על ספסל הנאשמים: התקשורת
בעקבות התאבדותו של בכיר מע"ץ לאחר תחקיר נגדו בערוץ 2 קובע רפי מן: הרשקוביץ מת חף מפשע, אך הזעזוע הפך את התקשורת, בעיני הציבור, לאשמה
בפולקלור הפוליטי של ישראל התהלך לפני שנים סיפור על שר בכיר, אשר בכל פעם שעמד להתפרסם עליו בעיתונים מידע בעל אופי שלילי, נהג להזהיר את מקורביו: "אני אתאבד".
לעולם לא היה ברור אם התכוון ברצינות לאיומיו, אשר הגיעו גם לידיעת כתבים, אבל ספק רב אם האזהרה הזו מנעה מן העיתונאים לדווח בנאמנות על מעשיו של השר, לטוב או לרע. והשר, אגב, מעולם לא מימש את איומו והלך לעולמו בשיבה טובה.
החשש שאיש ציבור, אשר מתפרסם עליו מידע הנוגע לתפקודו עלול לנקוט צעד קיצוני כזה, אסור שירתיע את העיתונאים מביצוע תפקידם הציבורי. לעולם אין כתב יכול לדעת מה מתרחש בתהומות נפשו של נשוא כתבתו, ומתי מצוי אדם באותו מצב גבולי, שבו הפרסום עלול להביאו לצעד נואש.
בפרשה הזו אין איש יכול להטיל ספק בכך ששאלת תפקודו של גוף כמע"צ, האחראי לסלילת כבישים ואחזקתם, היא נושא לגיטימי לחלוטין לתחקיר. מדובר בעניינים של חיים ומוות של הנוסעים בכבישים. אם אמצעי התקשורת לא היו עורכים תחקירים כאלה - הם היו מועלים בתפקידם.
אך מה באשר לעיתוי השידור? בימים אלה מתנהל בבית המשפט הליך פלילי בפרשת התאונה באוטובוס הפנויים-פנויות, שבה נהרגו סמוך לצומת גולני 17 בני אדם, ויצחק הרשקוביץ היה בין הנאשמים. האם ראוי לשדר תחקיר עיתונאי, כמו זה שהכין כרמל לוצטי בעוד בית המשפט דן באשמתן או בחפותו של הרשקוביץ בנסיבות שהובילו לתאונה.
לכאורה, יכול ערוץ 2 לרחוץ בניקיון כפיו. אנשיו קיבלו סיוע היישר מידיו של בית המשפט העליון, שדחה בשבוע שעבר את בקשתו של הרשקוביץ למנוע את שידור הכתבה. הרשקוביץ טען כי השידור הוא בגדר בבחינת "משפט שדה" המתנהל נגדו במקביל להליך הפלילי, שבו הוא מנסה להוכיח את חפותו בדרכים משפטיות. בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי הצגתו של מידע שנכלל בכתב האישום אינו מעורר חשש מפני השפעה על בית המשפט או על עדים, ובלבד שבכתבה לא תינקט עמדה לגבי מידת אחריותו של הרשקוביץ. האם
נא להמתין לטעינת התגובות
