יש דבר כזה: לגדל תינוקות בלי חיתולים
מה שנשמע כמו תיאוריה מופרכת, זוכה לעדנה בשיטה שצוברת תאוצה גם בישראל. קוראים להם "המפשפשים" - (לא) לאמיצים בלבד
ראיתי תינוקות, פצפונים בני כמה חודשים, והם זוחלים בעולם חופשיים מחיתול חד פעמי, ולא מפספסים (כמעט). תתפלאו, אבל לא מדובר בחלום. על פי הסברה הרווחת, תינוק אינו שולט בסוגרים שלו, על כן הוא מחותל בכל שעות היממה, וככזה הוא צורך 6,000 חיתולים מרגע לידתו ועד גמילתו, בגיל שנתיים וחצי בממוצע.עוד כותרות ב-nrg:
- הצד השני של סרבנות הגט: אל תיכנעו לאפקט העדר
- סערת אייזנקוט: שרי הליכוד רבים על גב הרמטכ"ל
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
גישת "המפשפשים" מחזיקה בתיאוריה ייחודית שטוענת כי תינוקות באים לעולם עם אינסטינקט מולד, שלא ללכלך את עצמם בהפרשותיהם וגם לא את סביבתם - מיטה, עגלה או סל־קל. למעשה, הגילוי המרעיש הזה אינו חדש.
במהלך מחקר אנתרופולוגי בשנות ה־70 בשבטים באפריקה, הבחינו החוקרים שתינוקות השבט אינם בוכים. כשביקשו להבין את התופעה, גילו כי אמהות הנושאות את התינוקות על גופן כשהם אינם מחותלים, יודעות לזהות אותות בשפת הגוף של התינוק, המאותת להן שהוא רוצה להתפנות.
"כבר בשלב העוברי קיימת הבשלה של מערכת השליטה על הסוגרים, אולם ההורים אינם משמרים אותה והיא מתנוונת. רק כשהפעוט מגיע לגיל שנתיים־שלוש 'נזכרים' ללמד אותו להשתמש במנגנון השליטה על הסוגרים, עד הגמילה מהחיתול", אומרת לריסה גינת, המייסדת והבעלים של "SmallTalk - האקדמיה הארצית להנחיית הורים" וממובילי הגישה בארץ לגידול תינוקות בקשב הורי ללא חיתול (חיתולֶס).
בין הסימנים הנפוצים שבעזרתם מאותת התינוק שיש לו צורך לבצע צרכיו: היעדר נינוחות באזור האגן ותנועתיות גוברת של האגן, בעיטות ושליחת רגליים קטנות קדימה, הקשתת הגב, חיכוך של כפות הרגליים ועוד. "מדובר במערכת של שרירים טבעתיים שפועלת על הסוגרים, האותות שהתינוק שולח דומים למחזוריות של צירים. סימנים סימנים, ואז הפסקה ושוב סימנים והפסקה".
דקות אחדות לאחר שילדה את בתה השנייה נעמי (היום בת שנה וחצי), זיהתה גינת את תנועות האגן וזריקת הרגליים קדימה, ואמרה למיילדת "התינוקות צריכה פיפי". המיילדת, לטענתה, הבליעה חיוך מגחך. "לא חלפו שלוש שניות וכבר הייתי מכוסה בפיפי ובקקי של התינוקת שלי שרק נולדה", היא נזכרת.
לא כך היה עם הבת הבכורה, אביגיל (היום בת 4.5). "אביגיל לא הפסיקה לבכות ולא הבנתי למה. התייעצתי עם חברותיי האמהות, אבל המצב הלך והחמיר. אמא שלי ניסתה לנחם אותי וסיפרה שגם אני כתינוקת בכיתי המון, והנה אני בסדר. לראשונה בחיי הרגשתי כישלון. תחושת הבטן אמרה לי שלא יכול להיות שכך מגדלים ילדים. הייתי אמא מבולבלת ומתוסכלת".
גינת, מדענית בעברה, פנתה למחקרים האקדמיים בחיפוש אחר נוסחה לגידולם של ילדים מאושרים ובטוחים בעצמם, ומצאה. קוראים לזה Elimination Communication - הדרך הטבעית ביותר לתדרוך הרך הנולד מה לעשות עם היציאות שלו (שתן וצואה). "בעצם, מדובר בקשב הורי לאיתותיו של התינוק המבקש להתפנות, ופשוט מפשפשים אותו", מסבירה גינת.
במקרה של אביגיל, ההצלחה לא איחרה להגיע: בגיל חצי שנה היא נפרדה מהחיתול לתמיד והתיישבה על הסיר, ללא צורך בליווי של נפתלי המתולתל מ"סיר הסירים", התנ"ך של הנגמלים שכתבה אלונה פרנקל.
איך זה קרה?
"מתוך קשב. למדתי לזהות את הצורך שלה להתפנות עוד לפני שהיא התחילה לבכות. כעבור שבועות אחדים הווליום בבית ירד דרמטית. חברות אמרו לי 'לפני שבוע נראית כאילו דרסה אותך רכבת, ועכשיו את פורחת, מה עשית?' לפתע התחילו להגיע אליי פניות מאמהות שביקשו הסבר והכוונה. שיחת טלפון אחת שינתה לי את החיים. אמא שתדרכתי התקשרה לספר שהבת שלה לא בכתה כל היום, וחתמה את השיחה ב'אני אמא מאושרת'. התמלאתי בסיפוק על שהצלחתי לגעת בחיים של האישה ובתה".
תחושת הסיפוק גררה בעקבותיה החלטה על שינוי קריירה: המדענית, בוגרת מכון ויצמן, פרשה מעבודתה והקימה את "SmallTalk לדבר עם תינוקות - האקדמיה הארצית להנחיית הורים".
לעזוב את המדע בשביל פיפי?
"מה שאני עושה היום מרתק, משנה חיים של אנשים ושווה יותר מכל דבר אחר שעשיתי במכון ויצמן. ההקשבה לצורכי הילדים היא המתכון לגידול ילדים מאושרים ובטוחים בעצמם, הם ילדים שיגדלו להיות אנשים קשובים עם חמלה ואמפתיה. יאנוש קורצ'אק אמר: 'תיקון העולם - משמעו תיקון החינוך'".
"התהליך דורש הקשבה ונוכחות הורית, ואפשר להתחיל עם תינוק מגיל אפס. במסגרת סדנאות שמתקיימות אצלנו עובדים בשלבים", היא אומרת ומפרטת.
• תצפית: ההורה עוקב אחר שפת הגוף של התינוק בכל הספקטרום: עייפות, רעב, קור, חום, צורך רגשי וגם הצורך להתפנות (פיפי וקקי).
• תקשורת: ההורה לומד לתקשר עם התינוק ובונה איתו מעגל תקשורת.
• פשפוש: בפעולת הפשפוש, ההורה מחזיק את התינוק מעל לכיור במגוון תנוחות המאפשרות לו לעשות את צרכיו. מנח כריעה הוא הנפוץ ביותר.
חשוב להדגיש: היעדר החיתול אינו לב העניין, כי אם הקשב והתקשורת עם התינוק שמשווע ליחס ולמגע, שמביא להפרשת האוקסיטוצין ("הורמון האהבה"), ויש לכך שפע הזדמנויות. רק בארבעת החודשים הראשונים לחייו, התינוק עושה פיפי 24 פעמים ביום.
"פיפי, פיפי", שרה אלמה בת השנתיים כשהיא הולכת לעבר הסיר.אבל בעבר אלמה, בתה של נעמה פלס, 34, ממושב בית אלעזרי, סבלה כמעט מלידתה מתפרחות חיתולים קשות. "בבית היה לי בית מרקחת למשחות, חלקן עזרו לזמן מה אבל התפרחות חזרו. בשלב מסוים המליץ הרופא: 'תאווררי לה. שתהיה בלי חיתול' וכך היה", נזכרת פלס.
ואז מה קרה?
"עם הזמן למדתי להבחין מתי אלמה, שהייתה אז בת חודשיים, צריכה פיפי. היו לה תנועות גוף מסוימות שחזרו על עצמן: בעיטות ברגליים ושרבוב שפתיים, ותכף אחר כך היא עשתה פיפי. חשבתי לעצמי שזה לא טבעי שהילדה תשתין על עצמה, וכשהבחנתי בפעם הבאה באיתותי שפת הגוף שלה, שמתי קערה בין רגליה והיא השתינה לתוכה, וכשגדלה קצת, הרמתי אותה שתשתין בכיור.
"הסימנים לצואה הופיעו לרוב בזמן ההנקה, בפעולה מעגלית: הנחיריים שלה התרחבו בשל הפעלת מערכת השרירים של העיכול והנשימה, הפנים האדימו, נרגעו ושוב האדימו. הנחתי מתחת לטוסיק שלה קערה, היא התרוקנה, ניקיתי אותה וחזרתי להניק אותה כשהיא רגועה.
"האמת, לא חשבתי שאני עושה משהו ייחודי, גם לא ידעתי שיש תורה שלמה בנושא. רק כשחיפשתי ברשת מידע על אופן החזקתה והמלצות כיצד לחתל אותה בחיתול בד, כשיצאנו מחוץ לבית, גיליתי עולם ומלואו על השיטה הפועלת בארה"ב, ומצאתי קבוצות בפייסבוק של הורים מפשפשים ('טוסיקים וגידול חופשי'). הבנתי שאינסטינקטיבית, פעלתי נכון".
מתי אלמה התחילה להבין?
"בגיל ארבעה חודשים התחלנו ללמד אותה סימנים אוניברסליים לפיפי ולקקי, ובגיל שבעה חודשים היא ידעה לסמן לנו בחזרה. אמנם למשפחתון היא הלכה בהתחלה עם חיתול בד, אבל אלמה לא ויתרה, וסימנה למטפלות כשהיא צריכה פיפי והן פתחו לה את החיתול. בגיל שמונה חודשים קנינו סיר, וכשהייתה צריכה להתפנות זחלה לעברו. כשמלאו לה עשרה חודשים היא נגמלה מהרטבה בלילה. בנסיעות לחו"ל הסיר היה איתנו. באחת הטיסות הפכנו לאטרקציה, כשאלמה ישבה על הסיר ועשתה את צרכיה. הדיילות והנוסעים קיבלו את המצב הריחני בהבנה".
אילו תגובות קיבלת?
"כשסיפרתי לחברותיי, חלקן היו סקפטיות ואמרו 'אין לי זמן לזה', 'את משוגעת, רק את יכולה לראות דברים כאלה' או 'את הולכת נגד הטבע'. בן זוגי שיתף פעולה מההתחלה. הוא סמך על האינטואיציות שלי, גם מפני שאלמה הייתה רגועה ונינוחה והפסיקה לבכות. הבנתי את הצרכים שלה. אני מקווה שגם עם הבת השנייה, שתיוולד בקרוב, נצליח בכך".
זה גם חסכוני.
"מדובר בחיסכון של אלפי שקלים, עם כל ילד שלא מחתלים אותו בטיטולים. אנחנו הצטיידנו בחיתולי בד שמשמשים בעיקר לשהייה מחוץ לבית, ויעברו גם לבת השנייה".
הודיה אבן חן, 26, מהרצליה, היא אמא לשלושה ילדים - אבישג (4), אליאל דוד (בן שנתיים ו־7 חודשים) ואמונה (11 חודשים). היא גילתה את עולם המפשפשים רק לאחרונה במסגרת קורס מנחי הורים ב־SmallTalk. "בקורס למדתי לראשונה שלתינוקות יש יכולת לשלוט בסוגרים שלהם, ואפשר לזהות מתי הם צריכים לעשות פיפי או קקי. הופתעתי מאוד. בקורס למדתי שאפשר לתפעל את האינסטינקט המולד של התינוק, שלא יתנוון, והתחלתי ליישמו עם בתי אמונה, שהייתה איתי בקורס. במקביל ללימודים התחלתי לזהות אצל אמונה סימנים שמעידים על הצורך שלה בהתרוקנות.
כיום, בגיל 11 חודשים, היא יושבת על הסיר.
"אמא שלי טוענת שאני מתעללת בילדה ושבגיל כזה צריך לשים לה חיתול, אבל בתי הקטנה היא ההוכחה שהשיטה נכונה. כשהיא צריכה להתרוקן היא זוחלת לכיוון הסיר, מתיישבת ומקפיצה את הטוסיק או מתנדנדת קדימה ואחורה, או משמיעה קולות גבוהים".
וזה עדיין מפתיע?
"לא מזמן כתבתי פוסט באחד מעמודי הפייסבוק לאמהות, שבו הזכרתי את העובדה שבתי בת תשעת החודשים עושה פיפי וקקי בסיר. קיבלתי אלפי לייקים ותגובות מאמהות מופתעות שביקשו לדעת איך זה עובד". 
נעמה פלס: "בגיל ארבעה חודשים התחלנו ללמד אותה סימנים אוניברסליים לעשיית צרכים, ובגיל שבעה חודשים היא ידעה לסמן לנו בחזרה".
לריסה גינת, מובילת השיטה בישראל: "למדתי לזהות את הצורך של הילדה שלי להתפנות עוד לפני שהיא התחילה לבכות. מהר מאוד הווליום בבית ירד דרמטית"
אקו"ם