 |
/images/archive/gallery/139/560.jpg אנגל
אין  |
|
|
|
|
| במהלך שבע השנים האחרונות של חייו העניק שמעיה אנג'ל סדרה נדירה של ראיונות בהם חשף לפרטי פרטים את חייו. אנג'ל דיבר על הכל: כסף, אלימות, רצח, דוקרנים, הרואין, פחד, טירוף, אהבה, סקס, מרדפים, חברים, בגידות. בגוף ראשון, בלי שום פילטרים ובתיווך מינימלי, מוגשת לכם כאן האוטוביוגרפיה של הפושע המפורסם בתולדות המדינה |
|
|
|
 | דפדף ברכילות |  | |
עמרי אסנהיים
16/7/2004 0:13 |
|
|
|
|
|
|
|
לשמעיה אנג'ל היה חלום. הוא רצה להיות פושע. עוד כנער נחשב לנסיך פשע. "דודי בלסר של העבריינים", כפי שהגדיר אותו לימים אחד מפרקליטיו, רכש לעצמו שורת מעריצות, כשם שהעמיד אויבים מרים, שדוכאו על ידו בנוקשות.
את חלום הילדות שלו הצליח אנג'ל להגשים. כל כך הצליח, עד ששמו הפך לשם נרדף בעברית לגנגסטר גדול מהחיים, מאפיונר, קילר, בוס, דון. אנג'ל. הוא מצדו העריץ עד יום מותו את מיתולוגיית סרטי "הסנדק". האיש הכריזמטי עם הג'סטות הנאיביות שאף להידמות לסיציליאני כזה, עם מגבעת, כבוד, חיילים נאמנים עד מוות ודבקות בחוקי העולם של מטה. אפילו רכשו לו מגבעת כזו, במיוחד לכבוד נישואיו השניים. ועוד משאלה אחת היתה לאנג'ל: למות כגיבור, עם כדור בראש.
"תק תק", בשפתו החותכת. כאן, לבסוף, נכשל.
אנג'ל היה איש של ניגודים קיצוניים. רוצח נחוש ורומנטיקן חסר תקנה. יבואן סמים משגשג שפיזר את הונו על חבריו. בעל חולשה אמיתית לילדים, ומי שלא היסס לקפח באבחה אכזרית את חיי קורבנותיו.
בעמודים הבאים ייחשף שמעיה אנג'ל כפי שלא נחשף בעבר. הפושע המפורסם ביותר בתולדות המדינה, זה שהורשע בשני מעשי רצח, ושמו נקשר ללא הוכחה ברציחות רבות נוספות, מדבר בגוף ראשון, בלי שום פילטרים. זו ההזדמנות הראשונה לשמוע את סיפור חייו המדהים, כולל גילויים חדשים ומפתיעים, מבעד לעיניו ממש. השיחות איתו, שחלקים נבחרים מהן מובאים כאן, התקיימו לסירוגין בשבע השנים האחרונות לחייו ונקטעו עם מותו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"שמעיה היה מגיע למשרד ואומר, 'היה רצח. בשביל שתחפש אותי? הנה באתי'"
|
|
|
 |
|
 |
|
פרק 1 - הולדתו של אנג'ל
|
|
|
 |
|
|
|
"הלכנו עם המקל והקופסה הקטנה לקטוף סברס. פתאום הגיע ראש הקבוצה משייח מוניס. החברים מרמת אביב רעדו. הבחור אמר שהוא לוקח את הסברס שלנו. אמרתי מה זה? בן זונה! סברס שלך? וואללה, אתה תהרוג עד שהסברס יהיה שלך. אומר לי הגדול מביניהם, בריון כזה: 'אתה יודע מה? צא פייר פייט. מי שינצח ייקח את העגלה'. הייתי רזה כמו מקל. אני זוכר תמונה: אני דופק לו מכות רצח. בוכה ומרביץ. בסוף לקחתי את העגלה".
באחד מימי האביב של 61' ניצב שמעיה אנג'ל, ילד בן שמונה, באמצע הדרך בין שתי מיטות. על אחת שוכב אביו המת, מוריס. על השנייה מונחת אמו המעולפת, דינה. שניהם מכוסים סדינים לבנים. כמה שעות קודם לכן פסע הילד כדרכו לתחנת האוטובוס השכונתית לחכות לאביו החוזר מהעבודה. מרחוק שמע את אחד הילדים קורא, "שמעיה, בוא. אבא שלך נפל". מוריס אנג'ל עוד הספיק להתרומם ולנקות את האבק מהחליפה שלבש, אך מיד התמוטט שוב. כעבור זמן קצר נקבע מותו. האם התעלפה מהתרגשות בקופת החולים. אנג'ל סיפר שלרגע חשש שאיבד את שני הוריו. עד אותו יום נהנה אנג'ל מילדות שגרתית, אפילו מאושרת. החום והשמחה חיפו על המחסור הכלכלי.
אביו הוא עיתונאי בעיתון הצרפתי "אינפורמסיון", ואמו עקרת בית. משפחת אנג'ל, שמוצאה במצרים, ההורים ושתי הבנות, אילנה ויונה, עולה מצרפת למעברת תל כביר. האם, אז בהריון, מפילה את עוברה, אך בהגיעה לבית החולים מתברר כי נשאה בבטנה תאומים, והעובר השני שרד. לבן שנולד בארץ מעניק האב את השמות שמעיה וגם רוברט, בתקווה שישמש אותו מאוחר יותר באחת מאוניברסיטאות אירופה. המשפחה בוחרת לעבור מהמעברה לשכונת קריית שלום, אך נשלחת אל רמת אביב, שהיא בעיקר חולות.
שמעיה אנג'ל מעריץ את אביו. הם מעבירים שבתות משותפות בבריכת גורדון, ובלילות מלמד האב את בנו קרוא וכתוב. המוות הבלתי צפוי מהווה מכה קשה במיוחד. כבר בעת השבעה חל שינוי בהתנהגותו של הילד, ומספר חודשים לאחר המוות החל להיעלם בלילות. באחד מהם מוצאת אותו המשטרה ישן על קבר אביו בקריית שאול, לשם צעד ברגל מרמת אביב.
בהדרגה נוצרת בבית מצוקה כלכלית. שמעיה מציע לאמו לתרום את קופת החיסכון, שקיבל מאביו ללימודים גבוהים, עבור תשלומי המשכנתה שהמשיכו להעיק. הילד בן השמונה גם הופך אלים. באחד הימים הוא מכה ילד שכן. אביו של הילד המוכה קושר את אנג'ל לעץ וגומל לו. האם חשה בהידרדרות בנה, מארגנת מסגרות חלופיות בקיבוצים, אך ללא הועיל. ניסיון נוסף לקליטתו בבית אחותו הנשואה בערד נכשל אף הוא. אנג'ל מפסיק ללמוד. בגיל 13הוא מנצל את המרפסת הסגורה בבית לבילויים משותפים עם כמה מנערות השכונה. סבתו יושבת בסלון הסמוך ומתקשרת בוכה לאם בעבודה, "שמעיה עושה חטאים נוראיים". במקביל מתחיל אנג'ל לבלות עם ילדי שכונת שייח מוניס הסמוכה.
"הכרתי את החבר'ה משייח מוניס. התחברנו. הם היו עוברים את הכביש של האוניברסיטה, והחבר'ה מרמת אביב היו מתפזרים. רק אני נשארתי. התחיל להיבנות ג'ונגל. בלי משחקים. התחלנו לפרוץ. מתחילים מחנויות, גניבה של סיגריות אמריקניות ומכירה לעבדאללה, ערבי שהיה מוכר רכוש גנוב בשייח' מוניס. לפעמים הייתי הולך מאחורי החצר, גונב לו כמה קרשים ומוכר לו אותם מקדימה. לא פחדתי לפרוץ. פחדתי מהבושה להיתפס, מההשפלה. להיתפס אומר שאתה סתם פראייר. הכסף היה רק הבונוס. הקצפת היתה הביצוע המושלם. ליהנות מכל הקטע".
|
|
|
|
|
|
|  | | רולף רופא ואנג'ל. "ככה השתחררתי, עם דמעות בעיניים. נכנסתי לבית הסוהר ילד שלא מתגלח ויצאתי איש" | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
