 |
 |
|
|
|
|
| חנה אייזנמן גילתה מה רוצה השמאל: להפוך את גוש קטיף לאנדרטה תואמת יד ושם |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
חנה אייזנמן
28/3/2005 16:46 |
|
|
|
|
|
|
|
באחד מימי חוה"מ סוכות, התשנ"ה (1995), יצאנו בדרכנו לחברון, כמדי שנה, להשתתף באירועים לכבוד החג. בקרבת גוש עציון נעצרנו (בחברה טובה של אלפי יהודים), בגלל חסימת הכביש בצומת הגוש ע"י "פעילי שלום", בתוכם חברי כנסת. במשך שעות רבות נצרבנו בשמש הלוהטת ובלענו כמויות אדירות של עשן מנועים. הגענו לקרית ארבע, עם רדת החשיכה, לא ירדנו למערת המכפלה. האירועים הסתיימו! חזרנו כלעומת שבאנו. שמחת החג הושבתה.
בערב רואיינה בחיבה בטלוויזיה ילדה חמודה ומנומשת שהשתתפה, כמו ילדי "שלום" רבים אחרים, בהפגנה האלימה בה נפצעו שוטרים ומפגינים (ההורים שלה לא עמדו למשפט ולא הואשמו בסיכון ילדתם). הילדה המורעלת, שלא באשמתה, אמרה על מתיישבי חברון: "הם לא מייצגים אותי..".
הבנתם? אבל אותי הם כן מייצגים. ואני מעידה על עצמי שאני מייצגת את עצמי. ורציתי להגיע לעיר אבותיי, עיר מלוכת דוד, מקום קבורת אבותיי, אבל הילדה וההורים שלה לא הניחו לי לעבור, נוסח, גם לי גם לך לא יהיה – אנחנו מנותקים מן השורשים, אז גם את תרחפי לך עם כל רוח עיוועים מצויה.
אם לנו אין שורשים, למה שיהיו לך?
בידי ספר כתוב אנגלית (לצרכי ה"הסברה" הישראלית?), שהמאמרים בו, קרוב לוודאי, נכתבו במקורם בעברית. כותרת הספר היא – WHO IS LEFT, תרגום חופשי – מיהו שמאל (ואפשר – מי נותר..). כותרת המשנה – Zionism answers back – הציונות משיבה. מי הם ה"ציונים"? ולמי הם משיבים?
ההקדמה לספר כתובה בידי אברהם שנקר. והמאמרים ה"ציוניים" שהוא מחזיק, נכתבו בידי דב בר-ניר, א.ב. יהושע, בועז עברון, עמוס עוז, יוסף גוטהלף ופינחס רוזנבלוט. ולמי הם משיבים וכלפי מה הם טוענים? - הם משיבים ל"שמאל החדש".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אקרובטיקה מילולית
|
|
|
 |
|
|
|
שנקר מציין שרבות כבר נכתב על ה"שמאל החדש", המתאפיין בתכונות, כמו - מגוון דעות, ניהיליזם, חמקנות (אסקפיזם) מאחריות, רתיעה מסדר ותבנית, קשיי הסתגלות לתכנית או למטרה. וכן – אידיאליזם, כנות, סלידה מצביעות ומזיוף וכוו - בקיצור, משהו כמו המגדירים עצמם "אנרכיסטים", שאת ה"כנות" ו"דחיית הצביעות" הם מבטאים בשיתוף פעולה עם האויב העומד עליהם לכלותם.
עמוס עוז מתפתל באקרובטיקה מילולית ובפילוסופיה כמו-אינטלקטואלית להסברת ישיבת ה"ציונים", דווקא בציון, למרות ששיבת ציון היא, לדעתו, מעשה עוול. הוא אינו מיסטיקן ואינו מאמין באלוקים ובהבטחותיו, וכמובן לא רואה בארץ ישראל את הארץ המובטחת ליהודים, דווקא.
אישיות מפוצלת, מי יידעך? על כן נידרש רק למהות כתב ההגנה של עוז על ישיבתו ב"פלשתין". להלן הטקסט (תרגום חפשי): ".... בנקודה זו אני גוזר על עצמי הידרשות להבחנה חמורה וחסרת רחמים בין המניעים הפנימיים לשיבת ציון לבין הצדקתה בעיני אחרים. הגעגועים הם מניע אך לא הצדקה. הצדקתנו אל מול תושבי הארץ הערבים אינה יכולה להתבסס על געגועינו עתיקי היומין. הצדקתנו היחידה, שאין בלתה, היא כזו של הטובע הנאחז בקרש ההצלה האחרון....".
כאן נבהל עוז ובסוגריים מבקש רשות להבהיר ש "יש הבדל תהומי בין טובע המזיז את היושבים על הקרש, כדי לפנות לעצמו מקום, לבין זה הדוחף את היושבים לים" ומוסיף: "זה ההבדל בין הפיכת יפו ונצרת ליהודיות לבין עשייה כזו ברמאללה ובשכם....".
לפי עוז, אין ארץ ישראל מולדת העם היהודי אלא מקלט מאולץ. אז מה ההבדל בין עוז לאנרכיסטים? שנאת ישראל של האנרכיסטים מופנית גם כלפי עצמם. הם יתאבדו על מזבח ה"כנות" וה"סלידה מן הצביעות". עוז וחסידיו גם הם שונאי ישראל, אך לא שונאי עצמם. אין בהם שמץ של כנות, וכל הוויתם אומרת צביעות וזיוף. הם מעידים על עצמם שהם גזלנים, בארץ לא להם, להבדיל מן היהודים, המיישבים מתוך הכרה ומודעות לחובותיהם ולזכויותיהם את נחלת אבותיהם. וכי לא מן הדין שהגזלן יסתלק ולא הבעלים? לא לפי עוז. הוא תפס מקום ולא יזוז, הוא יזיז אחרים, כפיצוי על ה"גזילה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנצחת מורשת החידלון
|
|
|
|
|
|
|
ועל כן הגדיר עוז את הנצחון הנסי במלחמת ששת הימים: "הניצחון הצודק והטראגי...". המקלט ש"השמאל בנה" ניצל, וזה צודק, הטראגדיה היא בשחרור מולדת כל היהודים ובתעוררות התקווה בת שנות אלפיים. היהודים נוהגים בנחלת אבותיהם כבעלים ולא כפליטים, אסירי תודה ומוכי מצפון.
לא יעלה על הדעת, דעתו של עמוס עוז, שיהיו בעלי אמונות ודעות שונות משלו! הוא לא ישלים עם סטיה מעדריות תבנית החשיבה האחידה שהוא מכתיב. עצמאות החשיבה? לא בבית ספרנו לחינוך מחדש! על כן מנהלים האנשים האלה מלחמה לחיים או למוות נגד נאמני העם והארץ. מלחמה שתחילתה והמשכה באלימות מילולית פרועה, וסופה גירוש היהודים החושבים אחרת מבתיהם. וזה לא יעלה על דעתנו!!!!
הם נלחמים במורשת ישראל, בוכים על כל אגורה המושקעת בתחומי יישומה, אך משקיעים מיליונים רבים בבניית יד זכרון נוספת לחורבן יהדות אירופה. הם חונכים את היד לזכר קרבנות מדיניות היודן-ריין, בשבוע בו הם חותמים על צו להגבלת תנועת היהודים בארץ ישראל. אתם הבנתם את זה? את מורשת ישראל, מורשת הגבורה מורשת המכבים, מחסלים, ואת מורשת השואה, האבדן והחידלון מנציחים.
לא לאתרי תקומת ישראל מעפר ואפר מביאים את האורחים, אלא למוזיאון למתים, שהיו לעפר ואפר. לא להציל את כבוד ישראל הם מבקשים, אלא לעורר עליו רחמים, להצדיק את המקום הזעיר על הקרש שלנו. ואולי, זו התפיסה המנחה אותם - להביא שואה על ההתיישבות היהודית ביש"ע, כדי לחזק את הצדקת קיומו של המקלט שהשמאל בנה.
ואתם יודעים כמה אורחים חשובים ינהרו לאתרי החורבן האלה? ועוד יותר, אם פרס ימסור את היישובים על בתי הכנסת שבהם ועל בתי הספר, החממות, האולפנות, הישיבות, המדרשות ובית הקברות המחולל, לידי הפארטנרים שלו? תארו לעצמכם את תיירות השמחה לאיד לאתרים שהפקרתם תוכיח שהיהודי הוא אכן בוגדני, מלשין ומוסר, שפל ובזוי!
חנה אייזנמן גדלה בכפר חסידים, בוגרת סמינר ממ"ד למו"ג בחיפה, מורה בעפולה ובבן דור. גמלאית שירות המדינה שבראש מעייניה נכדיה ואחריהם ולמענם המאבק למען העם והארץ
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
נראה אתכם...
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
