציל את העולם מתעשיית הבשר הרת האסון, קיבלו החלטה דרמטית. "המחשבה הראשונית הייתה ללכת לאוניברסיטה וללמוד ביולוגיה, ביוכימיה או הנדסת רקמות כדי להצטרף למחקר בתחום", משחזרת שיר פרידמן, הדוברת והמייסדת של "העמותה לחקלאות מודרנית". "ככל שהתקדמנו בלימודים, התחלנו לחשוב: למה בעצם להצטרף למחקר קיים, ולא לקדם מחקר חדש לגמרי שיתמקד ביעד שטרם הושג? החלטנו להקים עמותה, לגייס כספים ולהתחיל לפתח מחקר שלא נעשה עדיין. העמותה לא קמה למטרות רווח ולא מעוניינת להתחרות באף מחקר, אלא פועלת למען מטרה משותפת: קידום המדע שיוליד מתוכו בשר מתורבת".
העמותה לחקלאות מודרנית קמה לפני תשעה חודשים. חבריה, ברובם צמחונים־סלאש־טבעונים, התיישבו לחשוב על פרויקט שיניב יעילות מקסימלית נוכח הקטסטרופה שמחוללת תרבות המזון הנוכחית.
"ברור לנו שאין לאף אחד אינטרס לפגוע בסביבה או בבעלי החיים", מבהירה פרידמן. "אני מאמינה שכל בני האדם היו רוצים להזיק פחות לכדור הארץ, אבל כרגע מי שרוצה לאכול בשר, אין לו אפשרות לצרוך אותו בשום צורה אחרת. כשאתה מבין שתעשיית הבשר כל כך מזיקה, אתה עושה חושבים: האוכלוסייה על פני כדור הארץ הרי לא תעבור לטבעונות. זו לא ציפייה ריאלית, למרות שלכתחילה זה הפתרון המיידי. אז אנחנו פועלים על מנת למצוא דרך לספק לאנשים את הבשר שהם אוהבים, בלי שיצטרכו להתפשר על שניצל סויה או טופו. בשר מתורבת הוא הפתרון האולטימטיבי, שמאפשר לאדם לאכול בדיוק את האוכל שהוא רגיל בו, אבל להפחית באופן משמעותי את הנזק שנגרם לכדור הארץ".
בדיקה מקיפה העלתה כי עוף ודגים הם בעלי החיים הנאכלים ביותר על פני הגלובוס. חברי העמותה בחרו להם כיעד את התרנגולת: אחרי הכול, הציפור הלאומית בישראל היא העוף הקפוא. ובניגוד להמבורגר ההולנדי המפורסם, הם מכוונים גבוה. קציצת עוף, או כל בשר "נחות" כמו נקניקיות או קבב המבוסס על מוצר טחון, לא יספקו אותם. במחקר המקומי היעד הוא נתח עוף שדומה לזה שאנחנו בולסים היום, כמו פרגית או פולקע.
"המחקר שנעשה על תאי בקר פעל בטכנולוגיה שהיא יחסית פשוטה", אומרת פרידמן. "אם את רוצה נתח סטייק יותר משוכלל, חזה עוף למשל, יש צורך בביו־טכנולוגיות אחרות. מחקר ההיתכנות שיצא לדרך מחפש טכנולוגיות מתוחכמות יותר, על מנת שנוכל לגדל כל נתח וכל חתיכת שריר שנאכלים כיום מהתרנגולת או מהפרה. אתגר גדול נוסף הוא למצוא טכנולוגיה שתהפוך את זה לכלכלי, כי כרגע אין אפשרות אמיתית ליהנות מפירות המחקר הקודם".
המשוכה הראשונה שעמדה בפני העמותה הייתה למצוא קברניט שיוביל את המסע המפותל הזה. מי שנבחר למשימה הוא פרופ' עמית גפן, אחד מהחוקרים המובילים בעולם בתחום הנדסת הרקמות. גפן, סוג של עילוי אקדמי שכבר בגיל 44 משמש פרופסור מן המניין במחלקה להנדסה ביו־רפואית באוניברסיטת תל־אביב, עוסק במכניקה של תאים ורקמות. ההתמחות של גפן היא הבנה של תהליכי פציעה, בדגש על פצעי לחץ וכיבים בכף רגל סוכרתית. הוא גם משמש נשיא האיגוד האירופי לפצעי לחץ, וכאן עולה מאליה השאלה - איך כל זה קשור לסטייק שאמור להיות מונח לנו בצלחת? ובכן, כדי להבין את התשובה נדרשת סבלנות, כי בעולם המחקר כמו בעולם שמחוצה לו, קשה לפעמים להאמין עד כמה הנדסת מכונות, ביו־רפואה, חקלאות ותעשיית המזון קרובות זו לזו.
"פצעי לחץ הורגים", פותח גפן. "אנשים סבורים שזו בעיה של חולים שעומדים למות, אבל גם צעירים סובלים ממנה. השחקן כריסטופר ריב, סופרמן לשעבר, שלאחר שהפך לנכה קיבל בוודאי את הטיפול הטוב ביותר שכסף יכול לקנות, מת בסופו של דבר מפצעי לחץ.
"פצעי לחץ קשים מתעוררים כשהעצם הקשיחה שבתוך הגוף יוצרת עומסים מכניים גדולים על הרקמות הרכות. במצב כזה התאים מתחילים למות ולגרום נזק פנימי מסיבי. כמות החלבונים שמשתחררת מהפצע היא כל כך גדולה, שהכליות לא יכולות לעמוד בזה וקורסות".
במשך שנים ערך גפן ניסויים על חולדות, שבהם דימה פצעי לחץ. הוא בחן את העומסים הפנימיים המופעלים ותיעד את הנזק הרקמתי שנגרם (את הטכניקה נחסוך מכם). הניסויים אפשרו בין השאר לתכנן בתבונה ניתוחי קטיעה לסוכרתיים, ולמצוא את המשטח הנכון לישיבה או לשכיבה בעבור מי שנדרש להישאר סטטי לזמן רב, כמו נכה על כיסא גלגלים או אדם שמשתקם מניתוח. "עד לפני עשור עוד השתמשנו בחולדות, ולמרות המטרה המקודשת חשתי חוסר נוחות", מספר גפן. "להחזיק חיה מורדמת במשך שעות, ולגרום לה לפציעה כדי לראות מה הנזק וכמה זמן היא מחזיקה מעמד - זה קשה אמוציונלית. זו גם אחת הבעיות המוסריות שעומדות בפני המחקר המדעי בכלל".
גפן חיפש אלטרנטיבה. בשנת 2007 נסע להולנד, ובמשך שנה פיתח יחד עם שותפים מקומיים מערכת שתחליף את המודל הקיים. והפלא ופלא, אותם מודלים שפותחו בהצלחה עבור ניסויים בפצעי לחץ, הם גם הבסיס לטכנולוגיה שתייצר את העוף המתורבת הראשון. "כדי להימנע משימוש בחולדות בניסויים, למעשה מגדלים תאים בתוך צלחת ומפיקים רקמת שריר", מסביר גפן. "ראשית גורמים לתאים להתחלק כדי שתיווצר כמות גדולה - כי רקמה מכילה מיליארדי תאים. כשיש מספיק מהם, הם צריכים להתמיין, כלומר להפוך מאוסף תאים לסיבי שריר. אז אנחנו רוצים שהם יהיו מסודרים כרקמה, ולא כענן של תאים: כיוון שכדי ששריר ימלא את תפקידו ויתכווץ, הסיבים צריכים להיות במבנה שיוצר כוח. גם זה לא סוף התהליך, כי אם כל אחד מהסיבים ילך לכיוון אחר, לא נגיע למטרה.
כאן נכנסת טכנולוגיה למתיחת התאים, שבסופה מקבלים רקמת שריר באורך סנטימטר ובעובי שניים־שלושה מילימטרים". כיום מיוצרים התאים על ידי חברות מסחריות שמתמחות בתחום. החוקרים מפשירים חלק מהתאים שקיבלו במבחנות, נותנים להם להתרבות, ואת היתר מקפיאים להמשך.
בפרויקט העוף המתורבת מקווים החוקרים להגיע למצב שבו את המבחנות תחליף מחט שתשאב בביופסיה תא שריר של עוף. התא יגדל בתרבית, ויעבור כל אחד מהשלבים שתיאר גפן. בעזרת חתיכות רבות מרקמת השריר שתיווצר, או מבנים גדולים יותר שיושגו בטכניקה שתפותח במיוחד, יורכב הסטייק המתורבת הראשון. "חשוב להדגיש שלא מדובר בהנדסה גנטית. יש המון בלבול בעניין הזה", מבהיר גפן. "במחקר שלנו אתה לוקח תאים מבעל חיים, והם מקבלים חיים משל עצמם. אתה לא נדרש לעשות כאן כלום, ובטח לא להתערב בחומר הגנטי של התאים האלו. את כל התהליך שהם עוברים בתוך הגוף של בעל החיים, הם יעברו מחוץ לו, ובעל החיים ימשיך לחיות".
כקרניבורית אני סקרנית לדעת האם נתח עוף שמופק מתא שריר לא יהיה טעים פחות. בכל זאת, השומן שמזגג לנו את האנטריקוט הוא זה שגורם להמונים לעוט עליו. גפן מבהיר שגם כאן יש בהחלט למה לחכות: "לבשר המתורבת של היום הקביעה שלך כנראה נכונה, אבל השאיפה שלנו היא שבעזרת הנדסת רקמות נצליח ליצור co-cultures, כלומר תרביות שמערבות בתוכן כמה סוגי תאים. כך נוכל לשלוט במרקם ולגוון אותו,
המשפט האחרון מסגיר את גפן: צמחוני הוא לא. שלוש פעמים בשבוע, הוא מתוודה, מוגש בשר על שולחנו. "אני אוכל בשר ואני נהנה ממנו, וקרוב לוודאי שאני אמשיך ליהנות ממנו. המוטיבציה שלי להיכנס לפרויקט הזה היא סביבתית וכלכלית. אני ואת הולכים לסופר ורואים איך משנה לשנה אנחנו משלמים יותר על בשר. אם העולם ימשיך להתפתח במגמה הנוכחית, אני לא אוכל להרשות לעצמי בשר בתדירות הזאת, אם בכלל. "תסתכלי על סין. הכלכלה הסינית נפתחת, המודל שלהם הוא אמריקה, אבל אם יתחילו בסין לפתח מערכת של ייצור מזון וצריכה בצורה שאנחנו מכירים - כדור הארץ יקרוס. כמות השטחים והמים שמהלך כזה ינצל, והזיהום הסביבתי שייווצר, הם מעל קצה גבול היכולת. זה לא תחום ההתמחות שלי, אבל אנחנו עדים היום למסות אדירות של אנשים מהעולם השני והשלישי שמצטרפים לתרבות המזון של העולם הראשון, והאוכלוסייה על הפלנטה הזאת כל הזמן גדלה. אולי לא אנחנו נספוג את הקריסה, אבל הילדים או הנכדים שלנו כן. הרעיון של בשר מתורבת הוא אופק שיקנה מענה לבעיות האלה, שלא צריך להחזיק באג'נדה צמחונית כדי להיות מוטרד מהן".
ובהחלט יש ממה להיות מוטרדים, בין אם אתם צמחונים ובין אם אתם נמנים עם משפחת טורפי־העל. לפני למעלה ממאתיים שנה ניסח הכומר והכלכלן האנגלי תומאס רוברט מלתוס את "עקרון האוכלוסייה" המפורסם שלו. העיקרון ניבא לאנושות עתיד שחור: אם מספר בני האדם גדל באופן הנדסי ואילו משאבי המזון גדלים באופן ליניארי – כך הדגים מלתוס בגרף - התוצאה האפשרית היחידה היא קטסטרופה ורעב כבד שיובילו לצמצום האוכלוסייה. בזמן שמלתוס הפך נר לרגליהם של מנסחי תורת האבולוציה, ואִתגר רבים אחרים שהיו נחושים להוכיח לו שטעה, אנחנו הגענו למאה ה־21.
התפתחות הטכנולוגיה החקלאית והתיעוש יצרו עוד מזון זמין לאוכלוסייה, הרפואה המתפתחת הצילה המונים ממוות, ולרגע נראה היה שהשחורות שניבאו למין האנושי מתקיימות רק במוחם הקודח של שוטים. אבל עד מהרה התברר שהצרה היא אותה צרה. על פי המחלקה לאוכלוסין של האו"ם, אוכלוסיית העולם גדלה בכל שנה בלא פחות מ־78 מיליון בני אדם. נכון לדצמבר האחרון חיו על פני כדור הארץ כ־7.2 מיליארד איש, ותעשו אתם את החישוב מה יהיה כאן בעוד כמה עשורים. אחת התוצאות היא שעד שנת 2050 צפויה צריכת הבשר בעולם להכפיל את עצמה.
מסיבות שנעוצות בקשרי תן וקח כלכליים, ההשפעה האדירה שיש לתעשייה הזו על כדור הארץ נעלמת מתודעת האדם מן השורה. 12,500 ליטר מים נדרשים לייצור קילוגרם בשר אחד. 70 אחוזים מהשטחים המעובדים על פני כדור הארץ משמשים את תעשיית גידול בעלי החיים לבשר, שאחראית גם ל־18 אחוזים מגזי החממה שנפלטים לאוויר. וזה בלי לומר מילה על כריתת היערות, זיהום המים, צריכת האנרגיה וכמובן התנאים הבלתי נסבלים שבהם גדלים בעלי החיים שאנחנו אוכלים. דו"ח שפרסם האו"ם בשנת 2006 קבע כי ענף חקלאות בעלי החיים הוא אחד הגורמים העיקריים למשבר האקולוגי שמתחולל בכדור הארץ.
"אין לנו מקום על כדור הארץ", אומרת שיר פרידמן. "אין לנו מספיק מים להשקות את התרנגולות והפרות שאנחנו מגדלים בתעשיית הבשר. כמויות אדירות של מזון מיוצרות כדי להאכיל את בעלי החיים, וזה אבסורד; בעולם יש מיליוני אנשים רעבים, ויכולנו להאכיל אותם במקום. "ברגע שהבשר המתורבת יגיע לחנויות, הוא יהיה מוצר זהה למוצר שיש בידינו היום רק בריא יותר, עם פחות אנטיביוטיקה, והכי חשוב - נקי וזול יותר, כיוון שהייצור שלו ידרוש 99 אחוז פחות מים, אנרגיה וכוח אדם. גם אם תעשיית הבשר תמשיך להתקיים במקביל, אין שום סיבה שבנאדם יגיע לסופרמרקט, יראה שני נתחים שאחד מהם פוגעני פחות לסביבה ולכיס, ויעדיף את הנתח שמגיע מהתעשייה".
ומה על שרשרת המזון, כשהמוני בעלי חיים יצטרפו למערכת ויערבלו את המאזן?
"אני כביולוגית מכירה את שרשרת המזון ולא ממעיטה בחשיבותה, אבל היום אנחנו לא לוקחים את בעלי החיים מהטבע, אלא מייצרים אותם מראש בהזרעות מכוונות לפי ביקוש. מה שאנחנו עושים הוא לא טבעי; אנחנו מתנהלים במקביל לשרשרת המזון. אגב, תעשיית הבשר היא דווקא זו שמביאה להכחדה של מינים. אלימינציה שלה תאפשר לשרשרת המזון להתנהל באופן טבעי ונכון".
אז מתי זה הולך לקרות? תלוי את מי שואלים. יש הצופים שהעוף המתורבת יגיע למדפים בעוד עשור, יש שטוענים כי ייקח שלושים שנה לראות את החזון מתממש, אבל כך או כך, בראייה היסטורית המהפכה קרובה. "כמו בתחילת כל מחקר, כרגע הצוות שלי ואני עסוקים בלדלות כל שבב מידע שקיים בספרות ויכול לסייע", אומר גפן. "אנחנו מתייחסים כמובן לפרויקט הבקר, אבל גם למחקרים שנעשו לאו דווקא ליישום הזה. כל עבודה שנעשתה אי פעם בהנדסת רקמות שרירים של עופות, רלוונטית לנו. המיפוי הספרותי הוא שלב די סיזיפי, אבל הוא הכרחי". אם הכול ילך כשורה, מחקר ההיתכנות יסתיים בינואר 2016.
התקווה היא שיתקבל סוג של מתכון המתאר בפרוטרוט איך ליצור עוף מתורבת במעבדה - מה הרכיבים, מה הטכניקה המדויקת, אילו ביו־טכנולוגיות חדשות צריך לפתח, וכמה כוח אדם נדרש. "בדרך כלל סקרי היתכנות נעשים משיקולים כלכליים־עצמאיים, והקלפים נשארים קרוב לחזה של אנשי הפרויקט", אומרת פרידמן. "אנחנו דווקא מתכוונים לשחרר בפומבי את הנתונים וההוראות שייתן פרופ' גפן, על מנת שעוד ועוד חוקרים יוכלו לקחת את הידע ולהשתמש בו. כך יקומו פרויקטים נוספים שיקדמו את ייצור הבשר המתורבת. החזון הוא להגיע למצב שבו נוכל לתרבת את כל סוגי בעלי החיים. שבכל פעם שתיכנסי למרכול, תהיה לך האופציה לאכול את הטונה, העוף או הבקר שאת מכירה, אבל עם אפס טביעת רגל אקולוגית".
אנחנו נכנסים למעבדה, אחת משתיים שהוקדשו למחקר (השנייה עוברת מקצה שיפוצים). מטבע הדברים המעבדה כרגע בלתי מאוישת, אבל הציוד ערוך ומוכן: הכיסאות ממתינים בעמדות העבודה, לצד המִנדָפים - ארונות סטריליים שבעזרת של "קיר" של זרמי אוויר מונעים חדירת מזהמים פנימה ויציאת חומרים החוצה. מכיוון שהמחקר סטרילי, העבודה תיעשה בתוך הארונות האלה; הזכוכית תוּרם, ועם ידיים מכוסות כפפות ניתן יהיה לעבוד. התאים עצמם והתרביות ייכנסו לאינקובטורים שעליהם מופיע המספר 37, לציון הטמפרטורה בפנים. בתוך האינקובטור יזכו התאים גם ללחות ולסביבת גזים שהם נזקקים לה כדי שיוכלו לעשות את מלאכתם נאמנה. בצד החדר עומד גם מכל של חנקן נוזלי, שתפקידו להקפיא תאים חיים וליצור מלאי של תאים שירכיבו אבות־טיפוס של בשר עוף מתורבת.
אילו מוקשים צפויים בדרך?
"אחד האתגרים הוא להשתמש כמה שפחות ברכיבים מן החי - כחלק מהאג'נדה של העמותה - ועדיין לייצר משהו שאפשר לאכול אותו", מסביר גפן. "את התאים אנחנו מגדלים בתוך מצע נוזלי שחלקו מורכב מסרום המופק מדם של בקר. לקיחתו משמעה עגל מת, אז אנחנו צריכים למצוא תחליף. נבדוק אם בעוף הסרום הכרחי, ואם כן, אנחנו נכנסים לשיקולים של פרופורציות – הרי מעגל אחד אתה מפיק כמות גדולה של סרום, ומצד שני אתה לא מגדל במקומו 15 אלף תרנגולות שילכו לשחיטה".
דוגמה נוספת היא הקולגן, המשמש כפיגום שעליו מגודלים התאים כדי ליצור סיבים. כיום הוא מגיע ממקור אחד - מהחי. "לא מדובר רק בשאיבת תאים מתרנגולת, אלא במרכיבים ביולוגיים נוספים שאנחנו צריכים למצוא להם תחליף. גם אם לא נמצא לכולם, עדיין לא מדובר במצב של שחור־לבן, כלומר גידול קונבנציונאלי מול גידול מתורבת, אלא משהו שינוע על הספקטרום שבאמצע". אתגר אחר קשור בגורמי גדילה (grow factors), קוקטיילים טבעיים שבהם נעשה שימוש במחקרים לצורך עידוד ההִתרבות וההתמיינות של התאים. מפיקים אותם מגידולים סרטניים, העשירים מאוד בחומרים הללו.
"אין לי בעיה להשתמש בקוקטיילים האלה כשאני בונה רקמת שריר למודלים של פצעי לחץ", אומר גפן, "אבל אני ואת לא נאכל את זה. נדרשים הרבה מאוד שינויים בתהליך ההפקה, ולשם יופנו מאמצינו, בטח בשנתיים הראשונות". וקיים גם הפן התעשייתי־כלכלי, אתגר הרה משמעות. כל עוד פרויקט הבקר המתורבת נשאר בתחומי המחקר הצר, כשרק ידו של מייסד גוגל סרגיי ברין - מממן המחקר- משגת, היעד הסביבתי לא הושג. השאיפה של הצוות הישראלי היא להפוך את הפרויקט לכר פורה לייצור המוני.
עד שזה יקרה, מדגדג לחשוב מה יעלה בגורל האידיאולוגיה הצמחונית־טבעונית, שהפכה בשנים האחרונות לטרנד. האם טבעונים יצליחו להיפטר מהמחסום, לעשות מהפך תודעתי ולנגוס בעוף מתורבת? אם אכן תיאלץ התעשייה להקריב עגל אחד למען פס ייצור שלם של סטייקים, האם יוכלו מוסרית ליהנות מהתוצר? ציבור אחר עשוי גם הוא להיתקל בסוגיות שלא הכיר קודם: שומרי הכשרות. איך יתמודדו עם בשר שנראה כמו בשר ומריח כמו בשר – אבל מעולם לא היה חלק מגופו של בעל חיים? האם אנחנו קרובים לעידן שבו לצד השניצל יוכלו כולם להרוות צימאונם בכוס חלב?
האם תקופת ההמתנה בין בשר לחלב תיעלם מן העולם? האם יבוא הסוף למערכות הכלים הנפרדות?
"בוודאי שתהיה מחלוקת האם תוצר כזה הוא בשרי. אני נוטה לעמדה שהוא לא בשרי ולא חלבי, בדיוק כפי שפוסקים רבים קבעו כי ג'לטין, גם אם בא מחיות טמאות, הוא כשר", אומר הרב יובל שרלו. "יש תהליכים כה רבים שמרחיקים את הייצור החדש ממקורו, עד שלא ניתן יהיה לראות בו דבר־מה אורגני, וממילא גם לא בשרי או חלבי. מאותה סיבה, אני נוטה לומר שאין משמעות לשאלה מאיזה תא כל המוצר הזה ייוצר. אולם שוב, אני מבקש להדגיש כי סביר מאוד להניח שתהיינה מחלוקות רבות על כך".
האם היהדות תקדם בברכה פרויקט כזה, שעשוי למנוע צער בעלי חיים בממדים עצומים?
"זו תופעה שלא הייתה כמוה, ושאין להלכה מסורת בה, ומעבר לכך אין היום דובר 'רשמי' של ההלכה. כל זה מקשה על ניתוח הסוגיה, ובכל זאת ניתן לומר כמה דברים בנושא. ראשית, בהחלט תהיה שמחה גדולה ביום שבו לא נצטרך לממש את הצרכים שלנו דרך בעלי החיים, וגם נוכל להתמודד עם הבעיה הקשה העתידית של חוסר מזון מספיק בעולם. ברם, צריך להיזהר משינויים כה דרמטיים בטבע. הניסיון מלמד שלעתים רק לאחר שנים רבות מגלים את המחיר של השינויים האלה, כמו במקרה של צילום הרנטגן, ולכן צריך להיזהר. זו לאו דווקא עמדה הלכתית, אולם הנאמנים להלכה מתרגלים בכלל להיזהר משינויים מפליגים בפעם אחת, ומעדיפים ללכת בזהירות. לפני השאלות ההלכתיות צריכה לעמוד השאלה האם אכן מדובר בייצור שמביא ברכה לעולם, או שחס ושלום יתגלה שהוא מזיק מאוד, ורק שזה לא יקרה מאוחר מדי".
החשש הזה קיים גם בפרויקט כמו הבשר המתורבת, שלא מעורבים בו תהליכים של הנדסה גנטית?
"נכון הדבר שזו לא הנדסה גנטית, אולם זה כן אוכל מהונדס. ההלכה תעודד ללכת קמעא־קמעא, וזאת בשל ההיבט החיובי העצום, ובד בבד בשל בגרותה וניסיונה המלמד כי קשה לצפות מראש את המשמעות של כל תהליך".
האם ייתכן שאנחנו מתקרבים בצעדים מדודים לחזון הצמחונות מכיווּן שלא חשבנו עליו?
"גם כאן אני זהיר. אנחנו מצולקים כל כך מתקופות היסטוריות שבהן היינו משוכנעים שתהליך מסוים הוא־הוא חזון הגאולה. אבל צריך לשמוח בתהליך הזה, גם אם הוא עדיין רחוק מהחזון".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם