 |
 |
|
|
|
|
| נעם אורבך משוכנע כי
הכניעה לאמריקנים
בפרשת המזל"טים
נובעת מקוצר ראייה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
נעם אורבך
13/1/2005 11:39 |
|
|
|
|
|
|
|
לאחרונה התפרסם כי ישראל החליטה להשיב לסין את המזל"טים שהיו אמורים להשתדרג בארץ – אך ללא השדרוג. כמה לא מפתיע. מאז פרץ הסכסוך האחרון במשולש ישראל-ארה"ב-סין, בה האשימה ארה"ב את מנכ"ל משרד הבטחון עמוס ירון בכך ששיקר לגבי המטרה האמיתית של הבאת המזל"טים ארצה לשיפוץ, ארה"ב תבעה לא רק את פיטוריו אלא גם את ביטול העסקה כולה עם סין.
בסרט הזה כבר היינו – עסקת הפאלקון הכושלת בשנת 2000 – וגם התוצאה הידועה מראש לא איחרה לבוא. ישראל מתקפלת בפני הפריץ העולמי מטקסס. אבל האם זה כל כך חכם? פריצים, כמו גם מעצמות, באים והולכים. ישראל, בניגוד לתפיסה האוטומטית של הציבור, התקשורת ואפילו הממסד הבטחוני, לא תמיד סמכה על תמיכתו של הדוד סם. במלחמת ששת ימים השמדנו את חיל האויר המצרי בעזרת מטוסי מיראז' מצרפת. קודם לכן ספקית הנשק של ישראל היתה צ'כיה שמאוד אהבה אותנו, ועוד קודם, היתה זו ברית המועצות שתמכה בהקמת המדינה באופן נחרץ הרבה יותר מארה"ב. מפת הכוחות הבינלאומיים משתנה בקצב הרבה יותר מהיר מתפיסת המציאות המקובעת שלנו.
במזרח מתגבשת מעצמה עולמית שכבר עושה סימנים שסבלנותה לכפיפות שלנו לאמריקאים, ויותר מכך לחוסר האמינות שלנו, פוקעת. כל מי שמכיר את התנהלותם של הסינים, מכיר את עניין "הפנים" (בסינית: מיין-דזה). ניתן לתרגם זאת בגסות למונח שאצלנו קצת קהה במהלך השנים – "כבוד". אחרי שהבטחנו לספק את הפאלקון, וברק אישית התחייב שהמטוס יימסר גם עם התנגדות אמריקאית – התקפלנו ו-"איבדנו פנים". כעת, דבר דומה קרה עם המזל"טים – הבטחנו, נלחצנו והתקפלנו. היינו יכולים "להציל את הפנים", או פשוט את כבודנו האבוד, אבל
כשלנו. התפיסה החד-פריצית, של תומך אחד שעליו אנו שמים את כל הקלפים, ניצחה אותנו.
במשחק של סחר נשק בינלאומי, הקטן לפעמים גדול והחזק הוא לעתים החלש. ישראל הקטנה, בחזית אחרת, יכולה לאיים על רוסיה הגדולה בהרעת יחסים עמה על רקע מכירת טילים לסוריה. אך מול ארה"ב אנו לא מעיזים להפגין עצמאות. יתרה מכך, טענותיה של ארה"ב כאילו הנשק הישראלי עלול להיות מופנה נגד ארה"ב במקרה של עימות סביב טאיוואן, מופרך מעיקרו.
קודם כל, זהו מחזה נפרץ ששני כוחות לוחמים עם נשק שמקורו באחד מהם – ארה"ב נלחמה באפגניסטן מול נשק מתוצרתה שהיא עצמה מסרה לאפגנים במתנה רק כמה שנים קודם. שנית, המזל"טים, וכך גם מטוס הפלקון, אינם כלי נשק התקפיים אלא הגנתיים בעיקרם. השיקול האמריקני האמיתי הוא הגנה על התעשיות הביטחוניות שלה מפני תחרות עם התעשייה הישראלית המתקדמת. השאלה היא, אם כן, כלכלית ולא ביטחונית. ובשאלות כלכליות ודאי שישראל יכולה לאזור אומץ ולהראות מעט עצמאות.
לא ירחק היום שסין כבר לא תידרש לנשק הישראלי, אלא ההיפך – ישראל תשווע לסיוע סיני. סין כתומכת בקיומה של ישראל הכרחית לנו לפחות כמו מטוס זעיר לענק עולמי. בעיוורון ובקוצר הראייה שלנו, אנו עלולים לאבד שותף עתידי מרכזי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
| נעם אורבך, תושב באר-שבע, מסיים תואר שני בלימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
 |
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
