הפחד השתלט על הימין
הכל מפחיד את הימין - מה שאנשים אומרים ומה שהם חושבים. הבעיה שהפחד הזה הרסני לעמידות הישראלית
אין שום תועלת להתדיין על הצעות החוק על הנכבה או הנאמנות לכשעצמן. ברור הרי לכל אדם שהן משהו שאיש לא יישם, כמו החוק נגד הומוסקסואליות בזמנו, פופוליזם ירוד של חברי כנסת משועממים.
הכל נכון, אבל כשהצעות חוק שכל מהותן פחד הן פופוליזם, זה רק מעיד כמה הפחד הוא פופולרי. כל כך פופולרי, שאפילו ח"כ זבולון אורלב, שיודע מה זה אומץ - יש לו בבית עיטור מופת ממלחמת יום הכיפורים על מעשה גבורה אמיתי - לא מתבייש להציע קשקוש היסטרי, בדמות שנת מאסר לכל מי שישלול את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ואיך לא יהיה הפחד פופולרי, אם הוא המטבע העובר לסוחר של השלטון הישראלי לדורותיו. מדינה שיש לה צבא בסדר גודל מעצמתי וכושר השמדה בלתי נתפס במרתף הופכת כבר עשרות שנים כל אויב להיטלר, כל מתנגד רעיוני לאינקוויזיטור הגדול.
רוח הפחד מרחפת
חמאס, ארגון כנופייתי שלא מסוגל לארגן התקפה כיתתית, הופך ברטוריקה שלנו לצורר רב עוצמה, שהדברתו מצדיקה ביטול של השכל הישר והמוסר הבסיסי. ערביי ישראל הם גיס חמישי, סרטן בגוף האומה, ולא מיעוט חסר כח שהדבר היחיד שנשאר לו הוא רגשותיו.
כמה עוצמה השלטון הישראלי מסוגל להפעיל, כמה פחד יש לו בלבבו. כמה הרסני הפחד הזה לעמידות הישראלית, הרבה יותר ממה שיחשוב או יאמר או יעשה ערבי כלשהו. הח"כים מילר, רותם ואורלב לא מבקשים אלא לקושש כותרת בעיתון, כמה גרושים של אימה לקופה
המתרוקנת שלהם.
אבל במקום שבו הפחד שולט, ההצעות המשונות שלהם עוברות בוועדות השרים ובקריאות המוקדמות. תומכים בהן הדחליל הקרוי שר החינוך והדחליל הקרוי שר המשפטים. ראש הממשלה, הקרוי במקומותינו איש משכיל, אינו פוצה פה. מפלגת העבודה, הקרויה במקומותינו שמאל, שותקת כדג.
לו אני שונא ישראל, הימים האלה היו ימי חג עבורי. תראו, הייתי אומר לעמיתיי, כמה אנחנו קרובים לניצחון: בשטעטל עם הפצצה אין משכיל ואין נאור, אין חינוך ואין משפט, ורק רוח הפחד מרחפת על פני המים.
נא להמתין לטעינת התגובות
