ראשי » סגנון » מגזין

ששון ושמחה: הסטודנטים שמארגנים חתונות בחינם

כך מנסים תלמידים מהמרכז הבינתחומי להיאבק במחירי החתונות המוגזמים, ועל הדרך עוזרים לזוגות צעירים להתחיל את חייהם המשותפים בלי חובות. כתבנו קפץ לטעום מהבופה, וחזר כדי לספר

צהרי היום, אולמי עדן על המים, קיבוץ ניר-אליהו. שבעה צעירים נכנסים בהתרוממות רוח ומתחילים לסדר את השולחנות לקראת החתונה שתתקיים במקום בשעות הערב. מחזה שגרתי לכאורה, אבל לא נדרשת עין חדה במיוחד כדי להבחין שהצעירים הללו אינם עובדי המקום הקבועים. על פי מה? ובכן, על פי הכול.

אלה סטודנטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, שאיך נאמר זאת, מייצרים תדמית מעט שונה מזו שמאפיינת מנהלי אולמות אירועים ברחבי הארץ בדרך כלל. אבל כשהם חוברים לשלושה מעובדי המקום, החלל מתחיל ללבוש צורה. בכל הנוגע לעבודה עצמה, גם עין חדה לא תבחין בהבדל.

הכירו את "מברוק", אחת מיוזמות הסטודנטים המעניינות בישראל כיום. "מברוק" היא עוד חלק מגל היוזמות שצצו פה בשנים שאחרי המחאה החברתית, אבל כאן מדובר בבינתחומי, ואלה יש להם סטייל.

העיקרון פשוט: לערוך חתונה, מאל"ף ועד אחרון התצלומים באלבום, לזוגות מעוטי יכולת. אבל אל תעזו לקרוא להם ארגון סיוע, בטח שלא ארגון צדקה. הם נמנעים מקבלת תרומות ומתעקשים להסתמך אך ורק על בעלי עסקים ונותני שירות שמוכנים לעבוד ערב אחד ללא תשלום. לאנשי המקצוע מצטרפים שבעת אנשי היוזמה, בצירוף מתנדבים שמחליפים את עובדי האולם מצהרי היום עם ההכנות הנלוות ועד המלצור במהלך החתונה עצמה.

לפני שנשאל אותם מאיפה ההתעקשות לא לקבל תרומות כספיות בשביל מעוטי היכולת, הנה תיאור האווירה: כיף גדול. חמודים החבר'ה, ילדים טובים הרצליה. סטודנטים ביום שממלצרים בלילה בוחרים בדרך כלל לעשות זאת בבתי קפה ובברים - מלצור חתונות הוא ז'אנר אחר, ובטח שניהול האירוע מתחילתו ועד סופו שייך לעולם לא סטודנטיאלי במיוחד.
   
מכיוון שהם תלויים בבחירת התאריך של בני הזוג ולא יכולים לבחור משמרות, הם מפסידים לימודים. לכאורה. תוך כדי המלצור שמעתי כמה מהם ממנים שליח שייסע במהירות לבינתחומי, ירשום נוכחות ויחזור.

לחתונה הזו הם מחכים חודשים: החל בשלב בחירת בני הזוג, עבור בהאזנה לבקשותיהם בתחומי ההזמנות, האולם, התזמורת, הביגוד, האיפור והצילום, וכלה בניסיון לעמוד בכל הדרישות באמצעות בחירת בעלי עסקים מתאימים שיסכימו לתת יד.

ואז מגיע יום החתונה עצמו. הצעירים באים לחתונה שליוו מיומה הראשון, וכשמגיע הרגע הגדול הם עסוקים בכלל במלצור. מהשנייה שמתחילה קבלת הפנים והאורחים מגיעים, לא נשמעת מילה על הפרויקט. איש מהמשתתפים בחתונה לא יידע שהמלצרים שמגישים לו את המנות הם מי שדאגו שהחתונה הזו תוכל להתקיים.

אז איך זה עובד בדיוק ומאיפה הכול התחיל? את "מברוק" הקימו לפני שנתיים מייקי בן-ארי וברק אוסטר, במסגרת תוכנית רבין למנהיגות שמפעיל המרכז הבינתחומי. בשנה שעברה הלפיד הועבר לאביב כהן, ראש הפרויקט כיום, שבהמשך בחר להכניס אותו תחת כנפי אגודת הסטודנטים המקומית. עד כה התקיימו שבע חתונות, והשאיפה היא לערוך חתונה פעם בחודש ואף להתרחב בעתיד לקמפוסים נוספים.

המתנדבים מתחילים לעמוד ביעד: חתונה נוספת מתוכננת לחודש הבא. הזוג משלם רק את מחיר העלות של המנות עצמן, וכל השאר ניתן בהתנדבות. הצ'קים, כמובן, הולכים ישירות לבני הזוג.

מלבד כהן, שבעה סטודנטים נוספים פעילים באופן מלא בפרויקט ואחראים על שלל הזרועות המרכיבות אותו: בחירת הזוגות, מציאת מתנדבים, מציאת ספקים וניהול יום האירוע, תסרוקות, ביגוד לכלה, ניהול כספי, יחסי ציבור ורשתות חברתיות. בכל חתונה מצטרפים אל השבעה הללו מתנדבים שמסייעים בהכנת האולם והמלצור בחתונה.
 

 
למה לא לאסוף תרומות ולהעניק אותן כסיוע לבני זוג מעוטי יכולת?
"אנחנו ארגון חברתי, לא ארגון חסד".

הגדרה מעולה. מה היא אומרת?
"המטרה שלנו היא החברה. שהיא תלמד לסייע, להיות סולידרית, לא רק בזמני מלחמות אלא ביומיום. שזו תהיה הרוח. מבחינתנו החתונות הן רק אמצעי. היו לנו הצעות לתרומות וזה היה עוזר לנו מבחינה ארגונית, היה יכול לסתום לנו חורים כשעדיין לא הצלחנו למצוא ספק שייתן את העבודה ללא תשלום, אבל זה לא משרת לנו את המטרה, שהיא החברה.

"אנחנו רוצים שכל ספק או נותן שירות במדינה יידע שזה בסדר לפעמים להשתתף בחתונה ללא תשלום, כי אנחנו חיים ביחד. לא תרומה שמגיעה מגבוה מאיזה פילנתרופ. שהחברה תעבוד בשביל עצמה, אנשים לאנשים".

כהן מעיד שתפיסותיו הכלכליות נוטות לסוציאליזם, אבל באותה נשימה גם חולם "להיות אמיד, כדי שאוכל לתרום למטרות שנראות בעיניי". דבר אחד בטוח: הרבה מחשבה הושקעה בעקרונות שמאחורי הפרויקט, מעבר לרצון הפשוט לעזור לאנשים.

אביב הוא סטודנט בפקולטה למשפטים וממשל, וכך גם ספיר כהן, שאחראית על התחום הסבוך והעדין של בחירת הזוגות והראיונות עמם. הם מחזיקים במדיניות ברורה באשר ל"מברוק". בכל הנוגע לזוגות עצמם, ספיר מסבירה שהקריטריונים אינם רק כלכליים אלא קשורים גם לאופיים של בני הזוג. "חשוב לנו מאוד שבני הזוג יהיו אנשים שנותנים בעצמם לקהילה. שעשו שירות צבאי או אזרחי ומתנדבים".

נקודה נוספת שחשובה להם היא שזוג שנישא הופך להיות חלק מהפרויקט. בחתונה האחרונה, שניים מהמלצרים היו לא אחרים מאשר החתן והכלה מהחתונה שנערכה לפניה. הם הגיעו בשמחה גדולה להחזיר את מה שנתנו להם, והוסיפו לאווירה המיוחדת. אם כן, מהות הפרויקט היא ההתעקשות שלא ליצור שכבת נותנים לצד שכבת מקבלים, אלא לראות הכול כחלק מחיי חברה בריאה שיודעת לעזור לעצמה.

אבל אתם האליטות, אני מקווה שאתם יודעים את זה.
"כן, זו התדמית של הבינתחומי", אומר אביב. "אבל הבינתחומי הוא הרבה מעבר ללימודים. לא סתם 'מברוק' קם אצלנו. לא נתקלתי במוסד לימודים שנותן כל כך הרבה במה לתוכניות חברתיות".

גם בבחירת המתנדבים מושקעת מחשבה. המובילים מקפידים תמיד שיהיו מתנדבים מהבינתחומי עצמו, כי "חשוב לנו שזו תהיה התנדבות מסלולית, חלק מחוויית הלימודים", אבל גם בוחרים מתנדבים לפי המיקום הגיאוגרפי של החתונה והשתייכות בני הזוג.

"החתונה הקודמת הייתה בחדרה, ואז פנינו למרכז צעירים בעיר שיספק מתנדבים. הם הגיעו, וראש העיר בא לברך אותם. המטרה היא לא רק לגייס כוח אדם, אנחנו רוצים שהבשורה תופץ", אומר אביב. "אנחנו חושבים היטב על מי יהיו המתנדבים, ובעלי האולמות תמיד מתפעלים מתודעת השירות. חבר'ה בלי שום ניסיון מרימים חתונה כאילו זו לא הפעם הראשונה שלהם. זה רק כי הם כולם בתוך העניין לגמרי".
 

בחירת הזוג מוקפדת, כאמור, אבל הקשיים מתחילים עוד בשלב האיתור. "אנחנו רוצים חשיפה תקשורתית, ואתה יודע למה? כדי למצוא זוגות, כמה שזה נשמע מפתיע", הוא אומר. "אנחנו לא מדברים על עניים בהגדרה, אלא על אנשים שעובדים ותורמים, רק שבגלל רקע החיים שלהם חתונה היא הוצאה גדולה מדי עבורם. לאנשים קשה להבין שאין להם, קשה לקבל עזרה. כשהם רואים שאחרים מוכנים לקבל, זה עושה לנו את העבודה".

מה זוג כזה היה עושה בלעדיכם?
"הם היו לוקחים עוד הלוואה עם ריבית ומקווים שיכסו אותה. עושים חתונה פשוטה הרבה יותר. נכנסים לחובות במקום להתחיל את החיים בשמחה וששון, ומוצאים את עצמם במערבולת שגם מקשה על הזוגיות. לנו חשוב שהזוג יצליח לחסוך בחתונה. הצ'קים הולכים אליהם, ורחמנא ליצלן הם יוצאים מהחתונה ברווח". תדפיסי חשבון בנק לא נלקחים מהמאורסים הטריים, והבחירה נשענת על הראיונות בלבד. "החלטנו שאנחנו רוצים להאמין", הם אומרים.

ההפרשים בין המחיר המקורי של החתונה ובין המחיר שבני הזוג משלמים בפועל הם עצומים. בחתונה האחרונה המחיר היה 40 אלף שקלים במקום 200 אלף במקור. אביב אומר שבכל הנוגע לתעשיית החתונות עצמה, "מברוק" הוא לא יותר מפלסטר - אבל לצד זאת הוא מקווה שהרוח של המיזם תשנה את כל הגישה כולה, וכן, היא יכולה לעזור גם להורדת יוקר המחיה.

"להיות אורח בחתונה זה עול. אנשים לפעמים מתלוננים שהם צריכים ללכת לחתונות, להשאיר צ'ק מכובד, והכול בגלל המחירים הגבוהים שהתעשייה הזו מגלגלת. אני מרגיש שהרוח שלנו משפיעה על בעלי האולמות מעבר לחתונה האחת שהם מעניקים בהתנדבות.

"אני מדבר עם בעלי אולמות, ופתאום הם מתחילים לחשוב - אולי המחירים שהם דורשים למנה גבוהים מדי. את החתונה שלנו הם נתנו ללא תשלום, אבל אני בטוח שזה יעזור לכך שיהיה להם קל יותר להסכים לתת הנחה לזוג הבא שיבקש מהם לבוא לקראתו".

החתונה שהולכת ומתארגנת לנגד עינינו תארח 420 מוזמנים, ו"עדן על המים" אינו מהאולמות הזולים. "מעניין שאנחנו מקבלים מענה דווקא מאולמות יקרים, שיכולים להרשות לעצמם. ככה הזוגות שלנו מקבלים את המיטב".

בשעה שלוש וחצי האולם כבר מוכן. עכשיו מחכים. שלומי כחלון ("אולי יש קשר לשר האוצר") הוא מנהל האירוע מטעם האולם, ומבסוט מהמלצרים הסטודנטים שלו. "לא ציפיתי שהכול ילך כל כך מהר. הכול מתבצע. האווירה הרבה יותר כיפית, אני מרגיש שאני עושה משהו חיובי", הוא אומר.

נועה, אחראית המתנדבים, מחייכת. "תמיד בעלי האולמות בלחץ איך נצליח לסדר הכול. אבל הנה, בשעה שתיים לא היה פה כלום ועכשיו יש כל מה שצריך לחתונה".
 

 
כמה אנשי תחזוקה מעובדי האולם מריעים: כל הכבוד, זה אש. אנחנו מבקשים מהמארגנים לעמוד לתמונה משותפת ודורשים שיביאו את התיקים איתם, שייראו כמו סטודנטים. הם צוחקים: אבל אלה תיקים כאלה של הבינתחומי, ילקוטים. אז תיראו כמו סטודנטים של הבינתחומי, אני אומר להם, ומיד אחר כך נכנסת לאולם קבוצת מתנדבים צרפתים ששוהים שנה בישראל במסגרת פרויקט "מסע" ובאו לתת יד.

לאנשי "מברוק" טרמינולוגיה משלהם. בדפי ההנחיות, אחראי תחומים מכונה "מברוקון". כל ספק שמעניק שירות מקבל תעודה מיוחדת. כשהגיע שי אוחיון, צלם האירוע, הוא נעמד עם המארגנים לתצלום משותף עם התעודה. "השאיפה שלנו היא ש'תו מברוק' יהיה כמו תו תקן. שאנשים יידעו שהצלם הזה נותן לחברה, וזו תהיה עוד סיבה לבחור דווקא בו".

בינינו, אתה משקיע בחתונה הזו כמו בכל חתונה?
אוחיון: "פי שלושה יותר. כשצילמתי קודם את החתן הוא קרא לי הצדה וביקש להודות לי, אבל אני התנהגתי רגיל. אני צלם עכשיו, לא תורם. זה אותו הדבר מבחינתי".

ואז הגיעו החתן והכלה. הסיכום הראשוני היה שאני ואבישג הצלמת נתחפף מהמקום במהלך ההכנות, לא יצוין שום פרט מזהה וודאי שלא תהיה תמונה של הזוג עצמו. מילאנו אחר הדרישה, אבל להסתכל מותר.

המבטים בין החתן והכלה ובין המלצרים היו מיוחדים, כאלה שיש רק בין חברים קרובים שחוגגים שמחה משותפת אחרי חודשים של הכנות. במבטים ביניהם היה הכול חוץ מיחס בין אנשי ארגון סיוע לבין מעוטי יכולת. "זה חייב להיות ככה", אומר אביב, "אנחנו מתרגשים היום ממש".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg