 |
/images/archive/gallery/268/019.jpg צבי מלחין ז''ל, סוכן המוסד שלכד את אייכמן. צילום:
אירית זילברמן  |
|
|
|
|
| אורי דן נפרד מצבי מלחין ז"ל - סוכן המוסד שלכד
את אייכמן, צותת לנאצר, עזר למרוקאים, לכד מרגלים
סובייטים בלב תל-אביב והפך לאגדה עוד בחייו
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אורי דן
4/3/2005 14:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בתחילת שנות השישים ביקש צבי מלחין מהממונה על השירותים החשאיים הישראליים, אביהם ומייסדם, איסר הראל, שישלח אותו למרוקו לייעץ לחצר המלך. באותה תקופה נרקמו בהסתר היחסים המיוחדים בין המלך חסן השני לישראל והוא ביקש שישראל תאמן את שירותי הביטחון של מרוקו.
מלחין ביקש לצאת קצת מן השגרה של המבצעים החשאיים שבהם עסק עד אז ולשמש כיועץ, מדריך, למרוקו האקזוטית. "כולם ייסעו למרוקו, אבל אתה לעולם לא תדריך את הערבים, רק את היהודים", פסק "איסר הקטן", כפי שכונה בגלל קומתו הנמוכה.
צביקה עצמו סיפר לי בשעתו בגאווה על האפיזודה הזאת וראה בכך מחמאה. כאילו אמר לו איסר, לך צביקה יש יכולות וכישרונות כל כך יוצאי דופן בתחום המלחמה החשאית, שאסור בשום פנים שלא יהודים יידעו עליהם. . .
לימים-
כשיצא צביקה למשימות מודיעין במרוקו- היה זה כדי להשיג מודיעין נגד המיליטנטיות הפאן-ערבית של נשיא מצרים גמאל עבדל נאצר אשר בחר במרוקו כדי לכנס את ועידת מדינות ערב על מנת לדון, בין השאר, בביצוע הטיית מקורות הירדן, על מנת להצמיא את ישראל.
צביקה בקושי נמלט ממרוקו בטרם התכנסו מנהיגי ערב. הנשיא נאצר הוא אדם לא בריא, כנראה חולה, דיווח הסוכן: "רגליו מטפסות בקושי ובכבדות במדרגות"- הבחנה שנתגלתה כמדויקת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מלך האימפרוביזציות
|
|
|
 |
|
|
|
איסר הראל ידע לבחור בצוות של עילויים לשב"כ שאותו הקים בחיתוליו ולאחר מכן למוסד. את רפי הנטמן שהפך לאיתן, את צבי מילכמן שהפך למלחין, את המפקד יוצא הדופן שהוריש לשב"כ עמוס מנור, ואחרים. בישראל שמנתה בקושי מיליון תושבים בשנות החמישים, הסודיות סביב ארגונים אלה היתה שם המשחק עד אשר אסור היה לפרסם בכלל שה"שין בית" (שב"כ דהיום) והמוסד קיימים.
צבי מלחין הספיק להשתתף במלחמת השחרור ב-1948 כחבלן תוך כדי מלחמה גם בדרוזים, ולאחר שלמד בבית הספר הטכני שליד הטכניון בחיפה. כשהצעיר הבלונדי החסון תכול העיניים, שבגיל מאוחר יותר דמה לשחקן החביב והטוב ספנסר טרייסי, השתחרר - הוא רצה לעסוק במשחק. אמנות הבמה משכה אותו. לעתים כתב מערכונים מצחיקים ודיאלוגים מדהימים.
את אמנות המשחק יישם בעולם אחר לגמרי-כשהתנדב לשירות הביטחון עבד בחיפה. שם פגש בו רפי איתן שהיה ממונה על עיקוב אחרי גורמים עוינים בקרב הערבים בצפון, ששנאתם בערה בשל התבוסה שזה עתה נחלו במלחמה שבה פתחו נגד ישראל. "מבצע חשאי מודיעיני הוא מוצלח רק אם ביכולתך לחזור שוב ושוב ולבצע אותו - משום שהאויב לא קלט בכלל שביקרת אצלו", חזר ושינן לי צבי מלחין.
"עשיתם יחד דברים גדולים", אמרתי השבוע לרפי איתן כשישבנו בבוקר הקודר למחרת מותו של צביקה אצל האלמנה רוני מלחין באפקה, בין ציוריו הנפלאים של צביקה המקשטים את הבית. "בכלל לא הרגשנו בכך", הפטיר רפי כלאחר יד. אכן, אילו ניתן היה לפתוח את ספרי המבצעים של צביקה בשב"כ ובמוסד ניתן היה לפרסם רומן מתח בהמשכים, במשך יום יום במהלך חודשים ארוכים.
את פקודות המבצע היה צביקה נוהג לכתוב בכתב עגלגל מסודר ובהיר תוך כדי פירוט מדוקדק. פעמים רבות היתה פקודת המבצע שלו כמין מחזה, שבו הועיד לעצמו צביקה את התפקיד המורכב והמסוכן ביותר כמלך האימפרוביזציות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הצגת תיאטרון
|
|
|
|
|
|
|
כך גם כשקיבל מראש השב"כ עמוס מנור יד חופשית להתלבש על מערכת הריגול של הק-ג-ב בישראל. עד אז נוהגים היו בשב"כ לעקוב בכבישיה הצרים של ישראל במכוניות רבות ושונות אחרי נציגי הק-ג-ב שיצאו מהשגרירות שלהם ברמת-גן. כמובן שהנציג הבכיר שבהם, סוקולוב, חש בעיקוב ולא ביצע את המפגש עם סוכניו. "אמרתי להם לפזר את המכוניות, אין לי צורך בהן", סיפר צביקה.
הוא פיתח שיטה אחרת שכונתה "המסרק". במקום לרדוף אחרי קצין המודיעין הסובייטי ימתינו לו אנשיו של מלחין כצופים באזורים מוגדרים. בתקופה של טרום מחשבים שרטט צביקה את מפת העיקוב, כיצד היא תנוע מריבוע לריבוע כשהחשוד לא חש בטבעת המתהדקת מסביבו. לכן כאשר הטבעת סגרה על סוקולוב הסובייטי בשטח הידוע כיום ככיכר המדינה, לא זיהה צביקה את הישראלי שמסר תיק מסמכים לסוכן הרוסי. כשעקב אחריו הגיע לרחוב ברנדס בתל-אביב, והשם על הדירה היה של ד"ר ישראל בר, פרשן צבאי בכיר, בעל קשרים הדוקים בצמרת הביטחונית.
באותו זמן חזר רפי איתן מלונדון לתפקידו כראש המבצעים של השב"כ. "כשהתברר לנו שהרוסי החזיר את המסמכים לישראל בר, הבאנו את הפרשה להחלטת איסר הראל ב'מטה10' של שירות הביטחון שישב אז ברחוב בוטרוס ביפו. איסר פקד -'לעצור מיד!'". כך התפוצצה ברעם הפרשה של ישראל בר, האיש שזכה באמונם המלא של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון ומנכ"לו שמעון פרס, ונחשף כמרגל סובייטי.
הצגת תיאטרון שלמה ארגן צבי מלחין כדי לעקוב אחרי המזרחן הנודע אהרונצ'יק כהן בקיבוצו שער העמקים, לשם הגיעו גם כן נציגי הריגול הסובייטי למפגשים חשאיים. "אילו היה לי בקהיר סוכן אחד כזה הייתי שקט יותר", אמר אז איסר הראל לעורך הראשי האגדי של "מעריב", אריה דיסנצ'יק ז"ל, כאשר נמתחה ביקורת על מעצר כהן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לא האמנתי שתצליח"
|
|
|
|
|
|
|
הצלחתו הגדולה של צביקה בפיצוח סודות המדענים הגרמנים, יוצאי הרייך השלישי, בסיועם לנשיא נאצר, היא גם שתרמה, מבלי שהתכוון לכך לנפילתו של איסר ממרום תפקידו בחורף 1963. בארוחת צהריים משותפת של צביקה ושלי עם אלוף-משנה (מיל') יוסק' ה יריב, מפקד בכיר במודיעין של צה"ל ואחר כך במוסד, סיפר יוסק' ה כיצד קיבל את צביקה בתחנת רכבת גדולה באירופה, בדרכו למשימה להביא את מסמכיהם של המדענים הגרמנים בשירות מצרים.
"לא האמנתי שתצליח היכן שאחרים נכשלו", אמר יוסק' ה לצביקה, "חששתי גם שתיתפס". אלא שצביקה חזר עם מאות מסמכים כבר באותו לילה. הוא חדר לכספת של האויב, צילם את המסמכים והחזיר אותם למקומם - במסגרת המוטו שלו-"לא להשאיר עקבות כדי שניתן שוב לחזור . . ."."היו שם גם מאות אלפי דולרים", סיפר לי צביקה, "כמובן שלא נגעתי בהם".
לעתים היו שלא האמינו במוסד למבצעים של צביקה. לכן התייצב ראש המוסד האלוף (מיל') מאיר עמית מפעם לפעם והקדים והודיע לנוכחים שכל מה שצביקה עומד לדווח להם על מבצע זה או אחר הוא אמת ויציב. כיצד חדר לשם, כיצד חמק ממשטרה זו או אחרת כשבר נפל לידיה, כיצד חש בסכנה ברגע הנכון כתוצאה מחושיו המחודדים והפסיק את המבצע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צבי מלחין. את פקודות המבצע היה כותב בכתב עגלגל מסודר ובהיר
|
|
|
|
|
|
|
אמונה בטלפתיה
|
|
|
|
|
|
|
צביקה האמין מאוד בטלפתיה והתעניין במחקרים ובהישגים בתחום זה שהשיגו בברית-המועצות לשעבר, גם עתה כשהיה על מיטת חוליו במשך למעלה משלושה חודשים בבית החולים בניו-יורק, ונראה היה כאילו יחלים. כשטלפנתי אליו חזר ואמר לי: "איך ידעת שהרגע חשבתי לצלצל אליך. . .". כבר היינו רגילים לאיתותים טלפתיים כאלה ברבות שנות ידידותנו הרבות, כפי שנפגשנו באקראי מוזר, מבלי לדעת איש על רעהו, בשאנז אליזה, בקאן, בריביירה או במנהטן, בדיוק, מעשה פלא כשחשבנו בלבנו שמוטב שניפגש לשוחח על הנושא החביב, מה יהיה על היהודים, או כדי לעבוד על ספר חדש.
הכנו שני ספרים שלא פרסמנו המבוססים על הניסיון האדיר שצבר צביקה במלחמה החשאית, יש דברים שביקש שלא אפרסם לעולם. לפעמים חש שהמוסד עושה טעות בכך שאינו מזמין אותו מפעם לפעם כדי להרצות למתנדבים חדשים. כדי לא להיכנס לתסכולים נכנס בכל יוזמת ההתקפה שלו לתחום האהוב עליו, הציור, מתוך החלטה שאין הוא רוצה ללמד אף אחד את תורת מלחמת המודיעין - כשגם היהודים לא רוצים ללמוד וממציאים את הגלגל בכל פעם מחדש.
תוך עשר שנים הפך לצייר מוערך וידוע מפריז דרך ניו-יורק לברלין ולטוקיו. את ההכרה בישראל קיבל מאדם ברוך לאחר שהפגשתי ביניהם ובעידודו של ידידו של צביקה, מוזי ורטהיים. בתערוכה שנערכה במוזיאון ישראל, הוצג ספר ציוריו, יומן דרום אמריקה, שבתוכו החל לצייר, בשעה שישב עשרה ימים ושמר על מנהל "הפתרון הסופי" אדולף אייכמן בבית המסתור בבואנוס-איירס, בימים שלאחר החטיפה. "אני עייף בשבת, זמני קצר ואם תבוא לקחת אותי לצביקה אגש לראות את עבודותיו", אמר לי אדם ברוך, בא, הציץ ונפגע, וכתב הקדמה לסט הליטוגרפיות שבחר מעבודותיו של צביקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צוות קטן
|
|
|
|
|
|
|
מלחין היה גאה גם בכפפות שעל ידיו שבהן כיסה את פיו של אייכמן כאשר לכד אותו ברחוב גריבלדי בבואנוס-איירס ב-1960. את הכפפות יצק כמין פסל ברונזה מדהים.
שם ביפו, על המרפסת של בניין מטה השב"כ בלב שוק הפשפשים, בניין ששופץ שם לאחרונה כבית מלון מפואר, היה זה רפי איתן שסיפר לצביקה שאיסר הראל הטיל עליו ללכוד את אייכמן וצביקה, כמובן, נקרא לצוות.
ממדינה שבה חיו אז בקושי שני מיליון יהודים, יצא הצוות הקטן הזה ובתוכו גם משה תבור ואברהם שלום, למסע בעקבות הנאצי, כדי להביאו לירושלים, או בצוללת ישנה של חיל הים או במטוס של אל על. מלחין התעקש שהוא עצמו ילכוד את אייכמן אחד על אחד, ורק לאחר מכן יזנקו יתר חברי הצוות על מנת להכניסו למכונית. הצלחת המבצע הביאה למוסד פרסום ומעמד עולמי והפכה את הראל לדמות החזקה בפועל בצמרת הישראלית.
אבל כשצביקה הביא את מאות המסמכים של המדענים הגרמנים שפעלו במצרים לפיתוח טילים ולייצורם, הפכו המסמכים לנשק נגד איסר, בידי יריביו, מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס וראש אגף המודיעין האלוף מאיר עמית. הם טענו שאמנם קיימת סכנת הטילים הזאת, אך איסר מגזים בחומרתה ובצעדים שיש לנקוט, וזה הוביל להתפטרותו של הממונה על שירותי הביטחון.
"הצטערתי על כך", אמר לי מלחין, "אהבתי את איסר - אבל במודיעין מה שקובע הוא העובדות". בשם העובדות הללו ניסה לשווא צביקה להזהיר שהמצרים מכינים מלחמה (מלחמת יום הכיפורים) ובמסיבה בגן ביתו באפקה, סיפר לי צביקה, שהוא הזהיר לשווא את ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העובדות קובעות
|
|
|
|
|
|
|
בשם העובדות הללו הזהיר צביקה, שוב לשווא, את צמרת המוסד שלא לצאת ללילהאמר בנורווגיה, שם רצחו סוכני המוסד את האיש הלא נכון. "זה שיגע אותי, לפעמים פתאום איש לא רצה לשמוע אותי". הוא התרחק מכישלונות אלה כמו מאש.
כך לא רצו לשמוע אותו כשהזהיר שהסוכן בצמרת המצרית, שסיפק לישראל את המידע על פרוץ מלחמת יום הכיפורים ממש ערב המלחמה, הוא סוכן כפול. "הוא היה השותף של הנשיא אנואר סאדאת ויחד התחלקו במאות אלפי הדולרים שהמוסד שילם לו", חזר ואמר לי צביקה בכעס, וחזר על כך כל השנים, לאחר מלחמת יום הכיפורים, "ראיתי אותו מסתובב בלונדון עם הלוחית של שגרירות מצרים, וכך בא להיפגש איתנו, ללא פחד, ללא שום אמצעי ביטחון. ראיתי אותו מבלה בפריז במלון'ז' ורז' החמישי' בחברת רעייתו של סאדאת ג'יהאן ובתה - ולא האמנתי לו מהרגע הראשון. כך מתנהג סוכן שלנו בצמרת המצרית. זה היה חלק ממשחק ההונאה של סאדאת".
כל כישלון של המוסד כאב לו כאילו המשיך לעבוד שם - כאילו הילד הנפלא שלו הצחין בחיתוליו. אבל הציורים וספרי הציור שפרסם פיצו על הכל: כשנפל למשכב, מותקף בידי חיידק טורף בנובמבר שעבר בבית חולים בניו-יורק, היה ערב פגישות במוזיאון הגוגנהיים עם סיכוי יוצא דופן להציג גם שם את יצירותיו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נקמתו של אייכמן
|
|
|
|
|
|
|
ניסיתי להתלוצץ עימו ליד מיטת חוליו בבית החולים, כשהרופאים בלואר איסט סייד מנסים לשכך את כאביו האיומים בגב וברגל. דומה היה שאיבד את הכרתו. ניסיתי לעודדו בדברי בדיחה, שהרי תמיד התייחס לחיים בהומור. זוהי נקמתו של אייכמן? שאלתי אותו.
עיניו הכחולות נפתחו, התבונן בי כועס מעט והשיב כהרף עין: "מה פתאום? איזה קשר יש לזה? ", כפי שסיפרתי לו מאוחר יותר. התגובה שלו במצב של עילפון ולפני שעבר שני ניתוחים קשים, טיפחה בי תקווה שצביקה שוב יתגבר.
השבוע, ביום שלישי, כבר היה בשיקום, בשלב מתקדם של החלמה. לרעייתו רוני, שגידלה שבט לתפארת בשנים הארוכות כשצביקה פעל בשירות המוסד ברחבי הגלובוס, אמר: "אני מודה לחיידק הזה, כתוצאה מזה אני יודע בוודאות שיש לנו ילדים נהדרים שטיפלו בי במסירות בחודשים האלה", והביאו לו גם שמונה נכדים.
"בעוד ארבעה שבועות אעמוד שוב על הרגליים", אמר לי וקולו חד וצלול כרגיל.
אז מה, ניצחת במבצע הגדול ביותר, השבתי, גברת על מלאך המוות?
"הרופאים אומרים לי", השיב , "שהם לא יודעים איך יצאתי מזה".
אבל למחרת, לפתע, הוא כבר לא יצא.
shabat@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
