גלידת פלדמן: ראיון עם מירב פלדמן
למירב פלדמן נמאס למכור לכם שהכל מתוק. כן, יש פרטים בביוגרפיה שלה שהיא היתה מעדיפה להסתיר. וכן, היא עברה בקריירת המשחק שלה משבר-שניים-שלושים. אבל עכשיו, עם הסדרה "נויורק" וזוגיות טפו טפו טפו, היא יכולה סוף סוף לנשום עמוק, לגעת במקומות האפלים, ואולי, אפילו, לכתוב על זה שירים
ואיך הלך?
"אני יודעת שאנחנו מצלמים, שזו מסגרת בטוחה, אני מכירה את הבנאדם שלידי - אבל היה איזה רגע שהכל היטשטש. אתה מרגיש שזה קורה כאן ועכשיו. זו סיטואציה מאוד מפחידה. מן הסתם פרצתי בבכי מטורף. הרגשתי שאני ממש חווה רגע אמיתי. בוא נשים קלישאות בצד ובלי להיות ציניים. ממש קפאתי".
לא סתם שבה ועולה חומת המגן של פלדמן, קצת שברירית, דרוכה לפרקים. בשיחה תדחף סרקזם בכל סדק מבוכה. על הסט עם בנדק הפגיעות צפה למעלה. "עצם החילול או הכניסה למרחב הכי פרטי שלך, שזה הגוף והנשיות - פשוט הרגיש לי באותו רגע נורא. אולי הגענו לתובנה. יכול להיות שבאמת מהמקום הזה שנפרץ שם סכר, שהייתי במקום מאוד חשוף ופגיע, אולי בגלל זה. מישהו פוגע בך".
את בוכה את נשמתך, ודביר מה, עוצר הכל?
"המשיך לעשות את תפקידו נאמנה. הוא היה פרטנר מדהים. באמת".
רוקרים חותכים בגיל הזה למחלקה ראשונה; מירב פלדמן, עוד חודש בת 27 - רק מתחילה. השנתיים האחרונות עברו בסימן חומות. נפילת החומות. מאז עזבה את החיק החמים והממותק של ערוץ הילדים, עברה תהליך ארוך. לא עוד בית גידול לכוכבי ילדים, לא עוד ביטחון תעסוקתי. קצת זמן לבד על הספה בבית, לימודים אינטנסיביים, משבר אישי מורט, רווקות. הגלגל, טבע הדברים, התהפך בינתיים. בעבר אמנם השתתפה ב"הבורר" (בתפקיד אחותו של יהודה לוי), בסדרות ילדים מוכרות ("חצויה", "דאוס", "השמינייה", "ראש גדול" ועוד), הנחתה בערוץ הילדים, נגעה בהצגות ילדים ועכשיו אפילו משחקת ב"משומשים" בצוותא.
אלא שהפעם חצתה קווים לליגת העל. "נויורק" (כך במקור), סדרת הדרמה שתעלה בראשון הקרוב ב"יס" (א'-ה', 20:15, ערוץ יס אקשן), היא הגאולה הפרטית של פלדמן. "נויורק" מתעסקת בקבוצת ישראלים אבודים. הם בורחים מארץ ציון וירושלים על גבי החלום האמריקאי, הנוצץ, המפתה: עבודה בעגלות, גם כן. פלדמן מגלמת את טליה, מטפלת בבנות של הבוס. בהמשך, יתברר, הבחורה בורחת מבשורה. "בסוף הסוד שלה נחשף. 50 פרקים
מקומות אפלים לא זרים לה. פלדמן הייתה שם. "מגיל צעיר רציתי לרצות את כולם. הקרנתי שהכל בסדר, שהמערכות תקינות. בנאדם שנורא רוצה אישורים מאחרים, מאוד חיובי ומעודד,'המעודדת'. באיזה שלב התעייפתי מזה והפכתי להיות סוג של ליצן עצוב. מתישהו אתה צריך להודות שמשהו לא בסדר. זה לא שאמרתי שהכל מושלם ולא קרה כלום, אבל קרו לי דברים בחיים האישיים וגם בעבודה, ואם אתה שומר כל הזמן בבטן, מתישהו היא תכאב. הרבה מאוד שנים אנשים שהיו קרובים אלי לא באמת הכירו אותי. גם אם הייתי מספרת משהו, הרוב היה נשאר איתי. זה להראות שהכל חזק".
כי מה יקרה?
"זה לא מפחד של מה יגידו, זה כדי לא להראות חולשה. זה הקשה עלי גם בתור חברה, בת זוג, וגם בתור שחקנית. במשחק כל העניין זה לחשוף את עצמך ולהביא את עצמך, להיות פתוח, להרגיש, לחוות, להגיב. הייתי חסומה. הייתי עסוקה ב'הכל בסדר'. בראיונות למשל, אף פעם לא הרגשתי בנוח להגיד שההורים שלי גרושים. זה לא משהו חריג, זה לא סוד, זה מאז שאני בת תשע, כל מי שמכיר אותי יודע את זה. בדור שלנו זה נורמטיבי, אבל היה לי מאוד חשוב לשמור כל הזמן על איזו פוליטיקלי קורקט לא אמין, כזה שבסוף יתפוצץ בפנים. זו מסיכת ה'הכל בסדר'. אני לא יכולה להסביר לך למה לא הרגשתי בנוח לדבר על זה".
פחדת שזה יהיה כתוב?
"ברור שיש בזה משהו קצת מאיים ומפחיד. לא ממקום של מה יגידו, אלא ממקום של'יצא מהקשרו'. יש הרבה מאוד סודות ומורכבויות שאולי היו הופכים את הכתבה להרבה יותר צבעונית אבל זה שלי, זה יישאר רק שלי. את הדברים האלה אני רוצה להביא למסך ולבמה. משחק או שירה הן דרכים של ביטוי עצמי ותקשורת, זה המקום שלך לצעוק מי אתה ומה אתה. אלה המקומות שאני רוצה להתבטא בהם. היום אני כבר לא מפחדת יותר. מה שלא יקרה - נתמודד. הרבה יותר חשובה לי הערכה מקצועית מאשר מה חושבים עלי בתור בנאדם".
נחזור אחורה. פלדמן עומדת לסיים שירות צבאי בלהקת חיל חינוך. מקבלת זימון לאודישן בערוץ הילדים, נוע, נוע, סוף. בני גילה גלגלו את עצמם לדעת ולקחו לריאות, והיא למדה טקסטים. "כל החברים שלך יוצאים לטיול אחרי צבא ואתה עובד", היא אומרת. "אני עברתי לגור מחוץ לבית. עשיתי פאסט פורוורד לחיים שלי מבחינת התנאים שחייתי בהם".
פאסט פורוורד זה לא תמיד רע.
"זה היה איזה מכלול. חייתי בצורה יותר מבוגרת מהגיל שלי, הייתי בזוגיות מאוד רצינית. לאט לאט הרגשתי שבא לי לחיות את החיים שלי ולהפסיק לקחת את הדברים כל כך ברצינות. אף פעם לא הרשיתי לעצמי להיות מתבגרת מרדנית, ודווקא בערוץ הילדים נהייתה למתמרדת הזו סביבה נוחה לצאת החוצה. משהו בי רצה להשמיע את הקול שלו. זה מתבטא חיצונית גם בעבודה שלך. זה לא שקיבלתי איזה הערות, אבל הייתה תחושה שמשהו מתחיל להשתנות. אתה יכול לקרוא לזה לעשות דברים מבוגרים ואתה יכול לקרוא לזה להתפתח הלאה. זה משהו שבא מתוכי, ואז התחילו המחשבות שאולי הגיע הזמן לעזוב".
פלדמן עזבה את הערוץ ברוח טובה. יום אחרי, עלו המחשבות. מה עכשיו, לאן זזים הלאה. "הרגשתי שהלכתי לאיבוד. שאני לבד. זו הייתה נפילה מאוד גדולה. יש לך שגרה מסוימת ופתאום אין. פשוט ריק. אתה יודע שאתה רוצה יותר ולהתבטא יותר אבל אתה לא יודע איך. החלטתי לקחת על זה אחריות, על הלבד הזה. החלטתי ללכת ללמוד".
היא התחילה בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב, חזרה לנקודת ההתחלה. במקביל למדה אצל השחקן ערן פסח. "אחד האנשים הכי משמעותיים בחיי", היא מספרת. "הוא מאוד תרם לעיצוב שלי כבנאדם ושחקנית. עברתי איתו תהליך מאוד ארוך. הוא לימד אותי לא לפחד לחשוף את עצמי ואת מי שאני באמת ולתת לעצמי להתרסק ולהתפרק. משחק ושירה זה כמו טיפול פסיכולוגי. למדתי להוריד הגנות".
תסבירי .
"המהלך היה להתנתק מהרגש, להשקיע את כל כולי במקצוע, במשחק. עשינו מסע של חיפוש עצמי ובמהלך התהליך הזה נפלו כל ההגנות. זה היה מאוד בולט שיש בי משהו מאוד מוחזק ועצור שלא נותן לשחרר. זה היה איזה ווייק-אפ קול. בלימודים הרגשתי שאני יכולה להתרסק ולהיכשל ולטעות, פשוט ללמוד. השנתיים האלה, מאז שעזבתי את ערוץ הילדים, היו שנתיים של חיפוש עצמי. הייתי בערוץ הילדים ארבע שנים, התחלתי בגיל 20 וסיימתי ב-24. זה משהו מאוד משמעותי בהתבגרות שלך, סוג של גיל התבגרות שני".
הדרך ל"נויורק" עברה, בין היתר, דרך הפריזורה. עד לא מזמן השורשים של פלדמן היו חזק בבלונד. אולי עוד סממן עבר לתדמית בוהקת וחזקה, אולי סתם צבע שיער. שורה תחתונה, בכניסה ל"נויורק" קיבלה תסריט, כרטיס טיסה ותור למספרה. התפקיד חייב ברונטית ופלדמן עפה על ההזדמנות. ההבדל, מוכרחים לציין, מורגש. "אני עדיין חברת מועדון", היא צוחקת.
משבר זהות?
"לא, זה היה נצרך לדמות. נורא שמחתי, הייתי מאוד נכונה לשינוי. חוץ מזה, גם אם היו אומרים לי קרחת הייתי זורמת. אמרו חום וזרמתי. מודה שהיה קצת קשה, זה אפקט שמשון. יש לך תחושה שהמוג'ו שלך טמון בזה, במיוחד בבלונד. מה אני אגיד, גם ברונטיות נהנות".
משפט יפה, אבל לא מוכח. אז את כבר לא מטומטמת?
"לא, אני עדיין. נריץ אחרי זה טריוויה. זה נחמד לי, אתה רואה, השארתי את זה גם אחרי הצילומים".
אחרי הצילומים, פלדמן חוזרת לדירה המוארת בצפון הישן של תל אביב, ולזרועות זוגיות בת שנה וחצי עם עומרי, סטודנט בן גילה, שהוא "המתנה הכי גדולה שקיבלתי. כל דבר שדמיינתי וחלמתי בבן זוג". בן הזוג עולה בשיחה ופלדמן מחליפה צבעים. מסמוק ל"שחרר-אותי-בחייך". "זה שאין לי מילים זה דבר טוב", היא צוחקת. "סוף סוף אני שותקת אחרי שעה וחצי".
תני קצת פרטים.
"קצת זה מדויק. הכרנו בחתונה. דברים כאלה קורים. זה סיפור מצחיק אבל לא ניכנס אליו כי הוא יתעצבן עלי אחר כך".
אולי גם הוא יצחק.
"כן, הוא יצחק ואני אבכה אחר כך".
לפני עומרי, פלדמן יצאה עם אי אלו. רומן קצר יחסית עם אריק ברמן, זוגיות עם יוצא "כוכב נולד" בן צוק, ובכללי, העידה באחד הראיונות, סבלה מחולשה לגברים עם גיטרה. "הייתה לי תקופה של לבד. היו שטויות. אחרי הכל, תל אביב. נהניתי, חוויתי, ראיתי, הבנתי מה אני רוצה".
בדרך הקלה או הקשה?
"גם וגם. לא אגיד שלא נהניתי בדרך. אבל כן, קשה. פגשתי בחורים מאוד נחמדים, היו דייטים כושלים, אני לא חושבת שאני מצטיינת במשחק הזה. אלה סיטואציות שתמיד מביכות אותי וכשאני נבוכה אני מדברת מלא, לא יודעת אם שמת לב. המשחק הזה היה נחמד לי, זה כיף לאיזה תקופה אבל זה ממצה את עצמו וקצת בודד בסופו של דבר. שמרתי על איזה גבול של לא לתת להתקרב יותר מדי. זאת אומרת, כיף ודי. לא לתת לזה להפוך לרציני".
הבהרת מראש?
"לא, לא הבהרתי מראש, אבל לא נתתי לעצמי להתמסר או לנסות להפוך משהו למשמעותי. מתוך בחירה. להשאיר את זה במרחק. זוגיות פחות עניינה אותי עד שפגשתי את הבנאדם הנכון. אין דבר יותר כיף מזה וזה גם נותן פרופורציה. עצם זה שאני יכולה להגיד שיש בנאדם שמכיר אותי ובסוף היום לקבל נשיקה ולדבר על היום שהיה - זה מה שחשוב. הבית הזה. מה שיש ביחד. אם היית מדבר איתי אפילו לפני שנתיים הדבר שהיה בראש סדר העדיפות זו הקריירה ורק הקריירה. במסגרת אותו תהליך מדובר אני כבר לא צריכה את האישורים מבחוץ. זה השפיות, המשפחה, החברים, בן הזוג. זה הכי חשוב".
היא בת הזקונים, אחות לעירית ולענת, עם הפרש של שבע שנים בין אחות לאחות. אמא, שוש, מזכירה רפואית, ואבא אבי, סמנכ"ל כספים. ילדה נוחה רמת השרון. בלי מרד, בלי צלצולים. בגיל תשע ההורים התגרשו. האחיות כבר פרחו מהקן ופלדמן נשארה אצל אמא.
הבמה תמיד הייתה שם. כילדה השתתפה בתוכנית בערוץ 1 עם ציפי שביט ואריק לביא. אחר כך מגמה בתיכון, להקה צבאית. ובכל זאת, משחק - יודעת כל אם עברייה - זה לא מקצוע. "וזמרת זה כלייזמר", היא צוחקת. "אמא שלי הפתיעה אותי, היא כל כך מפרגנת ותומכת. היא באה כמעט לכל הצגה שלי בצוותא, כמעט לכל הופעה שהייתה לי אי פעם. כמובן שגם שאר המשפחה, אבל גם בצד שעוד איכשהו הייתה לו הסתייגות לגבי המקצוע - שברתי אותה".
אחרי הצבא, כשהלכת לאודישנים, ההורים תמכו?
"מאוד. בכלל, הם הבינו שאני לוקחת את זה ברצינות. שזה כבר לא תחביב או חוג אלא מה שאני רוצה לעשות בחיים. הם אף פעם לא ראו אותי ככה על במה כמו שהם ראו אותי בצבא. שניהם אמרו לי 'קחי את זה ברצינות, לכי עד הסוף'. ככה גידלו אותי".
אבא , ספציפית, גידל אותה על חשמלית ושמה רוקנרול. כשהיה צעיר, ניגן בלהקה. ה"הדים" מתל חנן. על ברכיו שמעה את קלפטון, ריי צ'רלס, הביטלס. כבר כמה שנים שפלדמן מתרגמת את החינוך לפרקטיקה. כבר אחרי הצבא התחילה לכתוב למגירה. "שירים נוראיים. לא מתביישת להגיד את זה".
גם לחנים וגם מילים?
"גם וגם. עזוב, לא צריך לסובב את הסכין".
את אלה השליכה אחר כבוד לסל המחזור. כעבור זמן המעיין פרץ בשנית. פלדמן כתבה וכתבה, עד ש"פתאום נהיו הרבה שירים". אחר כך הגיע האומץ ובעקבותיו חשיפה לחברים קרובים. הפידבק היה חיובי. "כל העניין הזה של המוזיקה היה תהליך מאוד ארוך, עד שבסוף החלטתי ללכת עם חומרים שלי. שירים שלי. בער בי להופיע, לצעוק את מה שיש לי להגיד, ומסתבר שהיה לי הרבה מה להגיד, כי יש הרבה שירים".
בסלון הדירה מתפרקדות שתי גיטרות אקוסטיות עם סאונד שמימי. פלדמן שולפת מהחדר גיטרה שלישית, "פנדר סטראטוקסטר" תכולה. "עכשיו אני עובדת על הופעות", היא מסבירה, "וטפו טפו, אני נכנסת להקלטות. אני עובדת על זה כבר תקופה. לאט לאט מצאתי את הקו המוזיקלי שחיפשתי הרבה זמן".
בין ג'וני מיטשל לדודו אהרון, איפה את?
"פופ-קאנטרי עם נגיעות אלקטרוניות".
השפעות?
"אני באמת שומעת הכל. אני מאוד אוהבת את שריל קרואו. ייתכן שיש לה השפעה, קלה מאוד, אבל אני אוהבת המון סגנונות".
יש אלבום פרידות אולטימטיבי?
"לא רוצה שיהיה לי דיסק פרידות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם