במקום עונש לילד: שינוי התנהגות ב-5 שלבים
האם עונשים הם מחנכים או מזיקים? הורים סבורים כי ענישה מונעת מילדים התנהגות רעה, אבל מחקרים הוכיחו אחרת
התנהגות לא מותאמת של ילד מהווה במקרים רבים ביטוי לקשיים עמוקים ומשמעותיים יותר שעמם הוא מתמודד. עלינו לזכור תמיד שבעיותיהם של הילדים שלנו מהוות מראה גם להתנהגות שלנו.
עוד כותרות:
- הבר מצווה שהפכה לאורגיה פדופילית
- תמורת 320,000: הציע את אשתו למכירה
חוקרים העוסקים בתהליכי למידה חברתיים מציינים כי ילדים לומדים מצפייה במעשים ובתגובות שלנו אליהם, ומהתגובות שלנו כלפי אחרים. כשאנחנו מזהים התנהגות לא רצויה אצל ילדינו, עלינו לשאול את עצמנו קודם כל מה מקורה וכיצד ניתן לטפל בסיבה להתנהגות.
כשההורים כועסים ומענישים, הילד לומד להגיב בתוקפנות או הסתרה ואינו לומד כיצד להתמודד בעתיד. כשאתם מזהים התנהגות בעייתית אצל ילדיכם, נוצר אצלכם פער בין הציפיות הגלויות והסמויות שלכם מהילד. כעס הוא התגובה הכמעט מיידית, והענישה היא התוצר הישיר שלה. אז היכן הבעיה? הרי בעקבות העונש הילדים אכן מפסיקים את ההתנהגות השלילית, האם כל שנותר הוא לטפוח לעצמנו על השכם? ובכן - לא.
כשהורים מענישים את ילדיהם, הילדים מתנהלים בהתאם לציפיות שלהם. אולם הם לומדים לפחד מהם. הילדים לומדים להסתיר כדי לא להיענש. הם לא משתפים מאחר שאינם בטוחים שתנהלו את התגובות שלכם באופן ענייני ואסרטיבי.
בחירה בתגובה של כעס וענישה, אינה מלמדת את הילד שלכם כיצד יכול היה לפעול אחרת. כשאנו כועסים אנו אומרים לילד מה לא לעשות, ולא מלמדים אותו למצוא חלופה חיובית - מה כן יכול לעשות בפעם הבאה, כדי להתמודד בהצלחה עם הסיטואציה.
הורים רבים טועים וסבורים שכעס ועונש הם הדרך לחינוך ולהצבת גבולות. אולם דיאלוג אסרטיבי אינו מעביר מסר שאתם "הורים ותרנים וחלשים". מאידך, תגובה של כעס, אשמה ועונשים אינם מעבירים מסר שאתם בשליטה.
לפי מחקר שנערך באוניברסיטת פנסילבניה, הורים שמציבים חוקים הגיוניים ומסבירים את ההיגיון שמאחוריהם, הופכים להיות קרובים יותר לילדיהם והם אלו שמצליחים לגדל ילד עם גבולות ומוסר פנימי ועם מסוגלות ובטחון עצמי. אז איך עושים את זה?
בחנו, מה בהתנהלות הילד הפריע לכם? כיצד ציפיתם שהילד ינהג? האם הציפיה שלכם ריאלית ומותאמת לגילו של הילד? האם הילד מודע לציפיות שלכם? עמדו על הפער שנוצר בין הציפיות להתנהגות הילד.
מהן התגובות שתרצו שהילד יאמץ למקרים דומים? כאן, חשוב לא להשתמש במונחים כלליים, אלא בתיאור פעולות אופרטיביות וברורות המתארות את דרכי הפעולה לעתיד.
ילדים רבים מדווחים שלתחושתם הורים ומורים ממהרים לשפוט ולהעניש ולא באמת בודקים מה קרה. על כן, הקפידו לברר עם הילד מה קרה ללא שיפוט והטיות מוקדמות - והקשיבו מבלי לקטוע, לבטל או לסתור את דבריו.
הקפידו תמיד להקשיב לפני שאתם מדברים, גם למה שחבוי מתחת לפני השטח, ולראות גם את מה שהם לא תמיד יודעים להראות. אם הילד נמנע מלשתף, בדקו אם הינכם מעבירים מסר שיפוטי או מסר של הקשבה ובטחון לילד.
הורים ואנשי חינוך טועים וסבורים כי הסבר קצר ירתיע ולא ילמד את הילד כיצד לשנות את התנהגותו. מחקרים מגלים כי מלל ארוך אינו אפקטיבי ואף מעלה התנגדויות מיותרות.
חוקרים חינוכיים מציינים כי כאשר ילד מעורב בקבלת החלטות, הוא מחויב אליהן. שאלו את הילד מה לדעתו הוא יכול לעשות בפעם הבאה, וכיצד הוא חושב שניתן היה לנהוג כדי להתנהל במקרים דומים. בנוסף, למדו את הילדים להציע פיתרונות בעצמם.
בעזרת השלבים המתוארים תוכלו לזהות את מקור הקשיים שניצבים בפני ילדיכם ולטפל בהם תוך יצירת איזון בין משמעת יציבה לבין תמיכה ופיתוח מסוגלות ובטחון עצמי אצל הילד. זיכרו: אין קיצורי דרך בחינוך, השקיעו לטווח ארוך.
דיאלוג אסרטיבי ביניכם לבין הילדים הוא הכלי העיקרי והאפקטיבי בחינוך. אמנם, בתחילה נדרשים ההורים להקדיש יותר זמן - אולם עד מהרה תגלו כי הילד הפנים את הנורמות המצופות ממנו. בנוסף, תגלו כי החיכוכים פחתו באופן משמעותי והילד פיתח מסוגלות עצמית ובטחון עצמי.
***
סיגל ניב היא יועצת ומנחה לארגונים ומשפחות, בעלת M.A בניהול ופיתוח תהליכי חינוך לילדים ולמבוגרים, זוכה בפרס בר לב למצוינות במחקר בחינוך החברתי 2011.
אקו"ם