למה המלכה אליזבת לא מוכנה לבקר בישראל?
היא עומדת בראש בריטניה זמן רב יותר מכל מלך או מלכה אחרים בתולדותיה. ביד ברזל היא אוחזת במעט הסמכויות שנותרו לה ובירושה העתידית של בנה, שלא יזכה כנראה לשבת על הכס עד יום מותה. הדוד הנאצי, הכלה השערורייתית והחרם על ביקור בישראל. אליזבת השנייה, 64 השנים הראשונות
כל המלכים נופלים חוץ ממלכי הקלפים ובית המלוכה הבריטי, אמר פארוק מלך מצרים בימי מלכותו, לפני שהגיע תורו ליפול. אליזבת השנייה, שחגגה בחודש שעבר את הפיכת תקופת מלכותה לארוכה ביותר בתולדות בריטניה (יותר ממשך שלטונה של המלכה ויקטוריה, שמלכה במשך 63 שנים ו־216 ימים), אכן נראית כאילו היא מוכיחה את האמרה הזו. אִמהּ, המלכה־האם אליזבת, נפטרה בגיל 101; אם אליזבת השנייה תזכה להגיע לגיל הזה, היא תהיה מלכת הממלכה המאוחדת במשך 75 שנה.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בסרט "בחזרה לעתיד 2", נוסע מרטי מקפליי בזמן לחודש אוקטובר 2015 – 22 באוקטובר 2015, אם להיות מדויקים, ממש בעוד שבועיים. בעיתון של אותו היום, המוצג לרגע קט בסרט, מופיעה ידיעה על ההכנות לביקורה של דיאנה מלכת בריטניה בוושינגטון, בירת ארה"ב. הידיעה מוכיחה למרטי ולצופים מעבר לכל ספק שאכן הוא בעתיד הרחוק. אלא שכמו רבות מהנבואות הטכנולוגיות והעתידניות שהופיעו בסרט, גם הידיעה הזו התרסקה על קרקע המציאות: דיאנה התגרשה ואיבדה את האפשרות להיות מלכה, ואחר כך מתה בתאונת דרכים. המלכה אליזבת, מצדה, ממשיכה להיות פעילה ונמרצת כתמיד גם באוקטובר 2015.
מלבד הכהונה הארוכה ביותר על הכס הבריטי, לאליזבת יש עוד שיא קטן – היא ובעלה, פיליפ דוכס אדינבורו, שומרים על הזוגיות המלכותית הממושכת ביותר בהיסטוריה הבריטית. ועדיין, היא לא מלכה יותר מכל המלכים בעולם, גם בין אלו שחיים היום. מלך תאילנד הנוכחי, ראמה התשיעי, מולך מאז שנת 1946 – שש שנים לפני אליזבת – והוא אפילו צעיר ממנה במקצת. אליזבת נולדה ב־1926, הוא ב־1927.
ב־1926 הייתה אליזבת במקום השלישי בסדר הירושה לכתר בריטניה, אחרי דודה אדוארד ואביה אלברט, לימים ג'ורג' השישי. המשפחה כולה הייתה מהמשעממות שבשושלות המלוכה באיים הבריטיים. שושלת וינדזור, או הנובר וסקסה־קובורג־גותה כפי שכונתה עד מלחמת העולם הראשונה, יבשה להחריד לעומת שושלת פלנטג'נט, עם דמויות כמו הנרי השני (בן המאה ה־12) ובניו ריצ'רד "לב הארי" הצלבן וג'ון "חסר האדמות"; או לעומת שושלת טיודור, עם הנרי השמיני (בן המאה ה־16) ושש נשותיו, בנו אדוארד הרביעי, בתו מרי "העקובה מדם" ("בלאדי מרי") ובתו האחרת, אליזבת הראשונה, המלכה המפוארת ביותר בהיסטוריה הבריטית.
שושלת הנובר־סקסה־קובורג־גותה־וינדזור הביאה לנו סיפורים קטנים יותר, ביתיים יותר, בלי הרפתקאות גדולות: ג'ורג' השלישי שבימי זקנתו השתגע, התעוור והתחרש, ובחג המולד 1819, חודש לפני מותו, דיבר הבלים במשך 58 שעות רצופות - או גמגומו של ג'ורג' השישי, אביה של אליזבת, שהונצח בסרט "נאום המלך". ואפילו אל מול משפחתה שלה, מה מעניין במלכה אליזבת השנייה?
היא המלכה בעלת הסמכויות המוגבלות ביותר בהשוואה לכל קודמיה, וכמעט כל פעולותיה נעשות לצרכים סמליים וטקסיים בלבד. כמו הנשיא אצלנו היא מקבלת את מנהיג המפלגה הגדולה ומורה לו להרכיב ממשלה, אבל למעשה הוא זה שמנהל אותה בתחום הפוליטי. לדוגמה, בכל שנה בפתיחת מושב הפרלמנט היא נדרשת לקרוא את "נאום המלכה" שכתב ראש הממשלה כאילו כתבה אותו בעצמה. אבל בתפקידים שיש בידיה נאחזת אליזבת בעקשנות ובקשיחות: את הנאום היא קראה בפני הפרלמנט בכל שנה, למעט כשהייתה בהריון ב־1959 וב־1963.
אובדן הסמכויות של המלוכה באיים הבריטיים הוא תהליך ארוך בן 800 שנה, שהחל בחתימת המגנה־כרטה, מגילת הזכויות הגדולה של 1215. עד שהחלה כהונתה של אליזבת השנייה, עם פטירת אביה ג'ורג' השישי ב־6 בפברואר 1952, כבר היה הכס מדולדל ונטול כוח. דווקא אחד הסמלים הדרמטיים ביותר לנטילת הכוח מידי בית המלוכה הוא זה שהעלה את אליזבת לשלטון - המלך אדוארד השמיני, דודה של אליזבת. אדוארד עורר שערורייה חסרת תקדים כשהודיע על רצונו להתחתן עם ווליס סימפסון, גרושה אמריקנית, ובעקבות לחצים נאלץ ב־1936 לעזוב את כס המלוכה. כך הפך אביה של אליזבת למלך, והיא - ליורשת העצר המשוערת (Heir Presumptive, לעומת Heir Apparent). משוערת, כי אם לאליזבת היה נולד אח צעיר ממנה, הוא היה יורש העצר ולא היא.
ברקע הדחתו של המלך אדוארד עמדו גם שמועות על אהדתם של סימפסון ושלו עצמו לנאצים, שבאותן שנים עלו לשלטון בגרמניה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהו אדוארד וסימפסון בצרפת, ועם הפלישה הגרמנית הם יצאו דרומה, לספרד ולפורטוגל, וגם שם קיימו קשרים עם גורמים נאציים. הגרמנים לא הצליחו לגייס אותם לפעול למענם, והשניים יצאו למשול באיי הבהאמה, בשליחותו של משרד החוץ הבריטי שראה בהרחקתם מאירופה פתרון למגעים עם הנאצים.
לאחר המלחמה, ב־1947, התחתנה אליזבת בת ה־21 עם הנסיך פיליפ, קרוב משפחתה (נכד נכדתה של המלכה ויקטוריה, ומי שנמצא כיום במקום ה־556 בסדר הירושה הבריטי). הוריה של אליזבת התנגדו בתחילה לנישואין, אבל לבסוף ויתרו. פיליפ, בן לשושלת מלכי דנמרק ויוון ששירת בצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, ויתר על תוארי נסיכותו הזרים, קיבל את התואר דוכס אדינבורו, ושינה את שם משפחתו למאונטבטן, גרסה אנגלית של שם משפחתו הגרמני באטנברג. אשתו המלכה אליזבת עדיין מכונה וינדזור, אבל בנם צ'רלס עשוי להשתמש בחיבור של שני שמות המשפחה, מאונטבטן־וינדזור.
המלך ג'ורג' השישי נפטר בשנתו שנים ספורות אחר כך, בראשית 1952. טקס ההכתרה של אליזבת התקיים כמעט שנה וחצי לאחר מכן, ביוני 1953. זה היה האירוע הראשון מסוגו שצולם כולו בטלוויזיה, תוך התנגדות נמרצת של ראש הממשלה דאז וינסטון צ'רצ'יל, אך בעידודה של אליזבת. 27 מיליון איש ואישה צפו בטקס בטלוויזיה, ועוד 11 מיליון האזינו לשידור הרדיופוני. הכתרת המלכה ויקטוריה ב־1837, לשם השוואה, נחזתה בידי 400 אלף צופים ישירים בלונדון.
מטרת החשיפה העצומה של הכתרת אליזבת הייתה להציג את בית המלוכה כפורח ועולה ומבשר שגשוג ותקווה לעם הבריטי ולאימפריה, דווקא בניגוד לעובדות בשטח: "האימפריה שהשמש לא שוקעת בה" גוועה ונעלמה בתהליך שהחל לפני טקס ההכתרה של אליזבת והסתיים לא הרבה אחריו. בשיא כוחה של בריטניה, בימי המלך ג'ורג' החמישי (סבה של אליזבת) היא שלטה על אוסטרליה, ניו־זילנד, גינאה החדשה ומלזיה, הודו, עומאן, תימן, עיראק, ארץ ישראל משני עברי נהר הירדן, רצועה רחבה החותכת את אפריקה ממצרים דרך אוגנדה ועד דרום אפריקה, ניגריה וגאנה במערב אפריקה, גויאנה, בליז, איי הבהאמה, ג'מייקה ואיים נוספים באזור מפרץ מקסיקו והים הקאריבי, וקנדה שבצפון אמריקה.
למלכה ויקטוריה, סבתו של ג'ורג' החמישי, היו מאות מיליוני נתינים ישירים; אליזבת השנייה מולכת כיום רק על 139 מיליון נתינים. אלה מתפזרים בכ־15 מדינות חבר העמים הבריטי, שבהן מוגדרת המלכה כראש המדינה.
כבר בראשית שלטונה מלכה אליזבת על הרבה פחות מדינות ועמים מקודמיה בתפקיד. רק לשם הדוגמה, היהלום שבכתר – תת־היבשת ההודית, שנתנה לג'ורג' השישי את התואר "קיסר הודו" - התפרק טרם הכתרתה, והפך להודו ופקיסטן. הודו התנתקה מהממלכה מיד, בעוד פקיסטן נותרה תחת שלטונה הסמלי של אליזבת עד 1956.
לאורך כל תקופתה של המלכה הנוכחית נשמעו בבריטניה ובחבר העמים הבריטי קולות רבים ששאלו מדוע המוסד האנכרוניסטי עדיין קיים. מדינות רבות פרשו מההסדר שלפיו המלכה היא ראש המדינה, ומינו לעצמן נשיא. בבריטניה עצמה הצליחה המלכה לשרוד, עד כה. אבל האם יורשיה יעמדו בפרץ?
עתיד הכתר
ארבעה ילדים יש לאליזבת. הראשון, צ'רלס, הוא יליד 1948. אחותו אן נולדה ב־1950, ואחריה נולדו אנדרו (1960) ואדוארד (1964). אדוארד הוא מפיק קולנוע וטלוויזיה, אנדרו מעורב בשערוריות אינספור בכל התחומים, מסחר בנשק ועד פרשיות מין, ואן מנהלת רבות מפעילויות הצדקה וקרנות החסד של בית המלוכה. אבל צ'רלס, יורש העצר, הוא לב המשפחה. אליזבת השמרנית הקפידה למול אותו, כפי שמקובל אצל בני משפחת המלוכה הבריטית לפחות מאז ימי המלך ג'ורג' הראשון, שהביא את המנהג מהנובר שבגרמניה כנראה משום שהחליט שהוא מצאצאי דוד המלך. המוהל היה יעקב סנאומן, המוהל הרשמי של קהילת לונדון.
התקשורת הבריטית והעולמית אוהבת יורשי עצר, ונישואיו של צ'רלס ב־1981 לדיאנה - גננת לשעבר, נכדתה של מחברת רומנים רומנטיים וצאצאית של המלך צ'רלס הראשון מהמאה ה־17 - סוקרה בהתלהבות חסרת תקדים. היא תוארה כסינדרלה שבאה משום מקום וזכתה בלבו של המלך העתידי. האישיות הכריזמטית שלה הפכה אותה לאהובה מאוד על העם הבריטי וגם בקרב אנשי העולם כולו, אף שבני משפחת המלוכה האפורים תיעבו את הזוהר שהאפיל עליהם.
שני ילדים־יורשים נולדו לזוג המלכותי, ויליאם הבכור והארי הצעיר, אך אחרי כמה שנות נישואין גילה צ'רלס שהוא אינו מתעניין עוד בדיאנה, אם ילדיו. היחסים בין השניים הידרדרו, ולאחר סדרת בגידות הדדיות ומתוקשרות (צ'רלס, למשל, חידש את הקשר עם אהובתו הישנה קמילה פרקר) הם נפרדו ב־1992 והתגרשו סופית ב־1996. השערורייה פגעה מאוד בתדמית בית המלוכה, ואליזבת הייתה צריכה לסבול את הריקושטים.
בין הריקושטים נכללו גם נישואיו של צ'רלס לקמילה, ב־2006. קמילה הייתה גרושה, ופירושו של דבר שאמו של הנסיך, המכהנת בראש הכנסייה האנגליקנית, לא הייתה יכולה לברך על הנישואין. אולי הנישואין לדיאנה, הגירושין והנישואין לקמילה הגרושה היו בין הסיבות לכך שאליזבת הודיעה שתישאר מלכה עד יומה האחרון, ולעולם לא תוותר על הכתר ותעביר אותו לבנה. מלכים אירופיים אחרים דווקא העבירו את הכתר ליורשיהם: הבולט שבהם היה מלך ספרד חואן קרלוס, שהעביר את הכתר לבנו ביוני 2014, אחרי 39 שנות שלטון. "איני רוצה שבני יזדקן כשהוא מחכה לשלטון כמו הנסיך צ'רלס", אמר אז המלך.
בזכות אמו מחזיק הנסיך צ'רלס בשיא משל עצמו: הוא יצטרך לחכות לכתר זמן ארוך עוד יותר מזמן הציפייה של אדוארד השביעי, בנה של המלכה ויקטוריה, שירש אותה לבסוף ב־1901. אדוארד השביעי היה יורש העצר במשך 59 שנים, הזמן הארוך ביותר עד אז בהיסטוריה הבריטית, ומלך במשך תשע שנים וארבעה עשר שבועות מהכתרתו ועד מותו בגיל 69. צ'רלס ממתין כבר 63 שנים (לא מאז לידתו אלא מאז עליית אמו לכס המלוכה). שיא אחר, שצ'רלס ישבור ברגע שיוכתר למלך, יהיה שיאו של ויליאם הרביעי בן המאה ה־18, יורשו של ג'ורג' השלישי המטורף, שעלה על הכס בגיל 64 לאחר שכל אחיו הבוגרים נפטרו. צ'רלס בן 66 השנה, ואם ישרוד עד מותה של אמו הוא יהפוך למונרך הבריטי שנכנס לתפקיד בגיל המבוגר ביותר.
אז מה יהיה עתיד בית המלוכה? יש חששות כבדים ביותר שהשיא ששברה אליזבת השנייה בחודש שעבר לא יישבר עוד לעולם. בשמאל הבריטי יש הקוראים בגלוי לביטול המלוכה מיד, והקולות הללו יתגברו בוודאות לאחר מותה של אליזבת השנייה. ספק אם צ'רלס יתקבל בברכה כמלך הזקן ביותר שעלה אי פעם על כס המלוכה בבריטניה. הוא מעולם לא היה פופולרי במיוחד, גם על רקע פרשת דיאנה. ייתכן שהוא ינסה להציל את המלוכה הבריטית בכך שיוותר על התפקיד לטובת בנו, ויליאם, שזוכה לפופולריות רבה יותר בגלל מהוגנותו ומשפחתו הצעירה והנאה.
גם הקריאות לניתוקה של סקוטלנד מהממלכה המאוחדת מאיימות על בית המלוכה. אם סקוטלנד תזכה בעצמאות, היא עשויה להכריז גם על ביטול המלוכה והקמת נשיאות נפרדת. מנגד, סקוטלנד מציבה גם הזדמנות: אם בית המלוכה יצליח לשרוד את העצמאות הסקוטית ולהישאר ריבון מלכותי גם על ממשלת סקוטלנד, או אם בית המלוכה יצליח לשכנע את הסקוטים להישאר בתוך הממלכה המאוחדת, הקרדיט עשוי לתת לבית וינדזור את הכוח למשוך הלאה עוד כמה שנים.
עתיד יורשה של אליזבת – צ'רלס או ויליאם – לוט בערפל. אבל כמעט אי אפשר לדמיין שבנו של ויליאם, הנסיך ג'ורג' אלכסנדר לואי מקיימברידג', יזכה לעלות על כס המלוכה. ההזדמנות הזו תבוא לכל המוקדם, כנראה, בעוד למעלה מחמישים שנה. אם אביו יחיה עד גיל מאה ויצליח לשמר את המלוכה עד מותו, יגיע תורו של ג'ורג' מקיימברידג' רק ב־2082. ההתפתחויות שיעברו על בריטניה ב־67 השנים שיחלפו עד אז יהיו גדולות פי כמה מההתפתחויות שעברו עליה ב־63 שנות מלכותה (עד כה) של אליזבת השנייה.
במשך כל שנות מלוכתה המרובות קיימה המלכה ביקורים זרים במספר הגבוה יותר ממספר הביקורים של כל ראש מדינה בעולם בכל ההיסטוריה. את הידיעה על מות אביה, שהעלתה אותה למלוכה, היא קיבלה בעת ביקור מלכותי בקניה. נכון לספטמבר 2015 היא יצאה ללא פחות מ־265 ביקורים רשמיים ב־116 מדינות. במסעותיה הגיעה לא פעם למזרח התיכון, ובין השאר לירדן, לכוויית, לבחריין ולסעודיה. אבל במדינת ישראל היא מעולם לא ביקרה.
ארץ ישראל התנ"כית היא מקורו האגדי של אחד מסמלי בית המלוכה: אבן ההכתרה, המכונה "אבן סקון", הוכנסה לבסיסו של כס אדוארד הקדוש, שעליו הוכתרו כל מלכי בריטניה בעת הכתרתם מאז שנת 1296 ועד היום (למעט המלכה מרי השנייה). לפי המסורת הדתית, על האבן הזאת הניח יעקב אבינו את ראשו בעת שישן בבית־אל. אבל אליזבת מעולם לא הציבה את כף רגלה בישראל. גם בני משפחת המלוכה ביקרו כאן פעמים ספורות בלבד.
בעלה של אליזבת, פיליפ דוכס אדינבורו, שאמו הנסיכה אליס קבורה בכנסיית מריה מגדלנה בהר הזיתים, ביקר בישראל באוקטובר 1994 בהזמנת יד ושם, כדי לכבד את הענקת אות חסידת אומות העולם לאמו שסייעה ליהודי יוון בזמן השואה. בביקורו הוא נפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין ועם הנשיא עזר ויצמן, אך ללא כל גינוני טקס. הנסיך צ'רלס, בנובמבר 1995, הגיע לישראל לרגל הלווייתו של ראש הממשלה רבין, יחד עם ראשי מדינה רבים אחרים מהעולם. אחותה של המלכה, הנסיכה מרגרט, קפצה באותה שנה לכנרת במהלך "ביקור פרטי קצר בירדן".
הביקור האחרון של בן משפחת המלוכה בארץ הקודש היה בספטמבר 2007, כשבנה הצעיר של המלכה, הנסיך אדוארד, שהה כאן במשך ארבעה ימים בהזמנת ארגון לבני נוער יהודים וערבים. הוא נפגש עם הרב הראשי דאז יונה מצגר ועם איש העסקים נוחי דנקנר, סייר ביד ושם, והקפיד לא להיפגש עם הנשיא או עם ראש הממשלה. בכך מסתכמים הביקורים הידועים של בני משפחת המלוכה הבריטית בארץ שזנחה אותם לאנחות ב־1948.
הסיבה לכך היא לאו דווקא חרם פרטי של משפחת המלוכה על ישראל, אלא המלצת הממשלה הבריטית. כל נסיעה רשמית של בני המשפחה המלכותית, ובוודאי כל ביקור של המלכה במדינה אחרת, צריכים לקבל אישור ממשלתי. העמדה הרשמית היא שביקור רשמי של בן משפחת המלוכה בישראל יתאפשר רק כשהסכסוך הישראלי־ערבי יגיע לקצו. בהתאם לעמדה הרשמית הזאת, המלכה ובני משפחתה ממעטים מאוד להתבטא בנושא מדינת ישראל או הסכסוך היהודי־ערבי, להוציא ביטוי הדעות הרשמיות של הממשלה הבריטית בעת נאומים שנכתבו בידי הממשלה.
בעוד שנתיים, ב־2 בנובמבר 2017, יצוינו מאה שנים להצהרת בלפור ההיסטורית. הנשיא ראובן ריבלין קיווה לנצל את ההזדמנות ולהצליח להביא לכאן את המלכה לביקור רשמי לרגל החגיגות. האם תנצל המלכה את ההזדמנות ותבוא בכל זאת פעם אחת בחייה לארץ הקודש? סביר להניח שבזמן כזה, כשאפילו ביקור של ראש הממשלה בנימין נתניהו בלונדון נתקל בהתנגדות עצומה, בני משפחת המלוכה הבריטית יעדיפו לא לקיים ביקור רשמי בישראל. מנגד, בקצב שבו מתרחשים דברים במזרח התיכון ובעולם כולו, תמיד אפשר להאמין שיש סיכוי.
מדינה שמלכת בריטניה בהחלט מחרימה באופן רשמי מטעם עצמה בלבד היא יוון, שהגלתה את בעלה הנסיך פיליפ ואת בני משפחתו, מלכי יוון ונסיכיה, וחיסלה את המלוכה היוונית. זה קרה פעמיים, אגב: בפעם הראשונה לאחר מלחמת העולם הראשונה, עד שב־1935 שבה המלוכה לשלוט ביוון שוב, ובפעם השנייה בהפיכת הקולונלים היוונית, ב־1967.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם