פותחים

מיכל צפיר: "הקיבה שלנו היא כמו מכונת כביסה"

כמה רגשות שאני אכלתי כשהבנות היו קטנות, יואב עבד שעות מטורפות ואני הייתי מותשת. רק חיכיתי שהן תרדמנה ואני אוכל לארגן לעצמי קערת חטיפים ולרבוץ מול הטלוויזיה. למה אכלתי? רעב לא הייתה אחת הסיבות

מיכל צפיר | 21/6/2015 11:18
תגיות: פותחים שבוע עם מיכל צפיר
אורח חיים בריא מתחיל מהראש – המחשבות שלנו. כבר שמונה שבועות אני כותבת כאן על מחשבות. המחשבות שלי על מחשבות של אנשים אחרים. ועדיין, רוב האנשים קושרים אורח חיים בריא לדיאטה ומוטרדים משאלת השאלות: מה אוכלים? אז הפעם מחשבות על אוכל באדיבות הרמב"ם.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
שוקו
צלחת נשנושים שגם הרמב''ם היה מאשר. מיכל צפיר שוקו

הגילוי הכי מפתיע במפגש שלי עם תורתו של הרמב"ם הוא שהוא, הרמב"ם כבר ידע הכול על אורח חיים בריא כרפואה מונעת ועל עקרונות התזונה הבריאה: מה לאכול? כמה לאכול? איך לאכול?

נקודת המוצא של הרמב"ם היא שאנחנו בריאים באופן טבעי, כדי לשמר את הבריאות הזאת אנחנו צריכים לשמור על עצמנו מפני הדברים המזיקים.  עקרונות התזונה הבריאה הם תנאי הכרחי לשמירה על הבריאות.
רעבים או אוכלים אכילה רגשית?

את העקרונות אפשר לתמצת בעזרת שניים ממשפטיו המפורסמים בנושא.
הראשון מדבר על מנגנון השובע והרעב ומטבוליזם:

"לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד."

פשוט. אז מה קורה לנו? אנחנו קלקלנו את המנגנון הזה. שאלתם את עצמכם באמת למה אנחנו אוכלים? נו.. באמת אנחנו אוכלים רק בגלל שאנחנו רעבים? אז זהו שלא תמיד. אנחנו אוכלים בגלל שאנחנו כועסים, שמחים, עצובים, מפחדים, משועממים ועוד הרבה סיבות כאלה ואחרות אבל דווקא את הסיבה הפשוטה: "רעב" שכחנו בדרך. בשפה המקצועית קוראים לזה: אכילה רגשית.

כמה רגשות שאני אכלתי בשנים ההן. כשהבנות היו קטנות, יואב עבד שעות מטורפות ואני הייתי מותשת. כמו כל אימא לשתי בנות קטנות (אני רואה אתכן מהנהנות בראש) עייפה ברמות שקשה להיזכר כשאת כבר
אחרי. רק חיכיתי שהן תרדמנה כבר ואני אוכל לארגן לעצמי את קערת החטיפים (מלוחים, מתוקים, מטוגנים, מפוצחים, הכול הולך) ונוכל לרבוץ שתינו (הקערה ואני) מול הטלוויזיה. עזבו עכשיו מה אכלתי שם אבל למה אכלתי? רעב לא הייתה אחת הסיבות.

תפקיד המזון הוא לתדלק את הגוף שלנו וזהו. לא לנחם. לא לחבק. לא להצחיק. בשביל זה יש דברים אחרים.
 

אפרת ליכטנשטט
רעב לשוקולד או למשהו אחר? אפרת ליכטנשטט

המשפט השני מדבר על הכמויות:

"ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות והיא עיקר כל החלאים."

אכילה גסה כלומר, יותר מדי אוכל. כ מ ו י ו ת. בסדנה שלי "התוכנית: כל אחד יכול" אני משתמשת בדימוי שהרמב"ם לא חשב עליו אבל כולם מבינים. מכונת כביסה כשאנחנו דוחסים אותה בבגדים, המרכך ואבקת הכביסה לא יכולים להגיע לכל הבגדים ולכן הכביסה יוצאת לא נקיה ולעיתים בעלת ריח לא נעים.

הקיבה שלנו ומיצי העיכול – אותו הדבר! כאשר אנחנו מעמיסים מזון על הקיבה, מיצי העיכול לא מגיעים מדפנות הקיבה אל כל המזון בקיבה ולא מצליחים לעשות מלאכתם. המזון לא מתעכל ביעילות, אנחנו סובלים מתחושת נפיחות ועוד. הרעיון של תזונה נכונה הוא בחירת חומרי גלם טובים, היכולת להפיק מהם את המקסימום אבל לא לאכול את המקסימום.

תפיסתו ההוליסטית של הרמב"ם על אורח חיים בריא כדרך למניעת מחלות מתייחסת בין היתר גם לפעילות הגופנית כחלק מאורח חיים בריא: "וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר על עצמו על-פי הרפואה, כל ימיו היו מכאובים וכוחו תשש." אבל זה כבר טור לפעם אחרת.

השבוע תשאלו את עצמכם כל פעם שאתם אוכלים: האם אתם באמת רעבים?
אם הגעתם למסקנה שאתם אכן רעבים, האם זה המזון הכי טוב שאתם יכולים לספק לגוף שלכם ברגע הנתון?

אשמח שתשתפו אותי בדף הפייסבוק שלי איך השפיעו השאלות על האופן בו בחרתם לאכול. וכמובן שאתם מוזמנים להצטרף אלי למחזור הקרוב של "התוכנית: כל אחד יכול" פרטים באתר שלי. תנסו, מקסימום תצליחו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק