 |
 |
|
|
|
|
| חנה בירו נזכרת במחיר
ששילמה חיילת שלא
נענתה להטרדה מינית |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
חנה בירו
17/2/2005 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
כשהגעתי לצבא, הייתי נאה, כמו הרבה מאד נערות צעירות בגיל הזה. הייתי אולי גם תמימה, אבל לא עד כדי כך שלא ידעתי לומר "לא" חזק, ברור ובאופן אלגנטי. הגעתי לבסיס קשוח, שהיה בו רוב ברור של גברים ומעט נשים. באותו יום הגענו כחמש בנות חדשות לבסיס והתקבלנו בשמחה ובהתלהבות, כמו שגברים נוהגים לקבל, כל משלוח חדש של "בשר טרי".
נשלחתי כלאחר כבוד למשרד כלשהו, וקיבלתי המון תשומת לב וחיבה, במיוחד מהבוס (אברהם), שהיה גבר נשוי כבן 40, ואב לילדים. היום גבר בן 40 נחשב גבר צעיר, אבל בעיניי הוא נתפס כדי זקן, בכל אופן, מבוגר מדי מכדי שאתלהב ממנו.
לאחר שבועות מספר החל חייל צעיר ונלהב (יוסי) לחזר אחריי. ומשלא נעניתי לו כפי שחפץ, החל להטריד אותי, בסיוע כמה מחבריו. הוא היה עוקב אחריי בשבילי הבסיס, ושולח את חבריו להציץ בחלונות המשרד לזרוק אבנים ולהשמיע קולות. הפחד שלי הלך וגבר, כיוון שהיו פעמים שנאלצתי לעבוד עד שעות מאוחרות, בגלל אילוצי עבודה, והייתי חוזרת למגורי הבנות המרוחקים בשבילים חשוכים. פניתי לבוס הנחמד שלי וביקשתי את עזרתו. הוא הבטיח שיטפל בנושא וכך היה. איני יודעת מה בדיוק אירע ואיך, אך ההטרדות פסקו.
לאחר כמה שבועות הציע לי אברהם (הבוס), להצטרף אליו לסיור בבסיסים הקשורים לבסיס האם שלנו. התלהבתי מהזמנתו והתכוננתי לטיול מעניין. ואז, כיומיים לפני הסיור, פנה אלי אברהם ובמבט ערמומי אמר לי: "אה, את יודעת שבבסיסים
אליהם ניסע, לא משרתות בנות, ולכן אין היכן להלין אותך, אבל זאת לא בעיה, תישני איתי..."
הבטתי בו בהפתעה. "לא בא בחשבון. בעצם...אם זה כך אז, שיניתי את דעתי ואיני מעוניינת כלל לנסוע".
הבוס הביט בי בכעס. למחרת ניגש אלי ואמר: "אני רוצה שתיסעי איתי ונהיה יחד, אני חושב שמגיעה לי תמורה על כך שעזרתי לך עם יוסי, את לא מספיק נחמדה כלפיי".
"למה אתה מתכוון?! הודיתי לך ואפילו סיפרתי לכולם כמה אתה נחמד".
"לא, אינך מבינה, את לא ממש נחמדה אלי, אני מתכוון חמה באופן מיוחד. יש לך הזדמנות להוכיח את תודתך בטיול הזה, אבל אם אינך רוצה לבוא, אל תשכחי שעוד מעט מגיע הזמן שתעלי בדרגה..."
"ובכן", שאלתי, "מה זה שייך? הרי יש לי פז"מ וכל החברות מהמחזור שלי תקבלנה את הטר"ש".
"זהו", הריע אברהם בניצחון, "שלא מספיק הפז"מ, את צריכה גם לקבל את ההמלצה שלי, ולא תקבלי אותה אם לא תהיי איתי, את מבינה אותי, הלא כן?".
"או קיי", עניתי בקול רם וברור, "אשאר טוראי!"
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
***
|
|
|
 |
|
|
|
במשך שנה וחצי פיגרתי בדרגה אחר בנות מחזורי. ואין צורך לספר לחיילים שביניכם איזה הבדל יש בין דרגות, וכמה טובות הנאה מזכה דרגה גבוהה וותק צבאי, במיוחד בבסיסים קשוחים. הסמלות היו פטורות ממסדר הבוקר שמאד הכביד עלי. הן היו פטורות מהתורנויות והיו אוכלות בחדר אוכל קצינים. כשחברותיי למחזור קיבלו טר"ש, נשארתי טוראי מול מבטיהן המופתעים של חברותיי. כשהן קיבלו רב"ט, זכיתי לטר"ש המיוחל, וכשהגיע יומן הגדול, והן קיבלו "סמל" מרובה זכויות, זכיתי אני בדרגת הרב"ט האומללה.
כחודש לפני השחרור הגיעה משקי"ת ח"ן חדשה לבסיס. סיפרתי לה את סיפורי. היא הביטה בי בחמלה, ושחררה אותי מהתורנויות וממסדר הבוקר. אבל להיכנס לחדר אוכל קצינים לא יכולתי עד יום שחרורי.
ביום האחרון של שהייתי בצבא חיברתי לחולצתי את דרגת הסמל וענדתי אותה בגאווה, כל הדרך הביתה. את הדרגה הזאת הענקתי לעצמי לשעות ספורות...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| חנה בירו היא מנהלת חשבונות ומורה. כיום היא עוסקת בהדרכה שיקומית לעיוורים וכבדי ראייה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
