ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

לא רק כנאפה: לראות את עכו בפעם הראשונה

דניאלה רדין היא ירושלמית שמעולם לא ביקרה בעכו, כל מה שרצתה היה לאכול שם כנאפה טובה. אחרי יומיים בעיר הלא מוכרת היא קיבלה שיעור בסובלנות, ראתה גנים יפהפיים, עשתה בנג'י וגם התענגה על כנאפה הורסת

לא ביקרתי מעולם בעכו עד לרגע זה. כמה שהפסדתי. עכו מבחינתי הייתה עוד עיר בצפון הארץ, מלאת היסטוריה ואוכלוסייה מעורבת. לא שונה מירושלים שממנה אני מגיעה, רק עם ים. טעיתי.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 
צילום ועריכה: דניאלה רדין

עכו ממוקמת על רצועת חוף רחבה, ומתגוררים בה 55,000 תושבים לערך, אוכלוסייה מעורבת המורכבת מיהודים, מוסלמים ונוצרים. מודל החיים המשותפים הוא חוד החנית של העיר, בה ישנן שכונות משותפות, בניינים שבהם דלת מול דלת גרות משפחות יהודיות מול ערביות. מחפשים שיעור בסובלנות? כמה שעות בעיר הזאת ותקבלו חתיכת שיעור.
 

 
אותה סובלנות מעצימה את תחושת הביטחון בעיר וגם אם יש מחלוקות מדי פעם בין יהודים לערבים, קיים צוות גישור שעוזר לגשר עליהן. כמו כן, קיים מרכז לתיאטרון עכו, שנוסד בינואר 1985 על ידי מוני יוסף. אותו תיאטרון מורכב מצוות של יהודים וערבים, לא מתוך אידיאולוגיה מסוימת, אלא מכורח המציאות - אנחנו חיים ביחד, אז בואו נחיה יחד כמשפחה.

לעיר חוף ים, מפרץ טבעי, שלאורכו הטיילת המערבית שעברה שיפוץ משמעותי בשנים האחרונות, ומתחברת עד בוסתן הגליל ובעתיד תתחבר לנהריה ותסתיים בראש הנקרה, כ-20 ק"מ. עכו מוכרזת כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, ונמצא בו המקום הקדוש ביותר לדת הבהאית, הגניים הבהאים.

את ארוחת הצהריים בעיר אכלנו במסעדת "אלמרסא" EL MARSA , מסעדת שף בסגנון ביסטרו ים תיכוני, שילוב בין מזרח ובין מערב, המנוהלת על ידי השף עלאא מוסא ושותפו מרואן, הממוקמת בלב נמל עכו. אווירה מודרנית בתוך מבנה עות'מני אשר נבנה על ידי הצלבנים בשנת 1210. מבעד לחלון צופים במרינה עם סירות הדייגים הציוריות, ואפילו הגשם שירד, רק העצים את החווייה. קיימות עשרות מנות המשלבות דגים טריים בורסיות שונות, נאים, מבושלים, והטעם? לא מהעולם הזה. השירות היה מצוין, מרגישים את היחס האכפתי והאישי.
 

 
הצעירים שבינינו, גם ברוחם, יכולים ליהנות מהבר הראשון בעיר העתיקה של עכו, הנמצא בתוך המסעדה ופועל בשעות 18:00-03:00. אין כמו לשתות בירה טובה, לצד סביצ'ה בנגיעות ים תיכוניות, כשאווירת ישן-חדש מרחפת מעל.

טיילנו בטיילת העיר העתיקה המרוצפת כולה באבן בסגנון עתיק (הנגישה גם לבעלי מוגבלויות, למעט אזור החומות), עברנו בסמטאות וראיתי כמה דוכנים מקומיים, הכל באווירה אותנטית שאותה מקפידים לשמר בעיר. כל פנייה ימינה ושמאל מרגישה כמו התקדמות אל עבר עיר סודית שמתחבאת ורק צריך לגלות אותה. אוצרות מן העבר מתגלים בכל פינה.

בהמשך ביקרנו בפארק הבוטני שנפתח באוקטובר 2015, נפרש על פני 21 דונמים ומציג מגוון מהצמחייה של אגן הים התיכון. הגן מבוסס על מודל הקיימות מכיוון שמשתמשים בחומרים אקולוגיים ואוספים מי גשמים. בפארק ישנם גני שעשועים המציגים את עכו בקטן - טירה ומגדלור עם מגלשות, דמויות של מפצחי אגוזים ענקיים ששומרים בכניסה ועוד שלל אטרקציות. ישם מסלולי הליכה וריבת אופניים, נקודות תצפית, פינות ישיבה ומזרקת מים, וביניהם שבילים רחבים ונגישים.
   
לא רחוק משם נמצאים הגנים הבהאים, בפתחם ניצבת מזרקה יפיפייה. אמנם הם קדושים לדת הבהאית, אך ההליכה בגן לקחה אותי למחוזות אחרים של רוחניות ושלווה. שבילי הגן, שלצדם נטועים ברושים וצמחייה טבעית, מפיצים ריח של טוהר וניקיון שאין תחליף לו. צלילי הציפורים המצייצות בין העצים רק מעצימים את החוויה ואת תחושת ההרמוניה שקיימת בין הצמחייה לאדריכלות.

הכניסה לגנים היא ללא תשלום, והם פתוחים למבקרים בשעות 09:00-16:00, בכל ימות השבוע. הכניסה לגנים הפנימיים ואל מקדש בהא-אללה מתאפשרת בימי שישי, שבת ראשון או שני בשעות 09:00-12:00. הגנים סגורים בחגים בהאים וביום כיפור.
 

גולת הכותרת של היום הייתה החוויה בפארק האתגרי החדש, פארק אקסטרים שנפתח באפריל 2015. הדבר שנאמר לנו לאורך כל הדרך לפארק הוא שנעשה בנג'י. חשבתי שצוחקים אתנו.

כשנכנסנו למתחם העצום והצבעוני הזה, חיכו לנו ה"סקיי טראק", "אקסטרים סקיי טראק" – מתחם גשרים תלויים בגובה של 15 מטרים לפי רמות קושי, לילדים ולבני נוער ומבוגרים; אומגה בגובה של 18 מטרים ובאורך של 90 מטרים, קירות טיפוס בפנים ובחוץ, לילדים ולמבוגרים, והגדול והמפחיד מכולם - מתקן הבנג'י-דרופ לקפיצה חופשית מגובה של 32 מטר.
 

 
התחלנו בקטן, הלכנו על גשרים, לא הפסקנו לצחוק. כמונו, כך גם קבוצות של ילדים ומבוגרים מגיעים לשם, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, ומכוונים אחד את השני איפה צריך לשים את הרגל על מנת לא ליפול, ואיפה לאחוז בשביל שהקפיצה תהיה קלה יותר.

אחרי שכמעט נפל לי הלב מהאומגה, ידעתי שהדבר האמיתי מחכה לי, הבנג'י-דרופ, בדיוק כשהתחיל לטפטף.
עלינו אינספור מדרגות, הרגשתי שאני עולה במגדל אייפל. אבל לא, אני בארץ, בעכו.  והנה הגיע הרגע לקפוץ, כמה שניות אחרי שראיתי את קרינה קופצת ועברה בי המחשבה "מה אני עושה?!" ההחלטה לקפוץ דרשה כמה שניות של הבנה שאם באתי לחוות - אז עד הסוף. קפצתי. עצמתי עיניים, צרחתי, וכמה שניות לפני שנגעתי בקרקע פתחתי עיניים וקלטתי שאני באוויר.מיד אחרי זה רציתי לקפוץ שוב, האדרנלין זינק לשמיים. זו חווייה שהיא בגדר חובה לאמיצים וגם לאלה שצריכים קצת להשתחרר מהיומיום.

הכניסה בתשלום של 10 ₪ לאדם, שעות פתיחה בחורף: חמישי: 16:00-19:00, שישי-שבת: 10:00:17:00.
הפארק נגיש לנכים, מואר ומאובטח.

בלילה לנו במלון הבוטיק "עכותל", הנמצא ליד שער היבשה בעיר העתיקה. מבנה היסטורי משופץ שעבר שלל גלגולים; ממבנה מגורים לקצינים בתקופה העותומנית בחצי השני של המאה ה-18, דרך בית משפט עד שנת 1995, נטישה ושיפוץ, עד שבשנת 2007 משפחה נוצרית פתחה בו את מלון הבוטיק. במלון 16 חדרים אשר כל אחד מהם מעוצב באופן ייחודי, כאשר משולבות קשתות אבן עם רהיטים עבודת-יד.
 

משם המשכנו רגלית אל המצודה ההוספיטלרית – אולמות האבירים מהתקופה הצלבנית. חצר המבואה למבצר קיבלה את פנינו, עם צלילי המזרקה, העצים המקיפים והאוויר הצח. באולמות האבירים מתרחש כל הקסם. הם מחולקים למספר אולמות, עם פתחים קשתיים, ומשלבים מוצגים מוזיאליים, הקרנות על הקירות של מסעי הצלב ומידע נוסף, המגוללים 4,000 שנה. בחלקם נשמעת מוסיקה קלאסית וכל החוויה הופכת לממשית יותר ויותר ככל שמתקדמים. הרגשתי שאני נמצאת בתוך ממד אחר.

העיר קמה לחיים כאשר מגיעים לחנויות ולשוק האמנים מהתקופה הצלבנית, ביניהם ניתן למצוא דוכני נפחות זכוכית, קדרות, רציעת עור, אריגה, קליעת סלים ועוד. הביקור בחנות קליעת הסלים של סלימה, המציעה שלל עבודות יד וסדנאות, מדברת על העצמה נשית, אך מעורבת - נשים יהודיות וערביות ביחד מוצאות דרך הקליעה להעצים את עצמן ואת התרבות שלך ששזורה זו בזו.
   
אם תרצו להשלים את החוויה עד הסוף, קיימת מסעדה צלבנית, ומשתה אבירים אשר כולל חגיגה של ממש לכל המשפחה. דרך טובה להתנתק מהיומיום, לחזור לעבר וללמוד על עצמנו תוך כדי שעורכים משתה בסגנון אבירי צלבני.

עברנו דרך מנהרת הטמפלרים, עיר תחתית, אשר מובילה מהמצודה הטמפלרית במערב עד לנמל במזרח במרחק של 350 מטר. המנהרה חוצה את הרובע הפיזני ובעבר זהו היה מעבר תת-קרקעי אסטרטגי, והיום – זוהי עוד דרך לחוות את העולם האחר, דרך התכופפות והסתכלות אל עבר האור שבקצה המנהרה, ולגלות עולם צבעוני ושוקק חיים כשיוצאים ממנה.
 
הגענו אל רחוב השוק, הנתיב הראשי בעיר העתיקה, ובו השוק המרכזי של עכו העתיקה, בו צבעוניות, קולות, ריחות מגיעים מכל עבר. שלל חנויות ממתקים, דגים, תבלינים, תכשיטים, מזכרות ועוד. הוא הזכיר לי את השוק בעיר העתיקה של ירושלים, אך הוא בכל זאת - שונה.

בסוף הטיול מצאו גם את הכנאפה שחיפשנו, בתוך כל ההמולה, הכנאפה הזכירה לנו נשכחות והשאירה אותנו עם טעם מתוק בפה. אותו טעם מתוק שאיתו סיימנו את הטיול כשעלינו על האוטובוס בדרך הביתה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg