ראשי » רכילות » לוקאלי

מגיע לי פרס ישראל: פנינה רוזנבלום נבחרה לסמל ישראלי

מיוחד - 64 סמלים ישראלים: בזכות הבלונד, בזכות הזוהר, בזכות אימפריית הקוסמטיקה, בזכות הקדם אירוויזיון, בזכות הקדנציה הקצרה בכנסת, בזכות הנישואים לגבר צעיר ממנה. ובקיצור: "אני האישה הכי מפורסמת בארץ. היחידה שנשארת ארבעים שנה במודעות הציבורית ".

כבוד נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, יאיר לפיד, אזרחים יקרים. שישים וארבע שנים אתם פה, מסתובבים עצמאיים מכף רגל ועד ראש. ארבעים ואחד שנים מתוכן עשיתם את זה עם פנינה רוזנבלום, או לפחות עם הלוגו שלה על השמפו החדש שקניתם. מה היא כבר מבקשת, נשיקה קטנה משימון? פסל? כיכר בעפולה עילית? לא ולא. הכרת תודה. צנועה וסמלית, כמו שיש לטרטקובר ולגביזון, לנחצ'ה היימן ולגילה אלמגור. ומה עם פנינה, לה לא מגיע? "כל ילדה גדלה על פנינה רוזנבלום", היא מנמקת. "אין בית שאין בו משהו מהמותג שלי. אני האישה הכי מפורסמת בארץ, מגיל שש עשרה כשהייתי הדוגמנית מספר אחת ועד היום. אני בת חמישים ושבע, תעשה חשבון ותראה כמה שנים אני בתודעה הציבורית. מגיע לי פרס ישראל. עוד לא קיבלתי אותו, אני לא יודעת למה".
מאיפה זה הגיע פתאום, פרס ישראל?
"אנשים שאלו אותי 'למה לא נותנים לך את פרס ישראל?'. אני אהיה גאה אם אקבל, כי אני חושבת שאני מהווה דוגמה לכל כך הרבה נשים. נתתי המון כוח לנשים לאמץ ילדים כי אימצתי ילדים (חן וגל - א"ש), נתתי כוח לנשים להצליח, נתתי לאנשים את הכוח להעז".
את דוגמנית לשעבר ואשת עסקים, את רואה את ועדת השופטים הולכת על זה?
"זה שיקול שלהם. אני לא חושבת שרק אינטלקטואלים צריכים לקבל. פרס ישראל צריך להיות פרס לאנשים שתורמים, עשו משהו בחיים שלהם והיוו דוגמה והשראה, לאו דווקא בקשר אליי. זה חייב להיות הרבה יותר פתוח. יש אנשים ממש טובים שמגיע להם פרס ישראל והם עושים עבודת קודש בעזרה לנזקקים, למסכנים. הם גם צריכים לקבל את פרס ישראל, ללא ספק".
אבל זה טוב, ככה נשאר לך משהו לשאוף אליו.
רוזנבלום פורצת בצחוק המפורסם, המזוהה כל כך עם בת דמותה מ"ארץ נהדרת". "תשמע", היא אומרת, "אני אלך לעולם הבא גם אם אקבל וגם אם לא אקבל את פרס ישראל. העיקר שיהיה כתוב על המצבה שלי שהייתי בן אדם טוב, ישר, עוזר לזולת. זה מה שחשוב".

 


איפה המונה-פנינה. תנו לה, בחייאת העולם, תנו לה מה שהיא רוצה. על מה ולמה? תבחרו. על הדוגמנות, על הקריירה המוזיקלית, על הנפשות שעשתה לנו בעולם - אצל טד קנדי, רוברט דה נירו וסלבדור דאלי, שצייר, אבל הציור נעלם וכך אבדה לנו המונה-פנינה. תנו לפנינה מה שהיא מבקשת, בעיקר בגלל שנתנה לכם את כל הפנינה, פלוס תוספות. שיחקה, כתבה ספר, פתחה בית ספר, כתבה בארבעה עיתונים, השתתפה בקדם אירוויזיון. בגלל שהפריחה את שממת השחור-לבן הישראלי בבלונד קופצני, כזה שסובב ראשים בארץ, בחו"ל, אפילו בכנסת ישראל. שלושת אלפים קולות והיא הייתה נכנסת למשכן ברשימה עצמאית שהקימה. בסוף, כשהייתה בסיעת הליכוד, הנגבי ערק לקדימה וח"כ פנינה רוזנבלום נכנסה היישר לפגרה. ועוד לא הזכרנו את הילדות בפתח תקווה, דלות ועוני מחפירים, אבא שלא הכירה עד גיל 29. שלוש חתונות, שני בעלים, אחד אלוהינו. והקרמים, עוד לא דיברנו על הקרמים.

הפרס מתמהמה, והיא ממשיכה הלאה. והנה, בהתקדש חג, רוזנבלום מעטרת את רשימת הסמלים הלאומיים. הנימוקים באדיבות כלת הפרס. "אני ישראלית בכל רמ"ח איבריי. נולדתי כאן, הצלחתי כאן, אני חולה על המדינה שלנו. הייתי דוגמנית, שחקנית, זמרת. הייתי בטופ של הטופ והבנתי מהר מאוד שזה משהו זמני שייגמר ואני לא אוכל להתפרנס מזה כל החיים. ידעתי שבגיל שלושים אני רוצה לשבת על כיסא מנכ"ל. אל תשכח שכשהתחלתי היה קשה להיות אישה ועוד בלונדינית ויפה. זה לקום ולהגיד 'רק שנייה, מה לעשות? אלוהים חנן אותי ביופי וזוהר. אני אוכיח שאני לא רק יפה מאוד אלא אני בנאדם בזכות עצמו'. אני סמל כי אני גדלתי בצריף, בעוני נורא קשה, ומכלום, מעשרים אלף דולר שהבנק אפילו לא רצה לתת לי, הקמתי אימפריה. הקמתי עסק כשלאף אישה לא היה עסק עצמאי משלה, התחתנתי עם בחור צעיר ממני בשתים עשרה שנה. היום זה נדוש שנשים יוצאות עם צעירים. אז, אף אחד לא הבין. גם התחתנתי בגיל שלושים ושבע כשנשים התחתנו בגיל עשרים".
מאיפה , לדעתך, באה הפופולריות שלך?
"מזה שאני תמיד מסתכלת לאנשים בעיניים ולעולם לא שוכחת מאיפה באתי. אין הבדל בין אדם עם מיליארד שקל או עם שקל. קודם כל תהיה בנאדם, תהיה נחמד, אל תהיה סנוב. לא יכולה לסבול את זה".

בעוד רוזנבלום מנמקת אי אפשר שלא לציין את אלה שלא זכו לעמוד כאן היום, ציפי לבני, למשל. "הבעיה העיקרית שלה זה שהיא אף פעם לא ידעה להסתכל בגובה העיניים. היא יותר מדי נסיכה. אנשים אוהבים כאלה שהתחילו מלמטה וגם אם אתה נסיך אל תתנהג ככה. אמרתי לה את זה בפנים כי אני בנאדם נורא לא צבוע. אמרתי לה, 'תרדי קצת לעם, לגובה העיניים'. לא רק כל היום למתוח ביקורת. צריך לדעת לפרגן לפעמים".
ומה עם האישה הראשונה?
"היא אשתו של וזהו. מה צריכים להתייחס? נראה לי שהוא מאוד מקשיב לה וככה זה צריך להיות. נשים צריכות להיות מעורבות במה שקורה לבעל שלהן. אני הייתי מייעצת לה להתרחק מהתקשורת כי היא לא עוברת טוב מסך. היא לא צריכה את זה. היא צריכה שתהיה לה זוגיות עם בעלה, וכמה שפחות תדבר ותתראיין יותר טוב. יכול להיות שהיא אישה נפלאה ואינטליגנטית, אני מאמינה שכן, אבל היא לא עוברת טוב בתקשורת. היא נאיבית קצת בעניין התקשורת והיא לא יוצאת טוב". דווקא שלי יחימוביץ ("מקסימה. תמיד חיבבתי אותה, אני גאה

בה לאללה") וגולדה מאיר מקבלות זר של פרחים.
ובכל זאת, אם משווים אותה, זה לרפאלי, הבת. כן, למרות פערי הגילאים והתקופות. "בר רפאלי היא היחידה שבאמת עשתה קריירה בינלאומית" היא אומרת. "היא צריכה לחשוב על לעשות משהו בחיים שלה, או לא לעשות כלום ולהתחתן עם גבר מסודר. חוץ מזה, מכל דבר צריך לדעת לברוח בזמן, כדי להשאיר טעם של עוד. יש שלב של להרגיש שלא סחטת את הלימון עד הסוף. תצאי בזמן, שיתגעגעו. זה מה שאני עשיתי כל החיים שלי, תמיד במינון הנכון. היא אובר, היא צריכה שיתגעגעו".
מפריע לך שכל פעם משווים אותך לצעירות ממך?
"לא, ממש לא. היחידה שנשארת ארבעים שנה במודעות הציבורית זו אני. זה נותן לי כוח. כל השאר זה בשוליים, זה לא מעניין. הם הולכים, באים, כל יום משהו חדש".


פי מיליון יותר טוב. הם הולכים ובאים, ופנינה לעולם עומדת. עוד שנתיים וחצי תחגוג שישים עגול. על הנייר חצי דרך. בפועל יש רזרבות לעוד סיבוב שלם. "מה, צריכה להיות לי בעיה עם הגיל?" היא תמהה, "בן אדם צריך לשמוח להזדקן ולהזדקן בריא. עכשיו הייתי בחו"ל וזה נורא מצחיק, אני שואלת אותם 'בת כמה אתם חושבים שאני?', עוד לא היה אחד שנתן לי יותר מארבעים. זה עושה לי כיף לאגו. אני עדיין עובדת מאוד קשה. גם בחופשה העבודה חסרה לי. מזל שיש לי את ההייפד".
את אומרת "הייפד", סימן שאת שולטת בפיתוחים החדשים.
(צוחקת) "כן, למדתי את האייפד. לפני כן לא הייתי יודעת להקיש על מקש מחשב. זה טאץ', אז אני יושבת בחו"ל ורואה ערוץ 2, 10, כל היום מחוברת לארץ. באירופה יש מדינות שאין בהן פסיק ממה שיש פה ואנשים רק רוצים לנסוע לחו"ל. אני מבינה, אבל שילמדו להעריך את מה שיש להם כאן. זה פי מיליון יותר טוב מכל חו"ל".

ובכל זאת, אין כמו פריז בלילות, בעיקר בלילות הסדר. אחרי החג חזרה לארץ, היישר לעסק. "עברתי את התקופה הקשה. אני בשיא הפריחה שלי. 2011 היתה אחת השנים הטובות. המצעים הצליחו מאוד יפה, עכשיו יצאו המגבות שלי, עושים לי ליין לבגדי חוף על שמי, אני לפני חוזה גדול. המזון הבריא שלי, הגרנולה, נורא הצליח".

המשבר הגדול? הלך לו. "בסך הכל הפסדתי קצת כסף. היו שיקולים לא נכונים כלכליים, ניסיתי דברים, עשיתי טעויות. זה כמו שאמרו לוורן באפט פעם אחת, 'הפסדת מיליונים' אז הוא אמר 'היה לי מאיפה לשלם'".

רוזנבלום קמה, כמו שקמה מהצריף ההוא בפתח תקווה, בגיל שש עשרה. קודם כ"נערת המים" בלתי לגאלית, אחר כך בקליפ "איזבל" הפרובוקטיבי. הבשורה פשטה. רק האזעקות במלחמת יום כיפור תפסו אותה לבד, בדירה בשדרות נורדאו בתל אביב. "היה לי חבר בצבא והתחלתי לכתוב שירים על מלחמה, ואפילו פורסמו חלק מהשירים שלי", היא נזכרת. אחרי המלחמה חתכה לחו"ל. שינתה מרוזנבלום לגולן, ניסתה, התחככה. לונדון, ניו יורק, לוס אנג'לס. אחרי חמש שנים חזרה. בכל התחומים שבהם נגעה רוזנבלום פרצה את הדלת, בלי הזמנה. פרצופים המומים? שיהיה.

לא תמיד זה עלה יפה. בקדם האירוויזיון שבו הכריזה "תמיד אישה", אבל במקום אחרון ("יום אחד נכנסתי הביתה ושמעתי במשיבון 'השיר שלך התקבל', כמעט התעלפתי"), בבית הספר שהקימה, בחלק מהשותפויות העסקיות שכשלו, בריצה לכנסת ברשימה עצמאית. את כולם שרדה, וחזרה להילוך הזחוח, הרוזנבלומי. "אני אף פעם לא הלכתי לסמים, לאלכוהול, לא לפסיכיאטרים, אלא התמודדתי עם האמת שלי ועם אלוהים", היא אומרת. "אני כל בוקר קוראת פרק קבוע בתהלים, כל החיים. זה פרק שאומר לעת זקנה אל תשליכני".

יש לי חנות. הרחוב הישראלי מתעכב לידה. אף אחד, גם במרכז תל אביב שורץ המפורסמים, לא מתעלם. בעוד הסלבס מתרוצצים ברחובות, מסתתרים תחת משקפיים חצי פרצוף והבעת אין-לי-זמן-אני-עסוק-בלהיות-מפורסם, רוזנבלום, כשועל פוליטי ערב התמודדות, מנשקת, מחבקת, מצטלמת. הכי חשוב, מקנחת בברכה מסורתית 'יש לי פה חנות, תבואו לקחת מוצרים". חבורת נערות עוברת ומזהה. "היי פנינה, איזו יפה את!", הן מאבחנות בקולניות. רוזנבלום מחייכת מלוא הפנים. "יואו פנינה רוזנבלום! אוי מיי גוד!" צווחת אחרת, "אני יכולה להצטלם איתך?", "בטח" היא עונה, "את יודעת שיש לי פה חנות?". " כן " משתוממת הקטינה, "אם היה לי כסף הייתי קונה". רוזנבלום לא מתבלבלת. "כשיהיה לך כסף תבואי".

אח , היו זמנים. כשהילדות היו גברים להוטים, והרחובות היו מלונות פאר בניו יורק ובפריז. רוזנבלום שבעה מחזרים, והסיפורים נערמו. בכל ראיון זה חוזר - דה נירו, סנאטור טד קנדי, תקצר היריעה. חלקם פגשו את הדוגמנית פנינה, חלקם את העיתונאית. מה רבה הייתה ההפתעה. הם הרי ציפו, מיואשים, לאיזו ערירית מקומטת ומרצינה עם פנקס וחרב, והנה פורצת בארבי פרום איזראל. "ראיינתי גדולי עולם כמו אדגר ברונפמן, נשיא הקונגרס היהודי; רוברט שטראוס, שהיה עוזר של קרטר בזמנו; השחקן קרי גרנט; וגם את יוסי שטרן, יונה וולך, אנשים מדהימים". אפילו את נביא הזעם והאדמה, פנחס שדה, ראיינה. שדה התלהב, אחרי הכל "באה לו אחת שנראית כמו פצצת עולם עם אינטלקט". עשר פגישות, בסלון ביתו, במטבח הקטן, ו"כל פעם הוא רצה לפגוש אותי עוד".

והסיפורים? רוברט דה נירו הכיר לה אחד, אריק דה רוטשילד, ברון לעת מצוא. "היינו במסיבה והוא צלצל אליו ואמר לו 'איי האב גוט מוסט ביוטיפול ג'ורנליסט היר'". היא טסה לפריז, לראיון עם הברון. ישבו על הבר, הברון התלהב, ביקש שיקבעו שוב. כשחזרה לחדר במלון מצאה "בקבוק של 1962. הוא חשב שנולדתי בשישים ושתיים'".

וכך פספסה רוזנבלום את ההזדמנות לחלוש על אימפריית פיאט. "באותה נסיעה פגשתי את בעל הבית של פיאט העולמית. מיסטר אניאלי. לא אשכח שהגעתי לפנטהאוז שלו והוא כמעט קיבל דום לב כשפתח את הדלת וראה אותי. דיברנו שאגיע לפיאט בסיבוב הבא שלי ואראיין אותו. חזרתי לארץ והתאהבתי שוב באהבת הילדות שלי יובל ז"ל, ולא עניין אותי אניאלי ולא אריק דה רוטשילד".

עכשיו היא פה. נשואה לרוני סימנוביץ', בעלה השני. מגדלת את חן (19) חיילת, וגל (16) ואת העסק. בסך הכל היא מרוצה. מהמדינה, מהכלכלה, מהאזרחים. אפילו מהבוס הנבחר. "ביבי עושה עבודה נפלאה. משכיל, מרשים, אינטליגנט. אי אפשר לקחת לו את זה. לא אוהבים את האישה שלו אז הוא חוטף. כשהייתי חברת כנסת בליכוד, הוא היה מאוד נחמד אליי, חייכן, ג'נטלמן. בקדנציה הקודמת לא אהבתי את הדרך שלו, הפעם אני מאוד מרוצה. בנאום האחרון באו"ם פשוט התמוגגתי, כולי צמרמורת".
ומה עם יאיר לפיד?
"הוא עשה טעות גדולה והוא ילמד את זה על בשרו. הוא היה במקום הכי טוב, אבא שלו נתן לו את כל הכבוד הפוליטי, הוא לא צריך את זה. אבל מה? לכל בן אדם יש את הדודה, אתה יודע מה זה 'דודה' בערבית? ".
אני יודע מה זה בסטלנית.
"אז לכל אחד יש את זה, ולפעמים כשאתה יושב בכיסא נוח בא לך לגוון. לדעתי זה יהיה בשבילו בית ספר להבין שהחיים זה לא פיקניק ולא כל כך מהר מקבלים מנדטים. בכל הסקרים אני קיבלתי עשרה מנדטים, ואז אבא שלו בא חודש לפני הבחירות וגנב לי אותם".

בינתיים רוזנבלום גאה במדינה, במקום שבו תמיד זוהתה, תמיד תזוהה. "כל מקום שואלים אותי למה אני לא בפוליטיקה. רוצים לראות אותי שם כי יודעים שאני בולדוזר. באמת רציתי להיות שם לא בשביל אינטרס אלא בשביל לעזור. אני מקווה, אבל לא בקונסטלציה המפלגתית של היום - של לרוץ לחתונות ובר מצוות בשביל להיבחר. אני לא בנויה לזה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...