תגיד לי: כך תעזרו לתינוק שלכם להתחיל לדבר
תינוקות עדיין לא יודעים לדבר וזה בדיוק הזמן לדבר איתם כמה שיותר. איך עוזרים לתינוק לרכוש שפה, האם טוב לדבר אליו בטון תינוקי, למה לא טוב לקרוא לילד בשמות חיבה ומתי דווקא כדאי לשתוק?
התקשורת עם התינוק מתחילה כבר מרגע לידתו. תקשורת היא לא רק שפה מדוברת, אלא העברת מסר בסוגים שונים של דרכים. הרבה לפני שהתינוק יידע לבטא את המילה "אבא", הוא יתקשר איתכם באמצעות תנועות, מימיקות וקולות. אם תרבו להתבונן בתינוקכם, תלמדו את מידת הגירוי עימה הוא יכול להתמודד, את מידת הרעש והקולות שהוא מעדיף ואת המרחק המתאים להחזקת צעצועים. כל התגובות האלה הן חלק מהשפה המיוחדת של התינוק.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשהתינוק מתחיל לדבר, הוא יכול להביע את מחשבותיו ורצונותיו טוב יותר והתקשורת איתו מתרחשת ברמת חשיבה גבוהה יותר. חשוב וכדאי לשוחח עם התינוק. תינוק מבין וחש את הכוונות שלנו הרבה לפני שהוא מתחיל לדבר במילים. תינוק שרגיל שמדברים אליו, נעשה קשוב יותר לשפת הדיבור, ובמיוחד אל שפת אמו.
תסתכלו עלי
ככל שתתבוננו בתינוקכם, תוכלו להבין מתי הוא מוכן לאינטראקציה ומהו הזמן הטוב ביותר לאכול או לדבר, לשיר או לשחק. רגעי "הערנות השקטה" ביומו של התינוק הם הטובים ביותר לדיבור ואינטראקציה. מסרים שמשמעותם "אני מוכן" או "שמח" כוללים עיניים פקוחות, זרועות ורגליים רגועות, אולי רפלקס אחיזה הדוק סביב לאצבע. לאחר כמה שבועות, תגובת חיוך מצטרפת לרשימת הסימנים השמחים.
משחקים, דיבורים או האכלה רבים מדי עשויים להוביל למבטים זועפים, פנייה הצדה או הרחקת המבט, אגרופים קמוצים, חבטות של הזרועות והרגליים, שיהוקים, התפתלות ופליטה. מסרים מסוג זה, המעידים על אי-נוחות, אומרים "נא להאט. אני צריך שקט".
קשב משותף
"קשב" הוא תנאי מוקדם לכל פעילות שבתודעה. הוא מאפשר לנו לסנן את שפע הגירויים שבסביבתנו ולהתרכז בגירוי הבודד בו אנו מעוניינים. "קשב משותף" הוא מצב בו התינוק ממקד את תשומת לבו בהתאם להפניה שהוא מקבל מההורה או מכל גורם מטפל: עוקב אחר מבטו ומסתכל לאותו כיוון (ללא כל סיבה אחרת, כגון רעש או הידלקות פתאומית של אור), מביט לכיוון אליו מצביע המטפל וכדומה. קשב משותף מסמן את תחילתה של למידה מונחית: התינוק נעזר בצורה מודעת בתיווכו של המטפל כדי ללמוד על העולם סביבו.
פעילויות לקידום הדיבור של התינוק
שיחת רעשים - הציגו בפני התינוק רעשים מעניינים שונים הקלקת לשון, נקישת אצבעות, מחיאת כפיים, קימוט נייר, צפצוף צעצוע וכדומה. לאחר השמעת הרעש המתינו לתגובתו ול"בקשת" השמעה חוזרת.
השמיעו קולות מצחיקים - הסתירו את פניכם בכף ידכם והסירו אותה תוך אמירת "קוקו", דגדגו או הקפיצו בעדינות את התינוק. כאשר התינוק צוחק בקול, צחקו יחד איתו. הצחוק המשותף מחזק את תפיסת הסיטואציה מבחינת התינוק ומעניק לו חיזוק חיובי.
כושר קולי - חזרו אחר הקולות שהתינוק משמיע והשמיעו לו קולות באופן יזום. כאשר אתם משמיעים לתינוק קולות ("אהה", אוו", "איי"). עשו זאת תוך הדגשת יתר של תנועת השפתיים והמתינו לתגובת התינוק חיוך או המיה) לאחר כל קול.
לכל תינוק יש שם
על ההורים להרבות להשתמש בשמו של התינוק בחצי השנה הראשונה של חייו. הרבו להשתמש בשמו של התינוק בפנותכם אליו. המעיטו בכינויים ופנו אליו בשמו לפחות בכ-75% מן המקרים. חזקו את הקישור השמי גם בעזרת מראה: הצביעו עליכם ואמרו "אמא" ו-"אבא", ואז עליו ואמרו את שמו.
את זה
תינוקות עושים שימוש הולך וגובר במחוות. אלה הופכות מתגובות רפלקסיביות לגירויים לפעולות מודעות שהתינוק עושה בהן שימוש מכוון, משלים או חלופי למילים. כך למשל, הצבעה אל עבר אובייקט או כיוון מסוים משמעה "אני רוצה את זה" או "אני רוצה לשם", בהרמת שתי הידיים כלפי מעלה מבקש התינוק שירימו אותו, הסטת ראש לצדדים משמעה "לא" וכדומה.
הקול קובע
בשלב התפתחות המילים הראשונות משתמש התינוק במחוות כדי להרחיב את המילה הבודדת לכדי משפט. תנועותיו, הבעות פניו ונימת קולו יקבעו אם פירוש המילה "מאמא" משמעו "אני רוצה את אמא", "הנה אמא" או "זה שייך לאמא שלי".
תגיד ביי ביי
פעילויות לקידום התפתחות תקשורתית: צליל גורר צליל - כאשר התינוק משמיע הברה שניתן לזהותה, חזרו עליה ואחר-כך השמיעו לו מילים פשוטות שמכילות אותה. לדוגמא: אם הוא משמיע את הצליל "בה", הציגו בפניו מילים כגון "אבא", "סבא", "בית".
שלום והולכים - אמרו "ביי-ביי" ונופפו לשלום כאשר אתם עוזבים מקום. הקדישו לכך זמן ואמרו "ביי-ביי" לכל אחד מן הנוכחים הקרובים לתינוק: סבתא, אח, גננת ואפילו לכלב המשפחתי. עודדו את התינוק להשתתף בפעולה (ניתן בהתחלה להניע עבורו את ידו). אם התינוק מנופף לפני מעמד העזיבה, ייתכן שהוא "אומר" כי ברצונו ללכת. השתדלו להיענות.
הנגנת מילים - בדברכם אל התינוק השתמשו באינטונציה מובהקת ומודגשת להצגת שאלה, הבעת התפעלות והצבת איסור. התינוק לומד את הניגון של הצליל, מחקה אותו ומאוחר יותר מבין את כוונתו. תינוק שמשלב בפטפוטו צלילים, הטעמות ואיכויות של קול – מתאמן לקראת דיבור.
לא תקין
הימנעו מלתקן את הפעוט בצורה ישירה (תגיד "כי", תגיד "סא", עכשיו "כיסא"). הדרך הרצויה היא להדגיש בפניו את צורת הדיבור הנכונה: אם הפעוט אומר "סא" ענו לו: "נכון מאוד, זה כיסא". כמו-כן ניתן לתרגל צלילים קשים באמצעות השמעה מודגשת של מילים בהן הם מופיעים, לדוגמא: בכדי לתרגל את הצליל "צי" ניתן להדגיש את ההברה הראשונה במילים ציפור, צילום וכדומה. יש להתאזר בסבלנות, היגוי "מושלם" לוקח מספר שנים.
פוצי מוצי
בנושא פניית הורה אל התינוק בדיבור מתיילד ("תינוקי") יש לעשות הבחנה בין שני מצבים:
1.חיקוי שפת התינוק – שיבושי מילים של תינקות ופעוטות נתפשים כחמודים ומשעשעים. פנייה עקבית אל התינוק תוך חיקוי שפתו המסולפת ("רוצה פפוז"? למשל, במקום "רוצה תפוז"), עלולה לבלבלו משום שהתינוק קולט את המילה בצורה תקינה, רק מתקשה בתהליך ההגייה.
2. דיבור בהתאמה מיוחדת – הורים רבים משנים את טון דיבורם וצורת המשפט בפנותם אל תינוקות. פנייה פשוטה מבחינה דקדוקית, המשלבת דגשים קוליים, חזרות והתמקדות באובייקטים ("הנה כלב! רוצה ללטף את הכלב?"), עשויה לעודד את התינוק לרכוש את מודל השפה ולהשתתף בשיח.
***
רונית דוייב היא מנהלת מדעית ב"אבוט" יצרנית סימילאק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם