 |
/images/archive/gallery/121/826.jpg עמי אילון. צילום ארכיון:
רובי קסטרו  |
|
|
| "כניסה לפוליטיקה? זו דילמה" |
|
| עמי אילון כבר לא שולל אפשרות שיקפוץ אל המים הפוליטיים.
"זוהי התלבטות מתמשכת", הוא אומר בראיון ל"מעריב". "יש
כאלה שלא סובלים דילמות; אני מאוד נהנה ממצב של דילמה"
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
נדב איל
27/8/2004 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
במערכת הפוליטית, עמי אילון הוא שם קוד למכרה זהב אלקטורלי. יתרונותיו ברורים: אלוף במילואים, ראש שב"כ מוערך, מחזיק עיטור הגבורה, אדם ששמו מעולם לא הוכתם בשערורייה אמיתית.
פרשנים ויועצים פוליטיים עוסקים שנים באפשרות שהוא ייכנס למערכת הפוליטית. כל מפלגות המרכז הישראליות, ממרצ ועד לליכוד דרך שינוי והעבודה, הציעו לו להצטרף לשורותיהן. הוא נשאל שוב ושוב, לאחר שפרש מתפקיד ראש השירות,
האם יקפוץ למים הפוליטיים.
אילון לא הסכים עד כה בכלל לשקול אפשרות כזו. הוא חזר והצהיר, שוב ושוב, שאין לו כל כוונה להיכנס לפוליטיקה, והוא גם אינו שוקל זאת. עכשיו מסתבר שהווטו הוסר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"כל המפה הפוליטית יכולה להשתנות"
|
|
|
 |
|
|
|
אם זה היה תלוי בעמי אילון, אפשרות ההתמודדות שלו בבחירות הבאות היתה מוזכרת בכתבה בהערת שוליים בלבד, אם בכלל, ולא רק מפני שאשתו מתנגדת. ולמרות הזהירות, אין ספק: אותו עמי אילון שהצהיר שאין לו כל כוונות להיכנס לפוליטיקה, נמצא כעת בעיצומה של התלבטות אישית. "זו התלבטות מתמשכת", הוא מציין ביובש, "יש אנשים שלא סובלים מצב של דילמות. אני מאוד נהנה ממצב של דילמה".
אילון משדר תחושה חזקה של רתיעה מפוליטיקה ומהעיסוק בה. בשלב מסוים, לפתע, הוא יורה: "למה אתה נפגש איתי בכלל? הרי אם הייתי חבר כנסת אחד מתוך 120, שמתעסק בלריב בתוך הליכוד, שינוי או העבודה, הרי לא היית מקדיש לי שלוש דקות. אתה כאן, בגלל שבראייתך יש לי ערך מוסף משום שאני לא במערכת הפוליטית, ואני לא רוצה לוותר על זה במהרה: לא בגלל שאני מתיפייף, אלא בגלל הכוח שזה נותן לי.
"כשאני מדבר עם אנשים, אין בהם שמץ של מחשבה שאני עושה את זה על מנת להרוויח כיסא, להרוויח כסף, או וולוו, או את קולם. הם מבינים שאני עושה את זה רק בגלל שאכפת לי".
גם אין לו אשליות, אולי אחרי שראה את חבריו למדים נצרבים בפוליטיקה: "הרקורד שלי יישמר לי בדיוק 24 שעות".
ובכל זאת לאן? לעבודה, לשינוי, ליחד? אתה הרי לא בדיוק, מבחינת דעותיך, הפרופיל הטיפוסי שייבחר במרכז הליכוד.
"אני לא מתאים לפרופיל של אדם שיכול להיבחר באיזושהי מפלגה".
אתה יודע שזה לא נכון.
"זה הדיון שאני אתחיל לעשות אותו רק אחרי שאחליט שאני נכנס לתהליך. אתה צריך להבין שהחיתוך של המפה הפוליטית שאתה ככתב פוליטי חותך, הוא מבחינתי לא רלוונטי. למה מדברים בתוך המערכת על מפץ גדול? משום שהמפה הפוליטית כל כך לא מייצגת את המפה החברתית הישראלית, עד שאנשים מדברים על מפץ גדול, על כך שצריך לקרות משהו.
"יש היום כאוס אידאולוגי בליכוד, יש בלבול של ארגון ומנהיגות בעבודה, ופער אידאולוגי בשינוי. אני בהחלט יכול לראות מצב שבו 20 מנדטים שמבינים שמדינת ישראל צריכה ללכת להסדר של שתי מדינות לשני עמים, עוברים ממפלגה למפלגה. כל המפה הפוליטית יכולה להשתנות. מזווית הראייה שלי, שאני רואה את המפה, זה צריך לקרות, לא בגלל שזה מה שאני רוצה שיקרה, אלא משום שזה מייצג נכון יותר את החברה".
אילון מדגיש דבר אחד באופן נחרץ: המפקד הלאומי, שיזם יחד עם סרי נוסייבה, בשום אופן לא יהפוך למפלגה - "זו הבטחה שנתנו לכל המעורבים, ונעמוד בה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נוסייבה ואילון. "נעמוד בהבטחה". צילום ארכיון: יוסי אלוני
|
|
|
|
|
|
|
אלימות חמושה
|
|
|
|
|
|
|
כל שיחה עם אילון מתחילה ונגמרת במפקד הלאומי. זוהי האג'נדה העליונה שלו, והיא זו שמשתרבבת שלא במקרה לכל נושא ועניין אחר. בשיטתיות הוא הצליח, יחד עם נוסייבה, לטוות פרויקט ציבורי-אזרחי שבו החתימו מאות אלפי אזרחים ישראלים ופלשתינים על עקרונות להסדר קבע.
בניגוד לתדמית, אילון טוען שהחתמה אינה דבר פשוט. "בצד הפלשתיני התומכים מתמודדים עם אלימות פיזית ממש, ובחברה הישראלית אנחנו נאלצים להתמודד עם מעטה של ציניות, וזה לא פחות קשה".
איך אתה מסביר את זה?
"אנחנו איבדנו את כל חלומותינו. היה לנו שלום עכשיו, מזרח תיכון חדש, היה לנו הכל, וקריסת חלומות שנות ה-90 יצרה חברה ללא חלום ותקווה, חברה שלא מאמינה לאף אחד ולשום דבר, וזה הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לחברה כמו החברה הישראלית".
איך אתה אומר כזה דבר? יש אנשים בשלום עכשיו, והאדם שמשמש יו"ר האופוזיציה כתב את מזרח תיכון חדש.
"תראה, אני מדבר על קבוצות. אם אתה משווה את שלום עכשיו היום לשלום עכשיו לפני כמה שנים, זה נראה פתטי. ואני לא רוצה להגיד עליהם שום דבר רע, להפך. הרי המפגש שלי עם החברה הישראלית מזכיר לי עד כמה המשימה של ייצור תקווה זו משימה קשה, והמערכת הפוליטית הופכת אותה לקשה יותר, בעיסוק האובססיבי שלה בניהול המלחמה והגדרת הניצחון בספירת גוויות. ואני מניח שהאחריות לכך היא של המנהיגות הפוליטית.
"אני לא מאשים את המנהיגות. כשהייתי צעיר מאוד, אני האמנתי שבירושלים, בראש ההר, יש בניין גדול ובקומה השנייה יש מסדרון ארוך, ובקצה המסדרון יש דלת, ומאחורי הדלת יש קבוצה של אנשים שבראשם יושב אדם חכם שיודע. ואני הגעתי לירושלים, וגיליתי שאין דלת בקצה המסדרון, ומאחורי הדלת אין אף אדם חכם שיודע יותר ממני ושאני רוצה שיחליט במקומי.
"וזה הפך אותי לאופטימי, משום שהבנתי איזה אחריות יש עליי כאזרח. אני אזרח שאיש לא בחר בו, ואני מבין שהנחת הדמוקרטיה היא שכל אזרח חייב להגיע לקומה השנייה, ולהבין בעצמו שמאחורי ה'אין דלת' לא יושב אף אחד חכם. לנו יש אשליה של מנהיגות חכמה ויודעת ומנוסה, ותמה ונקייה, ואין מנהיגות כזו. מה שהמפקד הלאומי מנסה לעשות זה דמוקרטיה אחרת, ואנחנו מנסים להסביר לאנשים שמוטלת עליהם החובה, בדמוקרטיה, לקחת את גורלם בידיהם".
הראיון המלא מתפרסם במוסף השבת של מעריב | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
