שקט מצלמים
שנה וחצי אחרי מלחמת לבנון השנייה, מרגישים שלושה לוחמי השריון שהם התבשלו מספיק עם הדברים בבטן. כואב להם שהיו מפקדים בשטח שהתעסקו יותר מדי באיך הם מצטלמים והגיע הזמן לומר את הדברים בקול רם: "יש צורות התנהגות לא תקינות בצבא ואנחנו רוצים להפסיק אותן"
אייל מלול
,
24.01.08,
15:23
מימין: מיכאל שיבלין, דורון
צילום: יהונתן שאול
בוקר יום רביעי, 12 ביולי 2006, התחיל עבור חיילי גדוד געש (82) של חטיבה 7 כמו עוד יום מתוח ושגרתי בגבול ישראל לבנון. אבל אז הדברים השתנו: התקפה של החיזבאללה סמוך למוצב "זרעית" בה נהרגו ארבעה חיילי צה"ל, אייל בנין, וואסים נאזל, שני תורג'מן ונמרוד כהן, ונחטפו שני החיילים אהוד גולדוואסר ואלדד רגב, הקפיצה את חיילי הגדוד. בהמשך היום, נהרגו ארבעה חיילים מהגדוד, אלכס קושנירסקי, גדי מוסייב שלומי ירמיה ויניב בר-און לאחר שטנק בו נסעו, עלה על מטען רב עוצמה.
חטיבה 7 היא אחת החטיבות המוערכות של צה"ל ואחת משתי היחידות שפועלות מאז קום המדינה. במהלך השנים שמענו ולמדנו על פעולות צבאיות מזהירות של חיילי ומפקדי החטיבה בפריצת הדרך לירושלים, היא דרך בורמה, הקרב על סכר הרואיפה במלחמת ששת הימים, הקרב בעמק הבכא ו"כוח טייגר" במלחמת יום כיפור ועוד פעולות רבות שהפכו את חטיבת השריון לאחת המפוארות בצה"ל.
גם במלחמת לבנון השנייה הראו לוחמי החטיבה שהם ממשיכים את המורשת שעליה גדלו. החיילים סיכנו את נפשם בקרב ונשמעו לא מעט סיפורים על גבורת הלוחמים. עם זאת, בקרב חיילי החטיבה יש כאלה שטוענים שדווקא מפקד החטיבה, אלוף משנה (אל"מ) אמנון (אשל) אסולין לא עומד בסטנדרטים אותם הציבה החטיבה. שבוע לפני פרסום דו"ח ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון, החליטו שלושה מש"קים (מפקדים שאינם קצינים) מגדוד "געש", אותו גדוד שספג מכה כה כואבת ביום הראשון ללחימה, לספר כמה דברים שלא סופרו עד כה על מפקד החטיבה בה שירתו עד לפני מספר חודשים.
ניר קפלן (23) מרעות היה רס"פ (רב סמל פלוגתי) באחת מפלוגות הגדוד ויצא בתחילת יולי 2006, לחופשת שחרור. אחרי יומיים באזרחות שמע קפלן על האירועים בצפון ומיד הוקפץ חזרה צפונה, ושירת במלחמה כרס"פ. לאחר חודש בקבע תלה את המדים. מיכאל שיבלין (22) מלפיד, מש"ק הדרכה בפלוגה המקבילה, היה בן מחזורו של קפלן וגם הוא היה על סף שחרור כאשר פרצה המלחמה, שם מילא זמנית את תפקיד סגן מפקד הפלוגה שהתחתן באותו שבוע. את דורון כספי (21) מהוד השרון, בן פלוגתו של שיבלין, המלחמה תפסה כרס"פ מתחיל בפלוגה שבאותו יום מר איבדה את צוות הטנק.
למעשה, המלחמה תפסה את החיילים מוכנים מבחינה מבצעית אבל גם הם לא ציפו למכה כה קשה: "הגדוד שלנו היה על הגבול שלושה-ארבעה חודשים עד לתחילת הלחימה", מספר קפלן, "כאשר בחודשיים האחרונים היינו בכוננות, שזה כלל שינה במקלטים והליכה עם שכפ"צים ותנועה בצירים מאובטחים. בערך שבוע לפני תחילת המלחמה ירדה הכוננות". החיילים מספרים על תקרית נוספת שאירעה כחודשיים לפני החטיפה: "לנו לא היו נפגעים ולהם היו הרוגים", אמר שיבלין שהסכים עם דעתו של קפלן כי ייתכן וזה מה שהביא לירידת המתח אצל הלוחמים, "מה שקרה זה שהחיזבאללה הפציץ מוצב שלנו, ואנחנו ירינו אליו חזרה בתגובה. אולי זה לא היה הגורם לחטיפה אבל זה יכול היה להיות הסיבה לתזמון שלה". על כל פנים הסיטואציה הפתיעה אותם מעט. "זה היה יום סטנדרטי לחלוטין, ישנתי במוצב ופתאום היתה אזעקה", סיפר כספי על תחילת היום הארור, "בגלל שהייתי חדש במוצב, הערתי את החבר'ה שאמרו לי 'אל תדאג, זה כל שני וחמישי פה'. אבל אז הגיע המ"פ, שאמר שמפגיזים את "נורית", שזה המוצב שהטנק היה בו, והוא נסע לשם עם החוליה שלו".
מתי הבנתם שאתם במלחמה?
קפלן: "כשהסגן שלי (הסרס"פ) עידכן אותי על החטיפה ואמר לי להגיע לנקודת איסוף אופרטיבית בפיקוד הצפון. בהתחלה פחדנו כי זו פעם ראשונה שאנחנו חוטפים ואפילו נהרגים ונפצעים. היו לנו חיילים שנפצעו מירי צלף. פתאום היה פחד לעלות ללבנון. היה מחזור חדש וראית שהם מפחדים, למרות שלא היו לנו בעיות של חוסר מוטיבציה במהלך כל ימי הלחימה".
כספי: "אחרי שהטנק עלה על מטען היה אלמנט של פחד כי אתה יודע, מדברים על זה שהטנקים ממוגנים ופתאום אתה מבין שאתה יכול להיפגע. אבל אצלנו זה כמעט לא בא לידי ביטוי בזכות המ"פ, שערך שיחות מוטיבציה בנושא. ראינו את הפעילות שם כסוג של דרך לנקום על החברים שנהרגו ונפצעו, לא היו חיילים שלא רצו להיכנס ללבנון".
שיבלין: "מבחינתי מה שהתחיל את המלחמה זו השיחה עם המ"פ. איך שהמ"פ שמע על ההתקפה הוא עלה על טנק והצטרף לכוח שנפגע. אנחנו בינתיים עלינו לירי והשמדנו מאחז של החיזבאללה. אחרי כמה זמן פונינו לפלוגה ושם כינס אותנו המ"פ, הסביר את המצב ואמר שצריך להמשיך הלאה".
טנקים בגבול הצפון צילום: חיים אזולאי
טייק שלישי למח"ט
בעוד שהפיקוד הישיר על החיילים זוכה אצל שלושתם לשבחים כמו גם החיילים "הפשוטים", כלפי המח"ט אסולין יש להם בטן מלאה. "בקשר למח"ט יש לנו ביקורת על דברים שהוא עשה במהלך ימי הלחימה" אומר קפלן ומספק דוגמה, "הנהג של מפקד הפלוגה נפצע בתחילת המלחמה במרון א-ראס ולוחם מהפלוגה טיפל בו ופינה אותו. אחרי שבועיים התקשרו אליי מתוכנית טלוויזיה וביקשו שאעזור להם באיחוד בין החייל שנפצע לבין החייל שטיפל בו. השגתי אישורים, ארגנתי את זה שהחיילים לא יהיו באותו הזמן בלבנון והגענו לצומת שבו העבירו את השידור".
כאשר התחילו הצילומים בשטח הגיע למקום המח"ט שקרא אליו את קפלן. "אז חשבתי שזה היה מקרי, אחר כך הבנתי שזה לא היה מקרי, ושבמהלך רוב המלחמה הוא הסתובב באזור הצומת ובשאר המקומות בהן שכנה התקשורת. הוא שאל אותי מה קורה ומי אישר את הראיון, הסברתי לו והוא ביקש לקרוא לחייל. רגע לפני שהחייל הגיע, המח"ט - שהיה אז שנה בתפקיד - שאל מה שמם של שני החיילים, הפצוע והמטפל. הוא ניגש אל החייל הפצוע, טפח לו על הגב ואמר 'מה נשמע, התגעגענו אליך'". פה, לדברי קפלן, התחיל האבסורד: "פתאום הצלם אמר שהיה רעש בצילום, ואז אסולין נכנס למכונית, יצא ממנה וחזר על הסצינה עם הטפיחה על הגב ודרישה בשלום החייל. ושוב היה רעש אז הוא עשה את הטייק גם בשלישית".
אולי אמרו לו לעשות את זה?
"יכול להיות שהצלם אמר לו שיש רעש אבל הוא המח"ט. זה לא היה מכובד".
איך הגיבו החיילים?
"כל מי שהיה מסביב היה בהלם. אתה בתור רס"פ צריך להיות לויאלי למפקד מול החיילים, אבל באותו הרגע, הייתי בשוק שזה מה שהמח"ט שלנו עושה. במקום שיהיה בחמ"ל או בשטח הוא בא לצומת ומשחק עם התקשורת".
זה לא הסיפור היחיד שמלמד על חיבתו של אסולין לתקשורת באותם ימי לחימה טרופים. השלושה מספרים שבאחד הימים הוא הורה לנהג שלו לנסוע מסביב לנקודת השידור כדי שבבית יראו שמח"ט 7 נמצא בשטח. קפלן סיפר על אירוע נוסף: "לפני הכניסה למרון א-ראס היו טנקים במטולה וביפתח, הרחוקים מאוד מנקודת הכינוס של הגדוד. בגלל החסך בכסף ובזמן, הטנקים נסעו על הצירים וגרמו נזק לכביש ולטנקים עצמם. כשהגעתי לשטחי כינוס אליהם הגיעו הטנקים ראיתי ששני מובילים הביאו את הטנקים של המח"ט ושל סגנו. שמחתי, הנה גם הם נכנסים ללבנון - זה בטח ייתן דחיפה מוראלית לחיילים, אבל מהר מאוד הרגיעו אותי: 'אל תשמח' אמרו לי, 'טנקי מח"ט וסמח"ט הם עבור התקשורת'". כספי, שנכח אף הוא בשטח, מצטרף לביקורת: "הם שמו את הטנקים שלהם באמצע המשטח במקום הכי טוב והכי מפריע. גם ככה זה היה מקום קטן וצפוף, ויש לך שני טנקים לא מבצעיים שתקועים לך באמצע המשטח".
לוחמי שיריון בלבנון צילום: אריק סולטן
לקפלן יש גם סיפור על סרבל: "ערב אחד ביקשו ממני להשיג למח"ט סרבל אמריקאי. אחרי יום שלם של חיפושים השגתי את הסרבל עם דגל ישראל וסמל החטיבה". וכספי ממשיך מאותה נקודה: "כשראינו את המח"ט עם הסרבל זה העלה לחיילים את המוטיבציה, הם אמרו בגאווה 'המח"ט נכנס ללבנון'. אבל כשהם גילו שזה רק בשביל הטלוויזיה הם מאוד התאכזבו. הנהג שלו הסביר לי שבגלל שהמח"ט ראה את הטלוויזיה, הוא החליף ממדים לסרבל והתחיל להסתובב בין החיילים. יש כאן דברים של אמינות, וזה מה שגרם לי לפנות לתקשורת, שקצינים בכירים ניצלו את העניין של התקשורת ניצול ציני לקידום הקריירה שלהם".
-אתם חושבים שההתנהגות הזו פגעה בכם?
קפלן: "אין לי את כל הנתונים, אבל אני חושב שכן. הרי בסוף היו לא מעט פשלות שאם היו מתעסקים פחות בתקשורת היו נמנעות".
דיברת על לויאליות, זה חלחל לחיילים?
שיבלין: "לחיילים היו דברים אחרים להתעסק בהם. חייל פשוט מסתכל על המח"ט מנקודה נמוכה ואומר לעצמו 'אולי זה משהו שאני לא מבין' ומעביר הלאה".
ובדיעבד, אחרי המלחמה?
קפלן: "אני איבדתי את הלויאליות שלי למח"ט ברגע ההוא. לא שהלכתי ואמרתי את זה לחיילים שלי, אבל בקרב המפקדים בפלוגה כבר אז הייתה תסיסה".
איך הגיב הסגל הפיקודי של הגדוד?
קפלן: "לפחות אצלי בפלוגה היתה חשיבה של 'בואו נשתוק ונילחם ונעשה את הכל על הצד הטוב ביותר ורק אחר כך נחזיר להם'. לפני שבאתי לראיון התייעצתי עם חברים שהיו בפלוגה ועם כאלה שעדיין בפלוגה והם אמרו לי שחשוב שידעו מה היה".
זה לא יפגע בחיילים של אסולין?
"ברור שאני לא רוצה להזיק למדינה אבל חשוב לי שידעו שיש כמה דברים וכמה חבר'ה שעשו דברים שהם לא בסדר. ושהציבור ישפוט אותם לפני שהעניין הציבורי ירד והמח"ט יהיה מפקד אוגדה".
אתם יכולים להשוות את ההתנהלות שלו אל מול זאת של המג"ד שלכם, עודד בסיוק?
שיבלין: "זה קשה להשוות בין מג"ד למח"ט כי אני הייתי מט"ק וקשה להעריך. אני יכול להגיד על בסיוק שאני בתור אחד שהיה בתפקיד פלוגתי בכיר בעורף, והייתי בהרבה ישיבות, ראיתי שהוא תמיד היה בסרבל או במדים חסיני אש. וא תמיד היה להוט להיכנס לשטח עם החיילים".
כספי: "אני זוכר שהסמג"ד שלו כל הזמן אמר לו שייתן גם לו להיכנס ללבנון".
המח"ט הגיע לדיונים בגדוד כשלא הייתה תקשורת?
שיבלין: "הייתי בהרבה ישיבות מטה ובאף אחת מהן המח"ט לא הופיע, אבל אני יודע שהמג"ד נפגש עם המח"ט הרבה".
קפלן: "אני לא זוכר שהוא הגיע לקו אבל אני זוכר שבסיוק לקח אותנו לשיחה ואמר לנו שהוא לא יכול היה לשאוף לחיילים יותר איכותיים וכדומה, את המח"ט לא ראיתי יורד מהאולימפוס ומדבר עם החיילים".
אירוע מעניין שנחשף אחרי המלחמה היה כשאסולין הטיח ביקורת במפקד האוגדה, תת-אלוף גל הירש, בתוכנית תעודה של ערוץ 10. בעקבות זאת החליט הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, להעיר לאסולין הערה פיקודית ולעכב את קידומו בשנתיים. בכתבה אמר אסולין כי "הירש אינו שולט במתרחש, לא מבין את מה שקורה בשדה הקרב ופועל בניגוד לכל תורות הלחימה הנהוגות בצה"ל". הדברים נאמרו בנוכחות פקודיו. "מן הראוי שהבעת דעה זו תעשה באופן ההולם את ערכי היסוד של צה"ל, ובעיקר את ערך הרעות ואחוות הלוחמים", כתב הרמטכ"ל שזימן את אסולין לשיחת בירור בה הביע המח"ט, לדברי צה"ל, את התנצלותו.
מה אתם מתכוונים להשיג באמצעות הכתבה?
קפלן: "אני רוצה שידעו את מה שמח"ט 7 עשה, שהציבור ישפוט, ישנן נורמות פסולות שחלחלו לצבא ומחלישות אותו, אני מקווה שחשיפתן בתקשורת תמגר אותן".
מימין: מיכאל שיבלין, דורון כספי, וניר קפלן צילום: יהונתן שאול
דרגים בעורף לא הבינו את המצב
לא רק על המח"ט מותחים השלושה ביקורת. לטענתם למעשה העורף הצבאי, המערך המסייע לחזית, לא הבין בכלל שהוא במצב של מלחמה: "שמו לנו את הפגזים בנקודת איסוף רחוקה והעמסנו אותם על מכוניות והעברנו למוצבים, ידעתי שטנקים יוצאים ללבנון בלי בטן מלאה בתחמושת, ולא הבנתי למה לא מקימים כל צעקה", אומר קפלן.
אולי לא הבינו שיש מלחמה?
קפלן: "בפירוש לא הבינו שיש מלחמה. הטויוטה של הפלוגה התהפכה, ולקח שבוע כדי להביא גרר ועוד שבועיים כדי לתקן אותה, וזה בזמן מלחמה. כל זה בגלל מלחמת אגו בין אנשי קבע בתוך הצבא, או משהו בסגנון". כספי: "עבדנו שתי פלוגות עם מכונית אחת. כשכל אחד סגר לשני פינות וזה עבד כי היינו מודעים לזה שאנחנו במלחמה".
אחרי המלחמה, התלוננתם?
שיבלין: "היו תלונות אבל הן לדעתי נעצרו ברמת הסמג"ד. יכול להיות שאני טועה בתלונות שלי ושמבחינת המערכת מה שאני רואה כדבר מוטעה הם רואים כנכון".
דיברתם על זה עם החיילים?
שיבלין: "דיברנו על זה ברמה של להריץ דחקות".
ירדתם עליו? הפיקודיות של המח"ט לא היתה קיימת?
כספי: "היא צנחה מאוד, אבל עדיין היה כבוד כי זה המח"ט".
המח"ט קיים שיחה עם החיילים?
שיבלין: "היה טקס בסוף המלחמה בהשתתפות מפקד האוגדה והמח"ט, אבל אני לא ממש הקשבתי. רציתי לשאול אותו כמה שאלות קשות, ולמען האמת אני די מתחרט שלא שאלתי". כספי: "מנקודת הראות שלי אני יכול להגיד לך שמה שהם דיברו לא עניין אף אחד. ניסיתי להקשיב אבל לא הצלחתי, כשהמ"פים והמג"דים דיברו הקשבתי אבל כשהמח"ט דיבר או גל הירש, לא הקשבתי.
למה?
"אני לא יודע להסביר את זה, אולי בגלל שהם דיברו בסיסמאות וקלישאות". שיבלין: "אני זוכר את השיחה עם המג"ד שאחריה הרגשתי גאווה להשתייך לגדוד". קפלן: "היה סוג של אנטי נגד המח"ט והירש, והחיילים פשוט חיכו לחקירה ויאללה שילכו".
עשו אתכם תחקירים?
שיבלין: "אחד הפרויקטים של הגדוד היה למלא יומן אירועים כל יום. אני העברתי את זה למחשב".
זה עבר הלאה, מעבר לגדוד?
כספי: "אני חושב שזו היתה החלטה גדודית. אני זוכר שהסמג"ד אמר לחיילים גם תוך כדי המלחמה לכתוב כי אחרת נשכח". שיבלין: "התחקירים היו ברמה הגדודית. אם אתה שואל אותי זה מספיק, הרי אם תשאל כל חייל מה הוא חושב, זה לא ייגמר".
יש אצלכם גאוות יחידה?
קפלן: "ברמה הפלוגתית היתה גאווה, בקטע הגדודי הייתה רק מול גדודים אחרים, לגבי החטיבתי אני רק יכול לומר שאין סיכוי שיהיה לי סטיקר של החטיבה על האוטו".
בינתיים כל השלושה כבר משוחררים וכולם גם קיבלו את המכתבים המודיעים על גיוסם למילואים. קפלן עשה בשנה וקצת מאז שהשתחרר שלוש פעמים שירות מילואים (פעמיים בהתנדבות), לשיבלין יש ברזומה שתי גיחות לחיי הצבא ואילו כספי חנך את הפרק הזה בחייו לאחרונה. השלושה מדגישים כי למרות הכל הם ילבשו מדים בשנים הבאות. אבל ברקע מבצבצת שאלה מטרידה.
מה תעשו אם אסולין יהיה מפקד האוגדה שלכם במילואים?
שיבלין: "האמת, לא יודע אבל יש לי חשש בעניין".
קפלן: "היתרון במילואים הוא שהחיילים עצמם לא סדירניקים. הבנתי שהמילואימניקים שמשרתים איתי קיבלו באחד האירועים פקודה לעשות משהו, ובגלל שהיה להם ניסיון צבאי הם בקשו שיבדקו את הנושא בשנית והבינו שהיתה טעות. במילואים כנראה מבינים שהצבא לא עובד נכון". כספי: "זה חמור מאוד שאתה לא ממלא פקודות. אבל זה נובע מזה שלא סומכים על הצבא בעיניים עצומות וזה אומר שיש בעיה".
"אחד הקצינים היותר טובים שיש"
תגובות:
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "האמור בכתבה מהווה סילוף של העובדות והמצב כפי שהתרחשו במהלך מלחמת לבנון השנייה ואף גובל בהכפשת שמו הטוב של הקצין שלא בצדק".
אל"מ אמנון (אשל) אסולין שימש כמפקד עוצבת סער מגולן (היא חטיבה 7, א"מ) במהלך הלחימה והנהיג אותה. אל"מ אסולין שירת בתפקידו עשרה חודשים עת פרצה מלחמת לבנון השנייה, ועמדו לפניו עוד שנה וארבעה חודשים של שירות כמפקד החטיבה.
באשר לטענות הספציפיות: גדוד געש לחם תחת פיקוד עוצבת ברעם במרחב מרון א-ראס ולא תחת פיקוד עוצבת סער מגולן עד לתאריך ה-19 ביולי 2007. כל נסיעה שביצע נהג המח"ט בוצעה באישור המח"ט לצורך תפקידו ולא בוצעו נסיעות ראווה. למח"ט, ככל חיילי סער מגולן, יש סרבל "טנקיסטים" ועליו סמל דגל מדינת ישראל וסמל החטיבה. המח"ט, בזהה לחייליו, מחויב ללבוש את הסרבל בעת נסיעה בטנק על פי פקודות הצבא. כמו כן טנקי המח"ט והסמח"ט הגיעו על גבי מובילים מכיוון שהועברו מרמת הגולן, שלא כמו טנקי "געש" שהיו כבר בגזרה ונסעו על פי הנחייה על גבי "זחלים".
אין זה מתפקידו של מח"ט להשתתף בישיבות פנימיות של גדוד. במספר הזדמנויות הצטרף המח"ט להערכת מצב גדודית על מנת להשפיע מנסיונו המקצועי. אל"מ אסולין בתפקידו כמח"ט סער מגולן ניהל את החטיבה וביצע ישיבות מג"דים ומטה חטיבה.
באחד מימי הלחימה נפצע חייל מהחטיבה וכאשר פונה לאזור אביבים הגיע המח"ט למרחב וסייע יחד עם קצין הרפואה החטיבתי, לפנות את הפצוע לאמבולנס. בעת האירוע היו מערכות תקשורת רבות שתעדו וצילמו במקום.
מג"ד ששירת תחת המח"ט בתקופת המלחמה, אף ביקש להעביר באמצעות דובר צה"ל כי 'כפקוד ישיר של מח"ט סער מגולן לשעבר, אל"מ אשל-אסולין, ששירת תחתיו מספר שנים וכן שימש כמג"ד בחטיבה בזמן המלחמה וצפה מקרוב ואף הושפע ישירות מההחלטות אותן קיבל ודרך הפיקוד שלו, אני מלא הערכה להתנהגותו הפיקודית, ליכולות המנהיגות אותן הפגין, במיוחד תחת לחץ ובמצבי חירום'. כאמור אנחנו דוחים את הנסיונות להכתים את שמו של המח"ט".
גם אל"מ במיל' בני פרץ, סגן מפקד אוגדה במילואים (לשעבר מפקד חטיבת שריון בסדיר) וחבר של אל"מ אמנון אשל-אסולין, ביקש להגיב על הטענות שעלו כלפי חברו: "אילו המט"קים היו מלינים על דברים בתחום ההתייחסות שלהם קרי העדר מזון או תחמושת או משהו הקשור לפקודות שהם קיבלו אז הייתי יכול לקבל את הטענות. אבל עם כל הכבוד, אין למט"קים יכולת לשפוט התנהלות של מח"ט. פשוט כי אין להם את הכלים לכך. מעבר לכך, מההיכרות האישית שלי עם אשל-אסולין, הוא אחד הקצינים היותר טובים שאני מכיר. אמנם אני לא בקיא באיך הוא פעל במהלך המלחמה אבל מההיכרות שלי איתו הוא אחד הקצינים היותר טובים שיש".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
