 |
 |
|
|
|
|
| אורלי דימנט, תושבת קנדה שמתכננת לחזור בקרוב, במכתב לשרון: תעצור את השחיתות |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אורלי דימנט
3/4/2005 13:55 |
|
|
|
|
|
|
|
מכתב פתוח לראש הממשלה ולנבחרי הציבור.
הנני פונה במכתב זה לנבחרי הציבור וכמובן גם לראש הממשלה בכבודו ובעצמו.
הנני אזרחית ישראלית המתגוררת בקנדה. מאז נחיתתי בקנדה חלמתי על הרגע שאנחת שוב במדינת ישראל, מולדתי. כעת, לאחר 4 שנות גלות, חלומי מתחיל להתגשם. בעלי ואני מדברים על חזרה לארץ .אבל כשאני קוראת בעיתונות על השחיתויות ועל גניבת כספי הציבור לבי מתמלא כעס. בעלי, לעומתי, מתחיל להסס. ולמען האמת, הנני מבינה אותו. כיצד אוכל להבטיח בישראל של היום עתיד לבתי בת השלוש וחצי?
אני פונה אליך כבוד ראש הממשלה. לאיזה מדינה אני חוזרת? מדינת ישראל של היום היא מדינה ללא חוק וללא משפט "כל דאלים גבר". הממשלה בראשותך דורסת את החוק ברגל גסה. עובדי עירייה עובדים שנים ולא מקבלים משכורות, המצב הביטחוני לא ברור, חולי סרטן וקשישים גוססים מאחר ואין כסף לתרופות,
הפשיעה גוברת והולכת, החינוך מידרדר מחוסר תקציב, מפנים תושבים מבתיהם בבחינת לעג לרש, ילדים רעבים, הרבה אלמנות ויתומים, הדיקטטורה שולטת, המדינה נראית כמדינה שנגמרו בה העקרונת והערכים ושהעקרון המנחה את ראשיה ונבחריה הוא כיצד לעשות יותר ויותר לביתם הפרטי.
אינני מבינה לא בכספים ולא בפוליטיקה, אך אני מעריכה שכשעם ישראל נתן את קולו לבחירת מנהיג ומפלגה הוא עשה זאת מתוך אמונה שהמנהיג והמפלגה בראשותו יובילו לשגשוג ופיתוח המדינה. יובילו את מדינת ישראל קדימה ולא יורידו אותה מטה, לרמה של מדינת עולם שלישי. במדינה מתוקנת מועמדים אמורים להיבחר על סמך כישורים מקצועיים ותרומתם למדינה ולא על סמך תרומתם להישרדות הפוליטית של כבוד ראש הממשלה ומקורביו. בעלי תפקידים לא מפוטרים מאחר ואינם מסכימים עם דברי ראש הממשלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
פתאום יש כסף
|
|
|
 |
|
|
|
אני עוקבת אחר החדשות ומזדעזעת. כיצד ייתכן שיש קשיים באישור תקציב לתרופות ויש רעב במדינה אך הנך בכבודך ובעצמך, מעביר 700 מיליון למפלגת שינוי? כיצד יום לאחר אישור התקציב יש מספיק כסף למנות 8 סגני שרים?
ואתם, נבחרים יקרים, האם כל לילה לפני שהנכם נשכבים על מצעיכם מצפונכם לא מייסר אותכם על כי הנכם נותנים יד לשחיתות שכמוה לא ידעה המדינה בכמעט 57 שנותיה? האם אינכם מתייסרים על חוסר הצדק, על הילדים הרעבים שחודשים לא טעמו ארוחה חמה ועל חולי סרטן וקשישים שאין באפשרותם לרכוש תרופות?
ברגע שהתמניתם להיות נבחרי הציבור קיבלתם אחריות רבה, לא צעצוע שניתן להשתמש ולזרוק. רבים נשאו מבטם בתקווה. תקווה ליצירת עתיד טוב יותר למדינה שגם כך נאבקת על הישרדותה ומתמודדת מול עולם עויין. קיבלתם מדינה יקרה מפז. בית לעם היהודי בתפוצותיו. כעת נראה שהמדינה אט אט נחרבת,. המדינה היחידה ליהודים. ואין פוצה פה ומצפצף.
כולי תקווה שמישהו יעצור ויאמר "STOP". האם אין מישהו מקרבכם נבחרינו, צדיק אחד בסדום, שיעצור את כדור השלג לפני שידרדר יותר ויותר ויביא לחורבנה הסופי של המדינה?
אורלי דימנט היא בעלת תואר ראשון בחברה וקרימינולוגיה של אוניברסיטת בר אילן. מתגוררת בקנדה קרוב ל-4 וחצי שנים ומתכננת לחזור לארץ לקראת חודש נובמבר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
