ראשי » סגנון » מגזין

לא רק מתח: חמיות וכלות מספרות על קשר מוצלח

היחסים בין אמו של החתן לבין אשתו עלולים במקרים רבים להוות קרקע פורה למריבות ותככים, אך יש גם חמיות וכלות שמסתדרות ביניהן ומתעקשות להוכיח אחרת: "עם קצת רצון טוב - זה אפשרי"

אמו של דודו אהרון מתקשה לקבל את כלתה? חבל, אבל יש גם מציאות אחרת. ארבע חמיות וכלות מגלות איך נראה אצלן הקשר הכי נפיץ בעולם. מתברר שעם קצת רצון טוב ותקשורת נכונה, אפשר להצליח

עוד כותרות ב-nrg:
• דייט חלומי: עשרת המקומות לפגישה לא שגרתית
• טורקיה תסייע בשיקום מסגדים שנהרסו בצוק איתן
• מולדובה: תקרית אלימה בין סטודנטים ישראלים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מי אנחנו?

צביה בקר, 60, גרה בקריית אונו. אם לארבעה בנים, כולם נשואים, וסבתא לשמונה נכדים. מעצבת פנים, בעלת העסק 'בקר עיצוב פנים'.

גלי בקר, 38, במקור מרמת גן. נשואה לאראלי, בנה הבכור של צביה ואם לשלושה ילדים. השניים מתגוררים בגבעת שמואל. לפני ארבע שנים עשתה הסבה מהייטק, וכיום היא מעצבת פנים ועובדת עם חמותה בעסק המשפחתי.

כך היינו: בני הזוג נפגשו דרך בן הדוד של גלי, חברו של אראלי. גלי הייתה אז בת 17, ואראלי בן 18. אחרי חמש שנות חברות, הזוג התחתן.
 
"פגשתי את צביה בפעם הראשונה בשנות התשעים, כשהיא עבדה בחנות ספרים", נזכרת הכלה גלי. "אני זוכרת שחשבתי לעצמי שהיא נראית ממש טוב וסופר נחמדה. היא גם עשתה לי הנחה".

"זה היה מצחיק", מוסיפה החמות צביה בחיוך. "היא הגיעה לחנות שהייתה אז בבעלותנו. היא ואראלי היו בתחילת הקשר וחשבתי שהיא מאוד חמודה. כשהקשר ביניהם התהדק, היא כבר הגיעה אלינו המון".

חששת מלהיות חמות? בכל זאת, את אם לארבעה בנים.
"לאחותי החרדית יש שבעה בנים ובת קטנה, והיא הכינה אותי היטב לתפקיד. היא לימדה אותי שבכלות חייבים להשקיע כאילו הן הבנות שלך, לתת מתנות ותשומת לב ולהושיט יד בלי חשבון, ולעולם לא לפתוח פנקס התחשבנויות. כך גם אני משתדלת לנהוג".

"יצאנו חמש שנים, ותמיד הרגשתי אצל המשפחה של אראלי כמו בת בית", מוסיפה גלי. "הייתי בת אחת בין ארבעה בנים, ומאוד פינקו אותי. חמי היה נוסע המון לחו"ל, ובכל פעם שחזר הביא לי מתנה וחשב איך לשמח אותי".

לדעתכן יכול להתפתח במהלך השנים קשר טוב בין חמות לכלה?
גלי: "בהחלט כן, עובדה שאנחנו ככה. כיום אני אמא לבנים וכבר מפנימה שיום אחד גם לי יהיו כלות ושאני חייבת להתכונן למציאות הזו כבר מעכשיו. כמו בכל קשר, חשוב שלא לקחת כל דבר ללב ולהבין שאף אחד לא עושה שום דבר בכוונה.

"כשחושבים ככה, אין סיבה שתהיינה בעיות במערכת היחסים הזו. ברמה האישית, חמותי היא אישיות נהדרת, תמיד מפנקת ונותנת מכל הלב. היא לא מעירה הערות ונעים להיות במחיצתה. בנוסף, יש לה טעם טוב ואני אוהבת להתייעץ איתה בכול".

בצעירותה עבדה צביה במפעל המשפחתי לסריגים. כשהוא נסגר למדה עיצוב פנים ופתחה עסק, בהתחלה עם שתי חברות ולאחר מכן לבדה. גלי לעומת זאת הייתה אשת היי־טק, אבל לאחר לידת בנה השלישי עודד אותה חמה, בעלה של צביה, לבצע הסבה מקצועית ולעבור לתחום עיצוב הפנים עם אשתו. "בהתחלה זה היה מוזר", נזכרת גלי, "אבל עם הזמן התרגלנו ויש בזה כיף".

אתם מדברים על עבודה בשולחן השבת?
"אנחנו משתדלות לעשות הפרדה בין העבודה לבית. היתרון הגדול הוא שאנחנו יכולות לעבוד בשעות לא שגרתיות, והיא מבינה כשהילדים חולים ואני נשארת בבית. בנוסף היא לימדה אותי את רזי המקצוע עם המון סבלנות".

מותר להעיר לכלה או לחמות? 
צביה: "אני לא מעירה אף פעם. כששואלים אותי אני כמובן עונה, אבל מלכתחילה משתדלת שלא להתערב מיוזמתי. אני תמיד בצד של כלתי.  עם הבן שלי אני לא צריכה להיות בסדר, איתה כן".

תנו טיפים לקשר מוצלח.
צביה: "לא להעיר, זה הדבר הכי חשוב. קשר חמות וכלה הוא דבר שצריך לעבוד עליו - לתת מתנות בימי הולדת, לעזור עם הילדים. תמיד כשנסענו לחו"ל הבאנו מתנות לכלות. כך היא מרגישה שאת חושבת עליה".

גלי: "מצד שני גם הכלה חייבת להבין שבעתיד יהיו לה עצמה כלות ועליה להתנהג בהתאם, ולבנות מערכת יחסים טובה שמבוססת על כבוד הדדי והבנה שכל אחת יכולה לחשוב אחרת וזה בסדר גמור".

איפה אתם בחגים?
"שנה־שנה", משיבה גלי. "יש תור, ואנחנו מגיעים להורים בהתאם".

מי אנחנו?

יהודית קליין, 65. נשואה למשה ואם לארבעה. מנהלת מעון קשישים. המשפחה מתגוררת ביד בנימין כבר ארבעים שנה, ויקי הוא הבן השלישי. בינתיים מיטל כלתה היחידה.

מיטל קליין, 34, נשואה ליקי ואם לשלושה: אביגיל (7), תמר (4) ועוז (ארבעה חודשים).

כך היינו: מיטל גדלה בפתח תקווה ולמדה בתיכון ישורון. עשתה שירות לאומי בבנק הדם של מד"א, למדה רנטגנאות וכיום עובדת כטכנאית רנטגן במכון האונקולוגי בבית החולים 'אסותא'. את יקי הכירה דרך חבר משותף, כשהייתה בת 52. השניים יצאו במשך עשרה חודשים ונישאו.
 

"הפעם הראשונה שבה הרגשתי בחסרונה של חמותי היה בחו"ל", מגלה מיטל הכלה. "נשלחנו מטעם העבודה של יקי לרילוקיישן של שנתיים באוסטרליה, ופתאום כולם היו רחוקים מאוד מאיתנו. ההורים של יקי באו לבקר אותנו פעם אחת. בתקופה הזו הבנתי עד כמה הקשר איתם חשוב וייחודי".

כשמיטל פגשה לראשונה את המשפחה של בעלה לעתיד, היא קצת חששה. "הם נראו יותר דתיים ממני", היא מספרת. "אני הולכת עם מכנסיים ובלי כיסוי ראש, ולא ידעתי איך נסתדר. מהר מאוד הבנתי שזו סתם מעטפת, וכל אחד חי את חייו בצורה שנראית לו. באתי אל יהודית כמו שאני, והיא ישר קיבלה אותי".

"אנחנו הונגרים והיא תימנייה, זה שילוב מנצח", צוחקת יהודית. "אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותה. חשבתי לעצמי שהיא מאוד יפה, וישר נדלקתי עליה. היה בינינו קליק ומיד רציתי שהם יתחתנו. ידעתי שנוכל להסתדר בלי בעיה. מיטל היא בחורה זורמת, ואנחנו משדרות על אותו גל. אני מאוד אוהבת את כלתי וחושבת שזה הסוד להכול. לאימא שלי היו ארבע כלות והיא אהבה את כולן כאילו היו בנותיה. היא דוגמה בשבילי".

"כשהכרתי את יקי הוא היה איש קבע ולא היה הרבה בבית", נזכרת מיטל. "הייתי מגיעה למשפחה שלו הרבה לשבתות כשהוא חזר מהצבא, והיה ממש כיף להתארח אצלם. הם משפחה מאוד זורמת ולבבית, והכול סובב אצלם סביב נושא האוכל. חמותי מבשלת מדהים. למדתי ממנה הרבה דברים במטבח, למרות שתמיד משהו אחד במתכון היא לא מגלה לי", היא צוחקת.

יהודית: "אני זוכרת את התקופה שלפני החתונה ואת ההכנות. הלכתי עם מיטל לחפש אולם ושמלת כלה, והייתי שותפה בכל התהליך של חיפוש הדירה. מיטל שיתפה אותי בכול".

לאחר שחזרו מאוסטרליה בנו מיטל ויקי את ביתם באורנית. "לשמחתי היחסים בינינו מאוד פתוחים", אומרת מיטל. "בימי רביעי יש לה יום חופש, והרבה פעמים אנחנו קובעות להסתובב ביחד ולעשות קניות. יהודית היא סבתא מפנקת ואוהבת לקנות לי ולנכדים כל הזמן. היא מעולם לא באה בידיים ריקות. כשיקי נמצא בחו"ל היא באה לישון אצלי ולעזור עם הילדים. אנחנו יכולות לנהל שיחות נפש שעות".

לישון אצלך? באמת?
"כן, לגמרי. אני גם מגיעה לשבתות אליה עם הילדים כשיקי לא בבית. מאוד נעים ונוח אצלה. תמיד יש עוד נכדים ותמיד יש ים עזרה".

יהודית: "בהתחלה החברות שלי היו בהלם שכלתי באה אליי עם הילדים כשהבן שלי לא נמצא. אני גם באה לישון אצלה כשיקי במילואים או בחו"ל. אני מזהה מתי צריך עזרה, וישר מגיעה".

אתן מציירות אידיליה גדולה. אין מחלוקות בדרך?
יהודית: "יש בינינו הרבה קווי דמיון. דברים שחשובים לי חשובים גם לה, סדר וניקיון לדוגמה. גם החינוך של הבנות דומה ומתאים לתפיסת החיים שלי. אם יש צורך אני מעירה לבן שלי, ובכל מקרה אני אף פעם לא מעירה מתוך ביקורת אלא תמיד רק מדאגה".

לדעתכן חמיות וכלות יכולות להסתדר אחת עם השנייה?
מיטל: "ברור שכן. אנחנו נמצאות במערכת יחסים שהלוואי על כולם, אבל לפעמים אני שומעת מחברות סיפורים מזעזעים על הקשר בין הכלה לחמות. תמיד יש תחושה שהחמות עוקצת או מנסה לריב. אני מנסה לקבל, ולא ללכת נגד".

יהודית: "אני מאמינה שכן, כמו שאימא ובת מסתדרות. אם המערכת בריאה ונורמלית, אז מסתדרים. אני מנסה להמשיך את דרכם של הוריי ואת החינוך שהם נתנו לי".

תנו טיפים לקשר מוצלח.
מיטל: "כבוד הדדי, מרחב מחיה ולשתף אחת את השנייה. לא לשמור בבטן שום דבר".
יהודית: "אהבה הדדית. בעיניי, אם אני רוצה שלבן שלי יהיה טוב אני צריכה לאהוב את אשתו. במקרה שלי אני באמת אוהבת ומתחברת אליה".

מי אנחנו?

רחל אלגוב, 66, בפנסיה. עובדת, מתנדבת ורוקדת ריקודי עם. מטפלת בנכדים בשעות הפנאי. אם לארבעה ילדים ושישה נכדים. התחתנה בגיל 19 והתאלמנה בגיל 44. נולדה וגרה בחדרה, ולאחר חתונתה עברה ליישוב אליכין. מאז היא גרה שם.

קרן אלגוב, 38, במקור ממושב חיבת ציון. נשואה לערן, ואם לשלושה ילדים. יועצת חינוכית. בני הזוג גרים בנחלה הממוקמת מאחורי ביתה של החמות באליכין.

כך היינו: קרן וערן נפגשו בליל הסדר, ואז גם גילו קשרים משפחתיים רחוקים ביניהם.
 

 
קרן וערן נפגשו באירוע משפחתי, ליל הסדר ליתר דיוק. "בכל שנה המשפחה שלי נוסעת לחגוג את ליל הסדר בבית ספר שדה אחר ברחבי הארץ. באותו חג, המשפחה של ערן חגגה באותו המקום שבו אנחנו היינו. כשראיתי את ערן התלהבתי ממנו מאוד, אבל לצערי הוא היה אז בלי כיפה ולא חשבתי שיכול להיות לנו עתיד משותף".

מה כל כך מצא חן בעינייך?
"בין היתר ראיתי את הקשר המיוחד עם אימא שלו. הוא כל כך דאג לה, וזה נראה לי מעורר השראה ממש. אביו של ערן נפטר לפני הרבה שנים, והוא תפס את תפקיד האבא".

"הפעם הראשונה שפגשתי את קרן הייתה בליל הסדר ההוא", מספרת גם החמות רחל. "הכרתי אותה במעומעם דרך קשרים משפחתיים רחוקים - גיסתי היא הדודה שלה. כשקרן וערן התחילו לצאת קיוויתי בלב שהקשר הזה יצליח. התלהבתי ממנה מאוד, היא נראתה לי בחורה טובה ואישה ראויה לבן שלי".

בני הזוג יצאו במשך כמה חודשים עד שהחליטו להינשא. הקשר היה מורכב יחסית, כי קרן דתייה וערן לא. "היו לנו עליות ומורדות סביב נושא הדת, אבל האהבה פרחה ורצינו שזה ילך", מספרת קרן. "אמא של ערן אמרה לו כל הזמן לשמור עליי ושבאתי מבית טוב".

אז גם החיבור ביניכן עבד טוב?
רחל: "התחברנו ישר ולא הייתה שום בעיה. בשנה הראשונה לא נפגשנו הרבה, בעיקר בשבתות ובחגים. השנה הראשונה היא החשובה ביותר לבני הזוג כדי שיצליחו למסד היטב את הקשר ביניהם. אחרי כמה שנים הם הגיעו לגור אצלנו, בנחלה המשפחתית".

לא חששת מכך שכלתך תגור בצמוד אלייך?
"בכלל לא, למה שהיא תפריע לי? דווקא שמחתי מאוד שיבואו. מאחורי הבית שלנו יש אפשרות לבנות בתים לילדים, ומבחינתי הצעד הזה היה מתבקש ולגמרי טבעי".

קרן: "מערכת היחסים בינינו היא לא של החברות הכי טובות, אלא מערכת אחרת, מיוחדת יותר. זה קשר שמתקיים בין כלה ואישה טובה עם לב ענק ורצון לתת. משהו באנרגיות סביבה מעניק רוגע וקבלה".

מאחר שהשתיים גרות זו לצד זו, רחל מסייעת לא מעט לכלתה בעבודות הבית. "היא אמנם אישה עסוקה, אבל תמיד מוצאת זמן לבוא ולקפל כביסה, להכניס מכונה או לשטוף את הבית", מתגאה הכלה, "והכול בנועם ובשקט".

יש גם מריבות? אי־הסכמות?
"כמעט שלא. אם כן, זה ממש בקטנה. רחל יודעת שיש לה כלה דעתנית אז לעתים היא מציעה דברים, בעיקר בנושאים פרקטיים".

"אני בעיקר מעירה על דברים סביב הילדים", אומרת רחל, "וממליצה על סמך ניסיון החיים שלי להשתמש מעת לעת בתרופות סבתא כשהילדים חולים. בחיים אני לא מנסה לחנך".

וקרן מקבלת את דעתך?
"בדרך כלל כן. פעם אחת היו לבת שלה תולעים והשתמשנו בשום. בפעם השנייה היא כבר לא הסכימה. זה נראה לה לא שייך".

לדעתכן חמות וכלה יכולות להסתדר אחת עם השנייהֿ או שאין לזה סיכוי אמיתי?
קרן: "ברור שכן, למרות שאני יודעת שזה משהו לא טבעי. לדעתי האחריות נמצאת אצל הבן. הוא צריך לדעת לנווט את הקשר הזה".

רחל: "ברור שזה אפשרי, תראי אותנו".

טיפים לקשר מוצלח?
קרן: "שכל אחת תקבל את השנייה כמו שהיא, וגם אם יש ביקורת חשוב להשמיע אותה בצורה מכובדת ולא ביקורתית, ותמיד להוסיף את המילה אולי. לדעת שאני לא יודעת הכול. במקביל צריך להקפיד על הבעת הערכה הדדית, להיות שם אחת בשביל השנייה".

"אני ממליצה שלא להיכנס לחילוקי דעות בין בני הזוג, לנסות לעזור ולא להעיר", מוסיפה רחל. "לדעתי יכול להיות קשר טוב בין כלה לחמות. הדבר תלוי באופי הכלה ולא רק באופי של החמות. צריך שתיים לטנגו".

איפה אתם בחגים?
"בדרך כלל יחד", הן מסכמות.

מי אנחנו?

פזית פרייליכמן, 56, נשואה לחיים ואם לארבעה: שלושה בנים ובת. מורה וסגנית מנהלת בבית הספר 'מורשת משה' ברמת גן.

דפנה זימרמן, 28, מאורנית. עלתה עם משפחתה מניו־יורק כשהייתה בת ארבעה חודשים. מעצבת גרפית, התחתנה לפני שבועיים עם אביתר, 28, בנה השני של פזית.

כך הכרנו: בני הזוג נפגשו לפני חמש שנים לראשונה, אך אביתר נפרד פעמיים (!) מדפנה. "לפני שנה הוא ראה אותי בפורים במסיבה בשוק והחליט שאהיה אשתו", נזכרת דפנה. "בתחילה היססתי לנוכח העבר שלנו, אבל אחרי חודש החלטתי לנסות בכל זאת. יצאנו במשך שמונה חודשים, ואז אביתר הציע נישואים". 
 

קצת קשה למצוא כלות ששמחות כל כך בחמיותיהן כשבועיים לאחר החתונה, אבל דפנה היא אחת כזו. "פזית מדהימה", היא אומרת, "אין לי מילה רעה להגיד עליה. גם כשנפרדנו בעבר היא שלחה לי הודעה שהיא לא מבינה מה עובר על הבן שלה ושהיא ממש מצטערת שזה לא הלך. מערכת היחסים בינינו זורמת ונעימה".

"אני זוכרת בדיוק את הפעם הראשונה שראיתי אותה", מוסיפה החמות פזית. "זה היה לפני חמש שנים, במוצאי שבת. חזרנו משבת בר־מצווה ואביתר היה צריך לצאת למסע לפולין. דפנה הגיעה אלינו הביתה כדי לקחת אותו לשדה והיא פשוט נכנסה לי לנשמה. ממש הצטערתי שהם נפרדו, וקיוויתי שהם ימצאו את הדרך זה לזו".

גם בהמשך השתדלה פזית עבור חברתו של בנה. "אני זוכרת את השבת הראשונה שהיא הגיעה אלינו. במשך שבוע שלם טרחתי לקראת השבת. בישלתי את כל התבשילים הכי מפונפנים שלי כדי שהיא תרגיש בבית. בשבת בבוקר דפנה ירדה למטבח וישבה איתי ועם כלתי השנייה, ואז הקרח נשבר. מאז נפלו כל המחיצות והיום היא כמו בת בשבילנו, בדיוק כמו כל הכלות שלנו. אנחנו מאוד אוהבים אותה. היא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לאביתר. זה בדיוק מה שהוא צריך, למרות שלקח לו זמן להבין את זה".

"היחס הנעים של פזית נמשך לכל אורך הדרך", מתארת הכלה הטרייה. "חמותי נותנת לנו את הספייס שלנו, ומהרגע שהתארסנו היא אמרה שתהיה כאן בשבילנו. לאורך כל הדרך, עד החתונה, היא רק עזרה ומאוד זרמה עם השיגעונות שלנו, כמו אלכוהול ודי־ג'יי בחתונה".

אפשר לומר שהיה ביניכן חיבור מיידי.
דפנה: "לגמרי. חמותי היא אישיות חמה ומאוד מכילה. כל שלוש הכלות שלה מתות עליה. שמעתי הרבה סיפורים מחברות על חמיות שדוחפות את האף, מעירות ומתלוננות, ובהתחלה חששתי מכך. לשמחתי, פזית היא ההפך המוחלט".

מותר להעיר לכלה?
פזית: "מעולם לא הערתי לאף אחת מהכלות שלי. הן מתקשרות להתייעץ, ואני נותנת את דעתי בשמחה".

האם חמות וכלה יכולות להסתדר?
דפנה: "זה תלוי בשני הצדדים. אביתר קשור לאימא שלו ומעריך מאוד את הדרך שלה. אני פשוט מאוד אוהבת אותה והיא קיבלה אותי בלי בעיות".

פזית: "אם יש מישהי שהבן  שלי בחר בה והיא בחרה בו, אז היא כלילת השלמות בשבילי ואני אוהבת אותה מאוד. מבחינתי אני כמו אימא שנייה של כלותיי, ואני מקווה שגם הן מרגישות ככה".

תנו טיפים לקשר מוצלח.
דפנה: "אני אמנם נשואה רק שבועיים, אבל נראה לי שהכול מתחיל בכבוד הדדי. חשוב לזכור שהחמות שלך ילדה וגידלה את הגבר שהתחתנת איתו. זה לא כמו קשר עם חברה, שאם רבים זה נגמר. החיים שלנו קשורים, וצריך לנסות להחליק על דברים. מישהי נתנה לי טיפ לפני החתונה - אם זה לא משהו שהוא ייהרג ובל יעבור, אל תילחמי עליו".

פזית: "הטיפ שלי הוא לא לראות ולא לשמוע מה שאת לא צריכה, בדיוק כמו שלושת הקופים".

פזית, את בונה עליהם שיגיעו הרבה לשבתות?
"רוב הילדים שלי גרים במרחק עשרים דקות הליכה, ואני עוזרת להם במה שצריך. אני לא באה הרבה, לא רוצה להעיק. ביום שלישי אני שולחת הודעה בוואטסאפ מי מגיע בשבת. אני שמחה שהם מגיעים הרבה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg